על המר והמתוק: דרמה גאה של יֶן טאן ~ 'אתן לך את השמש', 'הסוף של אדי' ו'חיים קטנים' הם חיזוק מפתיע למדף הספרות הלהט"בית בישראל ~ הפסקול הענוג של 'האופה מברלין'

~

1. ההוא שחוזר הביתה: דרמה גאה של יֶן טאן על רקע הגל הראשון של מגפת האיידס

המהדורה ה־14 של הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה, שהתקיימה בישראל במהלך חודש יוני, כללה השנה כמה וכמה יצירות מסקרנות. אחת שבכל זאת חמקה לי מתחת לרדאר היא "1985", שהתמודדה במסגרת התחרות העלילתית (ככה זה כשאין טריילר, מסתבר). זהו הפיצ'ר החמישי של ין טאן, במאי־תסריטאי אמריקאי שנולד במלזיה, ומקורו בסרט קצר באותו שם שביים שנתיים קודם לכן. עלילתו מתרחשת על רקע הגל הראשון של מגיפת האיידס בארה"ב, ועוסקת בבחור צעיר בארון (קורי מייקל סמית') המגיע לביקור משפחתי בטקסס, בתקופת חג המולד. בעודו מחדש קשרים ישנים, הוא נאבק לחשוף בפני הוריו את הסיבה האמיתית לבואו. הסרט צולם בשחור לבן, בפילם סופר־16 מ"מ – מסוג הדברים שקשה להיוותר אדיש מולם – ובימים אלו עולה בהפצה מוגבלת בארה"ב.

~

2. ורוד עולה: "אתן לך את השמש", "הסוף של אדי" ו"חיים קטנים" נוחתים על המדפים בישראל, לצד הוצאות מחודשות של קאלט להט"בי מקומי

מי מאתנו שמתאווה לקצת סיפורי אהבהבים בין גברים או לנרטיבים העוסקים בחוויות להט"ביות בעברית, נאלץ להסתפק ברסיסים שהוצאות הספרים בישראל מפזרות לעיתים בחנויות. אך מסתבר כי שנת 2018 טומנת לא מעט הפתעות בעבור קוראים נלהבים של ספרות גאה. בגזרה המקומית: 40 שנה מאז פורסם לראשונה, ספר הקאלט של יותם ראובני "בעד ההזיה", הודפס מחדש בהוצאת אפיק! כמו כן, רוח המרד שורה גם על חזרתה לתודעה של רינה בן מנחם, בהוצאת עם עובד, עם אוגדן הכולל 3 ספרים – הדווקאים, הצלע והפרחחית – שפורסמו במקור בתחילת שנות ה־60, והעניקו קול לחוויות ולגיבורות לסביות.

בגזרה המתורגמת, ראוי לציין שלושה תותחים כבדים: ספרי נעורים להט"בים הם תת־ז'אנר פופולארי שהצליח לקבץ קהל אוהד במהלך העשור האחרון. "סיימון מוצא את דרכו" ו"החינוך הרע של קמרון פוסט" הן שתי דוגמאות שאף עובדו השנה למסך הגדול, והשתחלו לרשימת הגו־טו עבור קוראים צעירים (וצעירים בנפשם) המייחלים לשקוע בעלילות המונהגות בידי דמויות גאות. לצד כותרים כמו "מדריך הג'נטלמן לחטאים ומעלות" ו"ארי ודנטה מגלים את סודות היקום", גם "אתן לך את השמש" של ג'נדי נלסון מצא לו מקום חם בלבבות.

זהו רומן התבגרות כפול המסופר בשני קולות של אח ואחות תאומים, המתמודדים עם אובדן ונאבקים לנסח לעצמם זהות נפרדת. הוא מתחקה אחר תהליך התאהבותו העדין של האח בנער חובב חלל, ומתאר את העוצמה המשתקת שבאבל אל מול הכוח הגואל שבאמנות. אם לשאול מעולם הדימויים של הספר, הקריאה בו היא כריצה ביער שזור נופים מרגשים, כשבין לבין נפערות ביצות קיטש טובעניות. הכתיבה של נלסון מייצרת תנופה בקולן המובחן של הדמויות אך נוטה לעודפות סכרינית, כך שכל ניד ראש הוא רעידת אדמה וכל קריצה היא התפרצות וולקנית. יש בו רגעים יפים ומפלחים, אך היעדר מידתיות באלמנטים שונים הופך אותו ליצירה לא אחידה. בחנויות הספרים בארץ הוא מקוטלג משום מה כסיפורת למבוגרים, אך ייתכן כי קהל היעד האולטימטיבי שלו הוא אכן זה שדוגר לבגרויות.

פרט ל"אתן לך את השמש", שראה אור מוקדם יותר השנה בהוצאת כנרת, בימים אלו עולים למדפים שניים מהספרים הגאים שהכי ציפיתי להם בשנים האחרונות: "הסוף של אדי" ו"חיים קטנים". מעבר לכך שמדהים כי הם יוצאים בכלל בעברית, מדהים לא פחות שהם יוצאים כמעט במקביל. "הסוף של אדי", בהוצאת עם עובד, הוא הרומן האוטוביוגרפי של אדואר לואי – השם הלוהט של עולם הספרות הצרפתית, המגולל את סיפור התבגרותו של ילד הגדל בסביבה הומופובית, אלימה ונחשלת בצפון צרפת. הספר נכלל ברשימת המועמדים הסופיים לפרס גונקור עבור רומן ביכורים ותורגם ליותר מעשרים שפות, כשלואי בן 21 בלבד.

