סרט מד"ב קצר מהבמאי הקוריאני של Bleak Night ~ הסרט הביזארי של פליינג לוטוס ~ מגדלי התאומים קמים לתחייה ברומן האניגמטי של סטיב אריקסון ~ האלבום הקסום של In Love With a Ghost

~
1. סרט מד"ב קצר עם יו אה-אין, מהבמאי הקוריאני המוכשר של Bleak Night, יון סונג-היון
בהיותו בן 29 בלבד, יון סונג-היון (Yoon Sung-Hyun) כתב וביים את אחד הסרטים הקוריאנים הטובים ביותר שיצאו בעשור האחרון. Bleak Night – סרט ביכורים שהחל כפרויקט גמר במסגרת לימודיו באקדמיה הקוריאנית לקולנוע – הפך את הבמאי הצעיר לאחד השמות המבטיחים שפועלים בתעשייה. שש שנים ארוכות חלפו מאז אותה דרמה נוארית עוכרת שלווה ונראה כי סוף סוף דברים מתחילים לזוז עבורו.
על-פי הדיווחים, בימים אלו יון סונג-היון מצוי בשלבים ראשונים של עבודה על פיצ'ר חדש בשם Hunting Time. מדובר בסרט מדע בדיוני שעלילתו מתרחשת בעתיד הקרוב ועוסקת במרדף לוהט אחר נבל ובשלושה גברים המתכננים לשדוד סכום כסף גדול. אחרי שהוציא ממנו את תצוגת המשחק המזהירה שהתניעה את הקריירה שלו, היה דיבור על כך שלי ג'ה-הון יופיע גם בסרט החדש. נכון לעכשיו, זה כנראה לא יקרה וחבל משום שהקריירה של לי ג'ה-הון מאז Bleak Night (והסרט ההומואי הקצר "רק חברים?") סחפה אותו לכיוונים מסחריים שאינם מתקרבים למצות את הפוטנציאל האמיתי שלו כשחקן. פשוט בזבוז.
בינתיים, יון סונג-היון חבר ליו אה-אין – שחקן פופולארי אחר בקוריאה (שעדות מוצלחת לכשרונו ניתן למצוא בסרט ההתבגרות, Punch). השניים שיתפו פעולה לאחרונה בסרט מד"ב קצר שהוקרן בתערוכה CCRT Aerospace: The Other Side, שנערכה בחסות הקולקטיב היצירתי "קונקריט סטודיו", בהנהגתו של יו אה-אין.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה טלוויזיה, מדע-בדיוני ופנטזיה, מוסיקה, ספרות פולחן, ספרים שצריך לתרגם, סרטים קצרים, קולנוע קוריאני | כתיבת תגובה

