Somewhere I Have Never Travelled / פו טיאן-יו

sihnt.png

מי מאיתנו, בשלב זה או אחר של חייו, לא עצם את עיניו ופינטז על בריחה? התנתקות מוחלטת מכל מה שמוכר. הפניית עורף גורפת לכל אותם אנשים, מקומות ורגעים קטנים ובלתי נסבלים שהופכים את חוויית השהות על כדור הארץ למעמסה. כולנו חיים בתדר מסויים וכשהוא נקי ובלי רעשים אנחנו יודעים שהגענו למקום הנכון. בנקודות מסוימות בזמן, כוחות חיצוניים מסובבים את החוגה ומסחררים אותנו למקומות נידחים, צורמים, עם כל כך הרבה רעש לבן עד שקשה לנו להבחין בין קול הקמפוס לגלגלצ. אלו הרגעים בהם אנחנו מרגישים תלושים, פיסות פאזל של תמונה אחרת. קרקע מושלמת להנבטת פנטזיות היעלמות.

בדרמת ההתבגרות הטאיוונית של פו טיאן-יו מ- 2009, Somewhere I Have Never Travelled, הכמיהה לחיים במקום אחר בו ניתן יהיה להשתלב ולהשתחרר ממגבלות, נוכחת בליבן של כל הדמויות המשייטות בה.

במרכז העלילה ניצבת אקויה, ילדה קטנה וחמודה עם תספורת פטריה שסובלת מפגם גנטי שמבדיל אותה מסביבתה ומונע ממנה לראות את העולם כפי שהוא באמת; אסיאן, בן-דודה הצעיר, הוא בחור מהמם ורגיש המגלה כי נטיותיו המיניות פונות לבני מינו שלו. הקשר החם השורר בין השניים הללו במהלך הסרט ממוסס לחלוטין.

במהלך נישואיה, הכירה אמה של אקויה גבר אחר וברחה איתו כדי להתחיל חיים חדשים; כתוצאה מכך, החל אביה של אקויה לברוח באמצעות רכבת האלכוהול לעולם שכולו נימנומים; סבתה של אקויה, דמות בעלת דמיון מוגבל ומשפטים שאפילו סו סילבסטר הייתה חושבת פעמיים אם להגיד ("את לא אוכלת? שיהיה. מצדי תמותי ברעב. אני אפילו אוכל לקבל הטבות אם תמותי ברעב!"), נאלצת להשגיח עליה ועל בנה הכושל וכך נכפית עליה מציאות שגם היא הייתה רוצה להימלט ממנה.

עם הזמן, אקויה הופכת למתבגרת אאוטסיידרית שחולמת לנסוע למקום בו הפגם הגנטי שלה יהיה נורמטיבי לחלוטין; אסיאן חולם על עתיד במקום רחוק, בו יוכל לנהל שגרת חיים מלבבת עם בן זוגו. בינתיים הוא בורח אל תוך ספרים וקורא על תרבויות אחרות, בחדר עם מפה ענקית על הרצפה וגלובוס מסתובב ליד המיטה.

מדובר בסרט קטן ומקסים. גם אם הוא לא תמיד תופס אותך עד הסוף, לפרקים הוא מאוד מרגש. מה שיפה בו הוא שבניגוד לסרטים אחרים בהם מציאות עגומה מלווה גם במכות, דרמה גדולה והמון בכי, הסרט הזה הרבה יותר מאופק. הוא צבעוני מאוד (ומשלב מדי פעם קטעי אנימציה חמודים), הסבתא לא באמת מרשעת, היא פשוט טיפוס דאגן, האבא לא איזה פסיכופט אלכוהוליסט מרושע אלא סתם אדם פשוט שחי את שגרת חייו הלא מזהירה; אקויה לא עוברת התעללות מצד חבריה לכיתה אלא בעיקר נודדת במחשבות ומחפשת את מקומה בעולם ואסיאן (שגזל ממני בעורמה את ליטרת הדמעות שלי לאחר שהתאהבתי בו כמספר הסצנות בהן הוא מככב), רק רוצה להיות מאושר עם אדם שיעניק לו אהבה, וכידוע, All We Need Is Love.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה גאווה ודעה - קולנוע קווירי, קולנוע טייוואני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על Somewhere I Have Never Travelled / פו טיאן-יו

  1. גזרגמדי הגיב:

    רוצה אני לראות !

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s