חגיגה של טראש קווירי ב'סכין + לב' של יאן גונזלס ~ אנתולוגיה צרפתית מרהיבה ~ רומן התעתועים של לאורה ואן דן ברג ~ 'הצעדה הארוכה' של סטיבן קינג ~ קרפנטר ברוט מחשמל את אולם הכדורסל העתיק בעולם

~

1. חלום צרפתי: על "סכין + לב" ואנתולוגיית "אולטרה דרים"

את הסרט החדש של יאן גונזלס, "סכין + לב", תפסתי עם חברה בלב סמדר, במהלך פסטיבל ירושלים. ההקרנה הייתה על הפנים. לקראת סוף הסרט, המסך מחשיך אך עולה מחדש לטובת סצנה אחת אחרונה. בטרם זו עלתה על הבד, האורות באולם דלקו וחלק מהקהל החל לצאת החוצה. כמובן שלאורך כל הסצנה איש לא טרח לכבות את האורות. כמו כן, במהלך כל ההקרנה הסאונד היה נמוך מהרגיל – ובסרט שמספק חוויה אודיו־ויזואלית כה מוקפדת, זה לא פחות מעוול – ואחת הנשים שישבו לידי לא הפסיקה לנסות לתקשר עם חברה שלה, גברת רוסיה שמנה שדווקא נראתה כמי שמאוד נהנית ממה שקורה על המסך.

כל זה מאוד מצער משום שסרטו השני של גונזלס – אחיו של סולן להקת M83, שחיבר גם את הפסקול – הוא חגיגה של טראש קווירי צבעוני ומעוצב לעילא, שלא מתנצל לרגע על המלאכותיות הקאמפית שלו, על מהלכיו הפנטסטיים, על דמויותיו האקסצנטריות ועל חיבתו לסרטי אימה סופר־מסוגננים נוסח דריו ארג'נטו ובריאן דה־פלמה. במרכז העלילה, במאית פורנו הומוסקסואלי בסבנטיז (ונסה פאראדי), נאלצת להתמודד עם רציחתם הברוטאלית של שחקנים מסט סרטה החדש, על־ידי פסיכופת מתנשף במסכת עור.

אפל ככל שזה נשמע, גונזלס מנצל את הממד הסליזי של עולם הפורנו ההומואי לטובת לא מעט רגעים משעשעים, והוא בהחלט מודע גם להומור שבעיצוב העמדות מלאכותיות, כמו פיקניק זוהר בחיק הטבע שכאילו נשלף מציור אימפרסיוניסטי. הוא מתאר את הסכנות וההשלכות הטארגיות שבהומופוביה, ומבטא באופן סמלי ואפקטיבי במיוחד את הקשר שבין חדירה למוות (ועונג) בעשור שקדם לפרוץ מגיפת האיידס.

יחד עם זאת, האופי המוקצן והאקססיבי של הוויז'ואלס, העלילה והדמויות, עוקר מ"סכין + לב" מידה מסוימת של נשמה ואנושיות. היחסים השטוחים בין במאית הפורנו לאקסית שעורכת את סרטיה, לוקים בהיסטריה אובססיבית שאינה חורגת מגבולות ה"אני אוהבת אותך!!!" / "אני לא אוהבת אותך!!!" לאורך שעה וחמישים דקות. עיקר הריגוש טמון בכוחו האסתטי של הסרט, שכן חייבים להודות – אף אחד לא מצלם אורגיות הומוסקסואליות, הצגה בבר לסבי, קרוזינג בשירותים וסוודר אנגורה בשמש כמו יאן גונזלס.

