ספוקי שיט: שיחת טלפון מסתורית במטבח ~ האיש שבטלוויזיה ~ טטסויה נקאשימה מעיף את הסכך עם סרט אימה על־טבעי ~ התכנית המיוחדת של תומאס ליגוטי עבור העולם הזה

~

1. אש מתקרבת: פליינג לוטוס, דייוויד לינץ' ודייוויד פירת' רוקחים סיוט משובח לפני השינה

בעולם הקולנוע, או בכל מדיום אומנותי אחר לצורך העניין, ישנם זיווגים דמיוניים בין כישרונות גדולים המעוררים את השאלה: What if? ברוב הפעמים אלו דמויות בעלות רגישויות דומות, שמסקרן לדמיין מה היה קורה לו היו חוברות זו לזו. לדוגמא: כיצד היה נראה סרט של לארס פון טרייר עם איזבל הופר בתפקיד הראשי? לאילו מחוזות הזייתיים הייתה מגיעה טילדה סווינטון בסרט של אלחנדרו חודורובסקי? מה היה עושה יורגוס לנתימוס עם שחקן כמו דני לאבונט על רקע פסקול של רדיוהד? (טוב, את זה באמת אפשר לראות, גם אם מדובר רק בשלושים שניות).

לפני כשבועיים, האינטרנט זכה לחזות בקליפ מושלם באפלוליותו, אשר נולד מזיווג שמימי שנוצר בגיהינום: האנימטור השרוט דייוויד פירת' ("Salad Fingers"), איש האשכולות דייוויד לינץ' והמוסיקאי האלקטרוני האקספרימנטלי פליינג לוטוס. הקליפ מהווה טעימה מתוך האלבום ה־6 של לוטוס "Flamagra", שינחת בחנויות ב־24 במאי {ומאחר ואני שונא להרוס הפתעות – מומלץ לצפות בו בטרם תמשיכו לפסקה הבאה}.

ב־"Fire is Coming", המוסיקה משמשת מצע אפל לפיסת ספוקן וורד הנמסרת מפיו של לינץ' (אם כי תלוי איך מסתכלים על זה), שכמו תמיד מצליח לנסח את הממד המטריד של האמריקנה הפרברית המושלמת, דרך סיפור מבהיל שנשמע מוכר ומוזר באותה נשימה. יפה לראות איך פירת' הצליח להתיק את האסתטיקה המצוירת שלו אל העולם האמיתי, לרבות הבלחות של הומור ביזארי בעולם מסויט וקודר. את קרדיט הבימוי הוא חולק הפעם עם פליינג לוטוס (שאינו זר למקצוע, כמי שחגג לפני שנתיים את הולדת הזוועתון הראשון שלו "קוסו").

~

2. The Bulb: קלווין לי רידר יעביר אתכם חוויה בלתי נתפשת במוטל דרכים

במאי נוסף שאינו חס על צופיו העדינים הוא קלווין לי רידר. כבר 14 שנים שרידר אורג סרטי אימה איזוטרים עם היגיון של טריפ רע והתרחשויות ביזאריות שהופכות את קושיית ה־WTF למצב קיומי. סגנון הלואו־פיי המחוספס והאפקטים הפיזיים שאפיינו את עבודותיו הראשונות, הומרו לאורך השנים אל הספרה הדיגיטלית וגם שם נראה כי הצליח להפיק מהלימון לימונענע.

למעט שני סרטים שכתב וביים בתחילת הדרך עם בריידי הול, הרזומה של רידר כולל שני פיצ'רים שהוקרנו בבכורה בפסטיבל סאנדנס ("The Oregonian" מ־2011, ו"The Rambler" מ־2013) ומספר קצרים שעיטרו את המסכים בפסטיבל הפנטזיה באוסטין, SXSW ואחרים.

"The Bulb", שהופק הודות לגולשים נדיבים בקיקסטארטר, מתאר חוויה ביזארית במיוחד המתרגשת על גבר צעיר במוטל דרכים. הסרט הוקרן בפסטיבל סלאמדנס 2016, במסגרת Anarchy Shorts.

