תיהנו, תאהבו ורוצו מהר: הדרמדי הנפלאה של כריסטוף הונורה עושה חשק להתאהב [פסטיבל ירושלים 2018]

לפעמים הבעת פנים של צופה באולם קולנוע שווה אלף מילות ביקורת. קחו אותי למשל. מספיק היה לקלוט את החיוך המטופש שהתנחל בפני לאורך הצפייה בדרמדי החדשה של כריסטוף הונורה, כדי להסיק שהתמוגגתי ממנה קשות. מבין הסרטים הרבים שפקדתי במהלך המהדורה ה־35 של פסטיבל קולנוע ירושלים, "תיהנו, תאהבו ורוצו מהר" היה האחד שענה על מלוא ציפיותיי וחטף את לבי מבלי להזיע.

הונורה הוא קולנוען צרפתי ותיק ופורה. מבין תריסר היצירות שכתב וביים במהלך 16 השנים האחרונות, הוא זכה להתמודד בתחרות המרכזית של פסטיבל קאן עם שני פיצ'רים: "שירי אהבה" (2007), סרט מנאז'־א־טרואה־ביסקסואלי־מוסיקלי עם לואי גארל; ו"תיהנו, תאהבו ורוצו מהר" מן השנה הנוכחית, אשר ביקש לעצמו גם את פרס הדקל הקווירי.

קל להבין מדוע סרטו החדש צלח את המשוכה הלקטורית. זו יצירה בשלה, מהנה וקומוניקטיבית של יוצר עם מגע אנושי ויכולת מרשימה לאזן בין הטראגי לקומי. עלילתו מתנהלת בשני מוקדים. את המרכזי שבהם מוביל ז'אק טונדלי (פייר דלאדונשאן), סופר ומחזאי פריזאי בן 35. אב רווק לילד קטן, המבלה את זמנו הפנוי בחיזור אחר בחורים ורביצה בדירה של שכנו המבוגר, מתייה (דניס פודלידס) – עיתונאי משופם ונרגן, החובב גברים בפני עצמו. את המוקד השני מוביל ארתור (וינסנט לקוסט), ביסקסואל בן 22 המתגורר עם שותף בחצי האי בריטאני. בעוד שלאור יום הוא משתעשע עם חברתו, בלילות הוא רודף אחר סקס מזדמן עם גברים. מפגש אקראי בין השניים בחשכת אולם הקולנוע, מוביל לפרק חדש בחייהם ולאהבה קסומה שתפורר את לבכם לסוכר חלב. אלא שיש בעיה קטנה: לז'אק טונדלי יש איידס. והשנה היא 1993.

הונורה מבקש לחרוש קרקע מרובת תלמים (שאף הוא עצמו סימן בה טריטוריה בעבר). קולנוען קווירי שמתמודד עם מחלת האיידס והשלכותיה, הוא כמו רב־מג שמנסר בחורה לשניים. מהטריקים הוותיקים ברפרטואר שרבים מן הקוסמים מתמודדים אתו במהלך הקריירה. השאלה היא כמובן, כיצד להציג משהו שכבר ראינו מאות פעמים על הבמה?

"פילדלפיה" של ג'ונתן דמי הדגיש את הפן הדרמטי; "רעל" של טוד היינס עשה זאת מבעד לפילטר של סרט אימה מהסיקסטיז; "מלאכים באמריקה" של טוני קושנר שקע בחזיונות פנטסטיים; "הזמן שנשאר" של פרנסואה אוזון פסע בין תחנות פרידה; ובאמת, קצרה היריעה מלהכיל וכו'. אך דבר אחד ניתן לומר על רבות מן היצירות שעוסקות במחלת האיידס: הן לא קורעות מצחוק. ניתן למצוא בהן הבלחות של הומור אבל באופן כללי, איידס הוא לא מרכיב קלאסי בקומדיות. החיים בצלו התמידי של המוות או קריסה איטית של הגוף תוך התמודדות עם בדידות, חרדה ודיכאון, הם הבטון והמלט של הדרמה. אולי מתוך מחשבה שקומדיה עלולה להצביע על קלות ראש ביחס לנושא כל־כך כאוב בהיסטוריה של הקהילה, הנטייה היא לא פעם לייצוג קודר, מדכא ועגמומי.

בסרטו החדש, הונורה יוצק בטבעיות רגעים קומיים אל תוך דרמה שמעמידה בחלקה סיטואציות כבדות משקל. האיזון המשלים הזה, נוסח יין־יאנג, טבוע בארכיטקטורה של היצירה כולה. האפל והמואר, הרציני והשטותניקי, האופראי והפופי, המדכדך והמשעשע – נוכחים במבע הקולנועי, באופיין של הדמויות, בפסקול הסרט ובסצנות עצמן בהתאמה. הוא מייצר בכך מבט אנושי חם, מרובד ומלא חיים, שאינו נכנע לייצוג חדגוני וצפוי. הסצנה שבה ארתור פוסע לעבר גברים חרמנים באפלה לדוגמא, משדרת אווירת סכנה אך התנועה של הדמויות בפריים מבוימת כמו מחול בין מחזרים. אם ב"שירי אהבה" ניתן היה לחוש בחיבה של הונורה לשירים וריקודים, ב"תיהנו, תאהבו ורוצו מהר" הם משמשים ככלי הומוריסטי יעיל במיוחד.