13 עיבודי לייב אקשן (למנגות) שיכבשו את המסכים במהלך 2017

"בימים אלו ביפן, מפיקים לא באמת תרים אחר תסריטים מקוריים. הם מעונינים בסרטים המבוססים על סיפורי מנגה או רומנים אשר נוטים למשוך כאן יותר לקוחות" אמר לאחרונה קיושי קורוסאווה, במהלך ראיון לרגל צאת סרט האימה שביים לראשונה מחוץ לגבולות יפן, "דאגֵרוֹטיפּ", המושתת כולו על טיהרת הצרפתית. לדבריו, "לעשות סרט שכזה ביפן לא היה בלתי אפשרי, אך אני חושב שזה עלול היה להיות קשה מאוד".
דברים אלו מצטרפים לדבריו של הירוקאזו קורה-אדה, בבואו לתאר את הבעיות מהן סובל כיום הקולנוע היפני. קורה-אדה עצמו שייך במקור לבמאי הגל היפני החדש ה-II – לצד טאקשי קיטאנו, טקאשי מייקה, שינג'י אאויאמה, נעמי קוואסה, שונג'י איוואי וקיושי קורוסאווה – שזכו להערכה בפסטיבלים בינלאומיים לאורך שנות ה-90 והאלפיים, ונחשבו לתגליות חדשות בעיני צופי קולנוע מערביים. לדברי קורה-אדה, במאים יפנים צעירים שפועלים כיום מחוץ לאולפנים הגדולים, מתקשים מאוד להותיר רושם על הקהל שמעבר לים, בעיקר בשל היעדר אומץ מצד סוכני מכירות ביפן.
מתיו הרנון, שערך את הריאיון עם הבמאי, מציין במאמרו כי מפיקים וחברות הפצה אינם משוועים לייצא תוכן מחוץ ליפן, ובמקום להמר על יוצר צעיר עם רעיון מקורי שעלול להיכשל, יעדיפו להשקיע במניה בטוחה כמו אדפטציה למנגה פופולארית, רומן מוכר או סרט קיים (בקרוב, לדוגמא, יעלה ביפן עיבוד מקומי לסרט הקוריאני "Confession of Murder"). במידה לא מבוטלת, גם הוליווד תקועה באותו פס ייצור שאורז מחדש חומרים מוכרים ומפליץ מזומנים בקצב. אבל הבעיה עם הוליווד היא שגם אם כבר יש איזה יוצר שהצליח להשמיע קול מעניין, היא תשאב אותו לקרבה ותעניק לו את הפרס הנכסף ביותר בתעשיית הקולנוע: לביים עלילת "סטאר וורס", לעבד את "הפלאש" או לחדש את "ארבעת המופלאים".
בשל הנטייה של התעשייה ההוליוודית והיפנית להמיר עלילונים לסרטים עם בני אנוש שמתהלכים בין מסכים ירוקים, מפתיע שהחליפות מאל.איי לא "גילו" את הפוטנציאל הגלום במנגה מוקדם יותר. אך במידה והעיבוד המצופה של "הרוח במעטפת" עם סקרלט ג'והנסון יוכיח את עצמו בקופות, ייתכן מאוד שתפתח הדלת למנגות נוספות במעטפת אמריקאית. זה לא בהכרח דבר רע – בהתחשב בתקציבים ובמשאבים, הוליווד עשויה לעשות צדק עם לא מעט מנגות שזכו לעיבודים קולנועיים בעייתיים ביפן – אבל בתנאים שכאלה, הסיכוי שנקבל דור חדש של במאים בועטים ופורצי דרך עם יד פתוחה מהאולפנים (כפי שהיה עם במאי הגל החדש ביפן בשנות ה-60 או עם הבמאים האמריקאים הצעירים בשנות ה-70), לא נראה מבטיח. מצד שני, זה לא שהקולנוע באמת התרוקן מיוצרים מעניינים. בגזרת האינדי עדיין אפשר למצוא במאים-תסריטאים חדורי כשרון, אם כי במקרה של הבמאים היפנים, לא תמיד קל לאתר אותם בשל מחסום השפה ומגבלות ההפצה.
על כל פנים, ביפן יעלו השנה לאקרנים למעלה מ-30 עיבודים חיים למנגות ואף על פי שחלקם נראים כמו תוצר סטנדרטי וסינתטי לחלוטין (ReLIFE או One Week Friends, לדוגמא), כמה מהם בהחלט מעוררי סקרנות. בואו נבדוק אותם.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה אנימציה, בקרוב!, יפן, מדע-בדיוני ופנטזיה, ספרות פולחן, קולנוע אמריקאי, קולנוע יפני, קומיקס | 3 תגובות

הפדיחה בטקס האוסקר הייתה נמנעת לו רק העניקו את פרס השחקנית הטובה ביותר למי שבאמת הייתה ראויה לו

