רגע לפני שעוזבים את צרפת

1. סדרות הטלוויזיה החדשות בצרפת
בתקופה האחרונה יש דיבור על כך שיהודים רבים עתידים לעזוב את צרפת ולהשתכן במקום האידילי, נטול הסכנות, מסביר הפנים, שוקק התרבות ועוצר הנשימה ברמה הארכיטקטונית, המכונה מדינת ישראל. ולמרות שקשה לחשוב על סיבה אחת להישאר בחור כמו צרפת ולהחמיץ את כל הכיף שהולך בארץ הקודש, ייתכן שכדאי לבדוק מה יש לערוץ הטלוויזיה הצרפתי "קאנאל פלוס" להציע בשנה הקרובה, רגע לפני שעושים החלטות נמהרות. כי טלוויזיה צרפתית היא לא בדיוק הקרואסון והחמאה של הערוצים הרבים בישראל – גם אם לעיתים היא מצליחה להשתרבב לתוכם (ויעידו על כך "החברים של הלן" ו"קמים לתחייה") – כך שמומלץ לתאם ציפיות ולהיערך בהתאם. לשם כך ניתן להיעזר בטיזר הבא, שכולל תמונות ראשונות מתוך 6 סדרות – ארבע מהן חדשות, ושתיים מהן בעונות חדשות.
במסגרת הסדרות החדשות ניתן למצוא את: Versailles ("ורסאי"), דרמה היסטורית דוברת אנגלית, בת 12 פרקים, המתרחשת בחצר המלוכה של לואי הארבעה-עשר – מי שהקים את ארמון ורסאי ומלך על צרפת ונווארה במשך 72 שנה (1643 – 1715); Le Bureau des Légendes ("המשרד של האגדות"), סדרת דרמה על סוכנות ביון סודית, השוכנת בלבו של השירות החשאי הצרפתי, שחבריה מנהלים חיים כפולים; Spotless, סדרת פשע דוברת אנגלית, במרכזה ניצב מנקה זירות-פשע לונדוני אשר חייו המסודרים משתבשים עם הגעתו של אחיו העבריין, שמסבך אותם עם עולם הפשע המאורגן; וכן Panthers, מיני סדרת מתח בת 6 פרקים, בכיכובם של ג'ון הרט, טאהר רחים וסמנתה מורטון, שתתחקה אחר מעללי "הפנתרים הוורודים" – רשת בינלאומית של גנבי תכשיטים ויהלומים – בהתבסס על מחקריו של העיתונאי ג'רום פיירה, וסופר הפשע ז'אן-אלן לאבאן.
שתי סדרות שחוזרות לעונות חדשות הן: Hard, קומדיה על עקרת בית קתולית שיורשת את חברת הפורנו הכושלת של בעלה המת, אשר רצה על המסך במשך שתי עונות, בין השנים 2011-2008, וכעת שבה לעונה שלישית (השמועה אומרת ש-HBO עתידים לנפק גרסה משלהם); וגולת הכותרת – העונה השנייה והמצופה של Les Revenants ("קמים לתחייה"), דרמת-אימה משובחת המתרחשת בעיירה שמתיה שבים לפקוד אותה. סה מניפיק!
~
2. דון ורדין: הסרט החדש של במאי "נפוליאון דינמיט", ג'ארד הס
אם אתם עפים על חוש ההומור האקסצנטרי של ג'ארד הס, אין סיבה שתרצו לדלג על הסרט החדש שלו. האיש שעומד מאחורי הלהיט הפולחני "נפוליאון דינמיט", "נאצ'ו ליברה" והקומדיה הביזארית הקורעת "ג'נטלמן ברונקוס", הקרין לאחרונה בסנדאנס את "דון ורדין" – קומדיה סאטירית על ארכיאולוג מקראי (סם רוקוול) שנשלח למצוא את גולגולתו של גוליית בארץ הקודש, לבקשת כומר אמריקאי המקווה למשוך קהל צעיר באמצעות הוכחות חותכות. נדמה לי שעד כה לא זכינו לראות את סרטיו של ג'ארד הס על המסך הגדול. האם הפעם, בהתחשב בעלילה, יש סיכוי לשינוי? הלוואי. על כל פנים, הנה קטע קצר מתוכו.
~
3. איך פול אוסטר נעשה סופר?
לו יכולתי לבחור סופר שיקריא לי סיפור לפני השינה, רוב הסיכויים שהייתי הולך על פול אוסטר. לא כי הוא מרדים. אלא כי יש משהו בקול שלו, בקול הבס האינטימי והעוטף שלו, שמושך אותך פנימה. להאזין. לכן גם מהנה לצפות בריאיונות עם פול אוסטר ולשמוע אותו מקריא מספריו. זה נכון במיוחד לגבי הראיון הבא, בו חולק אוסטר אנקדוטה חביבה על הנסיבות שהובילו אותו לכתיבה, ומתאר בעניין (ובאופן מעודד למדי) את מרכיבי תהליך העבודה שלו.
~
4. אלכסנדר הגדול
עם יד על הלב, לא הייתי מתנגד לצפות בגב הפוטוגני של אוֹלי אלכסנדר למשך 3 דקות ו-55 שניות. באמת, לא הייתם שומעים ממני פיפס. אבל מסתבר שהשיר החדש (יחסית) של "שנים על גבי שנים" כולל עוד כמה דברים חוץ מהגב הפוטוגני של אוֹלי אלכסנדר, כמו כוריאוגרפיה, ווייב ביסקסואלי ומוסיקה מרקידה בטוב טעם – מה שהופך את הקליפ הזה לדבר הטוב ביותר שהלהקה הוציאה מאז Take Shelter. בהזדמנות זו, אל תניחו לעצמכם לפספס את הקאבר המטריף שלהם ל-Don't Save Me של האחיות "חיים".
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, טלוויזיה, מוסיקה, ספרות היא רכילות, קולנוע אמריקאי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על רגע לפני שעוזבים את צרפת

