המוות אינו הסוף: סרט אימה מסתורי בהפקתו ובכיכובו של שיין קארות' ~ הקצר הממגנט שזכה בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס 2018 ~ פרק ראשון מתוך הרומן הגאה של מחבר 'חיות ללא לאום' ~ עקבות הצ'לו של קרולינה

~

1. The Dead Center: שיין קארות' חוזר אל הבד כמפיק וכשחקן במותחן האימה של בילי סנס

ארבע־עשרה שנים חלפו מאז שיין קארות' סלל את דרכו אל עולם הקולנוע עם "פריימר" – מסרטי המסע בזמן הכי מאתגרים שנוצרו עד היום. בזמן הזה הוא הספיק לעשות רק עוד סרט אחד, "אפסטרים קולור". יצרת מד"ב אסתטית ומשונה להפליא על תודעות, אנשים וחזירים, והדרכים המוזרות שקושרות ביניהם. וכשאני אומר "לעשות" אני מתכוון: לביים, לכתוב, להפיק, לשחק, לצלם, לערוך ולהלחין את הפסקול. יש שיקראו לזה "יוצר בעל חזון", יש שיקראו לזה "קונטרול פריק". כך או כך, חמש שנים חלפו מאז הסרט ההוא וקולו של קארות' נבלע בגרונו הדומם.

למעט תפקידים קטנים בפרויקטים של אחרים (שלושה קצרים; הופעה בסרט "איש האולר" ובסדרת הטלוויזיה "מאהבת בתשלום מראש", לה הלחין גם את הפסקול), קארות' ריכז את מאמציו לאורך השנים בניסיון להרים לפחות שני פרוייקטים גדולים שככל הנראה עלו בתוהו, ובשל כך צברו הילה כמעט מיתית בקרב חובבי קולנוע: "A Topiary", יצירת מד"ב אפית ששבריר ממנה נצפה מבעד למסך מחשב, במהלך סצנה בסרטו השני; ו"האוקיינוס המודרני", על קרב אדירים הפורץ מקונפליקטים בנתיבי מסחר ימיים. בשנת 2015 דווח כי לסיפון עלו: קיאנו ריבס, ג'ף גולדבלום, דניאל רדקליף, אסא באטרפילד, טום הולנד ואן האת'וויי, אך קארות' הבהיר לאחרונה כי הסרט לא הולך לקרות בזמן הקרוב.

השנה זומנה הפתעה למעריציו כשלראשונה בקריירה, בחר להפיק סרט ליוצר אחר ואף לככב בו בתפקיד הראשי. הבמאי שזכה בכבוד הוא בילי סנס, שזהו לו סרטו השני אחרי "Closer to God" משנת 2014. "The Dead Center", הוא סרט אימה מסתורי על פסיכיאטר המטפל באדם שטוען כי מת וחזר לחיים, ובדרך הביא אתו משהו נורא מהצד השני.

אישית, תמיד היו לי השגות לגבי המשחק של קארות'. יש משהו אנמי בנוכחות שלו על המסך, שלא בדיוק צועק לי כריזמה. Having said that, הופעתו חמורת הסבר בטיזרים שיצאו עד כה, דווקא דגדגו לי את בלוטות הסקרנות. כמו כן, הואיל וקארות' סמך את ידיו על הפרויקט, ניתן להעריך כי הוא לכל הפחות יהיה ייחודי. הסרט הוקרן השנה בפסטיבל לוס אנג'לס וזיכה את סנס בפרס Nightfall המוענק לסרטי אימה.

~

2. Fauve / בימוי: ג'רמי קונט / קנדה / 2018

אחרי שפקד יותר משמונים פסטיבלים בינלאומיים – בהם סאנדנס, טלורייד וטורונטו – וגרף למעלה מארבעים פרסים, אחד הסרטים הקצרים הכי בולטים של 2018 מגיע סוף סוף לרשת. הבמאי הקנדי שעומד מאחוריו הוא ג'רמי קונט – בוגר מסלול ההפקה באוניברסיטת קונקורדיה, מונטריאול. את הקצר הראשון שלו, סרט הסקייטרים הדוקומנטרי "Feel The Hill", ביים כבר בגיל 18, ומאז המשיך בבימוי קצרים עלילתיים ודוקומנטרים, קליפים ופרסומות. "Fauve", שזכה בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס, נפתח במבחני אומץ על רקע שממה מהבילה, ומתפתח למשהו שלופת אותך בגרון.

