קולנוע אסיאתי בפסטיבל קאן 2018: לי צ'אנג-דונג מעבד סיפור של הרוקי מורקמי ~ משפחה יפנית סוחבת מחנויות בחדש של הירוקאזו קורה-אדה ~ מסע של אסירה משוחררת בדרמה של ג'יה ז'אנג-קה ~ יצירה נוארית לבמאי הסיני העולה, בי גאן ~ וסרטים נוספים שכדאי לסמן

ביום שלישי, 8 במאי, זרחה השמש על המהדורה ה-71 של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בקאן. החגיגה הסינפילית, אשר תבוא לסיומה ב-19 לחודש, נפתחה עם סרטו החדש של הבמאי האירני אסגאר פרהאדי, "כולם יודעים". אחרי קרוב לשני עשורים בהם ביים סרטים במולדתו, פרהאדי יצא להרפתקה ספרדית בלוויית השילוש המזהיר: חאווייר ברדם, פנלופה קרוז וריקרדו דארין. את הפסטיבל תחתום יצירת הפנטזיה הקומית של טרי גיליאם, "האיש שהרג את דון קיחוטה", וכיאה לסאגה הבלתי נגמרת שמלווה את הפקת הסרט המקולל הזה כבר קרוב ל-30 שנה, מאבקים משפטיים שהתנהלו לאחרונה כנגד הקרנתו כמעט גזלו ממנו את הכבוד.

השחקנית האוסטרלית קייט בלאנשט מכהנת השנה כנשיאת חבר השופטים בתחרות המרכזית, כשלצידה: השחקן הטיוואני צ'אנג צ'ן (שכיכב אשתקד בתפקיד הראשי בסרט היפני "מיסטר לונג"); הבמאית האמריקאית אווה דוברני ("קמט בזמן"); הבמאי הצרפתי רובר גידיגיאן (שסרטו החדש, "בית ליד הים", מוקרן בימים אלו בישראל); המוסיקאי האפריקני קאג’ה נין; השחקנית הצרפתייה לאה סדו; מלכת פסטיבל קאן, קריסטן סטיוארט; הבמאי הקנדי דני וילנב ("המפגש") והבמאי הרוסי אנדריי זוויאגינצב ("אהבה חסרה"). ללא ספק, יהיה מעניין בחדר.

עד למועד פתיחת הפסטיבל, לא מעט מלל הוקדש בעיתונות למאבק העיקש שהתחולל בין קברנטי קאן – בעידודם של בעלי התיאטראות הצרפתיים – אל מול ענקית הסטרימינג, נטפליקס. חוקי הפסטיבל קובעים כי כל סרט המבקש להתמודד על פרס, מחויב לעלות בבתי הקולנוע בצרפת ולהמתין 36 חודשים עד להפצתו בפורמט לצפייה ביתית. היחס המעליב לו זכו אשתקד הסרטים בהפצת נטפליקס (כגון קריאות בוז בעת עליית לוגו החברה בפתיחת הסרט "אוקג'ה") וחוסר היכולת לגשר על פערי הגישות שנתגלעו בין שני המוקדים – על נטפליקס נאסר להשתתף בתחרות המרכזית אלמלא יעמדו בחוקי הפסטיבל – הובילו את החברה האמריקאית לבטל את הקרנת כל הסרטים שתכננה להציג בריוויירה, לרבות הדרמה המשפחתית של אלפונסו קוארון "רומא", וסרטו האחרון והלא גמור של אורסון וולס "הצד האחר של הרוח".

בניגוד לשנים קודמות, נדמה כי היעדר סוללה של שמות מפוצצים הוביל לדעיכה מסוימת ברמת ההייפ. ניתן אמנם לאתר במסגרות השונות כוכבי ארט האוס ותיקים כדוגמת לארס פון טרייר, נורי בילגה ג'יילן, גספר נואה ואפילו ז'אן-לוק גודאר, אך נעדרות מהן היצירות המצופות של קסבייה דולן, לוקה גואדנינו, קרלוס רייגאדס, פאולו סורנטינו וקלייר דני, טו ניים אה פיו. יחד עם זאת, דווקא אוורור הפסטיבל מאורחיו הקבועים, הותיר מקום לפנים רעננות כמו ריוסקה המאגוצ'י או דיוויד רוברט מיטשל ויאן גונזלס שכיכבו בו בעבר במסגרות צדדיות. בכלל, חובבי קולנוע אסיאתי יכולים לחוש מסופקים במיוחד השנה לאור מבחר הסרטים מיפן, סין, תאילנד וקוריאה. למבט מקיף יותר – להלן סקירה מפורטת של הנציגים האסיאתיים בפסטיבל קאן 2018.

