סדרות חדשות: מדע-בדיוני, פנטזיה ואימה 2016 – חלק ב'

אחרי Falling Water ~ The Good Place ~ Frequency ~ Timeless ~ Aftermath ו-Channel Zero שכיכבו בחלק הראשון, קבלו 6 סדרות מד"ב, פנטזיה ואימה חדשות נוספות לשנת 2016
cm
~
6. 3% / ערוץ: Netflix
יוצר: פדרו אגילרה
תאריך עלייה לשידור: 25 בנובמבר 2016
פרט לכך שהיא מספקת תוכן לחלקים נרחבים בפלנטה, נטפליקס מבקשת להפיק ולהפיץ עוד ועוד תוכן מקומי. כיום, תוכלו למצוא בה בין השאר את "היבּאנה" (ניצוץ), דרמה דוברת יפנית בהפקתה על צעיר השואף לממש עצמו כסטנדאפיסט; ואת "מרסיי", דרמה פוליטית צרפתית בכיכובו של ז'ראר דפארדיה. אליהן תצטרף בקרוב סדרת המד"ב דוברת הפורטוגזית "3%", שיצר פדרו אגילרה והפיק סזאר שרלון (צלם "עיר האלוהים" ו"על העיוורון") לצד טיאגו מלו.
 "3%" נוסדה במקור כסדרת רשת בשנת 2011. בשמונת הפרקים שיעלו לשידור בנטפליקס, מתואר עתיד ובו מוצעת לאנשים הזדמנות לעבור "לצד הטוב" של העולם – המחולק בין קידמה לחורבן –  כאשר רק שלושה אחוזים מן המועמדים יוכלו לצלוח את האתגר. הפרמיס נשמע לא רע אך הטריילר של הסדרה לא לגמרי קנה אותי. עם זאת, מנויי האתר יוכלו לעמוד על טיבה ממש בקרוב ולהחליט לאיזה צד הם מצטרפים: למאמצים או לנוטשים.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה ביקורת טלוויזיה, בקרוב!, טלוויזיה, טלוויזיה בריטית, מדע-בדיוני ופנטזיה | כתיבת תגובה

פסטורלה אמריקנית: סרט הביכורים של יואן מקגרגור מתאר פסאדה של חיים מושלמים על חבית אבק שריפה

amepas
כמו שחקנים רבים לפניו, גם יואן מקגרגור החליט לרענן את ניסיונו התעסוקתי רב השנים, ולהתמקם לראשונה מאחורי עדשת המצלמה. מה שבכל זאת אינו מובן מאליו עבור השחקן הסקוטי בן ה-45, זו הבחירה לעבד דווקא את הרומן השמנמן של פיליפ רות, "פסטורלה אמריקנית", משנת 1997 (לפחות ג'יימס פרנקו לא הקדים אותו). טרם קראתי את הרומן זוכה הפוליצר של רות, אך לאורך הצפייה בסרט קשה לפספס כי מדובר בסיפור העוסק ב"אמריקה" כנושא-על. נראה כי מקגרגור ביקש ללכת על כל הקופה, כאומר: אם כבר לביים פיצ'ר ראשון, למה שלא ללכת על "סרט אמריקאי גדול" שיאגד את כל הנושאים החשובים (או "החשובים", כפי שיאמרו הציניקנים): החלום האמריקאי ושברו, התפוררות התא המשפחתי והתדרדרות מעמדו של הגבר האמריקאי הלבן, על רקע האירועים ההיסטוריים הגדולים שעיצבו את פני האומה בשנות השישים – הנחיתה על הירח, מחאות השחורים, מלחמת וייטנאם ועוד.
כנרמז משם הסרט, "פסטורלה אמריקנית" עוסק בפסאדה. במראית העין השלווה, המושלמת לכאורה, של כל-אמריקאיות מבטיחה ונטולת רבב. זוהי תמה רווחת בסרטים שעוסקים בבורגנות האמריקאית ותחלואיה, כמו "אמריקן ביוטי", "קטיפה כחולה" ואחרים. העלילה מגוללת את סיפורו של סימור "השוודי" לבוב (יואן מקגרגור), גבר יהודי אמיד שהיה לכוכב פוטבול נערץ בימי נעוריו, אשר נושא לאישה את דון (ג'ניפר קונלי), זוכת תחרות יופי המתקשה להשתחרר מתדמיתה הריקנית. השניים מקימים בית נאה בניוארק, ומרחיבים את התא המשפחתי בילדה זהובת שיער (דקוטה פנינג) בשלהי שנות ה-50. הסדק הראשון בתמונה האידילית נחשף כאשר מתגלה כי הילדה, מרי, לוקה בגמגום – ליקוי שלא ניתן להבחין בו על פני השטח, וברמה הסמלית מייצג את קשיי התקשורת שמתגלעים בין דור ההורים לילדיהם.
כשהילדה גדלה מעט, היא נחשפת לשידור הטלוויזיוני שתיעד את הנזיר הווייטנאמי, טיץ' קואנג דוק, שורף את עצמו למוות בצומת דרכים בסייגון ב-11 ביוני 1963. הנזיר עשה זאת כאקט מחאה על רדיפת הבודהיסטים בידי נשיא דרום וייטנאם, נו דין דיים. הצילומים הללו חושפים את מרי לעוולות שמתחוללות בעולם – לדיכוי, לרדיפה ולמוות – ולעובדה כי קיימים אנשים המקריבים את עצמם במטרה לחולל שינוי בעוד אחרים, נטולי מצפון, עומדים מנגד ולא עושים דבר. אותם אחרים, כך היא סבורה, הם גם הוריה אשר מרחיקים אותה מן המסך על מנת "שלא תראה" את המציאות.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה קולנוע אמריקאי | כתיבת תגובה