מפתיע במיוחד היה למצוא את במאי האוונגרד הצרפתי ברטראן מנדיקו ("The Wild Boys"), באחד מתפקידי המשנה. זו הופעת המשחק הראשונה של מנדיקו בקולנוע, שמביים בעיקר סרטים קצרים כבר קרוב לעשרים שנה. מסתבר שהחיבור בינו לבין גונזלס ניצת מחדש גם באנתולוגיה הצרפתית המרהיבה "Ultra Rêve". שלושה סרטים קצרים של במאים בעלי חותמת ויזואלית ביזארית־חלומית, שהוקרנו במסגרת שבוע המבקרים בפסטיבל קאן: "קרב סכינים אחרי בית־ספר" של הצמד קרולין פוגי וג'ונתן וינל (שסרטם הארוך הראשון "ג'סיקה לנצח", נעל לאחרונה את מסגרת פלטפורמה בפסטיבל טורונטו); "איים" של יאן גונזלס, אשר זכה בפרס הדקל הקווירי לסרט קצר בקאן 2017 (השנה בה יאיר הוכנר לקח חלק בצוות השיפוט) ו"אפוקליפסה אחר־כך" של ברטראן מנדיקו, שההתעלמות המקומית מפיצ'ר הביכורים שלו פשוט ביזארית בעיני. נראה משגע ומאוד משונה.

~

2. המלון השלישי: פרק ראשון מתוך רומן התעתועים המדובר של לאורה ואן דן ברג

"זמן קצר לאחר שקלייר מגיעה להוואנה, קובה, לפקוד את הפסטיבל השנתי לקולנוע לטינו־אמריקאי חדש, היא מוצאת את בעלה, ריצ'רד, עומד מחוץ למוזיאון. הוא לובש חליפת פשתן לבנה שמעולם לא ראתה, והוא אמור להיות מת." כך נפתח התקציר לרומן החדש של לאורה ואן דן ברג, "המלון השלישי".

עם מחמאות מלורן גרוף ("אלות גורל וזעם"), גארת' גרינוול ("מה ששייך לך") וג'ף ג'קסון ("מירה קורפורה"), לצד הופעות ברשימות קריאות החובה לקיץ בשלל אתרי תרבות וספרות נחשבים, ספרה החמישי של הסופרת האמריקאית בת ה־35 – מחברתם של שלושה קבצי סיפורים ורומן – הפך לאחת היצירות המדוברות והמסתוריות שראו אור בעת האחרונה. פרק ראשון מתוכו זמין לקריאה חופשית ברשת.

~

3. הצעדה הארוכה: ג'יימס ונדרבילט מעבד את אחד הרומנים החזקים ביותר בקטלוג של סטיבן קינג

בתחילת המילניום, הרבה לפני שגל הריאליטי הבאיש את מסכי ישראל, עלה לי רעיון לסיפור עלילתי אודות משחק טלוויזיוני בו על כל אחד מן המתמודדים לחסל זה את זה, עד לניצחון השורד האחרון. זמן קצר לאחר מכן, נתקלתי בסאטירה המוקומנטרית של דניאל מינהאן "רייטינג רצחני", אודות ששה מתמודדים העולים בהגרלה ונאלצים לחסל זה את זה במשחק טלוויזיוני לעיני המצלמות, בהשתתפות השורד מן העונה הקודמת. זכור לי שזה ביאס אותי – הן ש"גנבו" לי את הרעיון והן האיכות הבינונית של הסרט – מה שגרם לי להבין כי לא כדאי להתמהמה להוציא לפועל רעיונות מקוריים. לא שהרעיון היה מקורי במיוחד.

בשנת 1979, סטיבן קינג שחרר את דרמת המתח הפסיכולוגית "The Long Walk", תחת שם העט ריצ'רד באקמן (ששימש לחומרים קיצוניים יותר). לאורך רומן מורט עצבים, קינג הפליא לתאר תחרות הליכה בשידור חי בה מאה מתמודדים צעירים נאלצים ללכת בשבילי ארה"ב, מבלי לעצור. שלוש עצירות והמתמודד מוצא מן התחרות – בירייה. באפריל השנה פורסם כי הספר נמצא בתהליכי עיבוד למסך הגדול מהאולפנים שעומדים מאחורי "זה", על־פי תסריט מאת ג'יימס ונדרבילט ("אמת"). הואיל ומדובר באחת האדפטציות של קינג שאני מייחל לה כבר שנים ארוכות, הייתי שמח לו היו נותנים את המושכות לבמאי־תסריטאי אכזרי וממזרי כמו בן וויטלי ("אש חופשית") מאשר לתסריטאי של "ספיידרמן המופלא". אבל אני מניח שמוקדם עדיין לשפוט.