~

1. Burning / בימוי: לי צ'אנג-דונג / דרום קוריאה

מסגרת: תחרות מרכזית

במובנים מסוימים, "בערה" הוא מהאירועים הקולנועיים הכי גדולים שפוקדים השנה את פסטיבל קאן. דרמת המתח הקוריאנית, מסמנת את שובו של המאסטר לי צ'אנג-דונג לעשייה קולנועית בתום 8 שנות היעדרות. אף על פי שביים "רק" 5 סרטים (להוציא את זה הנוכחי) מאז 1997, לי צ'אנג-דונג נחשב לאחד הבמאים הבולטים והמוערכים בדור שבישר את הגל הקוריאני החדש. הוא הגיע אל התעשייה כתסריטאי ועוזר במאי לקראת גיל 40, לאחר שהתפרסם כסופר והיה למורה בתיכון. בתחילת שנות האלפיים, לאחר שביים את "דג ירוק" ו"סוכריית מנטה", הוא כיהן כשר התרבות והתיירות של דרום קוריאה (ויש להניח שממנו לא הייתם שומעים "רגע, רגע, רגע, רגע, רגע" בבואו לבחור סרט אהוב של טרנטינו).

שיתופי הפעולה ש"בערה" מביא לכדי מימוש, נשמעים מלהיבים במיוחד: לא זו בלבד שמדובר בסרט חדש של לי צ'אנג-דונג, הוא אף מבוסס על סיפור קצר של הרוקי מורקמי ("האסם הבוער", מתוך "הפיל הנעלם") ומצוות את סטיבן יאון החמוד לכוכב מקומי כמו יו אה-אין. מת לגלות איך כל הנקודות האלה יתחברו.

~

2. Asako I & II / בימוי: ריוסקה המאגוצ'י / יפן

מסגרת: תחרות מרכזית

במקרים רבים, כרטיס הכניסה של במאי לתחרות המרכזית מגיע לאחר צבירת קרדיט במסגרות צדדיות כדוגמת "מבט מסוים", "השבועיים של הבמאים" או "שבוע המבקרים". העובדה שריוסקה המאגוצ'י צנח אל המעמד היוקרתי מבלי שצבר קילומטראז' על שטיחי הריוויירה, היא ההפתעה המלבבת ביותר בליינאפ.

Having said that, הבמאי היפני בן ה-39 לא באמת צץ משומקום. סרטו האחרון, "Happy Hour", הוקרן לפני 3 שנים בפסטיבל לוקרנו ועד כה נראה כי צבר לו קהל מעריצים קטן. זוהי דרמה שאורכה כחמש שעות וחצי (!) שנולדה מתוך סדנת אימפרוביזציה שהעביר לשחקנים לא מקצועיים, העוסקת בחייהן של 4 נשים צעירות. למיטב ידיעתי, סרטיו מעולם לא הוקרנו בישראל (לא שזה מפתיע) וזה מצער במיוחד לאור הקושי הגדול לשם עליהם יד.

הסרט היחידי של המאגוצ'י שבכל זאת הצלחתי לתפוס הוא "Touching the Skin of Eeriness", משנת 2013. דרמה שקטה וסגרירית באורך 54 דקות, טעונה במתח הומו-ארוטי מהפנט העוסקת ביחסים שבין בחור מסתורי (שוטה סומטאני בתפקיד מאופק) לאחיו למחצה, וביחסיו עם בחור עמו הוא חולק שיעורי ריקוד. הסרט נעצר בנקודה שמבהירה כי מדובר בחלק מיצירה גדולה יותר והיה די מבאס לגלות את זה בסיומו שכן הוא מרגיש לא גמור. אבל הוא בהחלט עורר בי רעב לעוד המאגוצ'י ועל כן הנוכחות המבורכת שלו בפסטיבל הצרפתי מעודדת במיוחד.

לקאן הוא מגיע עם "אסאקו 1 ו-2". לא מדובר בסרט בן שני חלקים כי אם בדרמה רומנטית על צעירה המתאהבת בבחור אשר יום אחד נעלם באורח מסתורי. שנתיים לאחר מכן, היא פוגשת בבחור אחר שנראה בדיוק כמוהו, אך בעל אישיות שונה לחלוטין. בשונה מסרטו הקודם, "אסאקו 1 ו-2" אורך 119 דקות בלבד. אל תתפלאו אם הוא יפתיע בפרסים.

