פסטיבל קאן 2015 – חלק א

בשעה טובה ומוצלחת, פסטיבל קאן 2015 נכנס ליומו השני אז ווי ספיק, מה שאומר כי בימים הקרובים נזכה לשלל הצצות מתוך כמות מכובדת של סרטים טריים ומצופים במיוחד. בין השמות המפוצצים שניתן למצוא בפסטיבל (שיבוא לסיומו ב-24 במאי) ניתן לאתר השנה את: יורגוס לנטימוס, יואכים טרייר, גספר נואה, הירוקאזו קורה-אדה, קיושי קורוסאווה, ג'יה ז'אנג-קה, הו הסיאו-הסיין, אפיצ'טפונג ויראסתקול, נעמי קוואסה, פאולו סורנטינו, גאס ואן-סנט, טוד היינס ועוד רבים וטובים.

בראש חבר השופטים של התחרות המרכזית – שכולל כמה פרצופים מוכרים כמו: קסבייה דולן, גיירמו דל טורו, ג'ייק ג'ילנהול וסיינה מילר – יעמדו בגאון האחים ג'ואל ואיתן כהן. אלו מכם שכמהים לקצת גאווה לאומית, ישמחו לדעת שאת תפקיד נשיאת חבר השופטים של "שבוע המבקרים", תמלא השנה האישה בשחור, רונית אלקבץ.

היות ורשימת הסרטים שמעניינים אותי מתוך פסטיבל קאן, ארוכה מכדי שפוסט אחד יוכל לעמוד בה מבלי לחטוף קילה, הסקירה המדוברת תחולק לשלושה פוסטים נפרדים, צבעוניים ושמנמנים. להלן הראשון שבהם.

~

1. Cemetery of Splendour / בימוי: אפיצ'טפונג ויראסתקול / תאילנד

מסגרת: מבט מסוים

אפיצ'טפונג ויראסתקול – הידוע בכינויו "ג'ו" – הוא ללא ספק השם הגדול ביותר שמזוהה עם הקולנוע התאילנדי האמנותי מתחילת המילניום הנוכחי. היסטוריית הפרסים שלו בקאן החלה כבר בשנת 2002 עם Blissfully Yours, שהוקרן במסגרת "מבט מסוים"; המשיכה כעבור שנתיים עם "מחלה טרופית", עליו זכה בפרס חבר השופטים; והגיעה לשיא בשנת 2010 עם "הדוד בונמי שיכול לזכור את חייו הקודמים" עליו זכה בפרס דקל הזהב.

ויראסתקול עושה, מה שמכונה, "סרטי פסטיבלים". מהסוג שמזוהה עם שוטים ארוכים, מדיטטיביים ושקטים. יחד עם זאת, יש בהם ממד ספירטואלי, חיבור לטבע וגודש מרהיב של צבע, כשעל הכל מרחפת מן מוזרות קסומה וחמקמקה. סרטו החדש, Cemetery of Splendour, עוסק באישה שמפתחת מודעות עמוקה לעצמה ולסביבתה, תוך שהיא מסייעת לחיילים שלקו במחלת שינה מסתורית. שלושת הקטעים שפורסמו מתוכו אמנם הוסרו מן הרשת, אך הטריילר הקצר נראה לא פחות יפה ומשונה.

~

2. Our Little Sister / בימוי: הירוקאזו קורה-אדה / יפן

מסגרת: התחרות המרכזית

אחרי שורה ארוכה של דרמות משפחתיות, כמו "איש אינו יודע", "עדיין מתהלכים", "סיפור משפחתי" ואפילו סדרת טלוויזיה בשם Going My Home, נראה כי הריקאזו קורה-אדה ממשיך את עיסוקו בדינמיקה משפחתית, אובדן והתבגרות עם סרטו החדש "אחותנו הקטנה". בשונה ממרבית סרטיו האחרים, הפעם מדובר בעיבוד למנגה – Umimachi Diary מאת אקימי יושידה – שמתלבשת יפה על גוף היצירה של הבמאי היפני הרגיש. במרכז העלילה ניצבות ארבע אחיות אשר מחליטות לעבור לגור בעיירת חוף, לאחר מות אביהן. לאור ההצלחה של סרטו הקודם בארץ, יש סיכוי לא רע שנוכל לטעום אותו על המסכים בתרגום לעברית.

