פסטיבל חיפה 2017: מה כדאי לראות?

המהדורה ה-33 של פסטיבל הסרטים חיפה תצא לדרך בחול המועד סוכות, החל מה-5 ועד ה-14 באוקטובר. לאורך 10 ימי הפסטיבל, שיפתח עם "בלייד ראנר 2049", יוקרנו קרוב ל-200 יצירות קולנועיות בשלל מסגרות ייעודיות. את הפסטיבל ינעל סרטו של ערן ריקליס, "מסתור", המבוסס על סיפור מתוך ספר המתח של שולמית הראבן, "החוליה".

לצד סרטיהם של מאסטרים מוערכים כמו הונג סאנג-סו, אנדריי זבייגינצב, פן-אק ראטאנארואנג, האחים טביאני, אנייס ורדה, לוקרציה מרטל, קלייר דני ואחרים, הפסטיבל יערוך הקרנות מיוחדות בעותקים משוחזרים לציון 50 שנה ל"הבוגר" של מייק ניקולס ו"יפהפיית היום" של בונואל. "טירוף בחצות" – המסגרת שהביאה לנו אשתקד את "נא" ו"רכבת לבוסאן", תמשיך לשבור את הטון המעט מבוגר של הליין-אפ עם סרטי אימה ומדע בדיוני. כמו כן, מסגרת חדשה, הכוללת לא פחות מעשרה סרטים, תוקדש להקרנת קולנוע סביבתי-אקולוגי.

בגזרת הקולנוע הישראלי יוקרנו 13 סרטים עלילתיים, 9 תיעודיים ו-42 סרטים קצרים ויצירות אנימציה. בתחרות הקולנוע הישראלי העלילתי, יתמודדו השנה: "אווה" לחיים טבקמן, "אל תשכחי אותי" לרם נהרי, "בית בגליל" לאסף סבן, "הבן דוד" לצחי גראד, "מונטנה" ללימור שמילה, "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" לגלעד אמיליו שנקר, "מוצא אל הים" לדניאל מן, "העדות" לעמיחי גרינברג ו"פוקסטרוט" לשמוליק מעוז. בתחרות הקולנוע התיעודי, יעשו זאת: "ארץ זרה" לשלומי אלדר, "ג'וזף וג'וזפין" לרונית טיאר, "דיבוקים" לרם לוי, "חדר ריק" לשירלי ברקוביץ', "מגידו", לאיציק לרנר, "שמנה", להלית לוי ו"תאוות בשרים" לאבנר מצליח.

באורח תמוה, הליין-אפ החיפאי פספס בענק כמה מהסרטים הכי מצופים לשנת 2017. בראש ובראשונה: "קרא לי בשמך", העיבוד של הבמאי האיטלקי לוקה גואדנינו ("אני אהבה") לרומן הגאה של אנדרה אסימן, אשר בתום הקרנתו בפסטיבל טורונטו העמיד את הקהל על הרגליים בתשואות רמות. זה מפתיע במיוחד לאור העובדה שבחיפה הוקרן אשתקד סרטו הקודם של גואדנינו, "גלים גבוהים". סרטים גאים נוספים שנעדרים מהרשימה הם: "120 פעימות לדקה" לרובין קמפילו, שזכה בפרס הגרנד פרי, הקוויר פאלם ופיפרסקי, בפסטיבל קאן; והדרמה "Beach Rats”, שזיכתה את אלייזה היטמן בפרס הבימוי בפסטיבל סאנדנס. ומה קורה עם "הכיכר"? הזוכה הגדול בפרס דקל הזהב. הסאטירה של רובן אוסטלנד על עולם האמנות בהשתתפות הכוכבת הגדולה של הרגע, אליזבת מוס, טרם הוקרנה בישראל אף על פי שסרטו הקודם, "כוח עליון", דווקא כן זכה להפצה.

כמו כן, כשלוקחים בחשבון כי החדשים של דני וילנב, יורגוס לנטימוס, דארן ארונופסקי, תומס אלפרדסון, סאלי פוטר, אילדיקו אניידי, שמוליק מעוז וכריסטופר לנדון יוקרנו ברחבי הארץ במקביל לפסטיבל או לפחות עד סוף השנה, קשה שלא לחוש אכזבה מסוימת לנוכח התמהיל הנוכחי, שאף כולל מחווה נטולת מעוף לדיוויד לינץ'. וגם: האם באמת אפשר לדבר על טירוף בחצות בלי "Kuso" לפליינג לוטוס מפסטיבל סאנדנס, או "Let the Corpses Tan” לברונו פורזני והלן קאטה מפסטיבל לוקרנו? ומה עם פצצת האקשן הקוריאנית, "The Villainess"? או מותחן הנעורים המסתורי, "Super Dark Times"?

