קולנוע אסיאתי בפסטיבל קאן 2018: לי צ'אנג-דונג מעבד סיפור של הרוקי מורקמי ~ משפחה יפנית סוחבת מחנויות בחדש של הירוקאזו קורה-אדה ~ מסע של אסירה משוחררת בדרמה של ג'יה ז'אנג-קה ~ יצירה נוארית לבמאי הסיני העולה, בי גאן ~ וסרטים נוספים שכדאי לסמן

ביום שלישי, 8 במאי, זרחה השמש על המהדורה ה-71 של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בקאן. החגיגה הסינפילית, אשר תבוא לסיומה ב-19 לחודש, נפתחה עם סרטו החדש של הבמאי האירני אסגאר פרהאדי, "כולם יודעים". אחרי קרוב לשני עשורים בהם ביים סרטים במולדתו, פרהאדי יצא להרפתקה ספרדית בלוויית השילוש המזהיר: חאווייר ברדם, פנלופה קרוז וריקרדו דארין. את הפסטיבל תחתום יצירת הפנטזיה הקומית של טרי גיליאם, "האיש שהרג את דון קיחוטה", וכיאה לסאגה הבלתי נגמרת שמלווה את הפקת הסרט המקולל הזה כבר קרוב ל-30 שנה, מאבקים משפטיים שהתנהלו לאחרונה כנגד הקרנתו כמעט גזלו ממנו את הכבוד.

השחקנית האוסטרלית קייט בלאנשט מכהנת השנה כנשיאת חבר השופטים בתחרות המרכזית, כשלצידה: השחקן הטיוואני צ'אנג צ'ן (שכיכב אשתקד בתפקיד הראשי בסרט היפני "מיסטר לונג"); הבמאית האמריקאית אווה דוברני ("קמט בזמן"); הבמאי הצרפתי רובר גידיגיאן (שסרטו החדש, "בית ליד הים", מוקרן בימים אלו בישראל); המוסיקאי האפריקני קאג’ה נין; השחקנית הצרפתייה לאה סדו; מלכת פסטיבל קאן, קריסטן סטיוארט; הבמאי הקנדי דני וילנב ("המפגש") והבמאי הרוסי אנדריי זוויאגינצב ("אהבה חסרה"). ללא ספק, יהיה מעניין בחדר.

עד למועד פתיחת הפסטיבל, לא מעט מלל הוקדש בעיתונות למאבק העיקש שהתחולל בין קברנטי קאן – בעידודם של בעלי התיאטראות הצרפתיים – אל מול ענקית הסטרימינג, נטפליקס. חוקי הפסטיבל קובעים כי כל סרט המבקש להתמודד על פרס, מחויב לעלות בבתי הקולנוע בצרפת ולהמתין 36 חודשים עד להפצתו בפורמט לצפייה ביתית. היחס המעליב לו זכו אשתקד הסרטים בהפצת נטפליקס (כגון קריאות בוז בעת עליית לוגו החברה בפתיחת הסרט "אוקג'ה") וחוסר היכולת לגשר על פערי הגישות שנתגלעו בין שני המוקדים – על נטפליקס נאסר להשתתף בתחרות המרכזית אלמלא יעמדו בחוקי הפסטיבל – הובילו את החברה האמריקאית לבטל את הקרנת כל הסרטים שתכננה להציג בריוויירה, לרבות הדרמה המשפחתית של אלפונסו קוארון "רומא", וסרטו האחרון והלא גמור של אורסון וולס "הצד האחר של הרוח".

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה אנימציה, בקרוב!, יפן, מדע-בדיוני ופנטזיה, פסטיבלי קולנוע, קולנוע יפני, קולנוע סיני, קולנוע קוריאני, קולנוע תאילנדי, קולנוע תיעודי | 4 תגובות

גברים לא לוחשים ~ החוויה שהבהירה לסיימון אמסטל שהוא גיי ~ הדרמה הרומנטית של כריסטוף הונורה ~ הנוסטלגיה המתקתקה של The Yearning

~

1. Men Don't Whisper / בימוי: ג'ורדן פרסטמן / ארה"ב / 2017

"תתנהג כמו גבר!" או "בנות לא מתנהגות ככה!" הם מסוג המשפטים המזיקים שהורים פולטים לפעמים מהפה מבלי ממש לשם לב. משפטים שנועדו להגדיר גבולות גזרה; לתחם את הנזילות המגדרית אל שבלונה ברורה המעוצבת על-פי הוראות החברה. החל מסממנים חיצוניים: שיער, איפור, דיבור, לבוש, שפת גוף, תנועה במרחב; וכלה בתחומי עניין, משחקים, מקצוע, תפקידים וציפיות במעגלי חיברות שונים.