~

3. Youth / בימוי: פאולו סורנטינו / איטליה

מסגרת: התחרות המרכזית

לאור זהות השופטים בפרס דקל הזהב, מעניין לנסות לנחש איזה סרט יקסום למי מהם. תחושת הבטן שלי אומרת שדולן יעוף על החדש של פאולו סורנטינו, שנוטף כולו גירויים אסתטיים –  תנועות המצלמה הגרנדיוזיות, הקומפוזיציות המודגשות, השימוש בפסקול והיופי הויזואלי הם חלק ממה שהופך את הקולנוע של הבמאי האיטלקי למעורר חושים, ונראה שסרטו החדש עם מייקל קיין, הארווי קייטל, פול דנו ורייצ'ל ווייז (בגרסתם האיטלקית), אינו סוטה מן השביל הזה. "נעורים" מקנה לסורנטינו את המועמדות השישית בקריירה לפרס הגדול של פסטיבל קאן, שמגיעה שנתיים אחרי סרטו זוכה האוסקר, "יפה לנצח".

~

4. The Tale of Tales / בימוי: מתאו גארונה / איטליה

מסגרת: התחרות המרכזית

ואם כבר מנחשים את נטיית ליבם של השופטים, אחרי צפייה בטריילר של The Tale of Tales, לא קשה לדמיין את גיירמו דל-טורו מחכך בשערות זקנו בהנאה, למראה סלמה הייק נוגסת באיבר מדמם כלשהו. הבמאי האיטלקי מתאו גארונה עשה שיפט מעניין מהריאליזם החריף שבהצגת המאפיה של נאפולי ב"גומורה", דרך הקומדיה על מוכר דגים שרוצה להיכנס לבית האח הגדול ב"ריאליטי", ועד לסרטו הנוכחי שנראה כמו אגדה פנטסטית אפלה.

התסריט מבוסס על אסופת המעשיות האיטלקית The Pentamerone, מן המאה ה-17, שאסף המשורר הנפוליטני ג'יאמבטיסטה באזילה. בדומה לסרט של סורנטינו, גם כאן מדובר בקאסט שאיטלקית היא לא בדיוק שפת האם שלו, ולמעט הייק ניתן למצוא תחת מעטה הדיבוב גם את: וינסנט קאסל, טובי ג'ונס, ג'ון סי ריילי וסטייסי מרטין.

~

5. היורד למעלה / בימוי: אלעד קידן / ישראל

מסגרת: הקרנות מיוחדות

7 שנים חלפו מאז יצא סרט הגמר של אלעד קידן, "המנון", מבית הספר סם שפיגל. סרט גמר שלא רק זכה בפרס הראשון במסגרת סרטי הסטודנטים של פסטיבל קאן (סינפונדסיון), אלא גם חשף בפני העולם קול ייחודי ומעניין של יוצר ישראלי מבטיח במיוחד. כעת מגיע סוף סוף סרט עלילתי ראשון באורך מלא בבימויו, "היורד למעלה", כשגם הפעם מדובר בסרט מסע. "המנון" תיאר את מסעו של גבר בשכונת הקטמונים בירושלים, בעוד ש"היורד למעלה", מתאר את מסעם של שני גברים במעלה ובמורד צלע המדרגות ההיסטורית של הכרמל. את התפקידים הראשיים מגלמים איתי טיראן ואורי קלאוזנר. הקרנת הבכורה הישראלית שלו תיערך בפסטיבל קולנוע דרום בשדרות, ב-7 ביוני.

~

6. The Valley of Love / בימוי: גיום ניקולו / צרפת

מסגרת: התחרות המרכזית

פסטיבל קאן בלי איזבל הופר זה כמו סַפָּר בלי מספריים, אופניים בלי גלגלים, לאפה בלי חריף. למרבה המזל, המהדורה ה-68 של הפסטיבל הצרפתי כוללת שלושה סרטים (!) בכיכובה של הופר (בהנחה שלא פספסתי משהו) – שניים מתוכם בתחרות המרכזית. אחד מהם הוא "עמק האהבה", בבימויו של גיום ניקולו ("החטיפה של מישל וולבק"), עמו עבדה הופר בסרט "הנזירה". מדובר במפגש פסגה בין שני אייקונים קולנועיים – הופר חוברת פה לז'ראר דפארדיה, ויחד הם מגלמים זוג שבנם שלח יד בנפשו. כעבור שישה חודשים מקבלים השניים את מכתב ההתאבדות שקורא להם להיפגש עמו בדת' וואלי, קליפורניה. מעבר לטון המיוחד, לראות את הופר ודפארדיה עובדים יחד צריך להיות תענוג.