~

3. Shoplifters / בימוי: הירוקאזו קורה-אדה / יפן

מסגרת: תחרות מרכזית

הרעיון שהירוקאזו קורה-אדה ינטוש את הדרמה המשפחתית לטובת מותחן בלשי/משפטי, נשמע הגיוני כמו שאבי ביטר יביים סרט של מארוול. אלא שהדבר הזה באמת התרחש (עם הירוקאזו קורה-אדה, זאת אומרת) ובדיעבד, אולי זה לא כזה מפתיע. כבר קרה שהתחשק לו לביים פתאום פנטזיה רומנטית או סרט סמוראים תקופתי שניערו אותו מתדמית "הדודה של קולנוע לב" (כפי שחבר שלי כינה אותו לאחרונה).

"Shoplifters" מחזיר את היוצר הנפלא הזה לטריטוריה מוכרת עם סיפור על אב ובן ממשפחה ענייה, הלוקחים תחת חסותם ילדת רחוב שפגשו במהלך אחת הפשיטות שהם נוהגים לערוך במרכולים. נשמע מאוד קורה-אדאי. הסרט מסמן את הכניסה החמישית של הבמאי היפני לתחרות המרכזית בתולדות הפסטיבל, וכפי שניתן לצפות – נראה שובה לב.

~

4. Ash Is Purest White / בימוי: ג'יה ז'אנג-קה / סין, צרפת, יפן

מסגרת: תחרות מרכזית

3 שנים חלפו מאז הפציע ג'יה ז'אנג-קה בתחרות המרכזית עם "הרים עשויים לסטות". סאגה משפחתית חוצת יבשות וזמנים, שנפתחת בסין של שנת 1999 ומסתיימת באוסטרליה העתידית של 2025. סאגה בה אישה נאלצת לבחור בין הפועל הסיני הפשוט, שדוגל בשיתוף ובאחווה, לבין היזם הקפיטליסט הדורסני, שמוביל להפשטת הזהות הסינית מסממניה. על אף הסימבוליקה המעט מוגזמת, ז'אנג-קה יצר סרט יפה ומלוטש שמדבר על האופן הבלתי נמנע בו החיים מפרידים אותנו זה מזה, על החמצות, על יחסי הורים וילדים ועל המקום של המולדת והתרבות בעיצוב זהות וקשרים אנושיים.

השנה מגיע ז'אנג-קה להתמודד במסגרת הנחשקת עם "אֵפֶר הוא הלבן הטהור ביותר". דרמה המתרחשת בעולם התחתון של סין ועוסקת בסיפור אהבה שמתפתח בין רקדנית לחבר בארגון פשע. את התפקיד הנשי המרכזי – בדומה לרבים מסרטיו הקודמים – מגלמת אשתו של הבמאי, השחקנית ז'או טאו.

~

5. Long Day’s Journey Into Night / בימוי: בי גאן / סין

מסגרת: מבט מסוים

מהקולות הצעירים והמבטיחים של הקולנוע הסיני העכשווי. משום מה, סרט הביכורים של בי גאן משנת 2015, "קאילי בלוז", לא חדר את מעטפת הפסטיבלים המקומית וזה קצת מוזר שכן ההשפעות שניתן לזהות בו דווקא מוכרות לצרכני ארט האוס ישראלים.

"קאילי בלוז" נמצא על הספקטרום שבין טסאי מינג-ליאנג ובנדק פליגהאוף – התבוננות איטית בטבע ובחללים, בדגש על עיצוב פסקול דיאגטי – לריאליזם הפנטסטי/חלומי שמרוכז בקולנוע של אפיצ'טפונג ויראסתקול (ובדומה לבמאי התאילנדי, גם לבי גאן יש קטע עם עיסוק בחולי ומרפאות). השלד העלילתי הרופף מתחקה אחר יחסיו של גבר מסתורי עם כמה מתושבי העיירה הענייה קאילי, בהם אחיו ואחיינו הצעיר. השוס הגדול שבו קורה כעבור שעה בערך, כאשר המבט הפיוטי נשבר לשוט אחד טרנסצנדנטי באורך 41 דקות, שנפרש על פני קילומטרים של נוף מהמם וחג סביב דמויות שונות – הישג טכני ובימויי מרשים שניתן לזקוף גם לזכותו של הצלם טיאן-שינג וואנג, המתעל לתוכו במידה רבה את כריסטופר דויל.

כל זה אולי מסביר כיצד בי גאן הצליח למצוא את עצמו בפסטיבל הקולנוע החשוב בעולם עם סרטו השני, "מסע ארוך אל תוך הלילה". יצירה נוארית אודות גבר החוזר למחוז גְװֵיג'וֹאוּ ומאתר את עקבותיה של אישה מסתורית מעברו.