אבל נו, גם אחרי האכזבות והתלונות, חובבי הקולנוע בישראל עדיין יוכלו למצוא בפסטיבל חיפה 2017 לא מעט סרטים שכדאי להמר עליהם. למקרה שאתם מתלבטים, להלן 20 כאלה.

מודעות פרסומת

חי, צומח, דומם: "הצמחונית" מאת האן קאנג

באמצע שנה שעברה, אחייניתי הצעירה, שטרם מלאו לה גיל מצוות, גמלה בליבה החלטה כי תפסיק לאכול בשר מתוך התחשבות בסבלם של בעלי חיים. בעבור משפחה שעשן המנגל הסמיך הוא נשמת אפה, החלטתה התקבלה במורת רוח. הטונים עלו בעיקר בצוהרי יום העצמאות כשהילדה סירבה לעטר את צלחתה בכנפיים והמבורגר – אף על פי שעיניה ללא ספק התאוו לכך – וביקשה להסתפק בסלט או משהו בסגנון. אימא שלי, אישה בעלת כושר שכנוע בלתי מבוטל, ראתה את הברק בעיניה וניסתה לפרק את חומות ההגנה הרעועות שהעמידה, בפנותה אל ליבה ("אבל את אוהבת המבורגר!") ואל הרציונל שלה ("יחסר לך B12 – את תהיי חולה!"). בעודי מצלחת מנה שלא הייתה מביישת את ההגדרה המילונית של קרניבור, חשתי צורך עז להתערב. הבטתי באמי, שהחזיקה את קערת הבשר בציפייה, ובטון צדקני (שמאוחר יותר זכה לחיקויים לגלגניים מצדה) הכרזתי: "לילדה יש עקרונות. למה את רוצה לדרוס אותם? אם היא לא רוצה לאכול בשר, לא צריך להכריח אותה". הילדה הביטה בשנינו והכריעה במבוכה לטובת עמדתה המקורית. מאוחר יותר, היא ניגשה אלי ואמרה בשקט: "תודה שהגנת עלי, מקודם". זה היה נחמד. כיום, היא לא מפסיקה לטחון המבורגרים ושווארמות אבל זה לא העניין. העניין הוא שעל אף תרבות הצמחונות והטבעונות (שבשלב מסוים חשבתי להעלות בפניה לולא פרצופה המבועת של אמי) שהשתרשה לכאורה בעשור האחרון, החלטתו של בן אנוש להימנע מצריכת בשר היא עדיין טלטלה מסוימת בעבור בני משפחתו. קל וחומר כשמדובר באומה של קרניבורים כמו קוריאה, מה שמוביל אותי לרומן המדובר של הסופרת הקוריאנית האן קאנג, "הצמחונית".

פסטיבל ונציה 2017: הזוכים הגדולים ועוד סרטים ששווה לחכות להם

לא מעט סרטים מסקרנים עלו במהלך עשרת ימי המהדורה ה-74 של פסטיבל ונציה, שננעלה שלשום בטקס חלוקת פרסים שתוצאותיו הדהדו גם בישראל ~ להלן סקירת הסרטים, היוצרים והזוכים ששווה לחכות להם

~

1. Downsizing / בימוי: אלכסנדר פיין / ארה"ב

עבר לא מעט זמן מאז עלה למסכים סרט חדש של אלכסנדר פיין, ממנסחי הגבריות האמריקאית הלבנה ("בחירות", "אודות שמידט", "דרכים צדדיות") ומהבמאים המשעשעים והייחודיים בנוף הקולנוע האמריקאי. מאז "נברסקה", שמו עלה בהקשר לעיבוד הרומן הגראפי "ווילסון" – פרוייקט שהלך לבסוף לבמאי האינדי קרייג ג'ונסון. אף-על-פי שהיה מעניין לראות את הטייק שלו לקומיקס של דניאל קלאוס, הוא התקמבק לזירת הפסטיבלים עם אחד הסרטים המסקרנים והמשונים ביותר בקריירה שלו. סאטירה מד"בית אודות זוג שמחליט לכווץ את עצמו במטרה לשפר את סיכוייו לשרוד כלכלית. בין חברי הקאסט, בהובלת מאט דיימון, ניתן לאתר את קריסטן וויג, לורה דרן, כריסטוף ואלץ וג'יימס ואן דר ביק. כולי תקווה שהמפיצים בישראל לא ישברו את מסורת סרטי המיניאטורות המקומית ויואילו לפתוח את שמו העברי של Downsizing במילה "מותק".

הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס 2017 ~ גודטמה, החלמון המלנכולי ~ אהבה וכתות אחרות ~ איצוקה וגונצ'י אבודות בטוקיו

~

1. כיצד הגיעו 400 דגי זהב לבריכה בבית ספר?

