* * *
כחול עמוק
טיזר מטריף לפנטזיה הפסיכו־סקסואלית החדשה של ברטראן מנדיקו
סאנדנס, ברלין וקאן מאחורינו, ונציה וטורונטו עוד לפנינו, ובעודנו מדברים (מאחורי מסיכה, כמובן) מתקיימים להם שני אירועים קולנועיים שתמיד שווים בדיקה: פסטיבל פנטזיה, שנפתח במונטריאול ביום חמישי האחרון, המעגן אסופה נרחבת של סרטי ז'אנר, בדגש על קולנוע עצמאי ואסיאתי; ופסטיבל לוקרנו, המתקיים זו הפעם ה־74 בעיר השווייצרית, שנוטה לגבש ליינאפים ייחודיים עם יציאות מגניבות שמפתה לאתר בהמשך. השמות הגדולים התחלקו השנה בעיקר בין קאן לברלין עם נתח מסוים לוונציה, מה שמותיר את לוקרנו עם שלל פחות נוצץ אבל לא בלי כמה מטבעות זהב.
בין המשתתפים הבולטים בתחרות הבינלאומית השנה, ניתן לציין את: "Zeros and Ones”, מותחן אמריקאי־איטלקי של אייבל פררה (שעובד בקצב מרשים בשנים האחרונות), בכיכובו של אית'ן הוק; "Vengeance Is Mine, All Others Pay Cash", קומדיה שחורה של הבמאי האינדונזי הייחודי אדווין ("גלויות מגן החיות"), על־פי רב־מכר באותו שם; וכמובן, גולת הכותרת "After Blue (Paradis sale)". מאה שלושים דקות חדשות, צבעוניות ומטריפות של פנטזיה פסיכו־סקסואלית צרפתית מאת אחד הקולות הסינמטיים הכי יצירתיים בעולם, ברטראן מנדיקו. פיצ'ר שני שלו אחרי "The Wild Boys" ושורה ארוכה של קליפים וקצרים (אליהם מצטרף "Dead Flash", שיוקרן גם הוא בפסטיבל לצד קצרים חדשים של יאן גונזלס, ראדו ג'ודה ואחרים). כאילו שלא היו מספיק סיבות טובות לגור בשווייץ.
~
שעמום המחץ
שני סיפורים מאת איקונת המד"ב היפנית איזומי סוזוקי, שנטלה את חייה בגיל 36
איזומי סוזוקי, שחקנית וסופרת מד"ב יפנית שנולדה בשנת 1949, היא החומר ממנו עשויים אייקונים. מי שהחלה את דרכה המקצועית עם סיום התיכון כנקבנית בעיריית איטו וזכתה לפרסום במגזין ספרותי בגיל צעיר, התגלגלה עד מהרה לעולם הדוגמנות והמשחק בטוקיו, השתתפה בסרטים ארוטיים, בתיאטרון אוונגרד ובקלאסיקות מהקולנוע היפני של שנות ה־70. בתום שנתיים של היכרות, נישאה לסקסופוניסט הג'אז המשפיע קאורו אבה (זוגיות שתוארה בסרטו של קוג'י וואקאמאטסו הסנסציוני "ואלס אינסופי").
נישואיה, שהחלו ב־1973, באו אל קצם בתום ארבע שנים, ובחלוף שנה נוספת מצא הגרוש ואבי בתה את מותו ממנת יתר (בהיותו בן 29). נאמר כי בעת ההיא סוזוקי החלה להנפיק סיפורי מד"ב קצרים, רומנים ומסות בקצב מסחרר שהבטיח כי המוניטין שלה יאריך ימים ויעקוף את זה של הגבר עמו זוהתה בתחילת הקריירה. הכתיבה אפשרה לה גם לתמוך בבתה אזוסה, שהחלה להתגורר עמה בתחילת שנות ה־80. בגיל 36, לאחר התדרדרות במצבה הבריאותי, סוזוקי תלתה את עצמה בביתה.
ההילה הנועזת והטראגית שאופפת את איזומי סוזוקי – שכמו אמנים אחרים שפרשו מן העולם בגיל מוקדם, תיזכר לנצח כאייקון צעיר, מסתורי ויפהפה – נחשפת כעת גם לקהל המערבי עם צאת קובץ הסיפורים "Terminal Boredom". תרגום ראשון לכתביה בשפה האנגלית שרואה אור 35 שנים לאחר מותה. דניאל ג'וזף, שתרגם שניים מתוך שבעת הסיפורים שבקובץ, תיאר את כתיבתה כ"ריאליזם כיור־המטבח, מסופר מנקודת המבט של מי שנתקעה לעשות את הכלים."
שני קצרים נהדרים מתוך "Terminal Boredom" זמינים לקריאה ברשת וללא ספק עושים חשק לעוד. "עשן חודר לענייך", שפורסם במגזין לספרות ניסיונית "הוטל", הוא סיפור יפה ועצוב על הניסיון להתמודד עם בדידות וניכור מן העולם, שנפתח במפגש מסתורי בארקדיה וממשיך בפרק מעברה של אישה מכורה לכדורים, המאבדת את תחושת הזמן ונופלת לסחרור של הרס עצמי ודעיכה גופנית.