סדרות חדשות: מדע-בדיוני, פנטזיה ואימה 2016 – חלק א'

chze
אחת התופעות הטלוויזיוניות הגדולות ביותר של 2016 עד כה, הייתה – ובצדק – Stranger Things של האחים דאפר. סדרה שהצליחה לרקום עולם מגובש של דימויים ורגעים עם דמויות אהובות שהפיחו השראה בהמוני צופים לצאת לרחובות ולרשתות החברתיות ולרסס על כל קיר (פייסבוק) רענן את הפאנארט שלהם וקריאות לעשיית צדק עבור ג'ינג'ית חביבה בג'ינס-אמהות. רף לא פשוט לעמוד בו אם את סדרת מד"ב או פנטזיה חדשה שמחכה בפינה ל-15 דקות התהילה שלך.
חוץ מסדרת הלהיט של נטפליקס, המסך הקטן ראה עוד כמה ניסיונות בז'אנר הספקולטיבי. בין המוצלחים שבהם, ניתן למנות את "חסרי מוח" של רוברט ומישל קינג ("האישה הטובה"), שהצליחה להתיך מדע בדיוני, סאטירה פוליטית ודרמה קומית לבלילה משעשעת ומהנה להפליא שלוכדת את רוח התקופה; ו"החייזרים" המקורית, שיצר פינטאן ראיין לערוץ E4, על חייזרים בעלי מראה אנושי ושיער גוף ממכר שמופרדים מן החברה וזוכים ליחס מזלזל – מעין ייצוג אולטימטיבי של "האחר" שמעניין לקרוא בהקשר לשנאה והפחד שמעוררים כיום זרים, מהגרים ומוסלמים.
"מושבה" – או בשמה השני: עוד ניסיון למצוא סדרה שתאפשר לג'וש הולווי לממש את הכריזמה שהשפריץ ב"אבודים" – טרם הצליחה לממש את הפוטנציאל שלה בסיפור איטי מדי על הקונפליקטים הפנימיים שנוצרים במושבה אנושית המתנהלת תחת כיבוש חייזרי; העונה השנייה של "עיירה ללא מוצא" התנדפה לי מהזיכרון יממה אחרי שסיימתי לצפות בה; והפרק שפתח את העונה החדשה של "אורפן בלאק", הוכיח פעם נוספת עד כמה הסדרה הזו איבדה מהרעננות וההומור שאפיינו את עונתה הראשונה לטובת חקירות מסועפות, משמימות ובלתי נגמרות.
השנה התעייפתי סופית מ"הפלאש" הילדותית ומ"סוכני ש.י.ל.ד", שמשקיעה יותר בפריזורה של דייזי מאשר בתסריט היבשושי שנסחטה ממנו כל טיפת הומור; אך מעל כולם ניצבת "ציידי הצללים" (הגרסה הטלוויזיונית של "בני הנפילים") שהיא בלי שום ספק, הסדרה הקרינג'ית ביותר לשנת 2016. בזכותה גיליתי שאף נשיקה מובטחת בין שני בחורים, לוהטים ככל שיהיו, לא שווה את העינוי המתמשך שבלצפות בגיבורה כל-כך נודניקית, תינוקית ומעצבנת (כפי שגולמה בידי קת'רין מקנמרה).
אני כן מצפה לעונות החדשות של "האיש במצודה הרמה", שהציגה חזון מטריד ומעורר מחשבה המדמיין עולם בו גרמניה ויפן ניצחו במלחמת העולם השנייה; ו"הקוסמים", שנראית כמו סדרה שהייתה עובדת יפה גם בניינטיז. במקרה שלה, עיקר העניין שהיא מעוררת אינו נעוץ בקסמים אלא דווקא בדמויות, שבאורח פלא מתחבבות עליך יותר ויותר ככל שאתה מבלה במחציתן. קוונטין הוא מקרה מעניין של דמות שעל פניו היא Unlikable אך עם הזמן, הצופה הוא זה שמסתגל אליה ולא להפך. קשה שלא לסמפט אותו בכל המפגשים הטעונים והמשעשעים שלו עם פני העוין תמידית (וגם אליוט ומרגו הם זוג הורס ומלא Sass).
מעבר לכל מה שהלך עד כה בגזרת המד"ב והפנטזיה בטלוויזיה, בימים אלו שוטף את המסך גל של סדרות חדשות שינסו להוכיח לנו כי הן כאן כדי להישאר. להלן סקירה בת שני חלקים של סדרות מד"ב, פנטזיה ואימה שעלו לאחרונה לשידור, פלוס כמה שיפציעו על המסך בשארית 2016.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה ביקורת טלוויזיה, בקרוב!, טלוויזיה, טלוויזיה בריטית, מדע-בדיוני ופנטזיה | 6 תגובות

