סיפורי טוקיו: זמן לסושי ~ גאקוריו אישי חוזר לתת בראש עם 'פאנק סמוראי סלאש דאון' ~ נובלה דיסטופית מאת יוקו טאוודה ~ הבית של משפחת טזוקה

~

1. זמן לסושי: ריקודים ומחולות ברחובות טוקיו בסרטון האנימציה המחורפן של דיויד לבנדובסקי

בשנת 2011, האמן דיויד לבנדובסקי העלה לערוץ חדש ביוטיוב סרטון באורך 48 שניות. "הולך לחנות". הסרטון הציג מדרכה לאור יום עליה צועדת בקופצנות אלסטית מגוחכת דמות עירומה, המנופפת בזרועותיה אנה ואנה. הסרטון צבר עד כה קרוב ל-30 מיליון צפיות. בשנת 2013, דיויד לבנדובסקי העלה סרטון נוסף, הפעם באורך 101 שניות. "מאחר לפגישה". הסרטון הציג את אותה דמות עירומה, מדלגת מן הסופרמרקט אל הרחוב, נוהגת במכונית ולבסוף מרחפת אל הרקיע כשהיא אוחזת בבלונים. הסרטון צבר עד כה קרוב ל-40 מיליון צפיות.

ההצלחה הובילה את לבנדובסקי לשחרר מרצ'נדייז על-פי הדמויות המעורטלות שיצר, וכן ספר במהדורה מוגבלת בשם "יוטיוב אינבוקס" המכיל את כל ההודעות הפרטיות שהצטברו בתיבת האינבוקס שלו לאורך 7 שנים, בעקבות הסרטונים הפופולאריים. פרט לכל אלו, לבנדובסקי, המתגורר בלוס אנג'לס, יצר וידיאו קליפים (לרבות אחד בכיכובו של אלייז'ה ווד) וסרטים קצרים נוספים, וכן לקח חלק ביצירת האנימציה לסרטי המד"ב "טרון: המורשת" ו"אבדון". לפני פחות משנה, הוא העלה לרשת סרטון נוסף מסדרת דמויות הגומי המרקדות. "זמן לסושי". מוקד ההתרחשות: טוקיו. אפשר רק לדמיין מה הן יעשו כשיגיעו לירושלים!

מודעות פרסומת

באהבה, סיימון .vs להמציא מחדש את מרווין: האם כבר אי אפשר לראות סרט על צעיר לבן פריווילגי מבלי לחשוב שאולי הוא לא סובל מספיק בכדי לסחוט ממני אמפתיה?

בסוף השבוע ננעלה המהדורה ה־13 של הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בסינמטק תל אביב. זוהי השנה הראשונה בה הופקד ניהול TLVFest בידי גיל סימה, לאחר פרישתו המתוקשרת של יאיר הוכנר מן התפקיד. הוכנר, שייסד את הפסטיבל ונואש מן המאבק הסיזיפי לקבלת תקציבים, לא נטש את הגזרה לחלוטין ועבר לכהן כמנהל האמנותי.

הפסטיבל כלל השנה לא מעט בחירות יפות, שלוקטו בין השאר מפסטיבלי הקולנוע שהתקיימו בקאן, ברלין, ונציה ובוסאן. תחת קורת גג אחת, ניתן היה למצוא השנה את הזוכים בפרסי טדי ("טינטה ברוטה"), הדקל הקווירי ("120 פעימות בדקה") האריה הקווירי ("להמציא מחדש את מרווין") והאוסקר לסרט הזר ("אישה פנטסטית"); לצד יצירות מסקרנות מן העת האחרונה כמו "קצה הנהר" של איסאו יוקיסאדה; "מלילה: פרח הפרידה" של אנושה בוניאוואטנה ו"באהבה, סיימון" של גרג ברלנטי.

בפתיחת ההקרנה השנייה של "להמציא מחדש את מרווין", התוודה יאיר הוכנר כי סוף סוף הוא זוכה להגשים את חלומו להציג בפסטיבל סרט עם איזבל הופר. אני יכול להבין אותו. הסרט מהווה שיתוף פעולה נוסף של הופר עם הבמאית הצרפתייה אן פונטיין, מאז "הסיוט הגרוע ביותר שלי". בניגוד למה שסברתי בתחילה, "להמציא מחדש את מרווין" איננו עיבוד לרומן האוטוביוגרפי "הסוף של אדי" (או בתרגום ישיר: "לגמור עם אֶדִי בֶּלְגֶל") שכתב הסטאר הצעיר של הספרות הצרפתית, אדואר לואי. הקשר בין היצירות הוכחש על־ידי הסופר, על אף הדמיון המדהים ביניהן (אפילו בסצנת הפתיחה!).

