קליימקס: בסרט החדש של גספר נואה יש המון… סנגריה ~ הרומן הפריזאי של ז'אן־פיליפ בלונדל ~ היום הלבן של פליקס דה ג'יברי ~ מדמואזל ניינטין

~

1. קליימקס: החירמוניישן החדש של גספר נואה

ניאון. אורגיות. אלימות. שירותי מועדונים. ניאון. אלכוהול. זיונים. כותרות. פלאשבקים. POV. מוסיקה אלקטרונית. ניאון. סמים. טירוף. צרפתים. אפלה. סליז. ניאון. פאניקה. פסיכדליה. והמון… סנגריה. כן, זה העולם של גספר נואה. הבמאי המשופם שהביא לנו את ההזיה הטריפית "אל תוך הריק" ואת המנאז' התלת־ממדי ב"אהבה". ב־19 בספטמבר הוא יבקש לחרמן מחדש את המסכים בצרפת עם סרט האימה המוסיקלי "קליימקס", שערך את בכורתו השנה בפסטיבל קאן. נראה משוגע. כבר הזכרתי שיש מלא ניאון?

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה ביקורות ספרות, בקרוב!, מוסיקה, סרטים קצרים, קולנוע צרפתי | כתיבת תגובה

תצלומי אהבה: סרט קצר שצולם בסנאפצ'ט, מבמאי הדרמה הגאה "הדרך שבה הוא מביט" ~ פרפיום ג'יניוס מריח בשמים ~ האי המכושף של ברטראן מנדיקו ~ סם וסטן עושים כבוד לניינטיז

~

1. תצלומי אהבה: סרט קצר שצולם בסנאפצ'ט, מבמאי הדרמה הגאה "הדרך שבה הוא מביט" 

החדירה של הרשתות החברתיות לחיי היומיום, הרסה את היכולת לחוות רגע אותנטי. מדהים להיווכח למשל כמה מאמץ אנשים ישקיעו בכדי להגיע להופעה כלשהי, רק בכדי לצפות בה דרך מסך בגודל 4.7 אינץ׳. או כשמישהו מנהל איתך שיחה פנים אל פנים ובהיסח הדעת כותב הודעה. או כשסרט רץ בקולנוע וצופה לא מסוגל להתאפק מלבדוק אם מישהו שלח לו וואטסאפ. הצורך האובססיבי לתעד ולחלוק עם שאר העולם (שלא לדבר על הסרטונים הפורנוגרפיים מרשימת הטרנדים של יוטיוב, בהם אנשים בוחרים בתמונה הממוזערת הכי חשופה שלהם – בכי היסטרי ומנוזל – במטרה לקושש עוד כמה קליקים) פוצע את הרגע הפרטי, ובמקרים מסוימים מחבל ביכולת לייצר אינטימיות. שכן בעוד אינטימיות נוצרת מתוך הכלה בלתי שיפוטית של אדם אחר, הרשתות החברתיות הן האדרה בלתי פוסקת של האני.

כיום, אנשים כבר לא מסתפקים בחיבוק פיזי מאדם בודד שישן לצדם במיטה. הם כמהים לחיבוקים וירטואליים רבים מכל קצוות תבל, לרבות מזרים מוחלטים. החוויה הפרטית, האינטימית, הפכה משנית לשיתוף שלה. כשבחור יושב על מכשיר בחדר כושר ושואל את חבר שלו האם הוא נראה מיוזע, לפני תמונת סלפי; או כשלגבר נמאס לחייך בניסיון התשיעי של החברה שלו לצלם אותם באולם הקולנוע, בזמן שכותרות הפתיחה עולות על המסך – אתה מבין שהחוויה עצמה לא מעניינת אותם. מעניין אותם שאחרים יתעניינו בחוויה שלהם.

הכרסום של הרשתות החברתיות ביחסים בינאישיים והקונפליקט שבין הפרטי לציבורי; בין הצורך לחלוק רגעים אינטימיים עם אדם אחד לבין הדחף להפיץ אותם לכמה שיותר גלגלי עיניים, עולים יפה בסרט הקצר "Love Snaps" שצולם כולו בסנאפצ'ט. רפאל לסה (שמככב בתפקיד הראשי) ודניאל ריביירו, המוכר בזכות סרט ההתבגרות הגאה "הדרך שבה הוא מביט", הם צמד הבמאים הברזילאים שעומד מאחוריו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אופנה, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, מוסיקה, סרטים קצרים, קולנוע ברזילאי, קולנוע צרפתי | כתיבת תגובה

מרקרו ביומנים: מה לראות בפסטיבל הקולנוע הגאה ה-13 ~ מופע של ג'יזל ויאן על־פי טקסטים של דניס קופר בפסטיבל ישראל ירושלים ~ החדשים של גאי מאדין וקורנל מונדרוצ'ו באולמות הסינמטק ~ הוליווד ומיתוסים אחרים במוזיאון תל אביב לאמנות

