אחר הצהריים, בחצר: סיפור קצר פרי עטי בגיליון החדש של ירחון מוטיב ~ 'הגבר המושלם שלך' הוא הרום־קום הצ'רמרי של השנה ~ איזבל הופר נעה בין ז'אנרים ~ החללית המוסיקלית של ליסה בלה דונה

* * *

אחר הצהריים, בחצר

סיפור קצר פרי עטי בגיליון המקוון החדש של ירחון מוֹטִיב

וודי אלן טען פעם בסרט ש"המילים היפות ביותר בשפה האנגלית הן לא 'אני אוהב אותך' אלא 'זה שפּיר". לו נתבקשתי לחשוב על המילים היפות ביותר אחריהן בשפה העברית, אלה היו: "סיפורך התקבל לפרסום" (ואחריהן, כמובן, "מדברת אריאלה ממפעל הפיס"). אני מניח שכל מי שחטא בכתיבת פרוזה יוכל להעיד כי אין תחושה משמחת יותר מלהיווכח שצלחת את משוכת הלקטורה וחצית את קו הדפוס. לאחרונה גיליתי זאת מחדש עם סיפור קצר ששלחתי לכתב העת המקוון "מוטיב", ופורסם בגיליון 80 של הירחון במסגרת "סיפורי שתיקות".

"מוטיב" הוא כתב עת לספרות ושירה ע"ש ליאורה דיין, שנוסד בשנת 2015 על־ידי הסופר אלירן דיין לזכר אמו, אשר הייתה אוהבת ספר והלכה לעולמה בתום מאבק במחלת הסרטן. כתב העת, בעריכתו של המשורר יאיר בן־חור, רואה אור מדי חודש ומרכז בכל פעם עשר יצירות תחת נושא מתחלף. מאחר והיענות הכותבים לנושא "שתיקות" גדשה את המערכת ביותר מ־500 יצירות, הוחלט להקדיש לו שני גיליונות – האחד שירה, השני פרוזה. ניתן לקרוא בו בחופשיות בהקלקה על השער המצורף.

~

הגבר המושלם שלך

מריה שרדר מספקת את הרום־קום הצ'רמרי של השנה

זה לא סוד שרווקוּת ממושכת מובילה אנשים לצעדים נואשים. יש המשליכים עצמם על מזבח הרייטינג ונישאים בפריים טיים לזרים גמורים שימררו את חייהם, ויש שנתקעים בתוכנית עם לירון ויצמן. איש איש ואופציותיו. אקיהיקו קונדו, למשל – בחור יפני בעשור הרביעי לחייו – בחר להתחתן עם הולוגרמת האצונה מיקו. "אני אוהב אותה ורואה בה אישה אמיתית," אמר באחד הראיונות שהפכו אותו לסלב אינטרנטי ממושקף. למעשה, עם התפתחות הטכנולוגיה והעובדה שבני זוג, באופן כללי, הם חתיכת תיק, לא מן הנמנע שאנשים יתפתו לחפש פתרונות מכאניים שאינם מתווכחים על זוטות ולא מפליצים במיטה.

ליחסי אדם־מכונה יש היסטוריה ארוכה בקולנוע. החל בהצגתה של האחרונה כאיום קריטי על האנושות, דרך מיזוגה עם הגוף האנושי, ועד למורכבות הרגשית שהיא מעוררת כהומנואיד הניחן באינטליגנציה מלאכותית. אף־על־פי שרובוטים דמויי אדם כיכבו בלא מעט סרטים בעבר ("שליחות קטלנית", "A.I", "איש המאתיים", "הכוכב הלוחש" וכד'), קשה להעלות בזיכרון כאלה שחקרו את הפוטנציאל הרומנטי בינם לבין גיבורים בשר ודם. בטלוויזיה לעומת זאת, ניתן היה למצוא את "בני אדם אמיתיים". סדרה שוודית מעולה שעשתה זאת כחלק מעלילת מתח שבחנה היבטים שונים ביחסים בין הומנואידים לבני אנוש.

אל השדה הלא ממש חרוש הזה, הצטרף השנה "הגבר המושלם שלך". קומדיה רומנטית מד"בית גרמנית (ברצינות, יש דבר כזה) שהוקרנה באוגוסט בפסטיבל קולנוע ירושלים. האמת היא שכבר זמן רב לא הוקסמתי ככה מסרט. עלילתו מתמקדת באלמה (מארן אגרט), ארכאולוגית במוזיאון פרגמון בברלין, שנענית להצעה לשהות במשך שלושה שבועות במחציתו של טום (דן סטיבנס), הומנואיד שנוצר על־פי העדפותיה, במטרה לחבר הערכה לגבי תפקודו ויכולתו של רובוט להחליף בן־זוג אנושי.