קליימקס: בסרט החדש של גספר נואה יש המון… סנגריה ~ הרומן הפריזאי של ז'אן־פיליפ בלונדל ~ היום הלבן של פליקס דה ג'יברי ~ מדמואזל ניינטין

~

1. קליימקס: החירמוניישן החדש של גספר נואה

ניאון. אורגיות. אלימות. שירותי מועדונים. ניאון. אלכוהול. זיונים. כותרות. פלאשבקים. POV. מוסיקה אלקטרונית. ניאון. סמים. טירוף. צרפתים. אפלה. סליז. ניאון. פאניקה. פסיכדליה. והמון… סנגריה. כן, זה העולם של גספר נואה. הבמאי המשופם שהביא לנו את ההזיה הטריפית "אל תוך הריק" ואת המנאז' התלת־ממדי ב"אהבה". ב־19 בספטמבר הוא יבקש לחרמן מחדש את המסכים בצרפת עם סרט האימה המוסיקלי "קליימקס", שערך את בכורתו השנה בפסטיבל קאן. נראה משוגע. כבר הזכרתי שיש מלא ניאון?

תצלומי אהבה: סרט קצר שצולם בסנאפצ'ט, מבמאי הדרמה הגאה "הדרך שבה הוא מביט" ~ פרפיום ג'יניוס מריח בשמים ~ האי המכושף של ברטראן מנדיקו ~ סם וסטן עושים כבוד לניינטיז

~

1. תצלומי אהבה: סרט קצר שצולם בסנאפצ'ט, מבמאי הדרמה הגאה "הדרך שבה הוא מביט" 

החדירה של הרשתות החברתיות לחיי היומיום, הרסה את היכולת לחוות רגע אותנטי. מדהים להיווכח למשל כמה מאמץ אנשים ישקיעו בכדי להגיע להופעה כלשהי, רק בכדי לצפות בה דרך מסך בגודל 4.7 אינץ׳. או כשמישהו מנהל איתך שיחה פנים אל פנים ובהיסח הדעת כותב הודעה. או כשסרט רץ בקולנוע וצופה לא מסוגל להתאפק מלבדוק אם מישהו שלח לו וואטסאפ. הצורך האובססיבי לתעד ולחלוק עם שאר העולם (שלא לדבר על הסרטונים הפורנוגרפיים מרשימת הטרנדים של יוטיוב, בהם אנשים בוחרים בתמונה הממוזערת הכי חשופה שלהם – בכי היסטרי ומנוזל – במטרה לקושש עוד כמה קליקים) פוצע את הרגע הפרטי, ובמקרים מסוימים מחבל ביכולת לייצר אינטימיות. שכן בעוד אינטימיות נוצרת מתוך הכלה בלתי שיפוטית של אדם אחר, הרשתות החברתיות הן האדרה בלתי פוסקת של האני.

כיום, אנשים כבר לא מסתפקים בחיבוק פיזי מאדם בודד שישן לצדם במיטה. הם כמהים לחיבוקים וירטואליים רבים מכל קצוות תבל, לרבות מזרים מוחלטים. החוויה הפרטית, האינטימית, הפכה משנית לשיתוף שלה. כשבחור יושב על מכשיר בחדר כושר ושואל את חבר שלו האם הוא נראה מיוזע, לפני תמונת סלפי; או כשלגבר נמאס לחייך בניסיון התשיעי של החברה שלו לצלם אותם באולם הקולנוע, בזמן שכותרות הפתיחה עולות על המסך – אתה מבין שהחוויה עצמה לא מעניינת אותם. מעניין אותם שאחרים יתעניינו בחוויה שלהם.