הורים, מחנכים, מפקדים, מאמנים, פרסומאים ומנהיגים דתיים, ניצבים בצמתים קריטיים, לאתר פרצות, לכוון את התועים ולחזק את הסורגים. טקסי חניכה ומבחנים, חנויות בגדים או תאי שירותים – שומרים שאיש לא יחצה את הקו המקווקו. מאשררים ומקבעים את ההגדרות שמותירות את החורגים מהן מבולבלים, נבוכים ומוקעים (אלא אם כן הם ג'יימס צ'רלס, כמובן).

אך האם באמת יש צורך לעמוד בסט של קריטריונים על מנת לזכות בזהות גברית/נשית? מהן ההשלכות של חריגה מהם על תחושת הערך העצמי? והאם השאיפה למלא אחריהם אינה אלא קונסטרוקט חברתי חסר משמעות שמוביל יותר לייסורים ומעצורים מאשר לסיפוק והגשמה? כשזה מגיע לקהילה הלהט"בית, שאלות מן הסוג הזה עולות ביתר שאת, אם כי גם גברים סטרייטים נאלצים להתמודד עם הגדרות מטופשות כמו "זכר אלפא/בטא" הממקמות אותם במדרג החברתי.

"גברים לא לוחשים", סרטו הקצר של ג'ורדן פרסטמן שהוקרן השנה בפסטיבל סאנדנס, מבקש להתמודד עם הסוגיות הללו דרך סיפורם של זוג הומואים הנקלעים לסיטואציה שמאתגרת את תפישת הגבריות שלהם. הקומדיה המשעשעת הזו, היא עדות נוספת לכשרונו של הבמאי האמריקאי העולה בזירת הקולנוע הלהט"בי. סרטו הקודם של פרסטמן, "צלצל לאבא שלך", הכיל מינונים גבוהים אף יותר של מבוכה ואי נוחות, נוסף לממד אכזרי שפחות נוכח כאן. כדאי לעקוב אחריו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בקרוב!, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, מוסיקה, ספרות גאה, סרטים קצרים, פסטיבלי קולנוע, קולנוע אינדי, קולנוע אמריקאי, קולנוע צרפתי | כתיבת תגובה

ביזארו: הטריפ הקולנועי של אחד מבמאי המד"ב המסקרנים בארה"ב ~ העולם המסויט של בּוֹבּי יֶה ~ הצד האפל של טראמפ ~ הרומן החדש של פלאניוק ~ האלבום הרצחני של קרפנטר ברוט

~

1. מושלם: פיצ'ר מד"ב ראשון לאדי אלקזר, בהפקת סטיבן סודרברג ופליינג לוטוס

כבר שבע שנים שהשם אדי אלקזר (Eddie Alcazar) נוכח ברחבי הבלוגוספירה ואתרי הקולנוע הז'אנריסטי, מאז שוחרר לאוויר העולם הטיזר לדרמת המד"ב הקריפטית "0000". בטוויץ' עקבו בזמנו בדריכות אחר לידתו של הסרט והגביהו את מפלס ההייפ, בעוד מגזין פילמייקר הכתיר את אלקזר כאחד מ-25 הפרצופים החדשים לצפות להם בקולנוע העצמאי. עד היום לא ברור מה עלה בגורל הסרט ההוא (בימד"ב הוא מופיע תחת הסטאטוס "announced"), אבל אלקזר הספיק לביים מאז כמה פרסומות, סרט תיעודי באורך מלא וסרט מד"ב קצר, "Fuckkkyouuu", שזכה להתעטף בפסקול של פליינג לוטוס והוקרן בפסטיבל סאנדנס 2016.

לאחרונה, כמעט באגביות, הוקרן בפסטיבל SXSW סרט המד"ב הראשון באורך מלא של אדי אלקזר, “Perfect”. אישית, השתדלתי שלא לקרוא עליו יותר מדי ואפילו בטריילר צפיתי רק פעם אחת כדי לא להקהות את חוויית הצפייה המלאה, לכשתגיע. מה שכן, עושה רושם כי אלקזר משתחל בטבעיות לקבוצת במאי המד"ב האינטיליגנטים העכשוויים כדוגמת שיין קארות' ("אפסטרים קולור") ואלכס גרלנד ("אקס מכינה"), בתוספת השפעות אייטיזיות כנהוג בימים אלו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אנימציה, בקרוב!, מדע-בדיוני ופנטזיה, מוסיקה, ספרות גאה, ספרות היא רכילות, ספרות פולחן, ספרים שצריך לתרגם, סרטים קצרים, קולנוע בריטי | 2 תגובות