"חיים קטנים" של האניה ינגיהארה, הוא רומן בן 720 עמודים (במקור) שעם צאתו בשנת 2015 זכה בהצהרה הבומבסטית של מגזין אטלנטיק: "ייתכן כי הרומן הגאה הגדול הגיע". שהוכתר על־ידו כ"כרוניקה מדהימה ושאפתנית של חיים קוויריים באמריקה". ראוי לציין כי יש גם מי שחולק בתוקף על הסיווג הוורוד שטבע כתב העת האמריקני – על כריכת המהדורה העברית של הוצאת מחברות לספרות, לא תמצאו שום אזכור מפורש לזה – כך שהדרך היחידה להכריע תהא פשוט… לקרוא אותו.

640 העמודים שתורגמו לעברית בידי אמיר צוקרמן, מתחקים אחר קורותיהם של ארבעה חברים ללימודים בקולג' קטן במסצ'וסטס, העוברים לניו יורק כדי להתחיל את מסלול חייהם: וילֶם טוב הלב ויפה התואר, משתוקק להיות שחקן; גֵ'יי־בּי, שנון ולעתים אכזרי, מבקש למצוא את דרכו אל עולם האמנות; מלקולם, ארכיטקט מתוסכל במשרד יוקרתי; וג'וּד החידתי, המופנם, וגם, מתברר, מרכז הכובד של החבורה. עמודים ראשונים מתוך הספר, שאמור להיות טורנדו רגשי אם להאמין לבאזז, ניתנים לקריאה חופשית.

~

3. האופה מברלין: מוסיקה מקורית מאת דומיניק שרפנטייה

מי היה מאמין שמונטאז' הכנת עוגות שוקולד מסוגל ללחלח לי כך את המושקוף, בלי סיפור קורע לב של חיים כהן ברקע? באיחור לא מאוד אלגנטי, צפיתי סוף סוף בסרטו הארוך הראשון של אופיר ראול גרייצר "האופה מברלין", שהתגלה כדרמה אינטימית ורגישה, מלאת רוך, יופי ועדינות.

טים קלקהוף, שבעצמו נראה כמו קאפקייק (אקסקיוז מיי אובג'קטיפיקיישן), מגלם קונדיטור גרמני המנהל רומן עם גבר ישראלי נשוי בברלין. יום אחד, כאשר הוא מתבשר כי אהובו נהרג בתאונת דרכים בירושלים, הוא מחליט להתחקות אחר משפחתו הגרעינית של המנוח וחודר בהדרגה לחייהם. החיבור המרגש שמתפתח בינו לבין האלמנה (שרה אדלר בהופעה נהדרת) ובנה הקטן, עובר דרך מתיקותן של עוגות פרי עמלו – ובהמשך, פרי עמלם – בניסיון לתקשר, למצוא נחמה, ולהתמודד עם הכאב המר שבאובדן.

מדהים לראות כיצד סרט ישראלי המציב במרכזו דמות של הומו גרמני, הצליח לסחוף בארץ כל כך הרבה אנשים ולגרוף 7 פרסי אופיר. בדומה ל"אור ירח", ניכרת התעלמות מסוימת מן ההיבט הנדיר הזה ברמת השיח, אולי משום ששני הסרטים מצניעים ביטויים מופגנים של תשוקה הומוסקסואלית. זה קצת מבאס, אם להודות בכנות. הנשיקה החד־מינית בפתיחת סרטו של גרייצר, קצרה לא פחות מהנשיקה המתפיידת של איגי ותומר ב"פלורנטין" (שהתרחשה על המסך השמרני לפני כמעט 20 שנה!), מה שמאפשר לה להיטמע בתודעת הצופים בקלילות. הומופובים נוטים להלין על כך שדוחפים להם את ההומוסקסואליות בגרון, רק שהפעם דוחפים לשם בעיקר עוגות ועוגיות כך שאיש לא יכול להתלונן (למעט חולי סוכרת).

אך הנטייה של הבמאי להסתפק ברמזים ובהצצות מסוגננות לחיי האהבה של שני הגברים, מאפיינת את הלך הרוח של היצירה כולה, שהמתח והריגוש בה עולים ממה שלא נאמר. כשם שאריאל שרון המנוח נהג להפטיר, "גם איפוק הוא מרכיב של כח". אין צורך במחוות גדולות, בדיאלוגים צעקניים או בחפצים מתעופפים. מספיק מבט; טעימה מזככת; הכרה שקטה או חולצה אפופת זיכרון. לרצועות הפסנתר העדינות והנוגות של המלחין הצרפתי דומיניק שרפנטייה, יש תרומה לא מבוטלת לנפח הרגשי והאסתטי של "האופה מברלין". זה ניכר בייחוד במונטאז'ים הרכים ובאווירה הסגרירית־אירופאית שהסרט ספוג בה. לטובת מי שהספיק לשכוח, ולטובת מי שרוצה להיזכר – הרי הוא במלואו, להאזנה מהורהרת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורות ספרות, בקרוב!, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, מוסיקה, ספרות גאה, ספרות פולחן, קולנוע אמריקאי, קולנוע ישראלי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s