כולם כבר יודעים מה קרה. הפאק-אפ הגדול ביותר בתולדות האוסקר. מגישי הפרסים המתחלפים מקבלים מעטפה ובה שם הזוכה. אלא שישנן שתי מעטפות – מעטפת גיבוי שאמורה להיות מושמדת ברגע שהמעטפה המקורית נפתחת. במקום לקבל את המעטפה בקטגורית הסרט הטוב ביותר, קיבלו וורן בייטי ופיי דנאוויי את מעטפת הגיבוי שבישרה על הזוכה בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר: אמה סטון, "לה לה לנד". בייטי המבולבל נשא עיניים לסטון – שדקות ספורות קודם לכן עמדה נרגשת על הבמה והכריזה שהיא מתכוונת לחבק את חבריה – ומשם לדנאוויי שפירשה את הסיטואציה כניסיון להעצים את המתח. לבסוף, נחו עיניה על הכרטיס שנדחף לכיוונה והיא בישרה על "לה לה לנד" כמנצח הגדול. למרבה האירוניה, המפיקים שעלו לבמה אכן חיו בלה לה לנד שכן הזוכה האמיתי, כפי שהתברר זמן קצר לאחר מכן, היה "אור ירח".
אף על פי שהאשמה נעוצה ככל הנראה בדעתו המוסחת של בריאן קולינאן, אחד העובדים בחברת רואי החשבון PricewaterhouseCoopers, שמסר לבוני וקלייד לשעבר את המעטפה הלא נכונה, יש להניח שהפיאסקו הזה היה נמנע אילו רק העניקו את פרס השחקנית הטובה ביותר למועמדת היחידה שבאמת הייתה ראויה לו. אחרי אינספור מועמדויות ופרסים שגרפה על הופעתה בסרט "היא" – בהם גלובוס הזהב, אינדפנדנט ספיריט והסזאר הצרפתי – לא היה פינאלה מתבקש יותר מלראות את איזבל הופר עולה לבמה בתיאטרון דולבי שבלוס אנג'לס, ומקבלת את הכבוד שאמור היה להיות מנת חלקה כבר לפני שנים. מכיוון ש"היא" לא נכלל ברשימת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, המעטפה בידיו של בייטי הייתה מתבררת כשגויה מהשנייה הראשונה (אם כי יכול היה להיות מצחיק לו בכל זאת היה מכריז על "היא" כמנצח).
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה קולנוע אמריקאי, קולנוע הולנדי, קולנוע צרפתי | כתיבת תגובה

קולנוע קוריאני 2017: הונג סאנג-סו בפסטיבל ברלין עם "על חוף הים לבד בלילה" ~ במאי "ברוכים הבאים לדונגמקול" עם מותחן אקשן מסקרן ועוד שלושה סרטים חדשים שעולים בימים אלו בדרום קוריאה

otbana01
~
1. On the Beach at Night Alone / בימוי: הונג סאנג-סו (Right Now, Wrong Then) / דרום קוריאה / פברואר 2017
הו מן, שנת 2017 מסתמנת כאחת השנים היותר מתגמלות למעריצי הונג סאנג-סו, עם לא פחות משלושה סרטים חדשים! Yourself and Yours, שזיכה אותו בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל סאן סבסטיאן, יצא אמנם בנובמבר 2016 אך אנחנו נזכה ליהנות ממנו בהמשך השנה.
סרטו הקרוב של הבמאי, On the Beach at Night Alone, יערוך את בכורתו בפסטיבל ברלין הקרוב – שיפתח ב-9 בפברואר – שם יתמודד על פרס דוב הזהב במסגרת התחרות המרכזית. בסרט זה, הונג חוזר לשתף פעולה עם ג'ונג ג'יי-יונג וקים מין-הי – שני השחקנים שהובילו את הדרמדי המצליחה שלו מלפני שנתיים, "נכון לעכשיו, טעינו אז".
העובדה שקים מין-הי מככבת שוב בסרט חדש של הונג סאנג-סו, עשויה לעורר קשת רחבה של תגובות. בשנה האחרונה, ספגו הבמאי והשחקנית המוכשרת לא מעט אש בעקבות הרומן המתוקשר שניהלו, ובהתחשב בסברה שסרטיו של הונג שואבים השראה מחייו האישיים ("נכון לעכשיו, טעינו אז" מגולל יום בחיי במאי נשוי המתאהב באמנית צעירה), סרטו החדש יעורר לבטח גל נוסף של סקרנות (ויעידו על כך 200 אלף הצפיות להן זכה הטיזר עד כה).
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה בקרוב!, פסטיבלי קולנוע, קולנוע קוריאני | כתיבת תגובה

