לטרודו, באהבה: זמן מאבד ממשמעותו בדרמה הפנטסטית של דני קוטה ~ מלחמה, למה זה טוב? ~ שירים בשפה נכחדת של האומות הראשונות זיכו את ג'רמי דוטשר בפרס האלבום הקנדי הטוב של 2018 ~ אינדיג'יקוויר בעיר

~

1. אנתולוגיית עיר הרוחות: טיזר מקפיא לדרמה הפנטסטית האפלה של דני קוטה

בשונה מבמאים קנדיים שפרצו את גבולות מולדתם והתנחלו בליבותיהם של צופי קולנוע מן הזרם המרכזי, דני קוטה היה ונותר במתחם החמים של שוחרי הארט האוס. קוטה החל בפעילותו הקולנועית לקראת סוף הניינטיז, ואף שימש כמבקר וסגן נשיא ארגון מבקרי הקולנוע של קוויבק. גוף עבודתו נחלק בין סרטים ארוכים וקצרים, דוקומנטריים ועלילתיים (האחרון שבהם "עור רך כל כך", הוקרן אשתקד בפסטיבל דוקאביב). מדף הפרסים של קוטה נושא פסלונים שגרף בפסטיבלי הקולנוע של לוקרנו וברלין, עבור סרטים כמו "קרלינג" ו"ויק+פלו ראו דוב", ולאחרונה נודע כי סרטו החדש "אנתולוגיית עיר הרוחות", יתמודד בתחרות המרכזית של הברלינלה ה־69.

זו ללא ספק בשורה משמחת הואיל וסרטו העלילתי האחרון "בוריס בלי ביאטריס", שהוקרן גם הוא בפסטיבל ברלין, התחבב עלי לא מעט. במרכז הסרט ההוא ניצב בוריס מלינובסקי – גבר מצליחן ושמרן בעל תדמית קשוחה וחסרת עכבות, שאשתו האהובה לוקה במה שנדמה כמלנכוליה. בהמשך הוא פוגש בזר מסתורי (דני לאבונט המכשף) שמציע פתרון קוסמי משהו למצבו. בדומה ליצירות אחרות שביים, גם "בוריס בלי ביאטריס" מציע בחינה של גבריות מאצ'ואיסטית, תוך קילוף מרכיביה המוכרים בניסיון לחשוף איזו ליבה רגשית חבויה. הסגנון המוקפד והאידיוסינקרטי של קוטה – משובץ בנגיעות קומיות סוריאליסטיות (נבלנית המנגנת בחנות בגדים; פנסים המהווים תפאורה תיאטרלית לשיחה לילית; ברוס לה ברוס בתפקיד רוה"מ של קנדה) והשפעות מהמיתולוגיה היוונית – מהלך קסם באוף־ביטיות המיוחדת שלו.

"אנתולוגיית עיר הרוחות", המבוסס על רומן מ־2015 שכתבה לורנס אוליבייה, נראה קודר ומסקרן במיוחד לאור ההבטחה הפנטסטית שבמרכזו: לאחר תאונת דרכים קטלנית המתרחשת בעיירה קטנה ומבודדת, רבים מן התושבים אינם חפצים במיוחד לדבר על נסיבות הטרגדיה. אלא שאז נדמה כי הימים מתארכים ללא קץ, והזמן מאבד ממשמעותו.

~

2. קווי האויב: חבורת גברים נלחמת בלא נודע (מתוך הפרויקט הדיגיטלי של פסטיבל ג'אונג'ו 2010)

לאורך 13 שנותיו הראשונות מאז הושק בבכורה עם פרוץ המילניום, פסטיבל הקולנוע ג'אונג'ו שבדרום־מערב קוריאה, חילק מדי מהדורה מענק כספי לשלושה קולנוענים שבאו בשעריו לטובת יצירת סרטים קצרים בפורמט הדיגיטלי. כך לדוגמא, בשנת 2009 ניתן היה לצפות באומניבוס "Visitors", שכלל סרטים באורך בינוני מאת הונג סאנג־סו (קוריאה) נעמי קוואסה (יפן) ולאב דיאז (פיליפינים). שנה לאחר מכן, הוזמנו להשתתף בפרויקט: הבמאי האקספרימנטלי, ג'יימס בנינג; הכוכב הצעיר דאז בשמי הקולנוע הארגנטינאי, מתיאס פיניירו; וגם דני קוטה, שכתב וביים סרט מלחמה בן 44 דקות בשם "קווי האויב".

