הבנים האבודים של ג'סיקה: טריילר עוצר נשימה לדיסטופיה המסוגננת של קרולין פוגי וג'ונתן וינל ~ החזיונות הטכנולוגיים של קורי דוקטורוב ~ לבד בסייגון ~ קוספליי, חרבות וקליפות תפוזים

~

1. ג'סיקה לנצח: טריילר עוצר נשימה לדיסטופיה המסוגננת של קרולין פוגי וג'ונתן וינל

מאז שנת 2014, החלו קרולין פּוגי (29) וג'ונתן וינל (31) לשתף פעולה בכתיבה ובימוי סרטים קצרים. הצמד הצרפתי, שמנהל מערכת יחסים זוגית גם מחוץ לעבודה, הספיק להציב בארון הפרסים את דב הזהב מברלין עבור "As Long as Shotguns Remain", וזכה במספר מועמדויות בפסטיבלים שונים עבור "After School Knife Fight", שהוקרן בבכורה עולמית בשבוע המבקרים של קאן 2017.

בהקדמה לראיון שנערך איתם באתר "פילם קומנט", מתארת יונקה טאלו את עבודתם כ"מחרוזת קצרים היפנוטיים הלוכדים מהומות של צעירים על רקע שממות הפרברים של דרום צרפת". למרבה הצער, למעט שני וידיאו קליפים (אחד מהם מצורף בהמשך הפוסט) לא ניתן לצפות ברשת בעבודותיהם המלאות, אך עם קצת מזל ייתכן שנזכה לתפוס את סרטם הארוך הראשון, "ג'סיקה לנצח", באחד הפסטיבלים המקומיים.

"ג'סיקה לנצח", מותחן מד"ב דיסטופי שהוקרן בבכורה בפסטיבל טורונטו וזכה לביקורות מעורבות, מגולל את סיפורם של צעירים אבודים הנאספים תחת כנפיה של ג'סיקה – האישה היחידה שהעניקה להם אהבה – ובעזרתה הם מייחלים לכונן עולם בו יוכלו לחיות יחד בהרמוניה. היופי המפתיע שפורץ מהטריילר הוא מהסוג ששולח שוק־פריז למוח, ולכל הפחות מבטיח חוויה אסתטית משובחת.

~

2. Radicalized: קורי דוקטורוב חוזר עם ארבעה חזיונות לעתיד הקרוב

ממש חבל שאף הוצאה בישראל לא קמה והמשיכה את מלאכת התרגום לספריו של קורי דוקטורוב. אביר הליברליזציה הקנדי של זכויות היוצרים ומתנגד קולני למערכות DRM; עורך שותף בבלוג הטכנולוגי "בוינג בוינג"; מנהל בדימוס של סניף "קרן החזית האלקטרונית" באירופה; סופר מד"ב לנוער ולמבוגרים שפרסם עשרה רומנים מאז 2003; בלוגר ועיתונאי; בוגר 11 שנות נישואים ואב לילדה.

"האח הקטן", שקטף את הפרס לרומן מד"ב על־שם ג'ון וו. קמפבל, הוא היצירה היחידה של דוקטורוב שראתה אור בעברית, בהוצאת גרף. יצירה מהנה ומעניינת שעסקה במחיר הפרטיות והחופש שאזרחים נדרשים לשלם בתמורה לביטחון, והציפה תהליכים טכנולוגיים מטרידים שפשו בחברה ומן הסתם רק העמיקו בעשור שחלף מאז יצאה לאור. כתומך בארגון "קריאטיב קומונס", דוקטורוב פרסם כמה מעבודותיו תחת רשיונות CC – מה שאפשר לגולשים לקרוא בהן בחינם, להמירן לפורמטים חדשים ולהפיץ אותן, בתנאי שלא יפיקו מהן רווחים – לרבות "האח הקטן" וספר הביכורים שלו "דָפוּק וזָרוּק בממלכה הקסומה".

