צעירים בטוקיו שוברים את גבולות המגדר באופנה ~ הדרמה הגאה של זוכת פרס הבימוי בפסטיבל סאנדנס ~ ביסקסואל צעיר והקראש שלו יוצאים לטיול הגדול באירופה של המאה ה-18, ברומן המדובר של מקנזי לי ~ פלוריה סיגיסמונדי ומייק הדרס מאחדים כוחות באחד הקליפים המופלאים של השנה

~
1. יום החצאית: צעירים בטוקיו שוברים את גבולות המגדר באופנה
אם אדם רוצה לקבל מושג לגבי ההפנמה של נורמות מגדריות בחברה, מומלץ שיפקוד אחת מן החנויות של רשתות הביגוד הגדולות בארץ. לאחרונה נכנסתי לכמה כאלה בחיפוש אחר זוג מכנסיים. היות והרשתות הללו מבקשות למכור את מרכולתן בכל רחבי הארץ – החל מן הישוב השמרני ביותר ועד לעיר הליברלית מכולן – הקו האופנתי, ברובו, לא יאתגר את ההנחות המקובלות באשר לאופן שבו גברים ונשים אמורים להתלבש. קולב אחר קולב, מדף אחר מדף, תמיד זה אותם הכחולים, החומים, האפורים והשחורים; ג'ינסים בדגמים בטוחים ומשעממים; דגמ"חים בצבעי אגוז או זית; טי-שרטים בהדפסים סתמיים; כשלעיתים מבצבצת איזו חולצה ורודה שצורחת "בעל הבית השתגע".
החלוקה הגיאוגרפית למחלקות "נשים" ו"גברים" נתפסת בעינינו כטבעית, הכרחית ויעילה שכן היא מגדירה עבורנו את הטווח מתוכו אנו רשאים לבחור, וחוסכת לנו שיטוטים נבוכים במעגלים לעיני מוכרות שיפוטיות. אלא שהחלוקה הזו גם מקבעת ומנציחה את הסטטוס קוו האופנתי. כבר קרה שנתקלתי בזוג נעליים בהירות שהדרך היחידה לנעול אותן הייתה בשיטת העינוי הסיני המפורסם הואיל ו"אין כאלה לגברים". לא אחת נתקלתי בחולצה שמצאה חן בעיני אך תהיתי לעצמי במבוכה, האם היא "מיועדת" לי. אותה תחושת מבוכה היא כמובן החותמת החברתית שמאשרת כי הפנמתי בהצלחה את הנורמות המגדריות שהוטמעו בי מגיל אפס. צריך לפתח עור של פיל מתחת לבגדים המטשטשים את גבולות המגדר, שכן הם עלולים לגבות מחיר יקר יותר מזה שתשלם בקופה: לעג, השפלה או בידוד חברתי, בעיקר אם אתה צעיר שחי בחברה הומוגנית או שמרנית.
להמשיך לקרוא
מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה אופנה, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, יפן, מוסיקה, ספרות גאה, פסטיבלי קולנוע | כתיבת תגובה

סרט קצר ללי קאנג-שנג בהפקת טסאי מינג-ליאנג ~ מותחן קומי תאילנדי אודות עסקי הרמאויות בעולם הבחינות ~ טוקיו רוקבילי ~ פצצת אנרגיה עוצרת נשימה מתוך אלבום הרמיקסים החדש של קאשיווה דאיסוקה