בהקשר לכך, ראוי לציין את סצנת הסקס הקורעת בין ז'אק לארתור, שהיא ללא ספק מהמצחיקות שנראו על המסך מאז שירת ההמנון האמריקאי לזרג מתוח ב"שורטבאס". סקס הוא בסיס לתקשורת, והאופן שבו הוא מוצג בסרט משקף את אופי היחסים בין הדמויות. סקס חד־פעמי עם גבר זר, מוצג ללא פנים; בעוד סקס עם מושא תשוקה הרסני, מוצג באיטיות מפרכת ובדממה. ניתוץ הקדושה סביב סצנות הסקס ה"רציניות", ה"מגרות" וה"רגישות" לטובת מנה הגונה של צחוק משחרר, הוא משהו שדרמות לא נוטות לעשות, קל וחומר כשמדובר בסרט על הומו שחולה באיידס. זו גישה מרעננת לביטוי אינטימיות וקירבה שמסרבת להיקבר תחת קדרות מעיקה ואובדנית.

למעט אלמנטים מסוימים שהסרט חולק עם "שירי אהבה", ניתן למצוא בו גם קווי דמיון לסרטו הראשון של הונורה "קרוב לליאו" (2002), אשר יועד למסך הקטן. דרמה עדינה ורגישה אודות נער צעיר מבריטאני, המתמודד עם הידיעה שאחד משלושת אחיו הגדולים חולה באיידס. העובדה שאת שלושת הסרטים צילם רמי שברין, מעניקה ל"תיהנו, תאהבו ורוצו מהר" איכות מסכמת של סגירת מעגל, בו הונורה עושה שימוש בכל הידע והניסיון שצבר עד כה כבמאי־תסריטאי וחוזר לסוגיות שהעסיקו אותו כבר בתחילת הדרך, מזווית אחרת. אפילו איזבל הופר, שהופיעה באחד מסרטיו המוקדמים, מבליחה לרגע על כרזה לגרסת הבמה של "אורלנדו". רגישותו כבמאי נכחה כבר בשעתו אך סגנונו האישי נעשה משוכלל ומענג יותר.

הונורה, שעבד עם לואי גארל בשבעה מסרטיו, מוצא את המקבילה הצעירה והראויה לו בווינסנט לקוסט. השחקן המוכשר בן ה־25, הוא שם עולה בקולנוע הצרפתי. רשימת הבמאים המכובדת שעבד עמם, כוללת את: מיה הנסן־לאב, ג'ולי דלפי, בנואה ז'אקו, תומא לילטי, פסקל בוניצר, לורן טיראר, ריאד סאטוף ונעמי לבובסקי. ב"תיהנו, תאהבו ורוצו מהר", וינסנט מכניס אור חדש לחייו של ז'אק, לאחר שהלה החליט כי אינו רוכש עוד נורות חדשות. לקוסט כובש את המסך בהופעה מתוקה ושובבה, נונשלנטית ומלאת תום. המימיקה המצחיקה שלו והכימיה הנהדרת עם דלאדונשאן ופודלידס, תורמות גם הן לקסם שהוא מפיץ. דלאדונשאן, המוכר מתפקידו ב"זרים על שפת האגם" של אלן גירודי, מגלם בהצלחה את הצ'ארמר הפריזאי הבוגר. חיוכו הקורן, החמלה, הסבל והרכות שגלומים בדמותו, מעוררים אמפתיה ומצליחים לרגש.

שנטאל הימאנס, העורכת הקבועה של הונרה, מזניקה את הסרט בקצביות ובסטייל ומעניקה לסצנות מרחב נשימה נינוח לאורך 137 דקות. יחד עם זאת, יש תחושה שארתור קצת נעלם באמצע הסרט ושאיפותיו כקולנוען אינן מקבלות ביטוי של ממש בעלילה. "תיהנו, תאהבו ורוצו מהר" הוא גם מסוג הסרטים שיש קושי מובן לסיים אותם, דווקא משום שהסוף ידוע מראש. הונורה החליט שלא להסתבך יותר מדי ובחר בסיום "נקי", אך כזה שמותיר את הצופה בתחושה מעט תלושה. אבל כל זה מתגמד אל מול התוצאה הסופית, המגוללת סיפור אהבה מקסים שניצת לראשונה באולם קולנוע. חלל בו מתחוללות חוויות רגשיות. חלל בו הקסם קורה. חלל בו חיים עשויים להשתנות. זוהי לא רק הצהרת אהבה של במאי למדיום שבו הוא פועל, אלא הבעת אמונה בכוח הטרנספורמטיבי של האמנות השביעית.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פסטיבלי קולנוע, קולנוע צרפתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על תיהנו, תאהבו ורוצו מהר: הדרמדי הנפלאה של כריסטוף הונורה עושה חשק להתאהב [פסטיבל ירושלים 2018]

  1. g2-95c8c3755e80d4f8eac5d82fba614c30 הגיב:

    שמחה מאוד שהצלחתי לתפוס אותו בג'רוז, למרות השעה הקשה החיוך לא ירד מהפנים 🙂
    נקווה שיהיו לו עוד הקרנות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s