פיל יושב: סרט ראשון ואחרון לבמאי סיני מבטיח ששם קץ לחייו בגיל 29 ~ תרבות האנדרגראונד של צעירי סין ~ הדת החדשה ~ טיול לילי בהונג קונג

~

1. An Elephant Sitting Still: סרטו הראשון והאחרון של הבמאי הסיני המנוח, הו בו

הו בו (Hu Bo), סופר ובמאי קולנוע, נולד בשנת 1988 בג'ינאן, עיר הבירה של מחוז שאנדונג בסין. במהלך הקריירה הספרותית שטיפח תחת שם העט הו צ'יין (Hu Qian), פרסם את קובץ הסיפורים והנובלות הקודר "Big Crack" וכן את הרומן "Bullfrog". בהמשך למד בימוי באקדמיה לקולנוע של בייג'ינג, ובשנת 2014 ביים את הסרט הקצר "Night Runner" (שזמין לצפייה באתר יוקו).

בפברואר השנה, הוקרן בבכורה בפסטיבל ברלין סרטו הראשון באורך מלא "An Elephant Sitting still". דרמה אפית באורך ארבע שעות – אותה כתב, ביים וערך – המתחקה אחר מספר דמויות אבודות ונמלטות המפתחות אובססיה כלפי העיר מנג'ואולי. עיר בצפון מזרח סין, שיש המספרים כי פיל יושב בה ומתעלם מן העולם. הסרט זכה בפרס פיפרסקי, גרף שבחים מקיר לקיר (היו שטענו כי לא רחוק היום בו "ייזכר כאבן דרך בתולדות הקולנוע הסיני") והעלה את הבמאי שלו על הפדסטל. אלא שהו בו תלה את עצמו בדירתו ב-12 באוקטובר 2017, כשהוא בן 29 בלבד, ובכך שם קץ לחייו ולקריירה הקולנועית המזהירה שיועדה לו.

אין ספק כי ההילה הטראגית שאופפת אותו, ההייפ הביקורתי והשאפתנות הסינמטית, הופכים את "פיל יושב" לאחד מסרטי הביכורים הבולטים והמסקרנים של 2018. יש לקוות שנמצא אותו בירושלים.

~

2. מעבר לחומה הסינית: תרבות האנדרגראונד של צעירים בסין 

גוגל, ג'ימייל, יוטיוב, פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר, טמבלר, פליקר, וימאו, דיילימושן, סאונדקלאוד, וויקיליקס, בלוגספוט, סקריבד ופורנהאב, הם רק קמצוץ מ־8,000 אתרי האינטרנט ויותר שחסומים בתחומי סין העממית. לא שעולם בלי פייסבוק או אינסטגרם נשמע כמו שלב בדרך לאפוקליפסה, אבל בהתחשב בכך שרבים מן האתרים הללו הפכו לדרך העיקרית שבה אנחנו מתעדכנים בתרבות, בחדשות ובאירועים; מביעים את עצמנו, מנהלים שיח ורוקמים קשרים – הניתוק מהם כמוהו כניתוק מהעולם המודרני. מהכפר הגלובלי. מהכאן והעכשיו.

אך צנזורה היא באותה מידה גם דלק שמניע התנגדות. הפעמון שמעורר לפעולה. ופעולה מן הסוג הזה היא תמיד מרגשת. הן בשל תחושת הסכנה והחיוּת שהיא מעוררת, והן בשל הסיפוק שניגר מניצחון קטן אל מול מערכת דכאנית. זה גם מה שהופך את סצנת האנדרגראונד של צעירים בסין לכל־כך אותנטית, מרתקת ומעוררת השראה. לא סתם פוזה היפסטרית של חבר'ה מפונקים אלא אינהלציה הכרחית לחיים נטולי חמצן(אפילו אם העולם בו הם מתקיימים נראה כמו סרט סייברפאנק מסחרר).

הדוקו המהנה של טאיצ'י קימורה (במאי הסרט הקצר "נעורים אבודים"), חושף כמה מן האמנים, המעצבים והמוסיקאים שמתניעים את חיי הדור הצעיר בשנגחאי, ומבקשים לפרוץ את חומת ההגנה האינטרנטית שמפרידה אותם מן העולם.