טריילר לזוכה האיסלנדי בפרס האריה הקווירי בפסטיבל ונציה ~ בוקסינג וקרוס-דרסינג ~ פאנל ספרות גאה ~ סדרת הטלוויזיה החדשה של גאס ואן סנט ~ "פאוור בוטום" הם המרענן הרשמי של סצנת הקוויר-פאנק

heso
~
1. טריילר לזוכה האיסלנדי בפרס האריה הקווירי בפסטיבל ונציה 2016
בעיקרון, גם מי שהידע שלו על איסלנד מסתכם ב"סיגור רוס, טרולים וביורק" יתקשה להכחיש כי ארץ הקרח הקסומה מתנאה באחד הקנבסים היפהפיים בעולם. כל גייזר או גגון רעפים אדמדם פשוט זועק – בלוויית רוחות שורקניות וגמדים סמוקים, כמובן – "הביאוני אל הבד בסרט אפי!". הבמאי האיסלנדי גודמונדור ארנאר גודמונדסון, לא רק שמע את קול ההרים אלא גם הרים לאוויר סרט גאה שזכה אשתקד בפרס האריה הקווירי בפסטיבל ונציה.
גודמונדסון, שסרטו הקצר "עמק הלווייתנים" התמודד על דקל הזהב בפסטיבל קאן 2013, כתב וביים פיצ'ר ביכורים המעמיד במרכזו סיפור חברות בין שני בנים צעירים, המתרחש על רקע כפר דייגים מרוחק באיסלנד. בעוד האחד מנסה לזכות בליבה של נערה, האחר מפתח רגשות כלפי חברו.
איסלנד כבר הנפיקה בעבר כמה יצירות גאות, כמו "Jitters” הבינוני, "Eleven Men Out” וכן הקליפ הבלתי נשכח של סיגור רוס ל"Viðrar Vel Til Loftárása", אך אם לשפוט על-פי הטריילר העצמתי של Heartstone, יתכן כי לפנינו הסרט האיסלנדי הגאה הגדול (שלא ידענו) שחיכינו לו.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה בקרוב!, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, טלוויזיה, מוסיקה, ספרות גאה, סרטים קצרים, קולנוע איסלנדי, קולנוע בריטי | כתיבת תגובה

על נשים וחתולים: שיון סונו מביים "אנטי-פורנו" ~ הבן של נגיסה אושימה עם דוקומנטרי חדש ~ הפרסומת היפנית שתעיף אתכם באוויר ~ הרומן החדש של הרוקי מורקמי ~ יער הלווייתנים של מאדוקה אוגיטאני

apss
~
1. שיון סונו מביים "אנטי-פורנו"
פוסט ראשון לשנה החדשה ואיזו דרך טובה יותר לפתוח את 2017 מאשר עם ידיעה על סרט חדש ומחורפן של שיוֹן סוֹנוֹ?! הבמאי היפני הפרודוקטיבי שחרר לאקרנים לא פחות מארבעה סרטים חדשים לפני כשנתיים, בעוד 2016 הולידה פיצ'ר אחד בלבד – יצירת המד"ב המונוכרומטית, "הכוכב הלוחש", שכיכבה בפסטיבל טורונטו (ואינשאללה תצא השנה בבלו-ריי) וסרט קצר בשם "Love on Love” ששובץ באנתולוגיה Madly, בה לקחו חלק 6 במאים שחקרו את נושא האהבה.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה יפן, מוסיקה, ספרות היא רכילות, ספרות פולחן, קולנוע יפני | תגובה אחת

