TLVFest 2019: כמה סרטים שכדאי לסמן בפסטיבל הקולנוע הגאה ה־14 בתל אביב ~ ספר הצילומים המוזהב של אדוארדו קזנובה ~ פרפיום ג'יניוס חוזר לסיקסטיז

~

1. TLVFest 2019: כמה סרטים שכדאי לסמן בפסטיבל הקולנוע הגאה ה־14 בתל אביב

פסטיבל הקולנוע הגאה שנפתח ברביעי בתל אביב בפעם ה־14, ויימשך עד ה־15 לחודש, הוא סוג של נס רפואי. במהלך השנה האחרונה, מארגני הפסטיבל נאבקו על חייו לאחר שמשרד התרבות החליט להקפיא את תקציבו, עקב אי סדרים שנתגלו בדו"חות פעילות הסינמטק מ־2013. הודות לתרומתם של 760 גולשים ששעו לקמפיין הגעוואלד באתר הדסטארט, הצליחו המארגנים להתגבר על המשוכה הכלכלית ולהתחמש בעשרות סרטים להט"בים, ארוכים וקצרים, משלושים מדינות.

TLVFest 2019, בניהולו של גיל סימה ובניצוחו האמנותי של המייסד יאיר הוכנר, יצא לדרך עם טקס חגיגי והקרנת בכורה עולמית לפיצ'ר הראשון של יובל הדדי "15 שנה". דרמה ישראלית על אדריכל המצוי בזוגיות מאושרת עם עורך דין צעיר, שחייו נקלעים לטלטלה לאחר שחברתו הטובה נכנסת להריון.

התבאסתי לגלות כי "בנג'מין" של סיימון אמסטל לא יפלס את דרכו אל אולמות הסינמטק, אולם התוכנייה כוללת לא מעט תופינים מעוררי תיאבון. "ג'ונאס", דרמת המתח המסוגננת של כריסטוף קרייר, זכתה בעבר להמלצה בבלוג וכעת תוכלו לצפות בה בנוכחות הבמאי הצרפתי שאף יענה לשאלות. "ג'ונאס", המקלף בשני צירי זמן את הפצע המדמם בחייו של בחור גיי הרסני, מתכתב עם הסגנון והסרטים של גרג אראקי (בייחוד "עור מסתורי"), ומעניין יהיה לשאול את קרייר על המקום שהאייקון הקווירי תופס בחייו וביצירתו.

לבנדר: גיי צעיר מפתח משיכה לזוג הומואים נשוי בדרמה קצרה מפסטיבל סאנדנס ~ גארת' גרינוול בסיפור על שני בנים מאוהבים ~ מחול של יריבות ותשוקה בסרט החדש של לבאן אקין ~ ג'ורדן מייסון משתחרר מהכבלים

~

1. לבנדר: גיי צעיר מפתח משיכה לזוג הומואים נשוי בסרט הקצר של מת'יו פוצ'יני

במפגש שערך מול קהל לאחר הקרנת הסרט הראשון בבימויו, טען לואי גארל כי "רוב הזמן, אנשים אומרים 'הו, הצרפתים, הם אוהבים מנאז' א־טרואה!'. אך נכון לומר שאנשים בכל העולם אוהבים את המנאז' א־טרואה, כי אנחנו אוהבים לראות בסרטים את מה שאנחנו לא יכולים לעשות בבית. זה מצב חלומי אך גם מקור לקונפליקט […] וכשאתה עובד עם רגשות ויחסים סנטימנטליים, מנאז' א־טרואה הוא מכרה זהב".

והוא כמובן צודק. ניתן להניח כי רוב האנשים אינם תופשים חיים בשלישיה כאפשרות ממשית לקיום מאושר והרמוני – וגם אם כן, החשש מהיעדר לגיטימציה חברתית וממסדית מדכא בהם את הרעיון (אפילו השימוש הרווח במונח "זוגיות", לתיאור קשר רומנטי, שולל מעצם טבעו מערכת יחסים בין יותר משני פרטים) – אך נמשכים לבחון את הדינמיקה הזו והשלכותיה באמנות.

העניין הוא שאחרי היסטוריה ארוכה של יצירות אודות משולשי אהבים, נדמה שלעסו את הנושא מכל כיוון אפשרי. החל מ"ז'יל וז'ים" וכלה ב"ואת אימא שלך גם". אבל זה לא לגמרי נכון. מעניין לשם לב למשל כי למרות שמיניות הומוסקסואלית מתפרשת בחברה כמתירנית ומשוחררת, רבים מסרטי השלישיות כוללים לפחות צלע נשית אחת. בחלק מן המקרים, שאלת הנזילות המינית של דמויות בני אותו המין – או מימוש המשיכה המודחקת ביניהן – הופכת לפיתיון המעורר מתח, סקרנות ופנטזיה; ומקור נוסף לקונפליקט.

התראת שטיח אדום: חמישה קצרים מאת יוצרים בינלאומיים הפוקדים את פסטיבל קאן 2019

בעוד אנו מתרפקים על האירוויזיון ההיסטורי שנערך בארצנו – או כפי שאמר ארז טל לנציג פינלנד, שביקש ללמדו כיצד אומרים ברכת שלום בפינית בשלב חלוקת הנקודות, "Whatever" – עשרות יוצרים בינלאומיים מטביעים את סוליותיהם המצוחצחות על פני השטיחים האדומים בפסטיבל קאן.