OMFG! לראשונה בישראל: פסטיבל קולנוע יפני

בשנים האחרונות נראה כי אין תעשיית קולנוע בעולם שמנפיקה כל-כך הרבה סרטים אטרקטיביים כמו זו של ארץ השמש העולה. מספיק לסרוק את התוכניות המלבבות של פסטיבלי הקולנוע היפני שמתקיימים מדי שנה בעולם בכדי להיווכח בשטף היצירתי: פסטיבל Japan Cuts, שנערך בניו-יורק משנת 2007 או Nippon Connection, שנערך בפרנקפורט משנת 1999, הם אירועים מעוררי קנאה שחושפים לקהל המערבי את מיטב הקולנוע המסחרי והעצמאי שמיוצר ביפן ולא תמיד נוחת בפסטיבלים הגדולים. יתרה מזאת, במקרים רבים מדובר בהזדמנות חד פעמית לצפות בסרטים הללו שכן זמינותם בפורמטים לצפייה ביתית, בליווי תרגום לאנגלית, עלולה להיות בעייתית למדי.
עכברי הסינמטקים ודאי הבחינו כי לצד רטרוספקטיבות מרשימות שנערכו מדי פעם לבמאים כמו קיושי קורוסאווה או יאסוזו מאסומורה, עד כה התקיים בארץ הקודש "שבוע קולנוע יפני". לטעמי, הפרוגרמינג של האירוע הזה היה מאוד בעייתי, רנדומלי ונטול הקשר עכשווי. אשתקד, הוקרנו למשל שני סרטים ישנים מתוך הפילמוגרפיות של שינג'י אאויאמה, טקאשי מיאיקה וג'ונג'י סאקאמוטו. למה? ככה. השנה, התירוץ למקבץ האקראי שכלל סרטים משנת 1958 ועד 2011, היה עיסוק ב"תא המשפחתי". נושא ראוי כשלעצמו שניתן היה להפיק ממנו תכנייה הרבה יותר מגובשת ואדג'ית מאשר עוד פעם סרט של אוזו (כבודו במקומו) או הגרסה התיאטרלית של קינושיטה ל"הבלדה על נראיאמה".
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה יפן, קולנוע יפני | תגובה אחת