מבין שבעת הרומנים שסטיבן קינג פרסם בחסות האלטר־אגו האיקוני שלו, הבודדים שראו אור בעברית עד כה הם "רזה" ו"המשליטים" – ספר מראה ל"דספריישן (עיר ושמה ייאוש)". לא מעט קוראים מחשיבים את "הצעדה הארוכה" לרומן הטוב ביותר של קינג, ובאופן אישי אני יכול להבין מדוע. יותר מעשור חלף מאז קראתי אותו לראשונה והוא עדיין לא יוצא לי מהראש. זהו ספר נטול רחמים שמשלב קונספט פשוט אך מלחיץ עם כתיבה המלהטת בין אינטראקציות שנידונו לכליה, תוך תיאור מאבקים פיזיים ומנטליים על רקע נופים אמריקאים, באופן שמעיק על החזה. לאחרונה הופצו תיאוריות מעניינות בנוגע למשמעות האמתית של הסיפור וכן סרטון אנימציה שממחיז סצנה אכזרית מתוכו. אם טרם שזפתם בו עיניים, אל תחכו לסרט או לתרגום העברי.

~

4. הופעה ספורטיבית: קרפנטר ברוט מרים את אולם הכדורסל העתיק בעולם בסט סינת' מחשמל

להלן פרט טריוויאלי מהסוג שעשוי להעיף אתכם על המיליון או לפחות לתבל שיחה תפלה בחצר הסינמטק: בשנת 1893, נחנך בפריז אולם ספורט למשחקי כדורסל. היותו עדיין כשיר לשימוש במוסד הספורט הקהילתי של ימק"א (איגוד צעירי הנוצרים, הידוע בצרפתית גם כ־UCJG), הופך אותו למעשה לאולם הכדורסל העתיק ביותר בעולם. הסיבה שאני מזכיר זאת בבלוג שכל קשר בינו לבין עולם הספורט מקרי בהחלט, נעוצה בעובדה כי ב־22 במאי השתלט על ההיכל ההיסטורי אמן הסינת'ווייב המהולל קרפנטר ברוט. הופעתו של המוסיקאי הצרפתי יחד עם שני נגנים נוספים, הוכיחה מדוע הוא נחשב לאחד המלכים הבלתי מעורערים של הז'אנר.

הואיל והסינת'ווייב מוצא את מקורותיו בתרבות שנות השמונים של ארה"ב, במשחקי מחשב ובז'אנרים ספקולטיביים כמו אימה ומדע בדיוני, הופעתו של הברוט הוצפה בחוגגים עם שלל סממני אייטיז צבעוניים, החל ממעודדות בחצאיות וכלה בגלגליות וסופגי זיעה לראש. ההופעה הכה נהדרת הזו, שזורה בקטעים עלילתיים בהשראת הנרטיב שמתווה אלבומו האחרון "שיני עור". כך זה מתואר בתקציר: "כאשר ברט הלפורד, החנון של התיכון, מתאהב בנערה היפה ביותר בקמפוס, כל האמצעים כשרים להתמודד בתחרות… אל מול הסיטואציה, אין לו ברירה: עליו להפוך לכוכב הרוק 'שיני עור'." רשימת השירים כוללת את רצועות האלבום החדש, אך משובצים בה גם כמה להיטים מאלבומיו הקודמים כמו "Turbo Killer" ו־"Le Perv", שחותם את ההופעה בארבע דקות מטריפות חושים.

Songs Order:
1:00 Leather Teeth
5:40 Roller Mobster
8:30 Beware The Beast
12:53 Turbo Killer
16:21 Cheerleader Effect
21:11 Monday Hunt
24:08 Inferno Galore
27:57 Sexkiller On The Loose
31:44 Disco Zombi Italia (with The Good Old Call Intro)
35:49  Hairspray Hurricane
42:14 5 118 574
44:22 Le Perv

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אנימציה, בקרוב!, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, מדע-בדיוני ופנטזיה, מוסיקה, ספרות היא רכילות, ספרים שצריך לתרגם, סרטים קצרים, פסטיבלי קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s