כשאתה צעיר (ולעיתים גם פחות צעיר) ותקוע באיזה חור על הגלובוס למשך כל ימי חייך, לא אחת עוברת במוחך המחשבה שזה גם המקום בו תיפח נשמתך. יש מי שהנופים הקבועים מדרבנים אותו לעשות הכל על מנת להיחלץ מהם, יש כאלה ששוקעים באפתיות ויש הנוטים לשבור את השגרה המשמימה במעשים קיצוניים.

בשנת 2012, ארבע תלמידות המתגוררות בעיר סיאמה שבמחוז סאיטאמָה – הנחשבת לאחד מפרברי טוקיו – שיחררו לבריכה שבבית ספרן, 400 דגי זהב. סרטו העלילתי הקצר של מקוטו נגהיסה, "And So We Put Goldfish In The Pool”, מבקש להבין מה הניע את הבנות למעשה המשונה הזה, ולשם כך נוקט באמצעים סגנוניים משונים לא פחות. זוכה הפרס הגדול מטעם חבר השופטים בקטגוריית הסרט הקצר, בפסטיבל סאנדנס 2017.

צ'ולקן מקנאב הוא ההחמצה הכי גדולה של "רק רוצים לרקוד"

Black and White ❤ #naturalshoot#photography#model#dancer#throwback#photoshootday#moveitisrael #Israel#telaviv Photo by: Oren Fait

A post shared by Chaulken צ׳וקן Mc Nab (@chaulken_mcnab) on Aug 3, 2017 at 9:29am PDT

~

הלחם והחמאה

בואו נדבר על "רק רוצים לרקוד". נכון, תוכניות פריים-טיים של ערוץ שתיים הן לא בדיוק הלחם והחמאה של הבלוג הזה ובכל זאת, בשבועות האחרונים מצאתי את עצמי עוקב באדיקות אחר תוכנית המחול התורנית של "קשת", בעיקר בגלל רקדן אחד: צ'ולקן מקנאב.

טלוויזיה במבוכה

להגדיר את "רק רוצים לרקוד" כתוכנית מחול זו למעשה הטעייה שכן היא בראש ובראשונה תוכנית ריאליטי ומאחר ומי שמחזיק בהגאים הוא יואב צפיר, היא נשענת בעיקר על דוקטרינת ה"לרגש". הצורך האובססיבי הזה, שאחז גם ב"כוכב נולד", ניכר במיוחד בשבועות הארוכים של פרקי האודישנים. מה לא היה שם? נער שגדל בשכונת מצוקה; בחור שהוריו התנכרו למקצוע שבחר; זוג מבוגר שרקד בכיסאות גלגלים; מתמודדת שאביה נפטר מדום לב; צעיר אופנתי שסבל מהקנטות; רקדנית מרירה שנדחתה בעבר על-ידי דויד דביר. אך הרגע היואב-צפירי מכולם היה ללא ספק, וידויה של רקדנית צעירה על מכתב שהותיר אביה בטרם שלח יד בנפשו. הרי מה יותר מרגש מלנצל טרגדיה אישית של מישהי שהרגע הגיעה לאודישן בטלוויזיה, ואחר כך לנפות אותה בתוכנית הסינון הנמהרת שלפני התחרות?

בין כל הזיעה והדמעות של המתמודדים ה"מרגשים", יש כמובן את אלה שתפקידם לספק אתנחתא קומית. ואם טרם הבנו כמה חסרי מודעות עצמית הם יכולים להיות, הקיו המוסיקלי המגחיך, העוויתות על פניהם של השופטים והפרשנות המלומדת של אסיוורותם יסירו כל צל של ספק. אלא שלעיתים הבדיחה מעידה יותר על התוכנית מאשר על המתמודד. באחד האודישנים, מתמודדת הופיעה מול השופטים ההמומים כשהיא חותכת רימון בהילוך איטי. רגע לפני שאנה ארונוב התגלגלה מצחוק וכולם גילמו את תפקידם הידוע מראש, נאמר בחצי פה שהרקדנית מגיעה מזרם הבּוּטוֹ – מחול אוונגרדי שהתפתח ביפן החל משנות השישים, ואחד ממאפייניו הוא האטה קיצונית של קצב התנועה. פרט לדויד, עושה רושם שאיש מהנוכחים לא הבין בכלל מה הוא רואה ובוודאי שלא טרח לברר.

קרא לי בשמך: לוקה גואדנינו מעבד את הרומן הגאה של אנדרה אסימן ~ קירן קאלקין מטייל בפארק ~ פניקס ברוסאר מחפש צרות

~

1. לוקה גואדנינו מעבד את הרומן הגאה של אנדרה אסימן, "קרא לי בשמך"

לאור העובדה שסרטו האחרון של לוקה גואדנינו האיטלקי, "גלים גבוהים", הוקרן אשתקד בהצלחה בפסטיבל חיפה, רוב הסיכויים שנוכל למצוא שם השנה גם את העיבוד הסופר-מצופה שלו לרומן הגאה של אנדרה אסימן, "Call Me By Your Name".

