מרקרו ביומנים: מה לראות בפסטיבל הקולנוע הגאה ה-13 ~ מופע של ג'יזל ויאן על־פי טקסטים של דניס קופר בפסטיבל ישראל ירושלים ~ החדשים של גאי מאדין וקורנל מונדרוצ'ו באולמות הסינמטק ~ הוליווד ומיתוסים אחרים במוזיאון תל אביב לאמנות

~

1. TLVFest: פסטיבל הקולנוע הגאה ה-13 עם נציגים חזקים מקאן, ברלין, ונציה ובוסאן

מתי זה קורה: 31 במאי – 9 ביוני, סינמטק ת"א

ביום שישי, ה-8 ביוני ייצא לדרך מצעד הגאווה 2018 בתל אביב. במקום אלכוהול וניירות מגולגלים, החוגגים ימשיכו ודאי להתמסטל מאדי הניצחון המסחררים של נטע ברזילי, כל הדרך אל מסיבת החוף בצ’ארלס קלור. אירועי שבוע הגאווה, שיציינו השנה 20 שנות פעילות, יערכו במוקדים שונים בתל אביב (חוף הילטון, גן מאיר, שינקין, רוטשילד) ויכללו בין השאר את פסטיבל הקולנוע הגאה בסינמטק שעולה למצוות עם שנתו ה-13.

אירוע הפתיחה של TLVFest, בניהולו האמנותי של יאיר הוכנר, יערך ביום חמישי, 31 במאי, בשעה 19:00 עם קוקטייל חגיגי ולאחריו טקס בהנחיית ציונה פטריוט וטלולה בונט, בו יוענקו פרסי הוקרה למפיקה כריסטין ואשון וגל אוחובסקי. במסגרת האירוע תוקרן בבכורה ישראלית הדרמה "מרסי", סרטה האמריקאי הראשון של טלי שלום עזר ("פרינסס"), בכיכובן של אלן פייג' וקייט מארה. הפסטיבל ינעל ביום שבת, 9 ביוני, עם טקס חלוקת הפרסים המסורתי והקרנת סרטו הבריטי של סטיב מק'לין "גלויות מלונדון".

בגזרה האסיאתית ניתן לאתר את "קצה הנהר", סרטו האפל של הבמאי היפני איסאו יוקיסאדה, שהוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ברלין. יוקיסאדה, שביים עד היום למעלה מ-20 סרטים, נוהג לשרטט בסרטיו את עולמם של צעירי יפן כשבין הפופולאריים שבהם נמנים: "Parade", "אהבה זועקת בלב העולם" ו"Go"; מתאילנד יוקרן סרטה העדין של אנושה בוניאוואטנה "מלילה: פרח הפרידה", שמגיע 3 שנים אחרי סרט האימה הקווירי בבימויה, "השעה הכחולה".

בין ההיי לייטס הנוספים: זוכה פרס האריה הקווירי בפסטיבל ונציה "להמציא מחדש את מרווין", בכיכובה של איזבל הופר (בתפקיד עצמה). דרמת ההתבגרות הצרפתית, בבימויה של אן פונטיין, מבוססת בחלקה על הרומן האוטוביוגרפי המהולל של אדואר לואי "הסוף של אדי"; הקרנת זוכה פרס הדקל הקווירי בפסטיבל קאן "120 פעימות בדקה" של רובין קמפילו, אודות פועלה של הקבוצה האקטיביסטית "אקט אפ"; ובכורה ארצית לקומדיה הרומנטית המדוברת של גרג ברלנטי "באהבה, סיימון" – עיבוד לספר הנוער המצליח של בקי אלברטלי "סיימון מוצא את דרכו". יש לציין כי סרט נעורים הוליוודי שמציב במרכזו מתבגר הומו (בארון), הוא צעד יוצא דופן מצד עיר הסרטים שמעיד על התזוזה המשמעותית שעשתה הקהילה לעבר המיינסטרים. הסרט אמור לעלות בארץ בהקרנות מסחריות החל מה-21 ביוני.