~

3. זה מגיע: הסרט החדש של טטסויה נקאשימה ("וידויים") נראה כמו פקעת של טירוף

השם טטסויה נקאשימה אולי לא אומר יותר מדי לקהל הרחב, אבל מי שצפה ב"Confessions" – מסרטי הנקמה המסוגננים, הנוקבים והמרשימים שיצאו בעשור האחרון – מודע היטב לגודל המאורע שביציאת סרט חדש מידיו של האוטר היפני.

נקאשימה בן ה־59, החל את מלאכתו כבמאי־תסריטאי בתחילת שנות השמונים, בעוד סרטו הארוך הראשון "הפי גו לאקי", עלה לאקרנים בשנת 1997. רבים מסרטיו מבוססים על רומנים ומחזות ("קמיקאזה גירלז", "זיכרונותיה של מאטסוקו", "העולם של קנאקו"), לרבות "וידויים" הנחשב לסרטו המוכר ביותר, שאף היה כפסע מלהיכלל בין המועמדים הסופיים לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר, בשנת 2011.

"It Comes", דרמת האימה החדשה שלו, עלתה לאקרנים ביפן בתחילת חודש דצמבר. פרט לכך שהיא מבוססת על רומן מאת איצ'י סאוואמורה, השתדלתי לדלות אודותיה כמה שפחות פרטים ולשמור על ראש נקי. הטיזר המטריף שפרסם אותה, הוא כל מה שצריך כדי להתחיל לכסוס ציפורניים.

~

4. יש לי תכנית מיוחדת עבור העולם הזה: שיתוף פעולה מבעית בין תומאס ליגוטי ל־Current 93

כאשר כל מי שאי פעם אהבת סוף סוף איננו
כאשר כל מה שאי פעם רצית סוף סוף נגמר
כאשר כל סיוטיך הוסתרו
כמו על־ידי קרן אור בוהקת נטולת תבונה
או ליקוי מסמא של הצורות הנוראות הרבות בעולם הזה
כאשר אתה רגוע ועולץ
וסוף סוף לגמרי לבדך
אז, באפלה גדולה חדשה
אתה סוף סוף תוציא אל הפועל את התכנית המיוחדת שלך

כך נפתחת (בתרגום חופשי) היצירה המשותפת והמבעיתה של סופר האימה הפולחני תומאס ליגוטי עם ההרכב האקספרימנטלי Current 93, "יש לי תכנית מיוחדת עבור העולם הזה". ליגוטי, הנחשב לממשיך דרכם של אדגר אלן פו וה.פ. לאבקרפט, פרסם החל מאמצע שנות ה־80 קבצי סיפורים, שירה ועיון קודרים, ובין לבין מצא פנאי לתרום טקסטים לארבעה אלבומים של ההרכב הבריטי בהנהגתו של דייוויד טיבט.

"I Have a Special Plan for This World", שראתה אור בשנת 2000, היא יצירת ספוקן וורד גותית מופשטת, המחלחלת אל הנקיקים החבויים ביותר של הקיום. כוחות מסתוריים, בדידות קיומית, פינות נשכחות, הדים בחשיכה, עולם כבית־סוהר ללא הפסקות חצר. כל בית מהווה הסטה של וילון אל אפלה שבעדה מסתתר וילון נוסף, מתוך כוונה להישיר מבט אל משהו שלא ניתן להביט בו; שאין לו שם או צורה; כמו ריק אינסופי של אימה שחורה, הקיים מבעד לפני השטח המתעתעים של המציאות.

יש לציין כי לפני הבית שפותח את היצירה, טיבט – שגם צייר את עטיפת האלבום – ממלמל משפטים מתוך השיר "ואלס אצל מקסים (היא לא חושבת עלי)" מתוך המיוזיקל "ז'יז'י" של וינסנט מינלי, מ־1958. את הטקסט של ליגוטי לכל הרצועה המצמררת הזו, ניתן למצוא באתר Genius. מושלם להאזנה בקומזיץ.

פוסט זה פורסם בקטגוריה יפן, מדע-בדיוני ופנטזיה, מוסיקה, ספוקן וורד, סרטים קצרים, קולנוע אינדי, קולנוע אמריקאי, קולנוע יפני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s