הבנים האבודים של ג'סיקה: טריילר עוצר נשימה לדיסטופיה המסוגננת של קרולין פוגי וג'ונתן וינל ~ החזיונות הטכנולוגיים של קורי דוקטורוב ~ לבד בסייגון ~ קוספליי, חרבות וקליפות תפוזים

~

1. ג'סיקה לנצח: טריילר עוצר נשימה לדיסטופיה המסוגננת של קרולין פוגי וג'ונתן וינל

מאז שנת 2014, החלו קרולין פּוגי (29) וג'ונתן וינל (31) לשתף פעולה בכתיבה ובימוי סרטים קצרים. הצמד הצרפתי, שמנהל מערכת יחסים זוגית גם מחוץ לעבודה, הספיק להציב בארון הפרסים את דב הזהב מברלין עבור "As Long as Shotguns Remain", וזכה במספר מועמדויות בפסטיבלים שונים עבור "After School Knife Fight", שהוקרן בבכורה עולמית בשבוע המבקרים של קאן 2017.

בהקדמה לראיון שנערך איתם באתר "פילם קומנט", מתארת יונקה טאלו את עבודתם כ"מחרוזת קצרים היפנוטיים הלוכדים מהומות של צעירים על רקע שממות הפרברים של דרום צרפת". למרבה הצער, למעט שני וידיאו קליפים (אחד מהם מצורף בהמשך הפוסט) לא ניתן לצפות ברשת בעבודותיהם המלאות, אך עם קצת מזל ייתכן שנזכה לתפוס את סרטם הארוך הראשון, "ג'סיקה לנצח", באחד הפסטיבלים המקומיים.

"ג'סיקה לנצח", מותחן מד"ב דיסטופי שהוקרן בבכורה בפסטיבל טורונטו וזכה לביקורות מעורבות, מגולל את סיפורם של צעירים אבודים הנאספים תחת כנפיה של ג'סיקה – האישה היחידה שהעניקה להם אהבה – ובעזרתה הם מייחלים לכונן עולם בו יוכלו לחיות יחד בהרמוניה. היופי המפתיע שפורץ מהטריילר הוא מהסוג ששולח שוק־פריז למוח, ולכל הפחות מבטיח חוויה אסתטית משובחת.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בקרוב!, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, מדע-בדיוני ופנטזיה, מוסיקה, ספרות היא רכילות, סרטים קצרים, קולנוע וייטנאמי | כתיבת תגובה

טפיל: בונג ג'ון־הו משחרר סנונית ראשונה מתוך דרמה טראגית־קומית מטריפה ~ הסקנדל הגדול בתולדות הקיי־פופ שמטלטל את קוריאה ~ הרומן הפמיניסטי שחורך את חנויות הספרים ביפן ~ משבר הפרחים של הולנד

~

1. בונג ג'ון־הו שועט אל המסכים עם פוסטר וטיזר מטריפים לסרט הקוריאני "Parasite"

סרט חדש של בונג ג'ון־הו זה תמיד אירוע מרגש, ובקרוב אנחנו עתידים לקבל אחד כזה! אחד מגיבורי הקולנוע הנערצים והמוכשרים של אומת הקימצ'י (או כפי שטרנטינו מכנה אותו "הספילברג של קוריאה") יצא בשנים האחרונות להרפתקאות בינלאומיות עם הפקות מד"ב מושקעות כ"רכבת הקרח" ו"אוקג'ה", שמגנטו אליו בין היתר את ג'ייק ג'ילנהול, פול דנו, ג'יימי בל, אד האריס, כריס אוונס, סטיבן יון, אוקטביה ספנסר וכמובן, טילדה סווינטון.

שנתיים אחרי ההפקה הנטפליקסית ששיגרה אותו לפסטיבל קאן, בונג החליט לחזור אל השורשים עם "פרזיט" – דרמה משפחתית בעלת קאסט קוריאני למהדרין, שצולמה על־ידי הונג קיונג־פיו (האיש שעמד מאחורי העדשה של "אימא", "רכבת הקרח", "בערה" ו"The Wailing"). הטיזר הממגנט והפוסטר המטריד, משדרים וייב של הומור שחור ואפל עם ברק רענן של חושניות. 132 הדקות שלו ינחתו קרוב לוודאי בפסטיבל הקולנוע הנוצץ בצרפת, שיפתח ב־14 במאי.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בקרוב!, מוסיקה, ספרות היא רכילות, ספרים שצריך לתרגם, קולנוע קוריאני, קיי-פופ | כתיבת תגובה

עכשיו אפוקליפסה: סוף העולם על־פי גרג אראקי ~ דרמת המסתורין הגאה של כריסטוף שארייה ~ 'אקדמיית המטרייה' מבטאת את הטרגדיה הגדולה של ימינו

~

1. עכשיו אפוקליפסה: גרג אראקי מגיע לטלוויזיה עם סדרת מד"ב קווירית מטריפה

לבבות קוויריים צבעוניים החסירו פעימה בתחילת שבוע שעבר עם עליית הפרק הראשון (מתוך 10!) של "Now Apocalypse" – סדרת הטלוויזיה המסקרנת של אייקון הגל הקווירי החדש מהניינטיז, גרג אראקי.