~

1. TLVFest: פסטיבל הקולנוע הגאה ה-13 עם נציגים חזקים מקאן, ברלין, ונציה ובוסאן

מתי זה קורה: 31 במאי – 9 ביוני, סינמטק ת"א

ביום שישי, ה-8 ביוני ייצא לדרך מצעד הגאווה 2018 בתל אביב. במקום אלכוהול וניירות מגולגלים, החוגגים ימשיכו ודאי להתמסטל מאדי הניצחון המסחררים של נטע ברזילי, כל הדרך אל מסיבת החוף בצ’ארלס קלור. אירועי שבוע הגאווה, שיציינו השנה 20 שנות פעילות, יערכו במוקדים שונים בתל אביב (חוף הילטון, גן מאיר, שינקין, רוטשילד) ויכללו בין השאר את פסטיבל הקולנוע הגאה בסינמטק שעולה למצוות עם שנתו ה-13.

אירוע הפתיחה של TLVFest, בניהולו האמנותי של יאיר הוכנר, יערך ביום חמישי, 31 במאי, בשעה 19:00 עם קוקטייל חגיגי ולאחריו טקס בהנחיית ציונה פטריוט וטלולה בונט, בו יוענקו פרסי הוקרה למפיקה כריסטין ואשון וגל אוחובסקי. במסגרת האירוע תוקרן בבכורה ישראלית הדרמה "מרסי", סרטה האמריקאי הראשון של טלי שלום עזר ("פרינסס"), בכיכובן של אלן פייג' וקייט מארה. הפסטיבל ינעל ביום שבת, 9 ביוני, עם טקס חלוקת הפרסים המסורתי והקרנת סרטו הבריטי של סטיב מק'לין "גלויות מלונדון".

בגזרה האסיאתית ניתן לאתר את "קצה הנהר", סרטו האפל של הבמאי היפני איסאו יוקיסאדה, שהוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ברלין. יוקיסאדה, שביים עד היום למעלה מ-20 סרטים, נוהג לשרטט בסרטיו את עולמם של צעירי יפן כשבין הפופולאריים שבהם נמנים: "Parade", "אהבה זועקת בלב העולם" ו"Go"; מתאילנד יוקרן סרטה העדין של אנושה בוניאוואטנה "מלילה: פרח הפרידה", שמגיע 3 שנים אחרי סרט האימה הקווירי בבימויה, "השעה הכחולה".

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה גאווה ודעה - קולנוע קווירי, יפן, מוסיקה, ספרות גאה, ספרות פולחן, פסטיבלי קולנוע, קולנוע הונגרי, קולנוע קנדי, תיאטרון, תערוכות | כתיבת תגובה

מלאך או שטן: דרמת פשע ביוגרפית מפסטיבל קאן בהפקת פדרו אלמודובר ~ ססר איירה שב למדפים עם שני ממתקים ספרותיים ~ חור תולעת בצהרי היום ~ האלבום החורפי של פבריציו פטרליני

~

1. המלאך: סיפורו של הרוצח הסדרתי קרלוס רובלדו פוץ'

בשנת 1971, היה קרלוס רובלדו פוץ' צעיר יפה תואר בן 19. פניו הילדותית הבהירות ורעמת התלתלים הזהובה שהסתלסלה לאוזניו, שיוו לנער מבואנוס איירס מראה תמים ומלאכי. ורובלדו פוץ' אכן היה מלאך. מלאך המוות. מלאך שבתוך שנתיים קצר את חייהם של 11 בני אדם – בירייה, חניקה, סקילה באבנים ושיסוף הגרון – הורשע ב-17 מעשי שוד, אונס, חטיפות ושאר מעשים אכזריים. בשנת 1973 הוא נכלא מאחורי סורג ובריח וכיום, לאחר שריצה יותר מ-45 שנים בכלא, רובלדו פוץ' נחשב לאסיר הוותיק ביותר בארגנטינה.