"המועדון הישן ההוא על שפת הים", שפורסם במגזין "אלקטריק ליט", הוא סיפור שככל שהמשכתי לקרוא בו, כך התחוור לי – למרבה התדהמה – שהוא מזכיר יותר ויותר את "סאן ג'וניפרו", הפרק הנפלא מתוך העונה השלישית של "מראה שחורה". הוא מגולל את חוויותיה של אישה הזוכה בחופשה מחוץ לכדור הארץ בכוכב קסום, ניאוני ונוסטלגי; ומתיידדת עם בחורה בשם אמי. השתיים יוצאות למועדונים, נפתחות אחת אל השנייה וחוות רגעים של צלילות רגשית וגילוי עצמי.
באחד הרגעים המערערים בסיפור, בהתחשב בגורלה הטראגי של סוזוקי, אמי מספרת על אימה כשזו הגיעה לגיל 36. "זה היה גיל נוראי עבורה. כל מה שרצתה היה ללחוץ על כפתור אתחול ולהתחיל הכל מחדש מגיל 25." כאשר היא נשאלת מדוע בגיל כל כך ספציפי, אמי משיבה "זה היה הגיל שבו התחתנה."
~
ג'וניור
הקצר הראשון של זוכת "דקל הזהב" ג'וליה דוקורנו, לצפייה עד ה־21 באוגוסט
נראה כי אף אחד מן המבקרים בפסטיבל קאן האחרון לא נותר אדיש לזוכה הגדול בפרס דקל הזהב. אפילו ספייק לי לא התאפק ופלט את הבשורה לפני המועד המתוכנן. "טיטאן", הפיצ'ר השני של במאית האקסטרים הצרפתייה ג'וליה דוקורנו, נוחת חמש שנים אחרי שפרצה לזירת הפסטיבלים עם "נא". סרט אימת־גוף קניבליסטי שגרר התעלפויות בעת הקרנתו בפסטיבל טורונטו. אך מסתבר שהעיסוק של דוקורנו במסתורי הגוף הנשי – על שלל מופעיו, הפרשותיו, שיערותיו וטעמיו – החל עוד קודם לכן.
"ג'וניור", סרט קצר שכתבה וביימה לפני עשור, מתמקד בילדה שלא דופקת חשבון (גראנש מרילייה, שתהפוך לשחקנית הקבועה שלה) החווה תופעות גופניות ביזאריות. הטרנספורמציה הקיצונית, שמהווה מרכיב מהותי בסרטי אימת־גוף (כמו "הזבוב" למשל), משמשת ב"ג'וניור" כמטאפורה להתבגרות, לרבות החרדה והגילוי שכרוכים בכך. בדומה ל"נא", המתרחש בביה"ס לווטרינריה, גם בסרטה הקצר הגוף כולל ממד אנימליסטי שמתבטא בהשלה והתחדשות. לרגל זכייתה בפאלם ד'אור (דוקורנו היא האישה השנייה שעשתה זאת בתולדות הפסטיבל), Unifrance העלו את הקצר הראשון שלה לצפייה עד ה־21 באוגוסט.
~
הסטריאו נדם
פרנסואז קקטוס הלכה לעולמה. "סטריאו טוטאל" נו מור
לאחרונה נתקלתי במקרה בידיעה שהפתיעה וציערה אותי באותה מידה. פרנסואז קקטוס, הצלע הנשית בצמד האלקטרו־פופ הברלינאי "סטריאו טוטאל", הלכה לעולמה ב־17 בפברואר השנה בעקבות התמודדות עם סרטן השד. העובדה שהייתה בת 57 במותה הייתה גם היא סוג של הלם עבורי, שכן לא קלטתי שעברו פאקינג 20 שנה מאז האזנתי להם לראשונה. בתודעה שלי, אולי בגלל הקול הצעיר שתמיד היה לה, היא קפאה לנצח כ"איט גירל" בשנות העשרים/שלושים לחייה.
לא הייתי מגדיר את עצמי כמעריץ אדוק של "סטריאו טוטאל" – למעשה, אני עדיין "מגלה" שירים שלהם בדיסקוגרפיה הבלתי נגמרת שגיבשו בין 1995-2019 – אבל בהחלט הייתה תקופה שהאזנתי לא מעט לאלבומים כמו "Musique Automatique" ו"Do The Bambi", ותמיד נהניתי להיתקל בפופ האלקטרוני הצבעוני והצפצפני שלהם בסרטים. "Ruined Heart", של הבמאי הפיליפיני הבועט קאוון, עשה בו שימוש לא מבוטל בבואו לתאר מסע מחשמל של זוג אוהבים צעיר מבעד לעדשה מלאת החיים של כריסטופר דויל.
"סטריאו טוטאל", מהם נותר כיום רק ברצל גרינג, שחררו את המוסיקה האוף־ביטית שלהם במגוון שפות, בעיקר גרמנית, צרפתית ואנגלית. האופי השמח, המשעשע והילדותי משהו של יצירתם, בשילוב הפזמונים הקליטים ("אאאאנדי וורהול" או "טור־דה־פראנס־טור־דה־פראנס"), השיק הצרפתי הסיקסטיזי, הקול המתקתק של קקטוס והפאסון של גרינג, הופכים את הצמד למסטיק ורוד שנדבק לאוזניים וחוסם כל וייב שלילי. עצוב שהסטריאו נדם, אבל אם כבר ללכת – לפחות להותיר אחרייך את אחת הדיסקוגרפיות המגניבות בהיסטוריה.
פְריק - מגזין אלטרנטיבי 