הבמאית הגרמנייה מריה שראדר ("חיי אהבה", "שטפן צוויג: פרידה מאירופה" וסדרת הטלוויזיה "המורדת") רקחה רום־קום אינטליגנטי, מצחיק ושובה לב, על־פי תסריט שכתבה עם יאן שומבורג, העושה שימוש במעטפת מד"בית כדי להאיר שאלות על זוגיות ואהבה, על צרכים וציפיות, ובעקיפין – על דינמיקה בין בני אדם. האם טכנולוגיה מסוגלת להעניק תחליף מספק לקשר אנושי; בן־זוג מושלם על־פי הזמנה, מהסוג שדני פרידלנדר ויעל דורון היו ודאי מתחלחלים ממנו? מה היה קורה לו אכן קיבלנו את הגבר הביוני שחלמנו עליו; את החלק החסר בפאזל של חיינו – שיענג אותנו, יכיל אותנו, יחמיא לנו ויהפוך את קיומנו היומיומי להרמוניה רומנטית נטולת חיכוכים, עשירה בגינונים ונרות ריחניים? האם אז היינו מאושרים?

"הגבר המושלם שלך" עושה זאת בקלילות מקסימה עם טאץ' עדין של קוורקינס ומשחק משובח ומבדר במיוחד של דן סטיבנס ("אחוזת דאונטון"), כרובוט הצ'רמר שמנסה להבין את ההתנהגות האנושית (מסתבר שלגרמנים דווקא יש חוש הומור. הם רק צריכים שחקן בריטי שיבטא אותו). תהליך הבשלת היחסים בין אלמה וטום, לצד האופן המפוקח בו היא רואה את הקשר המיוחד ביניהם, רוחצים את הסרט משמאלץ והופכים אותו ליצירה צובטת שמסתיימת בתו רגשי נוגע ללב. כנציג גרמניה לאוסקר 2022, מסקרן לראות האם הוא יכבוש גם את לב האקדמיה.

~

איפה שמתי את המפתחות שלי?

איזבל הופר נעה בין ז'אנרים ב"הוטל ויווייה סינמטק"

לאורך 50 שנות קריירה, איזבל הופר צברה כ־150 קרדיטים על תפקידיה בקולנוע ובטלוויזיה (וזה עוד מבלי להזכיר את אלו שגילמה על בימות התיאטרון). על אף שהיא מזוהה לרוב עם תפקידים תובעניים בדרמות חמורות סבר, הופר לא הדירה את רגליה מקומדיות, מותחנים, אימה ויצירות בעלות גוון פנטסטי ואבסורדי. הבמאי האיטלקי ניקולאנג'לו גלורמיני ("פורטונה – הילדה והענקים") לקח את הוורסטיליות של השחקנית הצרפתייה והשליך אותה אל תוך מבוך של ז'אנרים בסרט הקצר "הוטל ויווייה סינמטק". פרסומת מושקעת למותג הנעליים של המעצב הצרפתי רוג'ר ויווייה.

למעט סרטים קצרים של במאים איטלקיים, בימים אלו ניתן לחזות בהופר במותחן הפוליטי של תומא כריטוף 'הבטחות', שהוקרן לאחרונה בוונציה במסגרת "אוריזונטי".

~

ספינת האם

החללית המוסיקלית של אמנית הסינת' המודולרי ליסה בלה דונה

מצוידת בלוק של מורה לאמנות הקוראת בקלפי טארוט בזמנה החופשי, ליסה בלה דונה מתיישבת בחלל מרושת במערכות סינתזה מודולריות של Moog, ומחוללת קסם. מעצבת סאונד ספייסי־פנטסטי אווירתי שמעלה באוב דימויים קוסמיים מכריכות ישנות של ספרי מד"ב ופנטזיה, וסרטים של פאנוס קוסמטוס.

מעבר לשמה המתגלגל על הלשון, ליסה בלה דונה היא מלחינה מולטי־אינסטרומנטליסטית ילידת קליבלנד, שחוויותיה המוסיקליות כוללות עבודה בסטודיו להקלטת פרסומות – בו נחשפה לכלים משנות ה־70 שהשפיעו על עולמה המוסיקלי – וסבבי הופעות כמוזיקאית ג'אז. דף הבית שלה באתר בנדקאמפ כולל קרוב ל־40 אלבומים מאז תחילת 2010, ובשנים האחרונות נודעה בזכות שיתוף הפעולה שלה עם חברת 'מוג מיוזיק' שנוסדה במקור על־ידי רוברט מוג, מפתח הסינתיסייזר האנלוגי, ואביו. שווה להצטייד באוזניות.

* * *