לאור מרכיביה הסנסציוניים של הפרשה, היה זה רק עניין של זמן עד שיגיע העיבוד למסך הגדול. "המלאך", שהוקרן השבוע בפסטיבל קאן במסגרת "מבט מסוים", בוים על-ידי לואיס אורטגה הארגנטינאי והופק בין השאר על-ידי האחים אוגוסטין ופדרו אלמודובר (איכשהו, באמת מתאים לאלמודובר להפיק דבר כזה). את הדמות המרכזית בסרט – שמתמודד גם על פרס הקוויר פאלם – מגלם לורנצו פרו, בתפקידו הקולנועי הראשון. נראה קטלני.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בקרוב!, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, מדע-בדיוני ופנטזיה, מוסיקה, ספרות פולחן, סרטים קצרים, קולנוע ספרדי | כתיבת תגובה

קולנוע אסיאתי בפסטיבל קאן 2018: לי צ'אנג-דונג מעבד סיפור של הרוקי מורקמי ~ משפחה יפנית סוחבת מחנויות בחדש של הירוקאזו קורה-אדה ~ מסע של אסירה משוחררת בדרמה של ג'יה ז'אנג-קה ~ יצירה נוארית לבמאי הסיני העולה, בי גאן ~ וסרטים נוספים שכדאי לסמן

ביום שלישי, 8 במאי, זרחה השמש על המהדורה ה-71 של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בקאן. החגיגה הסינפילית, אשר תבוא לסיומה ב-19 לחודש, נפתחה עם סרטו החדש של הבמאי האירני אסגאר פרהאדי, "כולם יודעים". אחרי קרוב לשני עשורים בהם ביים סרטים במולדתו, פרהאדי יצא להרפתקה ספרדית בלוויית השילוש המזהיר: חאווייר ברדם, פנלופה קרוז וריקרדו דארין. את הפסטיבל תחתום יצירת הפנטזיה הקומית של טרי גיליאם, "האיש שהרג את דון קיחוטה", וכיאה לסאגה הבלתי נגמרת שמלווה את הפקת הסרט המקולל הזה כבר קרוב ל-30 שנה, מאבקים משפטיים שהתנהלו לאחרונה כנגד הקרנתו כמעט גזלו ממנו את הכבוד.

השחקנית האוסטרלית קייט בלאנשט מכהנת השנה כנשיאת חבר השופטים בתחרות המרכזית, כשלצידה: השחקן הטיוואני צ'אנג צ'ן (שכיכב אשתקד בתפקיד הראשי בסרט היפני "מיסטר לונג"); הבמאית האמריקאית אווה דוברני ("קמט בזמן"); הבמאי הצרפתי רובר גידיגיאן (שסרטו החדש, "בית ליד הים", מוקרן בימים אלו בישראל); המוסיקאי האפריקני קאג’ה נין; השחקנית הצרפתייה לאה סדו; מלכת פסטיבל קאן, קריסטן סטיוארט; הבמאי הקנדי דני וילנב ("המפגש") והבמאי הרוסי אנדריי זוויאגינצב ("אהבה חסרה"). ללא ספק, יהיה מעניין בחדר.

עד למועד פתיחת הפסטיבל, לא מעט מלל הוקדש בעיתונות למאבק העיקש שהתחולל בין קברנטי קאן – בעידודם של בעלי התיאטראות הצרפתיים – אל מול ענקית הסטרימינג, נטפליקס. חוקי הפסטיבל קובעים כי כל סרט המבקש להתמודד על פרס, מחויב לעלות בבתי הקולנוע בצרפת ולהמתין 36 חודשים עד להפצתו בפורמט לצפייה ביתית. היחס המעליב לו זכו אשתקד הסרטים בהפצת נטפליקס (כגון קריאות בוז בעת עליית לוגו החברה בפתיחת הסרט "אוקג'ה") וחוסר היכולת לגשר על פערי הגישות שנתגלעו בין שני המוקדים – על נטפליקס נאסר להשתתף בתחרות המרכזית אלמלא יעמדו בחוקי הפסטיבל – הובילו את החברה האמריקאית לבטל את הקרנת כל הסרטים שתכננה להציג בריוויירה, לרבות הדרמה המשפחתית של אלפונסו קוארון "רומא", וסרטו האחרון והלא גמור של אורסון וולס "הצד האחר של הרוח".

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אנימציה, בקרוב!, יפן, מדע-בדיוני ופנטזיה, פסטיבלי קולנוע, קולנוע יפני, קולנוע סיני, קולנוע קוריאני, קולנוע תאילנדי, קולנוע תיעודי | 4 תגובות

גברים לא לוחשים ~ החוויה שהבהירה לסיימון אמסטל שהוא גיי ~ הדרמה הרומנטית של כריסטוף הונורה ~ הנוסטלגיה המתקתקה של The Yearning

~

1. Men Don't Whisper / בימוי: ג'ורדן פרסטמן / ארה"ב / 2017

"תתנהג כמו גבר!" או "בנות לא מתנהגות ככה!" הם מסוג המשפטים המזיקים שהורים פולטים לפעמים מהפה מבלי ממש לשם לב. משפטים שנועדו להגדיר גבולות גזרה; לתחם את הנזילות המגדרית אל שבלונה ברורה המעוצבת על-פי הוראות החברה. החל מסממנים חיצוניים: שיער, איפור, דיבור, לבוש, שפת גוף, תנועה במרחב; וכלה בתחומי עניין, משחקים, מקצוע, תפקידים וציפיות במעגלי חיברות שונים.

