יום השנה לסלט / מאצ'י טאווארה

לעיתים נדירות קורה שאנשים מזמינים ספרים בחנות ואני נתקל במשהו שמושך את תשומת ליבי. אם זה כבר קורה, זה כמעט תמיד קשור ליפנים. כך קרה לי עם עם ספרו של יואל הופמן "אומרי שיר על סף המוות", המקבץ מבחר שירי מוות יפניים שטרם נזדמן לי להניח עליו שוב את ידי מאז נרכש ע"י לקוחה ערמומית, וזמן קצר לאחר מכן היה זה עם "יום השנה לסלט", ספר שירה יפני מ- 1988, שהוזמן ע"י אישה חביבה שלא מכבר חזרה מטיול ביפן וביקשה לרכוש עותק אחד לעצמה ועותק נוסף לחברתה.

אני לא חובב שירה גדול, אני גם לא בנאדם רוחני במיוחד, אבל שירים המתארים את חייה של בחורה צעירה ביפן של סוף שנות השמונים בגוון אינטימי-מלנכולי עדין ומעודכן, הצליחו לעורר בי איזו תוגה למקום שמעולם לא הייתי בו, לקשרים שלא חוויתי בעצמי, ערסל לקפוץ לתוכו ולעטוף את עצמי ברגעים של בדידות ודיכי.

אז אני נשען לאחור בכיסא עם פחית רדבול ומוסיקה שקטה-יבבנית של אדריאן קרולי ברקע וקורא כמה קטעים:

 

אוֹכֶלֶת אִתְךָ

סוּשִׁי זוֹל

בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת יֵן

 

כַּמָּה טָעִים

יוֹדַעַת שֶאֲנִי מְאֹהֶבֶת

 

*

 

מֵגֵן עָלַי

בְּתוֹךְ רַכֶּבֶת צְפוּפָה

מַבּיטָה בְּפָנֶיךָ הַקְּרוֹבוֹת

 

רוֹאָה

פְּלוּמַת שֵׂעָר

 

*

 

כּשֶמַּבִּיטָה בְּקִיר

בֵּית הַמֶּרְחָץ הַצִּבּוּרִי

תָּמִיד מֻנָּחוֹת שָׁלוֹשׁ

 

"עֶרְכוֹת נִקּוּי אָזְנַיִם"

סְדוּרוֹת לִמְכִירָה

 

*

 

לִהְיוֹת אִתְּךָ

לַטּוֹב

וְלָרַע

 

חָשָׁה אִשָּׁה

גַּם כְּשֶׁאֲנִי מְגַרְגֶּרֶת

 

*

 

דֶצֶמְבֶּר

רוֹצִים לִרְאוֹת

אֶת הַיָּם בְּכָל מְחִיר

 

אַתָּה וַאֲנִי עוֹלִים עַל

"רַכֶּבֶת הָרוֹמַנְטִיקָה"

 

*

 

יוֹם בִּלּוּי

בְּחוֹף אֶנוֹשִׁימָה

לְךָ עֲתִידְךָ וְלִי עֲתִידִי

 

וְלָכֵן

אֵינֶנּוּ מִצְטַלְּמִים

 

(מתוך, "משחק בייסבול", עמ' 25-26, תרגם מיפנית: יעקב רז)

 

זו תחושה נעימה. המון שירים על אהבות ופרידות, המשלבים בתוכם אלמנטים יומיומיים, אוכל ואורבניקה.

הספר כתוב בסגנון שירת הטאנקה, שהוא סגנון שירה יפאני עתיק שבספרה של מאצ'י טאווארה משולב בהוויה עכשווית. טאווארה עצמה, אז מורה בת 26 מטוקיו, זכתה לפופולאריות לא קטנה עם "יום השנה לסלט" שנמכר בלמעלה מ- 2.6 מיליון עותקים, והוביל למה שקרוי "תופעת הסלט".

עפ"י אחרית הדבר המעניינת שבספר, הפכה טאווארה לדוברת הדור הצעיר של הנשים ביפן של שנות השמונים. אסופות שירה מיוחדות יצאו לאור בהשראת הספר כמו "יום השנה לסלט של הגברים", אלבום בשם "קלאסיקה הסלט" המכיל יצירות מאת שופן ודביוסי נועד לשמש מוסיקת רקע לקריאת הספר וכן סדרות טלוויזיה, מופע מוסיקלי, סרט באורך מלא, ספרי קומיקס, חפצי קישוט, מדבקות ועוד, יצאו לאוויר העולם בעקבות הירקות המדוברים.

את התמונה המופיעה בתחילת הפוסט צילמתי אני (איזו חמודה העגבניית שרי הזו, הא?), ואני קורא לה "סלט שאחרי פרידה".

למלפפון שלום.