בין השמות הגדולים שתופסים מיד את העין, ישנם לא מעט יוצרים חדשים הפוקדים את המסגרות השונות; כאלה המוכרים בעיקר לקהל שצובא על שערי הפסטיבלים המקומיים; וכמה שמעולם לא הוקרנו בישראל. במטרה להכיר קצת את הנפשות הפועלות (הפחות מוכרות) במהדורה ה־72 של קאן, להלן חמש יצירות קצרות שיעידו על פועלן האמנותי ויטילו אור על כמה מן הבחירות שנערכו השנה בליינאפ.

פסטיבל קאן 2019: כל מה שאתם צריכים לדעת על המהדורה ה־72 של אירוע הקולנוע היוקרתי בעולם

~

בין השטיח הכתום לשטיח האדום

רצה הגורל ושני אירועים המציגים את פסגת היצירה האנושית יצאו לדרך באותו היום: אירוויזיון 2019 – שככל הנראה נסיים הפעם הרבה פחות רטובים (ועם פחות בקטריות) – והמהדורה ה־72 של פסטיבל קאן. איפה שווה יותר להיות? אתם תחליטו. כמדי שנה, הפסטיבל הצרפתי עושה מאמצים לרכז את מירב השמות הגדולים והמובילים של עולם הקולנוע (מינוס נטפליקס), תוך חשיפת כשרונות חדשים ומתן במה לכמה מהסרטים המצופים של 2019.

הפסטיבל, שנפתח לפני יומיים וינעל ב־25 לחודש, כולל 21 סרטים בתחרות המרכזית, מתוכם רק סרטיהם של הבמאי הצרפתי לאדג' לי ("Les Miserables") ושל הבמאית הצרפתייה מאטי דיופּ ("Atlantique"), יתמודדו על פרס מצלמת הזהב; בעוד שישה סרטים יתחרו על הדקל הקווירי, שניתן ליצירות הכוללות סוגיות או דמויות להט"ביות מכל מסגרות הפסטיבל.

בראש חבר השופטים של התחרות המרכזית, יעמוד השנה הבמאי המקסיקני אלחנדרו גונסלס איניאריטו, כשלצדו ישפטו: במאי "המועדפת", יורגוס לנתימוס; הבמאי הצרפתי רובין קמפילו ("120 פעימות בדקה"); הבמאית האיטלקייה אליצ'ה רורוואכר ("לזרו השמח"); במאית האינדי האמריקאית קלי רייכארט ("נשים מסוימות"); הבמאי הפולני פאבל פאבליקובסקי ("אהבה בימים קרים"); הקומיקסאי הצרפתי אנקי בילאל; השחקנית והקומיקאית הסנגלית מיימונה נדיאיה; והשחקנית אל פנינג.

בראש חבר השופטים במסגרת "מבט מסוים", תכהן הבמאית הלבנונית נדין לבאקי, שזכתה אשתקד בפרס חבר השופטים בפסטיבל, עבור סרטה "כפר נחום"; בתחרות סרטי הסטודנטים תהא זו הבמאית הצרפתייה קלייר דני ("תנו לשמש להיכנס"); ובראש הצוות שיעניק את פרס מצלמת הזהב לסרט ביכורים, יעמוד במאי הקולנוע הדוקומנטרי רית'י פאן ("התמונה החסרה").

רוק'נרול בייבי: אליזבת מוס מאבדת את זה בדרמה הסוערת של אלכס רוס פרי ~ סיפורים ניו יורקיים בשעת לילה מאוחרת ~ היום בו הופעות יוצאו אל מחוץ לחוק ~ אלימות מתפרצת בקליפ החדש של גספר נואה

~

1. הריח שלה: אליזבת' מוס היא כוכבת רוק הרסנית מהניינטיז

לאליזבת מוס הצטברה לאחרונה מחסנית מלאה בפרויקטים, וכעת היא יורה לכל הכיוונים: מותחן אימה מצליח של ג'ורדן פיל; דרמת אינדי פסטיבלית של קייסי אפלק; עונה שלישית ל"סיפורה של שפחה"; סרט נשות המאפיה של אנדראה ברלוף; וידיעה מלבבת על שיתוף פעולה נוסף עם ג'יין קמפיון (לצד בנדיקט קמברבאץ'). אך הירייה הרועמת מכולן היא ללא ספק "הריח שלה" – שיתוף הפעולה השלישי שלה עם אלכס רוס פרי. דרמת הרוק'נרול, שיצאה בדיוק לפני חודש בארה"ב, מציבה את מוס כפאנק־רוקרית בעלת נטייה להרס עצמי, ההולכת מדחי אל דחי במשך 135 דקות.