הורים, מחנכים, מפקדים, מאמנים, פרסומאים ומנהיגים דתיים, ניצבים בצמתים קריטיים, לאתר פרצות, לכוון את התועים ולחזק את הסורגים. טקסי חניכה ומבחנים, חנויות בגדים או תאי שירותים – שומרים שאיש לא יחצה את הקו המקווקו. מאשררים ומקבעים את ההגדרות שמותירות את החורגים מהן מבולבלים, נבוכים ומוקעים (אלא אם כן הם ג'יימס צ'רלס, כמובן).

אך האם באמת יש צורך לעמוד בסט של קריטריונים על מנת לזכות בזהות גברית/נשית? מהן ההשלכות של חריגה מהם על תחושת הערך העצמי? והאם השאיפה למלא אחריהם אינה אלא קונסטרוקט חברתי חסר משמעות שמוביל יותר לייסורים ומעצורים מאשר לסיפוק והגשמה? כשזה מגיע לקהילה הלהט"בית, שאלות מן הסוג הזה עולות ביתר שאת, אם כי גם גברים סטרייטים נאלצים להתמודד עם הגדרות מטופשות כמו "זכר אלפא/בטא" הממקמות אותם במדרג החברתי.

"גברים לא לוחשים", סרטו הקצר של ג'ורדן פרסטמן שהוקרן השנה בפסטיבל סאנדנס, מבקש להתמודד עם הסוגיות הללו דרך סיפורם של זוג הומואים הנקלעים לסיטואציה שמאתגרת את תפישת הגבריות שלהם. הקומדיה המשעשעת הזו, היא עדות נוספת לכשרונו של הבמאי האמריקאי העולה בזירת הקולנוע הלהט"בי. סרטו הקודם של פרסטמן, "צלצל לאבא שלך", הכיל מינונים גבוהים אף יותר של מבוכה ואי נוחות, נוסף לממד אכזרי שפחות נוכח כאן. כדאי לעקוב אחריו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בקרוב!, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, מוסיקה, ספרות גאה, סרטים קצרים, פסטיבלי קולנוע, קולנוע אינדי, קולנוע אמריקאי, קולנוע צרפתי | כתיבת תגובה

ביזארו: הטריפ הקולנועי של אחד מבמאי המד"ב המסקרנים בארה"ב ~ העולם המסויט של בּוֹבּי יֶה ~ הצד האפל של טראמפ ~ הרומן החדש של פלאניוק ~ האלבום הרצחני של קרפנטר ברוט

~

1. מושלם: פיצ'ר מד"ב ראשון לאדי אלקזר, בהפקת סטיבן סודרברג ופליינג לוטוס

כבר שבע שנים שהשם אדי אלקזר (Eddie Alcazar) נוכח ברחבי הבלוגוספירה ואתרי הקולנוע הז'אנריסטי, מאז שוחרר לאוויר העולם הטיזר לדרמת המד"ב הקריפטית "0000". בטוויץ' עקבו בזמנו בדריכות אחר לידתו של הסרט והגביהו את מפלס ההייפ, בעוד מגזין פילמייקר הכתיר את אלקזר כאחד מ-25 הפרצופים החדשים לצפות להם בקולנוע העצמאי. עד היום לא ברור מה עלה בגורל הסרט ההוא (בימד"ב הוא מופיע תחת הסטאטוס "announced"), אבל אלקזר הספיק לביים מאז כמה פרסומות, סרט תיעודי באורך מלא וסרט מד"ב קצר, "Fuckkkyouuu", שזכה להתעטף בפסקול של פליינג לוטוס והוקרן בפסטיבל סאנדנס 2016.

לאחרונה, כמעט באגביות, הוקרן בפסטיבל SXSW סרט המד"ב הראשון באורך מלא של אדי אלקזר, “Perfect”. אישית, השתדלתי שלא לקרוא עליו יותר מדי ואפילו בטריילר צפיתי רק פעם אחת כדי לא להקהות את חוויית הצפייה המלאה, לכשתגיע. מה שכן, עושה רושם כי אלקזר משתחל בטבעיות לקבוצת במאי המד"ב האינטיליגנטים העכשוויים כדוגמת שיין קארות' ("אפסטרים קולור") ואלכס גרלנד ("אקס מכינה"), בתוספת השפעות אייטיזיות כנהוג בימים אלו.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אנימציה, בקרוב!, מדע-בדיוני ופנטזיה, מוסיקה, ספרות גאה, ספרות היא רכילות, ספרות פולחן, ספרים שצריך לתרגם, סרטים קצרים, קולנוע בריטי | 2 תגובות