זיכרונות מהווה אחר, חיים בשנת 50 לספירה ו-15 דקות של אי-תהילה: על 'זולגות דמעותי, אמר השוטר' מאת פיליפ ק. דיק

fmttps
לפני משהו כמו עשור, פחות או יותר, צפיתי לראשונה בסרט האנימציה הפילוסופי של ריצ'רד לינקלייטר, "חיים בהקיץ". אף-על-פי שלא צפיתי בו מאז, לאורך כל השנים זכרתי ששובץ בו דיאלוג שממש הגניב אותי בזמנו בהקשר לרומן מדע בדיוני של פיליפ ק. דיק, "זולגות דמעותי, אמר השוטר". ארבעים שנה אחרי שזכה בפרס ע"ש ג'ון וו. קמפבל לספר המד"ב הטוב ביותר, הודפס הרומן (סוף סוף) בעברית בהוצאת כתר.
תמיד מרגש למצוא על המדפים תרגום חדש לפיליפ ק. דיק, וממש מצער שלוקח להוצאות בארץ שנים על גבי שנים להנגיש את הקטלוג העשיר שלו לקורא הישראלי. לדיק אין כאן 'הוצאת בית' וכך קרה שספריו נדדו עד כה בין מסדה, אודיסיאה, גוונים, כתר ועם עובד. בהקשר לכך, ראוי לציין גם את הוצאת טרה שסיפקה לנו בשנים האחרונות שני קבצי סיפורים מזהירים – לרכישה בעותק דיגיטלי בלבד, לצערי – מאת סופר המד"ב הפולחני: "האדם שמחוץ למשוואה וסיפורים אחרים" ו"פוסטר, אתה מת וסיפורים אחרים".
"זולגות דמעותי, אמר השוטר", נכתב במקור בשנת 1970, בעוד עלילתו מתרחשת בשנת 1988. עם זאת, שנות השמונים שברומן לא כוללות חליפות כוח ופריזורות מנופחות כי אם מציאות חלופית ובה שלטון משטרתי, מחנות עבודת כפייה, כלי רכב המזנקים לרקיע ודירות מרחפות לאלפיון העליון. במרכז העלילה ניצב גֵ'ייסון טַוֶורנֶר, זמר בלדות-פופ ומנחה תוכנית אירוח פופולארית. טוורנר נישא על גלי הערצה והצלחה כבירים אלא שיממה לאחר אחת מהופעותיו על המרקע, חייו מקבלים תפנית מוזרה: הוא מתעורר במלון מעופש, מסמכי הזיהוי שלו אינם ולתדהמתו – איש אינו זוכר מיהו. אף לא מכריו הקרובים ביותר.
על אף שחלפו 36 שנים מאז פורסם הרומן בשפת המקור, בעולם בו כל אדם חולם על 15 דקות התהילה שלו – בין אם בתוכנית בישול תחרותית ובין אם כתופעה ויראלית שתפתח את "צינור לילה" – אין סיוט רלוונטי יותר מזה של ידוען הנאלץ להתמודד עם אובדנה הפתאומי של תהילתו. נמצאה המתנה המושלמת לפליטי ריאליטי! אבל יותר משטוורנר מזכיר פליטי ריאליטי מקומיים, הוא מעלה במחשבה את האדם שזוהה בישראל כראשון בבידור לאורך שנות ה-90. ב"זולגות דמעותי, אמר השוטר", אובדן תהילה משמעו אובדן של זהות ("האישיות הציבורית שלו, מתוקף תפקידו כבדרן עולמי, הייתה האישיות היחידה שלו"; עמ' 10). הצורך הנואש להשיג אותה מחדש – הצורך להיות ידוע – במטרה לאשרר ולאפשר את קיומו של הגיבור, כרוך במחיר. זהו, אם תרצו, מחיר התהילה.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה ביקורות ספרות, מדע-בדיוני ופנטזיה, ספרות היא רכילות, ספרות פולחן | 5 תגובות