  1. האמת שג'ארד הס דיי איכזב אותי אחרי "נפוליאון דינמיט". מאטוד אהבתי את הסרט הזה אבל לא התחברתי למה שהוא עשה אחר כך. ממליץ לך לראות את הסרט The Sasquatch Gang שביים טים סקאוזן (היה עוזר במאי של הס ב"נפוליאון דינמיט"). סרט דיי מדליק. סקאוזן ביים עכשיו גם את הדוקו Raiders שיוצג בSXSW ומתאר את הסיפור הבלתי יאמן על שני הנערים שצילמו בשנות השמונים רימייק של שוט לשוט של "שודדי התיבה האבודה". סיפור דיי ידוע שטרי זוויגוף היה אמור לעשות עליו בעבר סרט עלילתי

    • עמית ל. הגיב:

      תודה! אני אבדוק אותו. במובן מסוים, אני חושב שיותר אהבתי את "ג'נטלמן ברונקוס" מאשר את "נפוליאון דינמיט". אבל זה נובע, בין השאר, מכך שאני מאוד אוהב סרטים על סופרים וכתיבה (ומה גם שהשילוב של המד"ב רק תרם לזה). בנוסף, הצפייה השנייה שלי בסרט הייתה עם עוד אנשים, ולמרות שמדובר בסוג הומור מאוד מסוים, היה קורע לראות אותו בקבוצה. מסוג הסרטים שהחוויה של לצפות בהם עם חברים תורמת מאוד להנאה מהם.

  2. לא משנה הגיב:

    היי,
    אחלה בלוג.
    לידיעתך, הבלוג לא מוצג טוב בספארי. קשה מאוד לקרוא את הכתוב כי הוא עולה על הרקע, אם תוכל לסדר את זה.
    תודה

כתיבת תגובה