~
1. Single Belief / בימוי: לי קאנג-שנג / טאיוואן / 2016
מאז גילה אותו בשנת 1989, עת עבד כשומר בכניסה למשחקיית וידאו, הפך לי קאנג-שנג לשחקן קבוע בכל סרטיו של טסאי מינג-ליאנג. החל מסרט הטלוויזיה "כל פינות העולם" ועד לסדרת סרטי "Walker", שהאחרון שבהם יצא לפני שנתיים. מעבר להופעותיו בסרטיו של המאסטר הטיוואני, השחקן בן ה-48 גם כתב וביים שלושה סרטים, בהם הפיצ'ר "Help Me Eros" שהיה מועמד לפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה 2007. אשתקד הוא ביים סרט נוסף, קצר, בהפקת מורו ורבו.
ב"Single Belief", לי קאנג-שנג חוזר לשכונת שימנדינג, שנחשבה לאזור הטרנדי ביותר בטאיפיי, בה השתנה מסלול חייו לפני 25 שנה. זהו המקום בו צולם הסרט הארוך הראשון בכיכובו, "Rebels of the Neon God", שהוביל לקריירה רבת השנים שלו. לאור הקשר העמוק ביניהם, לא מפתיע ש"Single Belief", מזכיר במידה מסוימת את סרטיו של טסאי מינג-ליאנג: השוטים הסטאטיים הארוכים, הצבעוניות הניאונית, הניכור האורבני, העיסוק בטמפורליות וכו'.
מה שכן, קשה שלא להתמלא השראה (או קנאה) למראה היכולת של לי לחיות את הרגע ולהיות נאמן לקצב של עצמו, במקום לחלוף על פני החיים ולהיסחף אחר ההמון. בעולם תזזיתי, בו FOMO היא חרדה חברתית שרירה וקיימת, ייתכן כי הפעולה החתרנית ביותר שניתן להעלות על הדעת היא דווקא לעצור, להשתהות ולהתבונן.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה בקרוב!, ג'יי-רוק, יפן, מוסיקה, סרטים קצרים, פוסט-רוק, קולנוע טייוואני, קולנוע תאילנדי | כתיבת תגובה

בייבי דרייבר: קומדיית המרדפים המוזיקלית של אדגר רייט מוכיחה את מה שכבר מזמן ידעתי – לאנסל אלגורט יש את זה!

אדגר רייט, הדרלינג של קהילת הגיקים והמבקרים, עשה זאת שוב. אחרי ש"אנטמן" נחטף ממנו ומשותפו לכתיבה, ג'ו קורניש, על-ידי מארוול המבוהלים בשל "חילוקי דעות אמנותיים", הבמאי הבריטי המזוקן החליט שלא לשקוע במרה שחורה ועבר – יחד רוב הצוות שאמור היה ללוות אותו בהרפתקה הקומיקסית ונטש עמו את הפרויקט – לביים את התסריט ל"בייבי דרייבר" שכתב עוד לפני כל הסאגה המתוקשרת.
"בייבי דרייבר", אם לסכם במשפט אחד, היא קומדיית מרדפים מוסיקלית. בעולם בו סדרת סרטי "מהיר ועצבני" גורפת ארבעה מיליארד דולר, אתם עשויים לתהות האם באמת נחוץ לנו עוד סרט שמתרחש ברובו על הכביש המהיר? העניין הוא שלאדגר רייט יש כמה מעלות שגם ל"מהיר ועצבני 50" לא יהיו: סטייל, גרוב, הומור וטעם טוב במוסיקה. עם זאת, ההשוואה לפרנצ'ייז הווין-דיזלי לא ממש מדויקת שכן "בייבי דרייבר" נופל על קו התפר שבין סרטי מכוניות לסרטי שודדים במתכונתם הקלאסית יותר.
רייט לא ממציא את הגלגל מחדש אלא משתמש דווקא בתבנית עלילתית די שחוקה: הפושע המוכשר שחוזר לעשות את המכה האחרונה לפני פרישה; הארכי-נבל שמרכז קבוצת פושעים ססגונית, מצביע על לוח מקושקש ומדריך אותם כיצד לקפוץ מעל כל משוכה בדרך לדינרוס; סדקי האמון שנפערים ביחסי השודדים וגו'. מה שרייט כן עושה, הוא טוויסט בנקודת המבט: מוקד ההתרחשות אינו השוד עצמו; השאלה אינה האם השודדים יצליחו להערים על מוקד הפשיטה בהתאם לתוכניתם המורכבת. הפוקוס ב"בייבי דרייבר" הוא על הנהג שממתין לשודדים. נקודת המבט היא שלו ועל כן, אם הוא לא נכנס לבנק – לא נראה מה מתרחש בבנק.
המְתנה בקולנוע יכולה להתבטא בצורות שונות. אם אתה סרט ארט האוס רומני, המתנה יכולה להיות שוט סטאטי של שוטר עומד בפינת רחוב ומעשן סיגריה במשך 5 דקות, כשברקע נשמעים רחשי הרחוב. אם אתה סרט של אדגר רייט, ההמתנה היא שואו ממגנט – כוריאוגרפיה של פעולה ופסקול, בה כל יריית רקע מסונכרנת לביט וכל מחוות גוף מלווה בתו מוסיקלי. האקשן עובר אל הכביש, כלי הנשק הוא אייפוד והאוחז בהגה הוא הגיבור.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה קולנוע אמריקאי, קולנוע בריטי | כתיבת תגובה

פסטיבל ירושלים 2017: מה כדאי לראות?