בחודש שעבר, דוקטורוב פרסם את ספרו ה־11 במספר "Radicalized", המאגד ארבע נובלות המציעות חזיונות טכנולוגיים, חברתיים וכלכליים לעתיד הקרוב. נובלות על הגירה, הישרדות ומאבק בשחיתות, בהן דוקטורוב עוסק בכמה מן הנושאים הקרובים ללבו, כמו ניהול זכויות דיגיטלי. Unauthorised Bread, לדוגמא, היא נובלה העוסקת במהגרת בשם סלמה, שעברה לבניין דירות בו המכשירים האלקטרוניים פועלים בהתאם למעמד הסוציו־אקונומי הבלעדי של המשתמש. כאשר סלמה מגלה כי הטוסטר שבדירתה אינו מוכן לקבל את הלחם היקר שברשותה, היא מחליטה לפרוץ אליו ולתכנת אותו מחדש – מה שמעלה בה בהמשך רעיונות נוספים. עמודים ראשונים מתוך הנובלה זמינים לקריאה ברשת, ולהאזנה בקובץ הבא.

~

3. Sigh Gone: צעירה משתגעת מגעגועים ברחובות סייגון, בסרט הקצר של ג'יני נויין

"דמויות בודדות משוטטות ברחובות של ערים אסיאתיות" הוא אחד הז'אנרים האהובים עלי בקולנוע. השילוב הזה שבין אורבניות מסתורית ומלאת הפתעות לבין תלישות מלנכולית המובילה למסע חסר תכלית בסמטאות ורחובות מפותלים, תמיד קונה אותי מחדש. אולי זו חדוות הגילוי של אותן פינות נסתרות בערים גדולות ואקזוטיות; אולי זו הצבעוניות הממתקית כשל פארק שעשועים בלתי נגמר; ואולי זו בכלל האווירה הסהרורית־חקרנית או הוויברנטית־הרפתקנית, שמשקפת את החוויה העירונית.

אל הז'אנר הזה התווסף אשתקד סרטה הקצר והצבעוני של ג'יני נויין, "Sigh Gone". נויין, במאית צעירה בעלת שורשים וייטנאמיים שנולדה וגדלה בארצות הברית, יצרה סרט קומי מסוגנן אודות בחורה שמשתגעת מגעגועים ויוצאת למסע ברחובות סייגון (כיום הו צ'י מין) – העיר הגדולה ביותר בווייטנאם. נויין מציינת כי את ההשראה האסתטית שאבה בין השאר מוונג קאר וואי ו־ווס אנדרסון, שהשפעתו בהחלט ניכרת בכמה מתנועות המצלמה. למרות הלוקאליות שלו, זהו סיפור אהבה וכיסופים חוצה גבולות ותרבויות, המשקף את הלך הרוח העכשווי באורח מדויק למדי.

~

4. טוטוריאל להכנת חרב: הקליפ של קרולין פוגי וג'ונתן וינל לרצועה התותחית של Aamourocean 

ניכר שהחיבה של קרולין פוגי וג'ונתן וינל ללוחמות נשיות עם שיק עתידני, התחילה עוד לפני "ג'סיקה לנצח" ועדות לכך קיימת כבר בקליפ המהמם שביימו לפני כשנתיים, לרצועה העצבנית של המפיקים הצרפתיים Aamourocean, "אני מוצאת אהבה". הקליפ נפתח בטוטוריאל להכנת אובייקט… לא שגרתי… וממשיך עם צעיר צרפתי ענוג מקלף מנדרינה. יש להם ללא ספק טאצ' ויזואלי ייחודי – הפריימים שלהם רוויים בצבע, עם שטיחות מסוימת וסטאטיות קרה, שמקנות להם איכות פופית־פיוצ'ריסטית מושכת. שווה לפשפש גם בסחורה האלקטרונית של Aamourocean, אם כי רצוי שלא בין שתיים לארבע.

פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, מדע-בדיוני ופנטזיה, מוסיקה, ספרות היא רכילות, סרטים קצרים, קולנוע וייטנאמי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s