~

3. Mazdâ / בימוי: צ'ן צ'יאנזו (Chen Tianzhuo) / סין / 2015

ואחרי שצפיתם בדוקו הזה, אתם לא באמת חושבים שאני מסוגל פשוט להתעלם מצ'ן צ'יאנזו החתיך. המייסד של Asian Dope Boys, במאי תיאטרון, אמן חזותי והבחור הכי קול על הפלנטה אס פאר אס איים קונסרנד. בן 33, נולד בבייג'ינג, למד עיצוב גרפי בסנטרל סיינט מרטינ'ס וסיים תואר שני באמנויות יפות במכללת צ'לסי לאמנות ולעיצוב.

מעבר לכך שבא לי להשתחל לרוב המלתחה המגניבה של ADB – שלא לדבר על לפזז באחת המסיבות שלהם – מעניין גם לבחון את פעילותו של צ'ן כאמן. בין התערוכות, מופעי התיאטרון ושלל הפעילויות שהוא מתזז בגינן בין בייג'ינג ללונדון, הוא גם צועק מדי פעם "אקשן!" מאחורי המצלמה. לפני כשלוש שנים הוא ביים וידיאו קליפ לרצועה מתוך אלבום הבכורה של יוצרת האלקטרו האקספרימנטלית איישה דבי. "Mazdâ" מציג כמה מן המאפיינים הבולטים בעבודותיו: רגישות קווירית, צבעוניות ממתקית ואלמנטים דתיים; תוך שימוש חוזר בדימויים הלקוחים מסרטו הקצר "פיקניק" ומיצירות נוספות.

בראיון לרגל אחת מתערוכותיו, צ'ן הצהיר כי עיקר עבודתו עוסקת ביצירת דת בדיונית או לחילופין ביצירת חוויה דתית פיקטיבית. לדבריו, הוא מחדיר אלמנטים מתרבות הפופ אל השדה הדתי ובכך מייצר דת משודרגת, עכשווית, כזו המשקפת את העולם שבו הוא חי: סגידה לסלבריטאים, לחומרים ממכרים וכד'.

צלילה מעמיקה אל יצירתו של צ'ן ניתן לערוך באתר הרשמי שלו. אלו מכם שכמהים לבלוש אחריו ברמה היומיומית, רשאים לעשות זאת בפלטפורמה של קווין סיסטורם ומייק קריגר. באשר לאיישה דבי, המוסיקאית בעלת השורשים השוויצריים־טיבטיים, אלבומה החדש והחייזרי "DNA Feelings" שוחרר בתחילת חודש שעבר וניתן להאזנה חלקית ברשת. אל תצפו להצטרף בזמרה.

~

4. מיי ליטל איירפורט יוצאים לטיול מוצלח

לאם אה־פּי וניקול אוּ קין־יינג ממשיכים לתחזק את הרכב האינדי־פופ ההונג קונגי, My Little Airport. בעבר הקדשתי להם פוסט נרחב בו ניסיתי להסביר את הקסם המתקתק שלהם. למעט שירים ספורים פה ושם, כבר למעלה מעשור שהשניים לא מנפיקים חומרים באנגלית. וזה מצער משום שלכתיבה של לאם יש מן תום והומור שעובדים יפה באנגלית (בייחוד עם המבטא החמוד של ניקול). חוץ מזה, זה אפשר לי לשיר את השירים, כל שכן להבין אותם. מזל שמדי פעם הם עוד משחררים קליפים עם תרגום. לפני כחצי שנה הם עשו זאת עם "גוד טריפ". שיר שנפתח בשורה: "בכל ערב בסביבות 6 או 7, אני מעשנת מריחואנה", וממשיך בטריפ נוסף, הפעם באוטובוס, בו מישהי עוקבת אחרי זוג מתחרמן. עדיין יש להם את זה מסתבר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות, בקרוב!, מוסיקה, סרטים קצרים, קולנוע סיני, קולנוע תיעודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s