~

3. Speak No Evil: פרק ראשון מרומן ההתבגרות הגאה של אוזודינְמה איוואלה ("חיות ללא לאום")

הוא הוכתר על־ידי מגזין גרנטה כאחד מ־20 הסופרים הצעירים הטובים ביותר באמריקה; ספרו הראשון "חיות ללא לאום", אודות ילד־חייל במדינה אפריקאית נטולת שם, פורסם בהיותו בן 23 בלבד ועובד בידי קארי פוקונגה לסרט בהפצת נטפליקס; ובפרפרזה לדנית זמרת החתונות, בהשכלה שלו הוא רופא: הכירו את אוזודינְמה איוואלה. סופר ממוצא ניגרי־אמריקאי, שספרו העלילתי השני "Speak No Evil", ראה אור השנה וזכה לשבחים מפי גארי שטיינגרט ולריסה מקפרקואר (ממגזין ניו יורקר).

הספר מגולל את סיפורו של קוויר צעיר בארון – תלמיד מצטיין ואצן מוכשר בבית־ספר פרטי יוקרתי – הגדל בוושינגטון לזוג הורים שמרנים ממוצא ניגרי. כאשר אביו מגלה את סודו, הוא נאלץ להתמודד עם ההשלכות המרות. הפרק הראשון ניתן לקריאה חופשית, ולהאזנה בקובץ המצורף.

~

4. Traces: העולם הקודר של המלחינה והצ'לנית הפולניה רזינה

את חיבתי העמוקה לכל מה שצ'לו, כבר הבעתי כאן יותר מפעם אחת. הכלי הבשרני, העמוק והסופר־דרמטי הזה, הוא חוויה של ממש כשהוא נופל בידיים הנכונות. בין אם אלו ידיה של הצ'לנית הניו יורקית ג'וליה קנט – שאלבום חדש שלה עתיד לראות אור ב־25 בינואר – ובין אם אלו ידיה של הצ'לנית הפולנייה קרולינה רק, המכונה רזינה (Resina). מלחינה מוורשה, ילידת 1982, בוגרת האקדמיה למוסיקה של גְדַנְסְק ושל אוניברסיטת גדנסק, אשר צברה ניסיון בשיתופי פעולה עם אמנים מסצנת האנדרגראונד של פולין. היא חיברה הפקות מוסיקליות רבות לתיאטרון ונטלה חלק בהמון אלבומים, לרבות פסקולים לסרטים.

"Traces", הוא אלבומה השני של רזינה הרואה אור בליין הפוסט־קלאסי של לייבל FatCat. הוא הגיח בתחילת חודש יולי, שנתיים לאחר צאת אלבומה הראשון שנקרא בפשטות על שמה. רזינה בוראת אווירה קודרת וקפואה, עם קולות מייללים וצ'לו שמן שפוצע את החלל. רוח הקרב השורה על רצועות כמו "Procession", "Resin" ו"Trigger", מבטאת את הדרמה שהכלי האדיר הזה מסוגל לחולל; בעוד רצועות כמו "In" ו"In In", ספוגות באווירה חלומית־סיוטית וצוברות נפח וכוח ככל שהן מתקדמות. דווקא הרצועה שנועלת את "Traces" הותירה אותי קריר יחסית, אולי כי יש משהו קצת צפוי בלגמור אלבום שכזה עם ארבע דקות של המהומים ונשימות (הפינאלה המרעידה של סקוט ווקר בפסקול "ילדותו של מנהיג", היא דוגמא לסוג הזיקוקים שהיו מעיפים אותי לתקרה). אבל גם כך, יש בהחלט מה לדוג כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, מדע-בדיוני ופנטזיה, מוסיקה, ספרות גאה, ספרות היא רכילות, ספרים שצריך לתרגם, סרטים קצרים, פסטיבלי קולנוע, קולנוע אמריקאי, קולנוע קנדי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s