הכרסום של הרשתות החברתיות ביחסים בינאישיים והקונפליקט שבין הפרטי לציבורי; בין הצורך לחלוק רגעים אינטימיים עם אדם אחד לבין הדחף להפיץ אותם לכמה שיותר גלגלי עיניים, עולים יפה בסרט הקצר "Love Snaps" שצולם כולו בסנאפצ'ט. רפאל לסה (שמככב בתפקיד הראשי) ודניאל ריביירו, המוכר בזכות סרט ההתבגרות הגאה "הדרך שבה הוא מביט", הם צמד הבמאים הברזילאים שעומד מאחוריו.

מרקרו ביומנים: מה לראות בפסטיבל הקולנוע הגאה ה-13 ~ מופע של ג'יזל ויאן על־פי טקסטים של דניס קופר בפסטיבל ישראל ירושלים ~ החדשים של גאי מאדין וקורנל מונדרוצ'ו באולמות הסינמטק ~ הוליווד ומיתוסים אחרים במוזיאון תל אביב לאמנות

~

1. TLVFest: פסטיבל הקולנוע הגאה ה-13 עם נציגים חזקים מקאן, ברלין, ונציה ובוסאן

מתי זה קורה: 31 במאי – 9 ביוני, סינמטק ת"א

ביום שישי, ה-8 ביוני ייצא לדרך מצעד הגאווה 2018 בתל אביב. במקום אלכוהול וניירות מגולגלים, החוגגים ימשיכו ודאי להתמסטל מאדי הניצחון המסחררים של נטע ברזילי, כל הדרך אל מסיבת החוף בצ’ארלס קלור. אירועי שבוע הגאווה, שיציינו השנה 20 שנות פעילות, יערכו במוקדים שונים בתל אביב (חוף הילטון, גן מאיר, שינקין, רוטשילד) ויכללו בין השאר את פסטיבל הקולנוע הגאה בסינמטק שעולה למצוות עם שנתו ה-13.

אירוע הפתיחה של TLVFest, בניהולו האמנותי של יאיר הוכנר, יערך ביום חמישי, 31 במאי, בשעה 19:00 עם קוקטייל חגיגי ולאחריו טקס בהנחיית ציונה פטריוט וטלולה בונט, בו יוענקו פרסי הוקרה למפיקה כריסטין ואשון וגל אוחובסקי. במסגרת האירוע תוקרן בבכורה ישראלית הדרמה "מרסי", סרטה האמריקאי הראשון של טלי שלום עזר ("פרינסס"), בכיכובן של אלן פייג' וקייט מארה. הפסטיבל ינעל ביום שבת, 9 ביוני, עם טקס חלוקת הפרסים המסורתי והקרנת סרטו הבריטי של סטיב מק'לין "גלויות מלונדון".

בגזרה האסיאתית ניתן לאתר את "קצה הנהר", סרטו האפל של הבמאי היפני איסאו יוקיסאדה, שהוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ברלין. יוקיסאדה, שביים עד היום למעלה מ-20 סרטים, נוהג לשרטט בסרטיו את עולמם של צעירי יפן כשבין הפופולאריים שבהם נמנים: "Parade", "אהבה זועקת בלב העולם" ו"Go"; מתאילנד יוקרן סרטה העדין של אנושה בוניאוואטנה "מלילה: פרח הפרידה", שמגיע 3 שנים אחרי סרט האימה הקווירי בבימויה, "השעה הכחולה".

מלאך או שטן: דרמת פשע ביוגרפית מפסטיבל קאן בהפקת פדרו אלמודובר ~ ססר איירה שב למדפים עם שני ממתקים ספרותיים ~ חור תולעת בצהרי היום ~ האלבום החורפי של פבריציו פטרליני

~

1. המלאך: סיפורו של הרוצח הסדרתי קרלוס רובלדו פוץ'

בשנת 1971, היה קרלוס רובלדו פוץ' צעיר יפה תואר בן 19. פניו הילדותית הבהירות ורעמת התלתלים הזהובה שהסתלסלה לאוזניו, שיוו לנער מבואנוס איירס מראה תמים ומלאכי. ורובלדו פוץ' אכן היה מלאך. מלאך המוות. מלאך שבתוך שנתיים קצר את חייהם של 11 בני אדם – בירייה, חניקה, סקילה באבנים ושיסוף הגרון – הורשע ב-17 מעשי שוד, אונס, חטיפות ושאר מעשים אכזריים. בשנת 1973 הוא נכלא מאחורי סורג ובריח וכיום, לאחר שריצה יותר מ-45 שנים בכלא, רובלדו פוץ' נחשב לאסיר הוותיק ביותר בארגנטינה.