אחרי "תקשיב פיליפ" ו"מלכת העולם", הטריילר הלוהט של "הריח שלה" ממצב סופית את אליזבת מוס כמוזה הבלתי מעורערת של אחד מבמאי האינדי האהובים עלי ביותר בשנים האחרונות. מוס היא שחקנית שאין לה אלוהים, וכשהיא באה במגע עם היצר השאפתני של פרי – שדוחף אותה יותר ויותר אל הקצה, עם כל סרט חדש – אין פלא שהתוצאה נראית פגז.

ספוקי שיט: שיחת טלפון מסתורית במטבח ~ האיש שבטלוויזיה ~ טטסויה נקאשימה מעיף את הסכך עם סרט אימה על־טבעי ~ התכנית המיוחדת של תומאס ליגוטי עבור העולם הזה

~

1. אש מתקרבת: פליינג לוטוס, דייוויד לינץ' ודייוויד פירת' רוקחים סיוט משובח לפני השינה

בעולם הקולנוע, או בכל מדיום אומנותי אחר לצורך העניין, ישנם זיווגים דמיוניים בין כישרונות גדולים המעוררים את השאלה: What if? ברוב הפעמים אלו דמויות בעלות רגישויות דומות, שמסקרן לדמיין מה היה קורה לו היו חוברות זו לזו. לדוגמא: כיצד היה נראה סרט של לארס פון טרייר עם איזבל הופר בתפקיד הראשי? לאילו מחוזות הזייתיים הייתה מגיעה טילדה סווינטון בסרט של אלחנדרו חודורובסקי? מה היה עושה יורגוס לנתימוס עם שחקן כמו דני לאבונט על רקע פסקול של רדיוהד? (טוב, את זה באמת אפשר לראות, גם אם מדובר רק בשלושים שניות).

לפני כשבועיים, האינטרנט זכה לחזות בקליפ מושלם באפלוליותו, אשר נולד מזיווג שמימי שנוצר בגיהינום: האנימטור השרוט דייוויד פירת' ("Salad Fingers"), איש האשכולות דייוויד לינץ' והמוסיקאי האלקטרוני האקספרימנטלי פליינג לוטוס. הקליפ מהווה טעימה מתוך האלבום ה־6 של לוטוס "Flamagra", שינחת בחנויות ב־24 במאי {ומאחר ואני שונא להרוס הפתעות – מומלץ לצפות בו בטרם תמשיכו לפסקה הבאה}.

מרקרו ביומנים: סרט האימה האקסטטי של אנדז'יי זולאווסקי מגיע להקרנה אחת בסינמטק שאסור לכם להחמיץ ~ גארל, לקוסט ומחווה לאנרי־ז'ורז' קלוזו ~ מוזיאון חיפה מציג 14 עבודות מתוך 'אוצרות הספינה הטרופה שלא־תיאמן' של דמיאן הירסט ~ וולפמאדר נוחתים להופעה ביולי

אם גם אתם קצרים ב־₪2000 עבור מיקום אסטרטגי באירוויזיון, או מעדיפים לצפות בבית מחשש שפטישי הפלסטיק של מולדובה יסתירו לכם את הנעליים של אסי עזר, תשמחו לדעת כי החודשים הקרובים בישראל יביאו לפתחנו כמה אירועים נוספים ששווה לקחת בחשבון, ללא צורך לנתץ את קופת החזיר.

~

1. שליטה: מסרטי האימה הפסיכיים של כל הזמנים, מגיע להקרנה בודדת בסינמטק [10/05, 21:30]

אם בעשרה במאי, בשעה 21:30, תהיו בכל מקום אחר פרט לאולם 1 בסינמטק תל אביב – אתם תהיו במקום הלא נכון. על אחת כמה וכמה אם מעולם לא ראיתם את "שליטה" (Possession) של אנדז'יי זולאווסקי. הבמאי הפולני האדיר, אשר הלך לעולמו לפני 3 שנים בעקבות מחלת הסרטן, כתב וביים בשנת 1981 את אחד מסרטי האימה הפנטסטיים הפסיכיים ביותר שנראו אי פעם על המסכים. יצירה שטנית ואקסטטית שעם השנים צברה מעמד פולחני מוצדק, ופילסה מקום של כבוד ברשימות "Best of" למיניהן.

סם ניל ואיזבל אג'אני – בהופעות מחשמלות שחוצות את סף השפיות – מגלמים זוג הורים הנקלעים למשבר בחיי הנישואים. היא, רוצה להיפרד; הוא, לא מוכן לשחרר. מאבק הענקים שניטש ביניהם מוביל אותם למחוזות על טבעיים של טירוף ואובססיה, שהמחשבה לראותם עם קהל (ועוד על מסך ענק) היא מתכון ודאי לחוויה בלתי נשכחת. סצנת הרכבת התחתית, היא מהסצנות הקיצוניות האלה שאתה לא מאמין שהן קורות בזמן שהן קורות, מה שהופך את הדיווחים על הקושי של אג'אני להשתחרר מהדמות שגילמה להגיוניים למדי. לפחות היא זכתה בסזאר. עם היוודע מותו של הבמאי, סם ניל כתב בטוויטר: "אני מאוד מצטער לשמוע את זה. זולאווסקי היה מניאק מבריק. זה כמעט הרג אותי, אבל לעבוד אתו היה מעולה".