~

6. The Spy Gone North / בימוי: יון ג'ונג-בינג / דרום קוריאה

מסגרת: הקרנות חצות (מחוץ לתחרות)

המתח התמידי ששורר בין שני חלקיו של חצי האי הקוריאני, פרנס ברבות השנים לא מעט יצירות קולנועיות. "הרשת" העצמתי של קים קי-דוק, קומדיית המשטרה "משימה חשאית" של קים סונג-הון והמותחן "אזור ביטחון" של פארק צ'אן-ווק – הן דוגמאות ספורות לכך. אלא שבעת האחרונה, רוחות של אופטימיות מנשבות מצפון, והן לא נושאות נשורת רדיואקטיבית. הצהרות משותפות נחתמו, אסירים אמריקאים שוחררו, ושעון העצר לקראת מועד הפסגה הגורלית בסינגפור כבר החל את מרוצו לאחור. באקלים שכזה, פתאום סרט על מרגל מן הדרום שמנסה להשיג סודות גרעיניים מהצפון במהלך שנות ה-90, לא נשמע הכי רלוונטי. מצד שני, הואיל והפיוס הקוריאני המיוחל הוא מהנושאים החמים שעל סדר היום העולמי, אולי זו בעצם בדיוק השעה עבורו?

~

7. Ten Years Thailand / בימוי: אדיטיה אסארט, וויסיט סאסאנאטיינג, צ'ולאיארנון סיריפהול, אפיצ'טפונג וירסטקול / תאילנד

מסגרת: הקרנות מיוחדות

למקרה שלא ביקרתם בתאילנד לאחרונה: החל משנת 2014 המדינה נשלטת בידי חונטה צבאית המכונה "המועצה הלאומית לשלום ולסדר" (NCPO) בראשותו של הגנרל פריות צ'אן-אוצ'ה, המתפקד כראש ממשלת תאילנד. ההפיכה הגיעה בעקבות משבר פוליטי שפקד את המדינה לאחר מחאות שהתעוררו כנגד ממשלתה של יינגלאק צ'ינוואט. החיים הלא מהנים תחת הדיקטטורה הצבאית נתקלו עד כה בריסון מופעים של התנגדות, חופש ביטוי ומחשבה רב גונית.

על מנת לדון בהשלכותיה של המציאות העכשווית, 4 במאים תאילנדים התגייסו ליצור בנפרד סרט קצר המבקש לדמיין כיצד תיראה מדינתם בעוד 10 שנים. הפרויקט נעשה בעקבות הצלחת אנתולוגיה זהה מהונג קונג, שהופקה בשנת 2015 (ונאסרה להקרנה בסין, לרבות דיווחים חדשותיים אודותיה). בין הבמאים ניתן לאתר את וויסיט סאסאנאטיינג הססגוני ("האזרח כלב") ואפיצ'טפונג וירסטקול – זוכה פרס דקל הזהב לשנת 2010 עבור "גלגוליו של הדוד בונמי".

בקרוב תצא לדרך גם גרסה יפנית ל"10 שנים", אם כי אין לי ספק שהפרויקט הקולנועי הזה יכול היה להמחיש גם את הכיוון הדיסטופי שהמציאות העכשווית בישראל מובילה אליו.

~

8. Dead Souls / בימוי: וואנג בינג / סין

מסגרת: הקרנות מיוחדות

רגע של היסטוריה: בשנת 1966 התחוללה בסין "המהפכה התרבותית הפרולטריונית הגדולה", אשר באה לקצה בפועל עם מותו של מאו דזה-דונג ב-1976. היא שמה על הכוונת אינטלקטואלים, אנשי אמנות וכל מי שנחשד בסטייה מהדרך המהפכנית. אוניברסיטאות נסגרו, כנסיות ומקדשים נהרסו, צעירים פנאטים ביזו ועינו מבוגרים מהם בטענה כי אינם עומדים בתואר שנדרש ממהפכן קומוניסטי.

אלא שעוד קודם לכן, בשנת 1957, התקיים בסין מסע רדיפה כנגד מי שהמפלגה סימנה כאנשי ימין אנטי-קומוניסטיים – מורים, אנשי רוח ואינטלקטואלים שהעזו לבקר את דרכי השלטון. כתוצאה מכך, רבים מהם נכלאו או הוגלו מחוץ למרכזים העירוניים אל אזורים פרימיטיביים, על מנת לעבור חינוך מחדש דרך עבודה פיזית קשה. "נשמות מתות", סרטו החדש של הדוקומנטריסט הסיני וואנג בינג, מתחקה אחר סיפורם של כמה מן האסירים שהצליחו לשרוד את מחנות העבודה Jiabiangou ו-Mingshui.