האם "אמריקאית בפריז" עם קריסטן סטיוארט הוא חתיכת קשקוש או מסע אינטימי ומלנכולי של חיפוש זהות ומשמעות בעולם חומרני?

persho
"זה היה סתם חתיכת קשקוש", אמר לנו אחד הצופים כשיצאנו מההקרנה הפקוקה של "אמריקאית בפריז" בפסטיבל חיפה. תגובתו הצטרפה לגל ההתרשמויות השליליות של חברַי, שבלאו הכי לא באו בציפיות גבוהות לאור הביקורות שהדהדו את שריקות הבוז שהסרט חטף בפסטיבל קאן האחרון. התחושות שלי לגביו הן שונות, אם כי יתכן שהאהבה שלי לקריסטן סטיוארט משבשת קלות את כושר השיפוט שלי – בעיקרון, תנו לי שעתיים של קריסטן סטיוארט נוסעת על קטנוע ועושה דברים ואני מרוצה. אבל ב"אמריקאית בפריז" יש בכל זאת יותר מזה, גם אם רבים לא יסכימו איתי.
לפני הכל, מרשים להיווכח כי "אמריקאית בפריז" (במקור: "קניינית אישית"), נשען כולו על כתפיה של השחקנית הצעירה שבמרכזו. דמותה של סטיוארט מפציעה בכל סצנה וממעטת לקיים אינטראקציה עם דמויות אחרות (הדיאלוג הכי ארוך שהיא מנהלת נעשה בהודעות טקסט). קשה לחשוב על שחקנית אמריקאית אחרת בת דורה שסחבה לאחרונה, כמעט לבדה, 110 דקות של סרט. יש למשחק שלה אופי מצומצם, חסכוני, שקט וחידתי שתואם את האווירה הסגרירית והרדופה בה ספוג סרטו החדש של אוליבייה אסיאס. זהו שיתוף הפעולה השני של הבמאי הצרפתי והשחקנית האמריקאית (אחרי "העננים של סילס מריה", שזיכה את סטיוארט בפרס הסזאר היוקרתי) וגיחה לא צפויה של אסיאס לטריטוריית האימה והעל טבעי.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה פסטיבלי קולנוע, קולנוע צרפתי | תגובה אחת

פסטיבל חיפה 2016: מה כדאי לראות?