לאור מרכיביה הסנסציוניים של הפרשה, היה זה רק עניין של זמן עד שיגיע העיבוד למסך הגדול. "המלאך", שהוקרן השבוע בפסטיבל קאן במסגרת "מבט מסוים", בוים על-ידי לואיס אורטגה הארגנטינאי והופק בין השאר על-ידי האחים אוגוסטין ופדרו אלמודובר (איכשהו, באמת מתאים לאלמודובר להפיק דבר כזה). את הדמות המרכזית בסרט – שמתמודד גם על פרס הקוויר פאלם – מגלם לורנצו פרו, בתפקידו הקולנועי הראשון. נראה קטלני.

קולנוע אסיאתי בפסטיבל קאן 2018: לי צ'אנג-דונג מעבד סיפור של הרוקי מורקמי ~ משפחה יפנית סוחבת מחנויות בחדש של הירוקאזו קורה-אדה ~ מסע של אסירה משוחררת בדרמה של ג'יה ז'אנג-קה ~ יצירה נוארית לבמאי הסיני העולה, בי גאן ~ וסרטים נוספים שכדאי לסמן

ביום שלישי, 8 במאי, זרחה השמש על המהדורה ה-71 של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בקאן. החגיגה הסינפילית, אשר תבוא לסיומה ב-19 לחודש, נפתחה עם סרטו החדש של הבמאי האירני אסגאר פרהאדי, "כולם יודעים". אחרי קרוב לשני עשורים בהם ביים סרטים במולדתו, פרהאדי יצא להרפתקה ספרדית בלוויית השילוש המזהיר: חאווייר ברדם, פנלופה קרוז וריקרדו דארין. את הפסטיבל תחתום יצירת הפנטזיה הקומית של טרי גיליאם, "האיש שהרג את דון קיחוטה", וכיאה לסאגה הבלתי נגמרת שמלווה את הפקת הסרט המקולל הזה כבר קרוב ל-30 שנה, מאבקים משפטיים שהתנהלו לאחרונה כנגד הקרנתו כמעט גזלו ממנו את הכבוד.

השחקנית האוסטרלית קייט בלאנשט מכהנת השנה כנשיאת חבר השופטים בתחרות המרכזית, כשלצידה: השחקן הטיוואני צ'אנג צ'ן (שכיכב אשתקד בתפקיד הראשי בסרט היפני "מיסטר לונג"); הבמאית האמריקאית אווה דוברני ("קמט בזמן"); הבמאי הצרפתי רובר גידיגיאן (שסרטו החדש, "בית ליד הים", מוקרן בימים אלו בישראל); המוסיקאי האפריקני קאג’ה נין; השחקנית הצרפתייה לאה סדו; מלכת פסטיבל קאן, קריסטן סטיוארט; הבמאי הקנדי דני וילנב ("המפגש") והבמאי הרוסי אנדריי זוויאגינצב ("אהבה חסרה"). ללא ספק, יהיה מעניין בחדר.

עד למועד פתיחת הפסטיבל, לא מעט מלל הוקדש בעיתונות למאבק העיקש שהתחולל בין קברנטי קאן – בעידודם של בעלי התיאטראות הצרפתיים – אל מול ענקית הסטרימינג, נטפליקס. חוקי הפסטיבל קובעים כי כל סרט המבקש להתמודד על פרס, מחויב לעלות בבתי הקולנוע בצרפת ולהמתין 36 חודשים עד להפצתו בפורמט לצפייה ביתית. היחס המעליב לו זכו אשתקד הסרטים בהפצת נטפליקס (כגון קריאות בוז בעת עליית לוגו החברה בפתיחת הסרט "אוקג'ה") וחוסר היכולת לגשר על פערי הגישות שנתגלעו בין שני המוקדים – על נטפליקס נאסר להשתתף בתחרות המרכזית אלמלא יעמדו בחוקי הפסטיבל – הובילו את החברה האמריקאית לבטל את הקרנת כל הסרטים שתכננה להציג בריוויירה, לרבות הדרמה המשפחתית של אלפונסו קוארון "רומא", וסרטו האחרון והלא גמור של אורסון וולס "הצד האחר של הרוח".