בינג הוא לא יוצר שקל לצלוח, הן בשל התכנים של סרטיו (שנוטים לתעד עוני, הזנחה, שיגעון ומוות באופן נטול פילטרים או התייפייפות) והן בשל משכם התובעני (אורכו של "נשמות מתות" הוא 8 שעות ו-16 דקות!). עם זאת, אלו מכם שירצו לחוות את בינג ביצירה קצרה יותר, יוכלו לעשות זאת החודש בפסטיבל דוקאביב עם הקרנת סרטו האחרון "גברת פאנג", המתעד את תהליך גסיסתה של קשישה כפרית.

~

9. The Pluto Moment / בימוי: ז'אנג מינג / סין

מסגרת: שבועיים של הבמאים

כאשר מדברים על קולנוע סיני, נהוג לחלק את יוצריו ל-6 דורות. ז'אנג מינג, שמציג בקאן את סרטו החדש "The Pluto Moment", הוא חלק מן הדור השישי (אליו משתייכים גם וואנג בינג וג'יה ז'אנג-קה) שהחל לפעול משנת 1989. מדובר ביוצרים עצמאיים ברובם, שגדלו לעידן פוסט-מאואיסטי וביימו קולנוע אורבני, דל תקציב וביקורתי יותר מבחינה חברתית.

סרטו הראשון של ז'אנג מינג, "In Expectation", אודות חיי היומיום של מספר דמויות בגילאי שלושים פלוס, ערך את בכורתו בפסטיבל ברלין 1996 ועם השנים צבר מעמד של סרט מפתח המייצג את בני הדור השישי. "The Pluto Moment", מתאר מסע פיזי ורגשי שעורך במאי קולנוע יחד עם כמה אנשי צוות בהרים, בחיפוש אחר השראה לתסריט חדש.

~

10. Mirai / בימוי: מאמורו הוסודה / יפן

מסגרת: שבועיים של הבמאים

"סיפורה של הנסיכה קאגויה", "חיי כקישוא" ו"ארנסט וסלסטין" המצוירים, השתפשפו כולם במסכים של מסגרת "השבועיים של הבמאים" וכעת מגיע תורו של "מיראי" – סרט האנימציה היפני הראשון שעורך את בכורתו העולמית בפסטיבל קאן. הסרט נכתב ובוים על-ידי מאמורו הוסודה, שאחראי בין השאר על סרטי האנימה "הנערה שקפצה בזמן" ו"מלחמות קיץ". סרטו החדש עוסק באח טרי ומפונק אשר אחותו הקטנה מגיעה לבקרו בפארק קסום… כנערה מן העתיד.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אנימציה, בקרוב!, יפן, מדע-בדיוני ופנטזיה, פסטיבלי קולנוע, קולנוע יפני, קולנוע סיני, קולנוע קוריאני, קולנוע תאילנדי, קולנוע תיעודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על קולנוע אסיאתי בפסטיבל קאן 2018: לי צ'אנג-דונג מעבד סיפור של הרוקי מורקמי ~ משפחה יפנית סוחבת מחנויות בחדש של הירוקאזו קורה-אדה ~ מסע של אסירה משוחררת בדרמה של ג'יה ז'אנג-קה ~ יצירה נוארית לבמאי הסיני העולה, בי גאן ~ וסרטים נוספים שכדאי לסמן

  1. גילי הגיב:

    לא יודעת אם יצא לך לבדוק את התכניה של הפסטיבל הגאה,
    אבל יש יחסית הרבה סרטים אסייתים מעניינים השנה

    • עמית לוי הגיב:

      תודה על העדכון! שמח למצוא שם את "קצה הנהר" ו"מלילה: פרח הפרידה". ומפתיע שהביאו גם את "להמציא מחדש את מרווין". בחירות יפות.

  2. yaarbenvenisti הגיב:

    לא קולנוע אלא דווקא מוזיקה, וגם רק חצי אסייתית – השיר הזה של מודואיד הוא לגמרי השיר הכי טוב ששמעתי השבוע וכנראה גם בעל הקליפ הכי מקסים: https://www.youtube.com/watch?v=x0OBeMg-bj8

    והוא מתוך האלבום החדש והמופלא של מודואיד שיצא לפני כמה ימים: https://open.spotify.com/album/2MMmNVY1ZWwtm8KTvkUs2Q

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s