~

7. Macadam Stories / בימוי: סמואל בנשטרית / צרפת

מסגרת: הקרנות מיוחדות

סרט נוסף עם איזבל הופר והפעם בבימויו של סמואל בנשטרית – במאי, תסריטאי, מחזאי, שחקן וסופר צרפתי (בעברית ראה אור ב-2011, רומן פרי עטו בשם "רואים את הלב"). Macadam Stories (או "אספלט"), הוא סרט שמפגיש בין מספר דמויות על רקע עולם של ניכור אורבני. מה יש לומר? הסצנה הבאה בין הופר לנער השכן קנתה אותי. Sold!

~

8. Sweet Red Bean Paste / בימוי: נעמי קוואסה / יפן

מסגרת: סרט הפתיחה של "מבט מסוים"

כשהתפרסמו לראשונה הסרטים שעתידים לעלות על מסכי פסטיבל קאן הנוכחי, היעדרותה של נעמי קוואסה נרשמה כפעילות ססמוגרפית חריגה. בשנת 1997, הפכה קוואסה לבמאית הצעירה ביותר שזכתה בפרס "מצלמת הזהב", עבור Suzaku, ומאז ועד היום הביע הפסטיבל – שלא מתאפיין בנוכחות גדולה של קולנועניות נשיות – אהדה רבה ליצירתה של הבמאית היפנית. בהמשך התברר כי לא זו בלבד שקוואסה לא תיעדר מן הליין-אפ, היא אף תפתח עם סרטה החדש את מסגרת הצד היוקרתית "מבט מסוים", שנה לאחר שהתמודדה בתחרות המרכזית עם Still the Water.

הסרט החדש של נעמי קוואסה נשמע כמו מימוש של רעיון שלא מעט נכדים נלהבים מפריחים לחלל האוויר כשהם טועמים מאפה מוצלח במיוחד של סבתם – "סבתא, את צריכה לפתוח מאפייה!". כאן מדובר בעוגית שעועית אדומה מתוקה, בסרט שכבר מהטריילר שלו נישא משב של חום אנושי.

~

9. Arabian Nights / בימוי: מיגל גומש / פורטוגל

מסגרת: שבועיים של במאים

שלוש שנים לאחר שקצר שבחים על "טאבו" (דרמה עצמאית בשחור לבן יפהפה), הבמאי הפורטוגלי מיגל גומש חוזר עם "לילות ערב" – יצירה אפית בשלושה חלקים שמצטברים, תחזיקו חזק, לטרילוגיה בת למעלה מ-6 שעות! יש לציין כי "לילות ערב" הוא אינו עיבוד ל"סיפורי אלף לילה ולילה", אלא עושה שימוש במבנה וברוח שלו על מנת לשרטט דיוקן של פורטוגל העכשווית. הכינו את הישבנים!

~

10. The Sea of Trees / בימוי: גאס ואן-סנט / ארה"ב

מסגרת: התחרות המרכזית

יש משהו עוצמתי ומרתק בחיבור בין שחקנים מערביים לשחקנים אסיאתיים בקולנוע. לפעמים הוא יכול להיות מפוספס (כמו במקרה של "לוסי") או להיגמר בכריס טאקר וג'קי צ'אן. מצד שני, לפעמים הוא יכול להיות מלהיב וכיפי כמו ב"רכבת הקרח" של בונג ג'ון-הו. אפילו התמונה מהחדש של סקורסזה, שמעמידה בפריים אחד את אנדרו גארפילד המזוקן מול שיניה טסוקאמוטו, מצליחה לחשמל את המסך (וזה עוד מבלי שחושבים בכלל על עצם החיבור בין סקורסזה לטסוקמוטו שהוא סופר-מגניב כשלעצמו).

נדמה לי שלא שכיח למצוא שחקנים אסיאתיים בתפקידים דרמטיים רציניים בקולנוע האמריקאי ואולי בשל כך, החיבור בין מתיו מקונוהיי לקן ואטאנבה ב"ים של עצים" נראה לי כה מעניין. ואטאנבה הוא היפני שתביא לסרט הוליוודי בואכה לביים אפוס תקופתי או מלחמתי כמו "הסמוראי האחרון" או "מכתבים מאיוו ג'ימה", אבל החדש של גאס ואן סנט נראה כמו סרט מסוג אחר. אינטימי יותר ואולי אפילו חזרה לסגנון החלומי והפיוטי שאפיין את עבודותיו מתחילת העשור הראשון למילניום הנוכחי, כמו "ג'רי", "אלפנט" ו"פרנואיד פארק". במילים אחרות, סוף סוף יש ואן סנט חדש שאשכרה שווה לצפות לו.