אראקי, שנודע בזכות טרילוגיית הסרטים "דפוק לגמרי", "דור מזוין" ו"שום מקום"; העיבוד הרגיש לרומן של סקוט היים "עור מסתורי"; וסרט הנעורים האפוקליפטי "קאבום", אינו זר למסך הקטן. בשנים האחרונות הוא ביים פרקים ל"רד אוקס", "13 סיבות" ו"ריברדייל", אך כעת זו הפעם הראשונה בה הוא חתום על יצירת סדרה שלמה משלו. את התסריטים כתב הבמאי יחד עם קרלי סיורטינו, מחברת טורי סקס ויוצרת סדרת הרשת של מגזין וייס "Slutever". כמי שנהנה מאוד מ"קאבום" (2010), העובדה ש"עכשיו אפוקליפסה" מסתמנת כעיבוד עכשווי לאותם חומרים – רק באורך כולל של 5 שעות – קוסמת לי לא מעט.

אסתטיקת הסוכרייה הפסיכדלית של אראקי היא משהו שאף פעם לא ימאס עלי, והיא נוכחת בפול ווליום כבר בפרק הראשון: הצבעוניות העזה שחותרת לפרק כל חלל הומוגני; הבנים היפים והמטופשים עם החוש האופנתי המוגזם והחיבה לשיער ארוך וקוביות בבטן; המלאכותיות הקאמפית משובבת העין; פסקול השוגייז שמזריק לווריד את "סלואודייב" תוך שתי דקות מהפתיחה; הסקס ההומואי (והסטרייטי) שמשלב בין הומור, תשוקה ומדע בדיוני; חזיונות אפוקליפטיים; חייזרים ולטאות; דיאלוגים משעשעים ("את לא נראית מרושעת. את נראית לוהטת ומבולבלת – זה השילוב האולטימטיבי!"); ארגונים מסתוריים; והניסיון ללכוד את הוויית הדור הצעיר והחרמן, תוך בחינת סוגים שונים של מערכות יחסים ומצבי תודעה, מבעד לעדשה פנטסטית ייחודית.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת טלוויזיה, בקרוב!, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, טלוויזיה, מדע-בדיוני ופנטזיה, סרטים קצרים, קולנוע צרפתי, קומיקס | כתיבת תגובה

בנג'מין: טריילר ממיס לדרמדי הגאה של סיימון אמסטל ~ אוהבים ואופים ברומן גרפי מקסים ~ לובסטרים לארוחת הערב ~ סוכריית פופ ניוזילנדית

~

1. בנג'מין: טריילר ממיס לדרמדי של סיימון אמסטל

בממואר הכנה והמשעשע שיצא לאחרונה בכריכה רכה "הצילו!", חולק סיימון אמסטל את חוויית הנשיקה הראשונה שלו עם בן אותו המין. זה קרה כאשר פקד לראשונה מועדון לילה בפריז בגיל 18. הוא ראה בחור צרפתי חמוד, נגע לו בכתף וביקש ממנו נשיקה. הבחור הסכים. באותו רגע כבר לא היה לו ספק שהוא גיי. אבל אז הצרפתי נאלץ להתחפף "מבלי שהיה לו מושג מה עשה לי". כעבור חצי שעה, אמסטל פגש בחור אחר, פחות חמוד אך דובר אנגלית, ואיבד אתו את בתוליו.

הקומיקאי הבריטי כותב בצער כי לו היה נשאר עם הבחור הצרפתי שנישק באותו הערב, הוא ודאי היה שב הביתה ויוצא מיד מהארון. אך החוויה שעבר עם הבחור השני, שהייתה פחות מוצלחת בשל היעדר כימיה, הורידה לו מההתלהבות ומנעה ממנו לגעת באדם נוסף במשך שלוש שנים.