פסטיבל ברלין 2018: גאי מאדין בורא מחדש את "ורטיגו" ~ סטיבן סודרברג מצלם סרט באייפון ~ איזבל הופר במותחן חושני עם גספר אוליאל ~ התקרית האלימה של קים קי-דוק ~ סרט הפתיחה של ווס אנדרסון ~ ועוד רבים אחרים

ווס אנדרסון, גאס ואן-סנט, הונג סאנג-סו, קים קי-דוק, קיושי קורוסאווה, נאוואפול ת'מרונגרטאנריט, גאי מאדין, לאב דיאז, אורסולה מאייר וסטיבן סודרברג, הם בין הבמאים שיקרינו את סרטיהם החדשים במהדורה ה-68 של פסטיבל ברלין

כעת, משסאנדנס ורוטרדם מאחורינו, העין צופיה לבירת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. הערב תפתח בשעה טובה המהדורה ה-68 של פסטיבל ברלין עם סרטו החדש של ווס אנדרסון, "אי הכלבים". החגיגה תבוא לסיומה ב-25 בפברואר עם הקרנת סרט הנעילה "נאנוק", של מילקו לזרוב הבולגרי.

בראש חבר השופטים שיכתיר את הזוכה המאושר בפרס אריה הזהב, יעמוד הבמאי הגרמני טום טיקוור ("ראן לולה ראן"), כשלצדו ישבו עם הפנקסים: השחקנית הבלגית ססיל דה פראנס ("הילד עם האופניים"); הצלם ומנהל הסינמטק הספרדי צ'מה פראדו; מפיקת הקולנוע אדל רומנסקי ("אור ירח"); המלחין היפני ריואיצ׳י סקאמוטו ("חג שמח מיסטר לורנס") ומבקרת הסרטים של מגזין 'טיים', סטפני זצ'ארק.

את הזקפה הלאומית יספקו השנה: "הגברים שמעבר לגדר", סרטה התיעודי הקצר של אינס מולדבסקי; "פרה אדומה", דרמת הביכורים של ציביה ברקאי יעקב, שתוקרן במסגרת סרטי ילדים ונוער; "הנעלם", סרטם הדוקמנטרי של גלעד ברעם ואדם קפלן, שיוקרן במסגרת קולנוע ניסיוני ו"להעיר את הדב", הדרמה הטלוויזיונית החדשה של יוצרת "פלפלים צהובים", קרן מרגלית. במסגרת הקלאסיקות יוקרן עותק דיגיטלי חדש ומשוחזר של "החיים על פי אגפא" – סרטו של אסי דיין, משנת 1992. כמו כן, מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי כתריאל שחורי יקבל פרס על תרומתו רבת השנים לקולנוע הישראלי.

מבין מאות הסרטים שיעלו בפסטיבל ברלין 2018 – לרבות המועמדים לפרס טדי, המוענק לקולנוע להט"בי – קבלו הצצה לעשר יצירות בולטות שיהיה מספק למצוא בישראל במהלך השנה הקרובה.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בקרוב!, פסטיבלי קולנוע | כתיבת תגובה

הולנד עושה היסטוריה: אמן הקיי-פופ שיצא מן הארון בקליפ בכורה פורץ גבולות

תוך פחות משבוע, גרף הקליפ 'נברלנד' למעלה מארבעה מיליון צפיות והפך את הולנד, אמן קיי-פופ צעיר מחוץ לארון, לתקווה הגדולה של המוני מעריצים הרואים בו כמבשר עידן חדש בפופ הקוריאני

על פניו, ניתן היה לצפות כי סגנון מוסיקלי צבעוני בו בנים מאופרים במיטב התוצרת הקוסמטית; מתגפפים על במה לקול מצהלות הקהל; משתעשעים במשחק העברת קלף מפה לפה; מתהדרים בפרנץ' לציפורניים או מדגמנים יחדיו גופים חטובים לפוסטרים ענוגים, יטה להביע פתיחות רבה יותר כלפי מיניות שחורגת מגבולות הטרונורמטיבים מחניקים. אך בעולם הקיי-פופ, די שנצפית בתור למועדון גאה כלשהו בתאילנד (!) על מנת שתיאלץ לספק הכחשות גורפות לשמועות הרובצות עליך כעננה. למעשה, גם מחוות ה'פן-סרוויס' שכוכבים נדרשים לספק במסגרת שעשועונים מופרכים, נטועות עמוק בתפישה הומופובית לפיה לנשק את בן אותו המין זה העונש הכי נורא ומביך שניתן להעלות על הדעת. אלו שנכשלים באתגר המוצב בפניהם, נאלצים לחוות אותו על בשרם (או פיותיהם) לקול צחוקם ההיסטרי של הנוכחים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה גאווה ודעה - קולנוע קווירי, מוסיקה, קיי-פופ | כתיבת תגובה