ב-13 ביולי תיפתח המהדורה ה-34 של פסטיבל הקולנוע ירושלים, שיערך באולמות הסינמטק, בלב סמדר ובקולנוע יס פלאנט. סרטו הטרי של מישל הזנוויציוס, "יוצא מן הכלל", נבחר לפתוח את 10 ימי הפסטיבל באירוע חגיגי שיערך כמיטב המסורת בבריכת הסולטן. הזנוויציוס אף יכבד את המאורע בנוכחותו וישרה על הבאים קצת שארם צרפתי.
בתחרות הסרט הבינלאומי הטוב ביותר יתמודדו השנה 12 פיצ'רים; ובתחרות חג'ג' לקולנוע ישראלי עלילתי יעשו זאת שבעה סרטים באורך מלא: "אוויר קדוש" לשאדי סרור, "האופה מברלין" לאופיר ראול גרייצר, "געגוע" לשבי גביזון, "מוטלים בספק" לאלירן אליה, "מות המשוררת" לדנה גולדברג ואפרת מישורי, "משפחה" לרוני קידר ו"פיגומים" למתן יאיר.
במהלך ימי הפסטיבל תיערך רטרוספקטיבה לסרטיו של הקולנוען הצרפתי ז'אן-פייר מלוויל; וכן הקרנות מיוחדות של יצירות ישראליות, בהן עותק דיגיטלי משוחזר של "מצור" (1969) לג'ילברטו טופאנו, בכיכובם של גילה אלמגור יהורם גאון ודן בן-אמוץ; וסרטו התיעודי של עמוס גיתאי מ-1983, "יומן שדה", המתעד את פעילות צה"ל בשטחים לפני ובזמן מלחמת לבנון (הכנה טובה למי שמתכוון לצפות בירושלים ב"סרט ההמשך" שלו, אשר הוקרן לאחרונה בפסטיבל קאן, "ממערב לירדן").
למעט מישל הזנוויציוס, עד כה לא פורסמו שמות נוספים שיגיעו לחגיגה הקולנועית בירושלים. כזכור, טרנטינו הוצנח אשתקד ברגע האחרון, כך שהפתעות בגזרת האורחים עשויות להתגלות בסמוך לפתיחה. עם זאת, קשה להאמין שיצליחו להתעלות על ההייפ שיצר האיש והסנטר עם הגעתו לעיר הקודש (אלא אם כן יביאו את דניאלה פיק).
פסטיבל ירושלים 2017 כולל המון סרטים מעניינים אך נעדרים ממנו – לפחות בשלב זה – כמה שמות שמאוד קיוויתי למצוא: הסאטירה של רובן אוסטלנד על עולם האמנות, "הכיכר", שקטפה את פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון; החדשים של מיכאל הנקה, יורגוס לנטימוס, אנדריי זוויאגינצב, נוח באומבך, טוד היינס, רובין קמפילו, מיגל ארטטה, קורנל מונדרוצו וז'אן סטפן סובר; העיבוד לרומן הגאה "קרא לי בשמך" שביים לוקה גואדאנינו האיטלקי; "חולדות חוף" שזיכה את אלייזה היטמן בפרס הבמאית הטובה ביותר לדרמה בפסטיבל סאנדנס; "הארטסטון" האיסלנדי; והסרט הצ'ילאני שכתב אלחנדרו זמברה המוכשר, "חיי משפחה". קולנוע יפני נעדר בכלל מן הליין-אפ ובעיקר מבאס שלא הביאו את "התירוץ הארוך" למיווה נישיקאווה או את סרט פלישת החייזרים של קיושי קורוסאווה, "לפני שניעלם".
אז מה כן אפשר למצוא באולמות הממוזגים של ירושלים? להלן כמה הצעות.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה פסטיבלי קולנוע | כתיבת תגובה

להעיר את הענק שבפנים: "קולוסאל" עם אן האת'וויי היא יציאה מקורית, מהנה ומפתיעה בין ערמות המחזור וההמשכונים של עונת הקיץ