זה אולי מסביר מדוע בסרטו העלילתי הראשון "בנג'מין", קולין מורגן (שמגלם פחות או יותר את אמסטל עצמו) נופל שדוד לרגליו של בחור צרפתי. פניקס ברוסאר, בתפקיד מושא אהבתו של הגיבור, נראה חלומי מתמיד וכל הטריילר הענוג הזה בכלל ממיס את הנשמה. הסרט יעלה לאקרנים בבריטניה ב־15 במארס – כחצי שנה לאחר שערך את בכורתו בפסטיבל BFI בלונדון. המפגש המבדר שנערך עם הקהל בתום ההקרנה ההיא אגב, שווה צפייה בפני עצמו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בקרוב!, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, מוסיקה, ספרות גאה, סרטים קצרים, קולנוע איטלקי, קולנוע בריטי, קומיקס | תגובה אחת

סדרות חדשות 2019: מדע בדיוני, פנטזיה ואימה

החודש הראשון לשנת 2019 הספיק להתנדף, ומזווית העין כבר ניתן להבחין בנחיל סדרות הטלוויזיה החדשות שעתידות לפלוש אל המסכים. אם לחזור דקה לאחור, 2018 הצליחה להספיג את הפיקסלים בכמה יצירות שוות במיוחד: "ילדותי" של דייב הולסטיין, שאיחדה מחדש את מישל גונדרי עם ג'ים קארי וקרעה לי את העיניים בפרק הסיום הממוטט ביותר שנראה אשתקד בטלוויזיה; "בארי" של ביל היידר ואלק ברג, שגרמה לי להתאהב נואשות בהנרי וינקלר; "המגדלים הגבוהים" שהבהירה פעם נוספת למה ג'ף דניאלס הוא אחד השחקנים הטובים כיום על המסך; "הומקאמינג" בעלת הפורמליזם המהפנט של סם איסמעיל; והפארסה המשעשעת "שערורייה אנגלית למדי" בה יו גראנט התחרה עם הצופים מי נהנה יותר.

בגזרה הספקולטיבית, יוטיוב הצליחו להפתיע עם "אימפולס", סדרת הטלפורטינג של דאג לימן, שרתמה את האלמנטים המדביים לטובת סיפור על התמודדות עם תקיפה מינית; אלן בול הגיש יצירה היברידית בדמות "כאן ועכשיו", שהוכיחה כי פוליטיקת זהויות על גבול הפארודיה אינה ערובה להבערת טבלאות הרייטינג, הגם שמדובר באחד העופות המוזרים והמיוחדים שעלו אשתקד על המסך; ג'סטין מארקס סיפק מנה כפולה של ג'יי קיי סימונס, במותחן הריגול המרתק "מקביל"; הדרמה האפוקליפטית "שמש חזקה" הפציצה בכמה הופעות אינטנסיביות; ונטפליקס השיבה לחיים את "אבודים בחלל" שעל אף פתיחה לאה משהו, הצליחה לעלות על הגל ולספק כמה שעות מהנות של הרפתקה, עם רובוט חביב ופארקר פוזי אחת שעושה לכולם את המוות. בניגוד לכל אלו, "הגשם" הדנית לא הצדיקה את ההשקעה בה, על אף לא מעט רגעים מעניינים; ו"מטורף" של קארי פוקונגה, לא רק הוכיחה את הקושי שבלהפוך למישל גונדרי, אלא הפכה לפרקים את ג'ונה היל למשעמם – ועל זה אני אף פעם לא אסלח לה.

אז השנה היא אפוא כבר 2019, וכמו שאומרות האחיות לבית משפחת בן, דף חדש נפתח. במהלך חודש פברואר ייצאו לדרך כמה אתלטיות אטרקטיביות במסלולי המד"ב, הפנטזיה והאימה, וינסו לדלג בקלילות מעל משוכת העונה הראשונה, בעוד אחרות יוזנקו במועד מאוחר יותר. הרבה אדפטציות הולכות להסתובב לנו בקרוב בין הרגליים והרדיטורז כבר מקרצפים את השומן מהמקלדות. מעריצי אלן מור, פיליפ פולמן, ניל גיימן, טרי פראצ'ט, ה.ג'. וולס וג'ו היל, מוזמנים להתרגש מעכשיו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ביקורת טלוויזיה, בקרוב!, טלוויזיה, טלוויזיה בריטית, מדע-בדיוני ופנטזיה, קומיקס | כתיבת תגובה

שופטי ריאליטי, הגיע הזמן שתפנימו: אף אחד לא 'מדהים'. חוץ מדימאש.

View this post on Instagram

)))

A post shared by Димаш ҚҰДАЙБЕРГЕН (@kudaibergenov.dimash) on

עם התפשטות תוכניות הריאליטי־כישרונות כמו מגפה במאה ה־14, חלה בעשור האחרון בישראל אינפלציה במילה 'מדהים'. בין אם זה נער שמפליץ מהקורקבן ובין אם זו אישה שמסוגלת להפריד את הזרת מהקמיצה, היום כולם מדהימים. אתה מדהים ואת מדהימה וגם אתה מדהים. ואם כולם מדהימים – אף אחד לא מדהים. למעשה, להיות לא מדהים זה הדבר המדהים באמת.

