זומבים, יפנים ומסורים חשמליים: להקת רוק של יתומים ~ סטופ־מושן מדמם לטקנה נגאו ~ הבודי בילדרית הבודדה ~ הטרלול החינני של אוטובּוקה בּיבר

~

1. אנחנו זומבים קטנים

אחרי שהוריהם מתו, הם החליטו להקים להקה

על־פי נתונים סטטיסטיים, במהלך העשור שחלף מאז 2009 עלו ביפן כ־545 סרטים מקומיים בממוצע, מדי שנה. בניגוד לתושבי מדינת האיים האסיאתית, הצופה המערבי נחשף לאחוז קטן ומאוד מסוים של קולנוע יפני עכשווי, הפורש בפניו שלוש מגמות מרכזיות: דרמות משפחתיות זוכות פרסים (שנציגן המובהק הוא כמובן הירוקאזו קורה־אדה); סרטי אנימה (שהפכו יוצרים כמו הייאו מיאזאקי, סטושי קון ומאקוטו שינקאי לדמויות נערצות); וסרטי אקסטרים, שבמובן מסוים הפכו לפנים של הקולנוע היפני במערב, בזכות הפצה של יוצרים מחופפים כטקאשי מייקה ושיון סונו בפורמטים לצפייה ביתית ובפסטיבלי פנטזיה.

הבמאי הצעיר מקוטו נגהיסה אולי לא מבשר על מגמה חדשה בקולנוע היפני, אך נדמה כי הוא מזקק את כל מה שחובבי האקסטרים והטירלוליישן מדמיינים כשהם חושבים על קולנוע יפני ביום טוב. שנתיים אחרי שזכה בסאנדנס בפרס הגדול מטעם חבר השופטים עבור סרטו הקצר "ואז הכנסנו דגי זהב לבריכה", נגהיסה שב אל מדינת יוטה עם פיצ'ר ראשון באמתחתו "We Are Little Zombies".

עם אותו וייב צעיר, קליפי וצבעוני שאפיין את סרטו הקודם, "אנחנו זומבים קטנים" מגולל את סיפורם של ארבעה ילדים יפנים, שהוריהם נהרגו בנסיבות שונות, המחליטים לחבור יחד ולהקים להקה. הטריילר הסופר־מגניב שלו, לצד הביקורות המעולות שסחט עד כה, מסמנים אותו כתחנת חובה עבור כל מי שסועד סושי לארוחת בוקר והולך לישון לצלילי ויז'ואל קיי.

~

2. שפנפנה עם מסור חשמלי

הסטופ־מושן המדמם של טאקנה נאגאו

פלסטלינה, כידוע, זה לא משחק ילדים. תשאלו למשל את טאקנה נאגאו (Takena Nagao). אנימטור מקיוטו, יליד 1986, שלקח את אמנות הקליימיישן אל מחוזות הגור – בהשפעת במאי אימה אמריקאים כטובי הופר וג'ורג' רומרו – בתוספת טוויסט פסיכוטי מחויך. הדמות הדומיננטית בסרטי אנימציית הפלסטלינה/חמר הקצרים שלש לאורך העשור וחצי האחרונים, היא של עוזרת בית חביבה בסינר לבן המשספת זומבים במסור חשמלי ("Chainsaw Maid").

ישנם גם סיפורי מסעדה מדממים (“Maid of the Dead"), קומדיית הפרשות ("Shitcom") וסדרה אודות לימון לוחמני ("Lemon Animation"). אשתקד, בתום 16 חודשי היעדרות, נאגאו התקאמבק עם "Chainsaw Bunny" – סטופ־מושן אפל באורך שש דקות, שהחזיר את כלי העבודה האהוב עליו לעבודה. כולנו יודעים איך זה יגמר.