מעבר של במאים זרים בעלי קול מובחן וכשרון מוכח לסביבת עבודה אמריקאית – בין אם מבחינה טריטוריאלית ובין אם מבחינת כוח האדם – הוא לרוב עסק מסקרן. יורגוס לנטימוס, אלחנדרו אמנבר, אלפונסו קוארון, דני וילנוב, אוליבייה אסיאס, יואכים טרייר ואחרים, לא רק צלחו את המעבר אל השפה האנגלית אלא גם הצליחו למשוך כמה מן הכוכבים הגדולים שיש להוליווד להציע. אך בעוד שהתרגלנו לגלגל על השפתיים שמות כמו בונג ג'ונג-הו או אלחנדרו גונסלס איניאריטו, ייתכן כי נאצ'ו ויגאלונדו אינו שם שמדגדג לכם בזיכרון. מצד שני, אם אתם חובבי סרטי ז'אנר, ייתכן כי נתקלתם בסרט הספרדי "פשעים בזמן". ויגאלונדו – שכתב, ביים ושיחק בסרט הזה משנת 2007 – יצר את אחד מסרטי לולאות הזמן האפקטיביים והמטרידים שנהגו בעשור האחרון. סרט שמפעיל את המוח ומחדיר אליו כמה אימז'ים בלתי נשכחים בזכות שילוב מוצלח בין מד"ב ואימה על קרקע ריאליסטית.
את סרטו הארוך הבא, "Extraterrestrial”, המשיך ויגאלונדו לביים בספרדית אך בשנת 2014 רתם את אלייז'ה ווד וסשה גריי לטובת מותחן האימה האינטרנטי, “Open Windows”, שערך את בכורתו בפסטיבל SXSW. הסרט מתרחש כולו על גבי צג מחשב, קופץ בין עשרות חלונות פתוחים, ומזין את הפחד מפני אובדן פרטיות מוחלט בעידן הטכנולוגי. הקונספט שלו מקורי למדי אך נעשה מתסכל ומתיש מהר מאוד. עם זאת, הוא תופס תנופה בחלקו השני וניתן ליהנות ממנו אם לא לוקחים אותו מדי ברצינות. הרפרנסים להיצ'קוק, הטוויסטים המופרכים והאלמנטים הרפלקסיביים שבו, מחוללים שעשוע ז'אנרי המצוי בקונפליקט עם הריאליזם שנגזר משימוש במצלמות אינטרנט המתעדות התרחשויות בזמן אמת.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה מדע-בדיוני ופנטזיה, קולנוע אמריקאי | כתיבת תגובה

פסטיבל קאן 2017: עשרים סרטים נבחרים – חלק ב' (+ הזוכים המאושרים)

איזה יופי! "הכיכר" לרובן אוסטלנד, הוא הזוכה הגדול בפרס דקל הזהב! אני לגמרי בעד, בייחוד כשאליזבת מוס בפנים. אבל רגע לפני שמגיעים לקו הסיום (שנחצה אמש עם טקס הענקת הפרסים) – להלן 10 סרטים נוספים מפסטיבל קאן 2017 שיהיה שווה לחכות להם + רשימת הזוכים המלאה בתחתית הפוסט
~
11. The Meyerowitz Stories (New and Selected) / בימוי: נוח באומבך / ארה"ב
מסגרת: התחרות המרכזית
ככל שזה נוגע לי, אחרי "חיים בין השורות" ו"מרגו בחתונה", נוח באומבך איבד את זה. טוב, אולי לא באמת, אבל הוא מעולם לא חזר למסלול שגרם לי להריע לו בתשוקה מהיציע. למעשה, מי שמצליח כיום "לעשות באומבך" כהלכתו, הוא אלכס רוס פרי – הדמויות הפגומות, המיליה האינטלקטואלי, הצילום האקסטטי, הדיאלוגים הסרקסטיים והרוח האכזרית, הממזרית, הקצת מרושעת, שנושבת בכל.
במידה מסוימת, "סיפורי מאירוביץ (חדשים ונבחרים)" נשמע ונראה כמו חזרה לבאומבך הישן והטוב. הוא שב לביים דרמה משפחתית שמטפלת ביחסי הורים וילדים (אם כי הפעם כבר לא מדובר בנערים מתבגרים). את דמות האב הדומיננטי מגלם דסטין הופמן – במראה מזוקן שמעלה באוב את המטמורפוזה של ג'ף דניאלס – כשאת אשתו הנוכחית מגלמת השחקנית הבריטית המצחיקה, אמה תומפסון.
הסרט, שמהווה את טבילת האש הראשונה של באומבך בפסטיבל, כולל מפגש פסגה בין בן סטילר לאדם סנדלר, שלא התראו על אותו סט צילומים מאז "גילמור המאושר" ב-1996. תמיד היה נראה לי שהעולם יקרוס אם השניים האלה יגלמו אחים על המסך, אבל מסתבר שזה קרה והכי משמח שזה קרה בסרט של נוח באומבך. בקרוב בנטפליקס.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה פסטיבלי קולנוע | 2 תגובות