בדומה ל"עור רך כל כך", שהביא למסך את סיפורם האישי של שרירנים המתאמנים לקראת תחרות בודי בילדינג, ו"לבוריס בלי ביאטריס", שתיאר מודלים שונים של גבריות ועסק אף הוא בסוגיית המטמורפוזה, גם "קווי האויב" רווי בטסטוסטרון, ומישיר מבט אבסורדי אל דינמיקה בין לוחמים היוצאים לקרב נטול פשר. קוטה מתאר את סרטו כ"סיפור אבסטרקטי על בדידות ואינטימיות קבוצתית. סרט מלחמה מזויף עם חיילי צעצוע חביבים, המשוטטים ותוהים ממה תהיה מורכבת, או לא מורכבת, ההרפתקה הבאה".

~

3. Wolastoqiyik Lintuwakonawa: אלבום בשפה נכחדת של האומות הראשונות זיכה את ג'רמי דוטשר בפרס פולאריס, המוענק לאלבום הקנדי הטוב של השנה

בשנים האחרונות נדמה כי המונח "פוליטיקת זהויות" נזרק כטיעון פבלובי לניגוח פירות אמנותיים ממדיומים שונים, תביעה לייצוג שוויוני ואקלקטי או עיסוק בשורשים היסטוריים־תרבותיים שנדחקו מן המיינסטרים. טיעון שהולך טוב עם גלגול עיניים וכעס כבוש על ההתקרבנות הטרנדית של מיעוטים, על השיח האקדמי העכשווי או על ההיסוי המחשבתי שכופה עידן הפי־סי מבעד לשפה. כל זה לעוס כפריקסה דאשתקד וכבר זוכה לגלגול עיניים משל עצמו. אמנם יש להודות כי ההתרפקות על המלוח'יה מבית סבתא או הרומנטיזציה לילדות פשוטה וטהורה מעלות כבר קראסט פארודי, אך אין זה אומר כי מבעד לציפוי הפשטני הזה לא ניתן למצוא יצירות בעלות ערך ומשמעות.

ג'רמי דוטשר (Jeremy Dutcher) הוא מלחין וטנור קנדי בן 28, שהחל את לימודיו האקדמיים כסטודנט למוסיקה באוניברסיטת דלהאוזי, שבעיר הנמל הליפקס. כעבור ארבע שנים, הוא עבר להתמקד במחקר אנתרופולוגי במטרה להתחקות אחר שורשיו הילידיים. דוטשר הוא נצר לשושלת המאליסיט – אחד מן השבטים האינדיאניים שחיו באזור פרובינציית ניו ברנזוויק בקנדה, טרם הגעתם של המתיישבים האירופאים. המאליסיט, אשר נודעו במקור בשם Wolastoqiyik (שפירושו "אנשי הנהר היפהפה", על־שם עמק נהר סנט ג'ון בו רבים מהם התגוררו), התפרשו במהלך המאה ה־19 על פני שש שמורות, בהן Tobique בה התבססה משפחתו של המוסיקאי הצעיר.

בעקבות הצעה שהשיאה באוזניו מגי פול, מורה ומשמרת שירים מכובדת מן הקהילה, יצא דוטשר למסע אל העבר הילידי ושקע במחקר על מוסיקה מסורתית. בין שלל המסמכים, התמונות והעדויות מראשית המאה העשרים שמצא במוזיאון הקנדי להיסטוריה, הוא איתר גלילי שעווה מ־1907 עליהם הוקלטו שירים וסיפורים מסורתיים בשפת ה־Wolastoqey. שפה נכחדת שמספר הדוברים אותה כיום בקנדה מוערך בפחות ממאה בני אדם. המורשת המוסיקלית העלומה שנשתמרה בארכיונים של המוזיאון, הולידה את אלבום הביכורים של ג'רמי דוטשר "Wolastoqiyik Lintuwakonawa" ("השירים של אנשי הנהר"), המתיך את צליל הטנור העוצמתי שלו עם תרכובת של אופרה, פופ וניאו־קלאסי, כשבין לבין עולים סימפוליי הקולות הנשכחים מן הגלילים המקוריים.