~

3. הבודי בילדרית הבודדה

סיפור קצר מתוך הקובץ המשונה של יוּקיקוֹ מוֹטוֹיה

רעיה יפנית כבת 30, שבה הביתה ומוצאת את בעלה הוורקוהוליק צופה בתחרות אגרוף. מתוך כוונה לנוח מעט, היא צופה עמו בטלוויזיה ונשאבת בהדרגה להתבוננות רטרוספקטיבית בחיים שגזרה על עצמה. בבחירות שהוכרעו מתוך התחשבות בדימוי של נשיות שהוטמע בה מילדותה, ולא מהתמסרות לרצונות ולתשוקות האותנטיים שלה. היא מוצאת עצמה מחבבת את השרירנים המדממים על המסך; את מבנה הגוף החזק והמפואר, הרחוק מזה של בעלה. וכך, גומלת בליבה החלטה: היא הולכת להפוך למפתחת גוף.

הסיפור הקצר והמפתיע של יוקיקו מוטויה – סופרת ומחזאית יפנית, זוכת פרס אקוטגווה היוקרתי – מתאר את הצורך הבסיסי להיראות, לא במובן האינסטגרמי הנרקיסיסטי, אלא כתגובה אנושית לפחד ולעלבון מן ההיעלמות, השקיפות וההיטמעות הקונפורמית במרחב הדומסטי והציבורי. זה סיפור על דיכוי נשי והפנמה; על הגשמה עצמית מאוחרת ומחיריה.

בהקשר רחב יותר, הוא גם ממחיש היטב מדוע כל כך צורם לי לשמוע אבות מכנים את הילד הקטן שלהם "גבר!". טפטוף עקבי של מודלים מגדריים וציפיות התנהגותיות, עלול להיות הרסני עבור בוגרים שלא הצליחו לצמוח אל התבניות הנוקשות שנכלאו בהן בילדותם, ולהוביל לתחושת תסכול והחמצה. תבניות מהן גם הגיבורה חותרת להשתחרר, מה שהופך את הבחירה בבודי בילדינג – מיצג ראווה אקססיבי של כוח פיזי, המזוהה עם גבריות דומיננטית ותובע את נוכחותו במרחב – לאמצעי האולטימטיבי.

"The Lonesome Bodybuilder" הוא סיפור הנושא של קובץ הסיפורים המשונה של מוטויה, שתורגם אשתקד לאנגלית, וניתן לקריאה מלאה באתר Electric Literatue.

~

4. קיוטו פּאנק

הטרלול החינני של אוֹטוֹבּוֹקֶה בּיבֶר הוא הכאב ראש הכי כיפי שיהיה לכם השבוע

ואם כבר פתחנו בלהקה יפנית מגניבה אך בדיונית, למה שלא נסיים עם אחת אמיתית? בקיץ 2009, אקורינְרין, יויויושי, פופ ונישיקוואצ'י איחדו כוחות במועדון המוסיקה של אוניברסיטת קיוטו והקימו את אוֹטוֹבּוֹקֶה בּיבֶר. להקת פאנק־רוק נשית הקרויה על שם לאב הוטל מקומי. עשר שנים אחרי – במהלכן פרשו הבסיסיטית והמתופפת המקוריות והוחלפו בהירו־צ'אן וקאהוקיס – אוטובוקה ביבר הספיקו לסחוט מחמאות מהמתופפים של מטאליקה ופרנץ פרדיננד, הבסיסט של סווייד, חברי דה קריבס וטדאנובו אסאנו; סוקרו בפלטפורמות נחשבות כמו פיצ'פורק, סטריאוגם ו־NPR; וקפצו על במות של פסטיבלי מוסיקה בולטים כמו קואצ'לה ו־SXSW. השנה הן שחררו אלבום אוסף חד, מהודק, מהיר ועצבני, שכולל הקלטות מחודשות ו־6 שירים מהניילונים. אם יש לכם שכנים רעשנים – זה הנשק המושלם להילחם בהם!

~

פוסט זה פורסם בקטגוריה אנימציה, בקרוב!, ג'יי-פופ, ג'יי-רוק, יפן, סיפורים קצרים, ספרות היא רכילות, ספרים שצריך לתרגם, קולנוע יפני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s