מדהים לא פחות לראות עד כמה הקצינו תוכניות הריאליטי־כישרונות בעיסוי האגו הטווסי של השופטים, בעוד המתמודדים קמלים בהמתנה מייאשת על הבמה. לעיתים נדמה שהביצועים הם על תקן פרסומות מטרחנות שיש לסבול עד לאינטראקציה המעניינת באמת, בין מנחים נרקיסיסטים למתמודד ששרד פיגוע בשנות ה־90 ומאז שומע תקתוקים באוזן ימין. העובדה שהוא גם נשמע כמו דומברה עם מיתר אחד, משנית לחלוטין לסיפור 'המרגש' שהוא נושא.

הסאדיסטיות שבה דופקים וזורקים מתמודדים אחרי שגרמו להם לדמם את הכאב הפרטי שלהם על המסך, במטרה למשוך עוד חמש דקות עד הברייק – וכמובן, להקיז אותו פעם נוספת, ממש במקרה, בשיחה מול השופטים – הפכה לאקט שבשגרה, עד שקשה לזכור איזה מתמודד צפה באביו מתאבד ומי איבד את כלבו בתאונת דרכים. פה החלמה מסרטן, שם מאבק בהרואין, שלוש, שתיים, אחת ונחזור אחרי הפרסומות עם קאבר לג'ודי גרלנד.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה טלוויזיה, מוסיקה | 4 תגובות

לטרודו, באהבה: זמן מאבד ממשמעותו בדרמה הפנטסטית של דני קוטה ~ מלחמה, למה זה טוב? ~ שירים בשפה נכחדת של האומות הראשונות זיכו את ג'רמי דוטשר בפרס האלבום הקנדי הטוב של 2018 ~ אינדיג'יקוויר בעיר

~

1. אנתולוגיית עיר הרוחות: טיזר מקפיא לדרמה הפנטסטית האפלה של דני קוטה

בשונה מבמאים קנדיים שפרצו את גבולות מולדתם והתנחלו בליבותיהם של צופי קולנוע מן הזרם המרכזי, דני קוטה היה ונותר במתחם החמים של שוחרי הארט האוס. קוטה החל בפעילותו הקולנועית לקראת סוף הניינטיז, ואף שימש כמבקר וסגן נשיא ארגון מבקרי הקולנוע של קוויבק. גוף עבודתו נחלק בין סרטים ארוכים וקצרים, דוקומנטריים ועלילתיים (האחרון שבהם "עור רך כל כך", הוקרן אשתקד בפסטיבל דוקאביב). מדף הפרסים של קוטה נושא פסלונים שגרף בפסטיבלי הקולנוע של לוקרנו וברלין, עבור סרטים כמו "קרלינג" ו"ויק+פלו ראו דוב", ולאחרונה נודע כי סרטו החדש "אנתולוגיית עיר הרוחות", יתמודד בתחרות המרכזית של הברלינלה ה־69.

זו ללא ספק בשורה משמחת הואיל וסרטו העלילתי האחרון "בוריס בלי ביאטריס", שהוקרן גם הוא בפסטיבל ברלין, התחבב עלי לא מעט. במרכז הסרט ההוא ניצב בוריס מלינובסקי – גבר מצליחן ושמרן בעל תדמית קשוחה וחסרת עכבות, שאשתו האהובה לוקה במה שנדמה כמלנכוליה. בהמשך הוא פוגש בזר מסתורי (דני לאבונט המכשף) שמציע פתרון קוסמי משהו למצבו. בדומה ליצירות אחרות שביים, גם "בוריס בלי ביאטריס" מציע בחינה של גבריות מאצ'ואיסטית, תוך קילוף מרכיביה המוכרים בניסיון לחשוף איזו ליבה רגשית חבויה. הסגנון המוקפד והאידיוסינקרטי של קוטה – משובץ בנגיעות קומיות סוריאליסטיות (נבלנית המנגנת בחנות בגדים; פנסים המהווים תפאורה תיאטרלית לשיחה לילית; ברוס לה ברוס בתפקיד רוה"מ של קנדה) והשפעות מהמיתולוגיה היוונית – מהלך קסם באוף־ביטיות המיוחדת שלו.

"אנתולוגיית עיר הרוחות", המבוסס על רומן מ־2015 שכתבה לורנס אוליבייה, נראה קודר ומסקרן במיוחד לאור ההבטחה הפנטסטית שבמרכזו: לאחר תאונת דרכים קטלנית המתרחשת בעיירה קטנה ומבודדת, רבים מן התושבים אינם חפצים במיוחד לדבר על נסיבות הטרגדיה. אלא שאז נדמה כי הימים מתארכים ללא קץ, והזמן מאבד ממשמעותו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בקרוב!, מוסיקה, ספרות גאה, ספרות היא רכילות, סרטים קצרים, קולנוע קנדי | 2 תגובות