בתום חמש שנות עבודה, היצירה המשובחת והממכרת של דוטשר – המחיֶיה אפוא את שפתם ושירתם של אבותיו, ומשיב לקהילתו את אוצרה התרבותי – זיכתה אותו בספטמבר בפרס פולאריס, המוענק מזה 13 שנים לאלבום הקנדי הטוב ביותר על סמך הישג אמנותי, בלא התחשבות בז'אנר או בנתוני מכירות. העובדה כי ארבעת הזוכים הקודמים בפרס התאפיינו בזיקה לתרבות ילידית, הובילה את דוטשר להכריז מעל במת הטקס כי קנדה שרויה בימים אלו "בעיצומו של רנסאנס ילידי". בכלל, הנאום שלו בטקס זה משהו לא רגיל. ממש כמו האדם עצמו.

~

4. ג'ושוע ווייטהד על החיים כטו־ספיריט אינדיג'יקוויר

פרט מעניין נוסף לגבי ג'רמי דוטשר, הוא הגדרתו העצמית כ"Two-spirit". זהות מגדר שלישית המיוחסת לבני האומות הראשונות המכילים רוח גברית ונשית באותו הגוף. אלה נהגו לבצע את התפקידים המסורתיים של שני המגדרים בשבט, וניחנו במאפיינים ייחודיים משל עצמם. כיום יש המשתמשים ב"שתי רוחות" כמונח־על לתיאור נזילות מינית ומגדרית / קווירים, הומואים ולסביות בקרב חברות ילידיות.

בהקשר לכך, ראוי לציין את המשורר והסופר ג'ושוע ווייטהד, שגם הוא נצר לתושביה המקוריים של קנדה – בן שבט אוג'י־קרי, משמוּרת פגוויס שבפרובינציית מניטובה – המגדיר עצמו כטו־ספיריט וכאינדיג'יקוויר, מונח היברידי שטבע בקובץ השירה "Full-Metal Indigiqueer" שפרסם בשנת 2017, הכורך יחד שתי זהויות בעלות מטען לא שכיח בשיח התרבות (Indigenous + Queer).

אשתקד פרסם ווייטהד רומן ביכורים בשם "Jonny Appleseed", העוסק בטו־ספיריט שמתפרנס מסייברסקס ומציג את עצמו כנסיכת זוהר אינדיאנית. כאשר הוא מתבשר על מותו של אביו החורג, ג'וני עושה דרכו חזרה הביתה, בעודו מהרהר על החלטתו לעזוב את השמורה לטובת העיר ועל החיים שניהל מאז. ווייטהד נכלל בין המועמדים הסופיים לפרס דיינה אוגילבי, המוענק מטעם קרן הסופרים של קנדה, לסופר עולה מקהילת הלהטב"ק. את ששת הפרקים הראשונים מתוך "ג'וני אפלסיד" תוכלו לקרוא כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, מוסיקה, ספרות גאה, ספרות היא רכילות, סרטים קצרים, קולנוע קנדי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על לטרודו, באהבה: זמן מאבד ממשמעותו בדרמה הפנטסטית של דני קוטה ~ מלחמה, למה זה טוב? ~ שירים בשפה נכחדת של האומות הראשונות זיכו את ג'רמי דוטשר בפרס האלבום הקנדי הטוב של 2018 ~ אינדיג'יקוויר בעיר

  1. בן הגיב:

    איפה אפשר לצפות ב"אנתולוגיית עיר הרוחות" במלואו?

    • עמית לוי הגיב:

      אני מניח שייקח קצת זמן עד שנראה אותו בארץ על מסך גדול או בפורמטים להשכרה/רכישה. הוא יוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ברלין, שיפתח ב־7 בפברואר, שם יתמודד על פרס דוב הזהב בתחרות המרכזית. אם הוא יזכרה בפרסים משמעותיים, סביר שיגברו סיכוייו להשתחל לאחד מן הפסטיבלים המקומיים במהלך השנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s