~

2. שירים על מות ילדים: בובות, רקדנים ולהקת מטאל-אמביינט במופע על־פי טקסטים של דניס קופר

מתי זה קורה: 7 ביוני, יום חמישי, 21:45, פסטיבל ישראל בירושלים

ייתכן שזה לא יותר מצירוף מקרים, אך העובדה כי במהלך אירועי הגאווה יעלה בישראל מופע על-פי טקסטים של דניס קופר – מסופרי הפולחן הקווירים הנערצים והבולטים של העשורים האחרונים – מטורפת יותר מקינוח שמוגש לראש ממשלה יפני בנעל.

"שירים על מות ילדים", הוא אחד מששה שיתופי פעולה תיאטרוניים שערכה עד יום הבימאית והכוריאוגרפית הצרפתייה ג'יזל ויאן עם דניס קופר, שמתגורר בעשור האחרון בפריז והעביר לאחרונה את כובד משקלו האמנותי אל עולם הקולנוע, אגב כתיבת הבלוג הכביר שלו. המופע/מיצב, שקרוי על שם מחרוזת שירים שהלחין גוסטב מאהלר, משלב בין תיאטרון, בובנאות, מחול ומוזיקה. הוא עלה לראשונה בשנת 2007 ויתארח בירושלים ב-7 ביוני במסגרת פסטיבל ישראל.

על-פי תכניית הפסטיבל: "בתוך תמונת נוף ציורית, בעלת אסתטיקה רומנטית וקרירה, מציבה הבימאית והכוריאוגרפית ג'יזל ויאן שני נערים מתבגרים, בובות בגודל אדם, רקדנים ואת חברי KTL – הרכב הדום-מטאל והאמביינט האפל. שלג ואפלה עוטפים את הבמה, ואנחנו צוללים למבוך רגשי סוער שבו מיטשטשים הגבולות שבין מציאות לבדיה." המופע יתקיים באולם שרובר, תיאטרון ירושלים, ויתפרש על פני 75 דקות.

~

3. לפרק את היצ'קוק ולעוף: "ערפל ירוק" ו"ירח של צדק" מגיעים לסינמטק ת"א להקרנות בודדות

מתי זה קורה: "ערפל ירוק", 25 במאי, יום שישי, 20:15; "ירח של צדק", 12 ביוני, יום שלישי, 22:30

"אני מאוד אוהב את 'ירח של צדק'. גדלתי בבית דתי אדוק מאוד כך שהבנתי הכל, הייתי אתו לאורך כל הדרך. לפעמים דמוקרטיה מבאסת… באמת חשבתי שהוא היה פנטסטי ומבין הסרטים שראינו, הוא אחד שאצפה בו בוודאות שוב ושוב." את הדברים הללו אמר וויל סמית' במסיבת העיתונאים שנערכה אשתקד בסיום פסטיבל קאן, בהשתתפות צוות השיפוט של התחרות המרכזית, בעקבות שאלה על תחושות השופטים לנוכח סרטו של הבמאי ההונגרי קורנל מונדרוצ'ו ("אל לבן").

אפשר להבין למה וויל סמית' התאהב ב"ירח של צדק". במבט ראשון הוא נראה קצת כמו גרסה פוליטית חברתית של "הנקוק" – לו גיבורו המרחף היה פליט בן 17 שמנסה לעבור את הגבול להונגריה. הסרט המסקרן הזה יעלה בסינמטק תל אביב להקרנה חד פעמית (לפחות כפי שזה נראה כעת) ב-12 ביוני.

סרט נוסף שיבריש לרגע על מסך הסינמטק התל אביבי הוא "ערפל ירוק", האסמבלאז׳ השאפתני שערך הבמאי הקנדי גאי מאדין יחד עם אוון וגאלן ג'ונסון. יצירה המבקשת לברוא מחדש את היקום ההיצ'קוקי של "ורטיגו" באמצעות שימוש בחומרים מסרטים ישנים וסדרות טלוויזיה שצולמו באזור סן פרנסיסקו (מה שהופך אותה גם למחווה קולנועית לעיר הרביעית בגודלה במדינת קליפורניה). הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל ברלין, ובימים אלו עורך סיבוב כפול במסגרת פסטיבל דוקאביב. הקרנה אחרונה תיערך ביום שישי הקרוב, 25 במאי.