haifaff2016
הכינו את התחתים! ביום שבת, ה-15 באוקטובר 2016, תיפתח המהדורה ה-32 של פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה. למען האמת, אחרי התכנייה השווה שנפרשה בפנינו בפסטיבל ירושלים, תהיתי האם החיפאים יוכלו להעמיד פייט ראוי משלהם. אז אמנם אורחים בסדר הגודל של קוונטין טרנטינו עדיין אין בנמצא, אך הסרטים שממלאים את התכנייה בהחלט מצדיקים את מחיר הדלק והחנייה.
פסטיבל חיפה יפתח השנה עם הקרנת הקומדיה האיטלקית חיים משוגעים של פאולו וירזי ("הון אנושי"). הסרט יוקרן במעמד השחקנית הראשית, ולריה ברוני טדסקי, ובדומה לכמה מן הסרטים הבולטים בתוכנייה, ייצא את שערי הפסטיבל להקרנות מסחריות. סרטו החדש של אבי נשר, החטאים, ינעל את האירוע החגיגי ב-24 לחודש.
בין המסגרות השונות השנה, ניתן יהיה למצוא מקום של כבוד לקולנוע הטורקי החדש, עם הקרנת 7 סרטים, בהם עולם גדול גדול של ריאה ארדם (שהוקרן לאחרונה בפסטיבל ונציה), ומפגשים עם יוצרים; מחווה לאחד ממבשריו הבולטים של הגל הרומני החדש, כריסטיאן מונג'יו – במהלכה יוקרן גם סרטו החדש, בגרות – אשר תרחיב את היצע הקולנוע הרומני שגודש את הליין-אפ; ו"דוקולינריה", שתוקדש לגירוי בלוטות הטעם עם מבחר סרטי מזון. כמו כן, 85 סרטים ישראלים חדשים יוקרנו השנה בחיפה, מתוכם לא פחות מ-11 סרטים עלילתיים ו-14 סרטים תיעודיים.
יחד עם זאת, ראוי לתהות (ולהתבאס) על היעדרותם המפתיעה של כמה מן הסרטים המדוברים של השנה החולפת: טוני ארדמן, הקומדיה הגרמנית של הבמאית מארן אדה, שהטריפה את עדת המבקרים בפסטיבל קאן האחרון; כריסטין, הדרמה החדשה של אנטוניו קמפוס – ובין הסרטים שהכי ציפיתי להם השנה – המבוססת על סיפורה המטריד של מגישת הטלוויזיה כריסטין צ'אבק; The Wailing, דרמת המסתורין של הבמאי הקוריאני המעולה, נא הונג-ג'ין; האישה שעזבה, הדרמה הפיליפינית של לאב דיאז שקטפה את פרס אריה הזהב לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה; איש הצבא השוויצרי, של צמד הדניאל'ז שפשוט נולד למסגרות כמו "טרוף בחצות"; תשוקה שקטה של טרנס דיוויס, העוסק בחייה של המשוררת אמילי דיקינסון; תחש, הקומדיה הטרייה של טוד סולונדז; וסרטו המטורלל – שכל-כך ראוי למסך גדול עם קהל מבולבל – של אנדז'יי זולאבסקי הפולני, קוסמוס.
ועדיין, פסטיבל חיפה כולל כמות נדיבה של סרטים מסקרנים שנגרפו משלל הפסטיבלים החשובים שנערכו השנה בעולם. הרשימה הבאה כוללת 13 סרטים שרבים מהם הצטברו ב"וויש ליסט" שלי לאורך 2016 (וכעת כל שנותר הוא לשכנע את חברַי כי חייהם לא יהיו שלמים אם לא נפקוד אותם…).
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה בקרוב!, פסטיבלי קולנוע | 2 תגובות

העולם המופלא של קנשי יונזו (האצ'י)

KY02
ב-28 בספטמבר, יגיח לאוויר העולם "לוזר"! הסינגל החדש של המוסיקאי היפני רב-הפעלים, קנשי יוֹנזוּ (Kenshi Yonezu). זהו ה-EP החמישי במספר שיוצא תחת שמו של יונזו, שנה אחרי צאת אלבומו השלישי, Bremen.
יונזו, יליד טוקושימה, 1991, פרץ לסצנה המוסיקלית בסביבות 2009, הודות לשירים הפופולאריים שהפיק מתוכנת הווקאלויד לקולה הממוחשב של הטסונה מיקו, והעלה לאתר היפני "ניקו ניקו דוגה" תחת השם "האצ'י" (Hachi). בשנת 2010, שחרר עצמאית את שני אלבומי הווקאלויד, Bouquets and Sea Burials ו-Official Orange, וכיכב בלא מעט אוספי ווקאלויד שיצאו תחת הלייבל היפני, Exit Tunes. בשנת 2012, יונזו פצח בקריירת סולו שכללה עד כה שלושה אלבומים ארוכים – בהם "יאנקי" ו"דיורמה" –  וחמישה סינגלים.
פרט לכך שהוא מפיק, כותב ומנגן את יצירותיו, יונזו גם מאייר מוכשר למדי שצייר רבים מן הקליפים שלו ואחראי לעטיפות המדליקות של אלבומיו. אחת משלושת המהדורות המיוחדות של "יאנקי" אגב, כללה ספרון שווה עם לא פחות מ-80 עמודים של איורים! לרגל צאת הסינגל החדש שלו, קבלו עשרה שירים (פלוס תרגומים לאנגלית), שיערכו לכם היכרות עם היצירתיות האוף-ביטית של אמן הפופ-רוק האלטרנטיבי הכשרוני הזה.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה ג'יי-פופ, ג'יי-רוק, יפן, מוסיקה | כתיבת תגובה