זה תמיד אושר גדול למצוא אוטרים מוערכים עם חזון אמנותי ותקציב מכובד, רותמים את כשרונם לעשיית סרטים עם תכנים להט"בים. פארק צ'אן-ווק לדוגמא, עשה זאת בהצלחה מרובה עם "המשרתת" והעשיר את הקולנוע הקוריאני בסיפור אהבה לסבי גדול מהחיים. גם גואדנינו ("אני, אהבה") הוא במאי בעל חוש ויזואלי מפותח וסגנון מפתה ואין ספק שיהיה מרתק לראות כיצד בחר לטפל באחד מן הרומנים הגאים הבולטים של העשור האחרון.

הסרט, שערך את בכורתו מוקדם יותר השנה בפסטיבל סאנדנס, נכתב על-ידי גואדנינו עצמו יחד עם הבמאי והתסריטאי ג'יימס אייבורי, שביים בין השאר את האדפטציות לספריו של א.מ. פורסטר, "מוריס" (1987) ו"זיכרונות מאחוזת הווארד" (1992). עלילתו מתרחשת במהלך קיץ באיטליה בשנות ה-80, ומגוללת רומן שמתפתח בין צעיר בן 17 למלומד אמריקאי יהודי בן 24 שמגיע להתארח בבית הוריו. פסקול הסרט כולל שני שירים חדשים לאושיית האינדי האמריקאית, סופיאן סטיבנס.

הספר (כמה מפתיע!) לא תורגם עד כה לעברית, אם כי ניתן למצוא על המדפים ספר אחר פרי עטו של אסימן, יליד מצרים, "לילה אחרון באלכסנדריה" (הוצ' חרגול, 2003). השנה הוציא אסימן רומן גאה נוסף בשם "Enigma Variations".

דיוויד אי קלי מעבד רומן בלשי של סטיבן קינג ~ זמנים סוּפֶּר אפלים ~ עמק הלוויתן ~ המטמורפוזה של ביורק

~

1. דיוויד אי קלי מעבד למסך הקטן את הרומן הבלשי של סטיבן קינג, "מר מרצדס"

האמת, קשה לדמיין כיצד היו נראים הקולנוע, הטלוויזיה והספרות האמריקאית בלי סטיבן קינג. כבר יותר מארבעה עשורים שטביעות אצבעותיו סרוקות על פני התרבות הפופולארית, ולמרבה השמחה לא נראה כי הן עומדות להימחות בקרוב. אף על פי שהכריז לא אחת על פרישה – הגיליון של "אינטרטיינמנט וויקלי" מ-2002 עם הכותרת "Stephen King Calls It Quits”, עוד זרוק לי איפשהו בבית – הסופר האמריקאי שבנה אימפריה, ממשיך לעבוד במרץ גם בגיל 69: בקושי יבש הדיו על החלק השלישי בטרילוגיית הבלש ביל הודג'ס, ובחודש הבא כבר ייצא לאור הרומן הפנטסטי שכתב עם בנו אוון, "יפהפיות נמוֹת".

על המסך הגדול מככב בימים אלו החלק הראשון בסדרת "המגדל האפל" בכיכובם של אידריס אלבה ומתיו מקונוהיי, אך לאור הביקורות האיומות והביצועים הלא מזהירים בקופות – אל תמהרו לבנות על החלקים הבאים. העיבודים לרומנים ולסיפורים הקצרים של סטיבן קינג אף פעם לא היו קונסיסטנטיים ויתכן מאוד כי המאזן ישתנה ב-8 בספטמבר כאשר יעלה החלק הראשון בעיבוד המצופה לרומן האימה "זה", שביים אנדרס מוסצ'יאטי ("מאמא").

גם בטלוויזיה המצב הפכפך. "בתוך בועה", הייתה סדרה כל-כך מגוחכת וקורעת עד שסיגלה לעצמה (ולא בכוונה, אני מאמין) איכויות קאמפיות; בעוד "22/11/63" הנהדרת עם ג'יימס פרנקו, סחטה ממני ליטר של דמעות בסיומה. הערב יישלף מהניילונים העיבוד הטלוויזיוני החדש ביותר לרומן פרי עטו של סטיבן קינג – "מר מרצדס". חלק ראשון בטרילוגיית הבלש שהחלה בשנת 2014 והמשיכה בשנתיים העוקבות עם "כל המוצא זוכה" ו"סוף המשמרת". דיוויד אי קלי, שזכה השנה לעדנה עם הצלחת הסדרה "שקרים קטנים גדולים", הופקד על פיתוח הפרויקט.