~

4. הוליווד ומיתוסים אחרים: על היחסים שבין וידיאו לקולנוע בתערוכה חדשה במוזיאון ת"א לאמנות

מתי זה קורה: 26 באפריל – 1 באוקטובר 2018

הקרנת "ערפל ירוק" בסינמטק תלווה בהקדמה מפי רותי דירקטור, אוצרת התערוכה "הוליווד ומיתוסים אחרים" שרצה בימים אלו במוזיאון תל אביב לאמנות. למרות שהסרט אינו מוגדר כחלק קבוע מן התערוכה, הוא בהחלט יכול היה למצוא מקום חמים בחלל המוזיאלי. בכך הוא למעשה נקשר אל התמה המרכזית שלה: מערכת היחסים המתחממת בין אמנות הווידיאו לקולנוע; ותפישת מעמדו הנוכחי של הווידיאו כצאצא המבקש לאמץ לעצמו את הקולנוע ההוליוודי הזוהר כמעין דמות אב.

למרות הניחוח האקדמי משהו של הפרמיס, סיור מקדים שערכתי בתערוכה חשף כמה יצירות מעניינות שעשויות לעורר סקרנות גם בקרב הקהל הרחב (שכן מה יותר פופולארי מקולנוע הוליוודי?). התערוכה, שנפתחה ב-26 באפריל ותינעל ב-1 באוקטובר, כוללת 9 יצירות מתחום הווידיאו הקולנועי שמציעות נקודת מבט אירופאית על תעשיית הקולנוע ההוליוודית, לרבות מנגנוניה הכלכליים והאידיאולוגיים, המיתוסים, הז'אנרים והגיבורים שהולידה לאורך ההיסטוריה, תוך ניסיון להגדרה עצמית דרך מדיום שהיחס העוין כלפיו השתנה עם השנים. אותם יחסי אב-בן מדוברים, משתקפים גם במרבית היצירות שבתערוכה.

למעט תום פניני הישראלי, יתר האמנים מגיעים כאמור מאירופה: פייר ביסמוט (שחלק עם צ'רלי קאופמן את פרס האוסקר על התסריט הטוב ביותר ל"שמש נצחית בראש צלול"), יוליאן רוזפלדט (המזוהה עם עבודת הווידיאו "מניפסטו", ששכפלה את קייט בלאנשט ואף היא הוקרנה בקולנוע), אוקייה דקר, פרנצ'קו וצולי, גווידו ון דר ורווה, יספר יוסט, תרזה האברד ואלכסנדר בירכלר.

בין היצירות שאשמח לחזור ולחוות במלואן, אציין את: "לילה אמריקאי" של יוליאן רוזפלדט, שמפרק את המערבון הקלאסי בהצבת וידיאו הנפרשת על גבי חמישה מסכים, אשר כל אחד מהם מציג קלישאה אחרת מן הז'אנר: האישה שמחכה בפתח הבית, חבורת בוקרים סביב מדורה וכד'. רוזפלדט פולש אל תוך המרכיבים הללו, משבש אותם עם סיטואציות ודיאלוגים שמתכתבים עם המציאות העכשווית, ובתוך כך בוחן אותם מחדש; כמו כן, גם טעימה מסרטו של גווידו ון דר ורווה "מספר 14: הביתה", עשתה לי חשק לעוד. האמן ההולנדי, שנוהג למספר את עבודותיו, לקח על עצמו משימה גרנדיוזית ולא ממש הכרחית: להעביר חול מאדמת פולין אל קברו של פרדריק שופן שבפריז. מסעו האפי של ון דר ורווה, שנפתח בכנסיית הצלב הקדוש בוורשה, בה קבור לבו של שופן, משתרע על פני 1703.85 ק"מ ונערך בהתאם לחוקי הטריאתלון: שחייה, רכיבה על אופניים ולבסוף ריצה מיוזעת. בין לבין הוא גם מחבר רקוויאם, קופץ לתעלת מים עם בגדים בוערים ועושה עוד כל מיני דברים מוזרים של הולנדים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גאווה ודעה - קולנוע קווירי, יפן, מוסיקה, ספרות גאה, ספרות פולחן, פסטיבלי קולנוע, קולנוע הונגרי, קולנוע קנדי, תיאטרון, תערוכות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s