שרה מחוץ לזמן: המוסיקה של וונדה שפרד

Vonda

במשך שנים ארוכות הייתה לי אובססיה לשירים של וונדה שפרד. כשחושבים על שירים של וונדה שפרד, חושבים מיד על "אלי מקביל" – סדרת הטלוויזיה המטורללת והנהדרת של דיויד אי. קלי, שהייתה למשב רוח מרענן ומקורי בסוף הניינטיז. אלא שוונדה שפרד היא לא רק "הזמרת ההיא מאלי מקביל". שפרד היא גם אמנית סולו נפלאה שהסדרה אמנם הזניקה לתודעת הכלל, אך הפירות המוסיקליים שהניבה צמחו גם לפני, במהלך ואחרי הסדרה.

וונדה שפרד נולדה בניו יורק, בשנת 1963, לזוג הורים בוהמיינים (אביה היה פנטומימאי ובמאי/מפיק תיאטרון). בילדותה עברה משפחתה להתגורר בדרום קליפורניה, שם נהגו הוריה לארח מבקרים שונים, בהם אמני רחוב ועיתונאי מוזיקה שחשף בפניה זמרים מהם הוקסמה. בגיל 10, אמה עזבה את הבית ואביה נותר לגדל אותה ואת שלוש אחיותיה. עד מהרה גילתה וונדה את משיכתה למוסיקה ובגיל 14 כבר הופיעה עם חומרים מקוריים במועדונים קטנים, כשבהמשך ליוותה בקולה זמרים כמו ריקי לי ג'ונס וג'קסון בראון, במהלך סיבובי ההופעות שלהם.

בשנת 1987, שוחרר הדואט Can't We Try, שערכה וונדה יחד עם זמר הפופ הקנדי דן היל (שהצליח יפה במצעדים), ובהמשך הבטיחה את אלבום הסולו הראשון שלה – שנקרא בפשטות Vonda Shepard – אשר יצא בשנת 1989 ב"ריפרייז רקורדס", בבעלות האחים וורנר. Don't Cry Ilene, שפתח את האלבום, היה לשיר הבודד שהשתחל למצעד הבילבורד האמריקאי. הוא התמקם בטבלת "מוזיקה עכשווית לוהטת למבוגרים" במשך 12 שבועות, ובשיאו כבש את המקום ה-17.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה טלוויזיה, מוסיקה | 3 תגובות

הצצה לחמישה סרטים מסקרנים מפסטיבל סאנדנס 2018

בתחילת השבוע, ה-28 בינואר, באה לסיומה המהדורה ה-39 של פסטיבל סאנדנס, בה נחשפו חובבי הקולנוע העצמאי לעשרות יצירות חדשות מהניילונים. בדומה לשנים קודמות, לא מן הנמנע שכמה מהן יעשו את דרכן הארוכה לבתי הקולנוע הקרובים לביתכם (בהנחה שאתם קרובים לסינמטק) ולטקסי הפרסים שיערכו בהמשך.

בין המגמות שבלטו השנה בפסטיבל, ניתן לציין מעבר של לא פחות מחמישה שחקנים אל כס הבימוי: פול דנו הגיש דרמה משפחתית על-פי רומן מאת ריצ'רד פורד ("Wildlife"); אית'ן הוק דמיין את חייו של אגדת הקנטרי הנשכחת, בלייז פולי ("Blaze"); ולריה ברטולוצ'י תיארה את חייה האבסורדיים של שחקנית תיאטרון חרדה ("The Queen of Fear"); רופרט אוורט שרטט את ימיו האחרונים של אוסקר וויילד ("The Happy Prince") ואידריס אלבה התחקה אחר צעיר ג'מייקני שעד לרצח אחיו ("Yardie").

את הפרס הגדול קטף השנה "The Miseducation of Cameron Post", סרטה של הבמאית האירנית-אמריקאית דזירה אקוואן. עלילתו, המבוססת על רומן מאת אמילי מ' דנפורת', מתרחשת בשנת 1993 ועוסקת במתבגרת לסבית שנשלחת בעל כורחה לטיפולי המרה (נשמע קצת כמו הגרסה הנשית לממואר של ג'רארד קונלי, "Boy Erased", שיעלה אף הוא לאקרנים במהלך השנה, בעיבוד עתיר כוכבים שביים ג'ואל אדגרטון). סרטה הקודם של אקוואן, "התנהגות הולמת", הוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בתל-אביב.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בקרוב!, פסטיבלי קולנוע, קולנוע אינדי, קולנוע אמריקאי, קולנוע יווני, קולנוע מקסיקני, קולנוע קנדי | כתיבת תגובה