פסטיבל קאן 2017: עשרים סרטים נבחרים – חלק א'

מיכאל הנקה, בונג ג'ון-הו, יורגוס לנטימוס, הונג סאנג-סו, רובן אוסטלנד, נוח באומבך, קיושי קורוסאווה, סופיה קופולה, טוד היינס ואנדריי זוויאגינצב הם רק חלק מן האוטרים שמרכיבים את הליין-אפ המטורף לרגל חגיגות ה-70 לפסטיבל קאן; וגם: הרבה ניקול קידמן, אליזבת מוס ואיזבל הופר + קריסטן סטיוארט אחת!
המהדורה ה-70 של פסטיבל קאן נפתחה ביום רביעי שעבר כשהיא מתודלקת בליין-אפ הכי מסחרר שנראה בריביירה הצרפתית מזה שנים. סוללה ארוכה של במאי ארט האוס נערצים פוקדים בימים אלו את השטיח האדום, ומציגים בבכורות נוצצות כמה מן הסרטים הכי מצופים לשנת 2017.
את הפסטיבל פתח סרטו של ארנו דפלשן הצרפתי, "הרוחות של ישמעאל", בכיכובם של שרלוט גינסבורג, מריון קוטיאר, לואי גארל ומתייה אמלריק, במסגרת הקרנות מיוחדות. "ברברה", סרטו החדש של אמלריק כבמאי, נבחר לפתוח את מסגרת הצד היוקרתית, "מבט מסוים". נורא צרפתי מצדם.
בראש חבר השופטים של התחרות המרכזית עומד השנה פדרו אלמודובר, כשלצדו מתאספים: פארק צ'אן-ווק, פאולו סורנטינו, מארן אדה (במאית "טוני ארדמן"), ג'סיקה צ'סטיין, וויל סמית', השחקנית בינגבינג פאן (הכוכבת הסינית הרווחית בעולם), השחקנית והבמאית הצרפתית אנייס ז'אווי והמלחין הצרפתי-לבנוני גבריאל יארד. נשיאת חבר השופטים במסגרת "מבט מסוים", היא אומה תורמן; ובמסגרת ה"סינפונדסיון" זהו הבמאי הרומני, כריסטיאן מונג'יו. יאיר הוכנר, המייסד והמנהל האמנותי של TLVFest, נבחר לאחד מחמשת השופטים שיכתירו את הזוכה בפרס הדקל הקווירי.
בקאן הוחלט השנה ליישר קו עם פסטיבלים אחרים ברחבי העולם ולפתוח את הדלת לדרמה הטלוויזיונית. שני הפרקים הראשונים מהעונה השלישית ואפופת המסתורין של "טווין פיקס", יוקרנו על גבי מסך גדול – לינץ', אגב, הכריז שאין בכוונתו לביים יותר סרטים כך שזו אולי הפעם האחרונה שצופים יזכו לראות את שמו מהבהב באולמות הקולנוע – כמו גם פרקים מתוך העונה השנייה של "מעלה האגם" בבימויה של ג'יין קמפיון (אני עדיין לא מעכל שאליזבת מוס וניקול קידמן הולכות למלא את אותו חלל טלוויזיוני. Unbelievable!).
על אף התפריט המשובח שמציע הפסטיבל, כמה שמות מוכרים בכל זאת נעדרים ממנו מסיבות כאלו ואחרות: אלכסנדר פיין ("Downsizing”), הירוקאזו קורה-אדה ("הרצח השלישי"), יואכים טרייר ("תלמה"), גיאורגי פאלפי ("קול אדונו") ודייוויד רוברט מיטשל ("מתחת לאגם הכסוף") שגרף את אהדת המבקרים לפני שלוש שנים עם סרט האימה המסוגנן, "משהו עוקב אחרי". מצד שני, אולי עדיף שיישאר משהו להמשך השנה.
אז מהם הסרטים הבולטים שמככבים בפסטיבל קאן 2017? להלן העשירייה הראשונה.
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה פסטיבלי קולנוע | כתיבת תגובה