פסטיבל ברלין 2018: גאי מאדין בורא מחדש את "ורטיגו" ~ סטיבן סודרברג מצלם סרט באייפון ~ איזבל הופר במותחן חושני עם גספר אוליאל ~ התקרית האלימה של קים קי-דוק ~ סרט הפתיחה של ווס אנדרסון ~ ועוד רבים אחרים

ווס אנדרסון, גאס ואן-סנט, הונג סאנג-סו, קים קי-דוק, קיושי קורוסאווה, נאוואפול ת'מרונגרטאנריט, גאי מאדין, לאב דיאז, אורסולה מאייר וסטיבן סודרברג, הם בין הבמאים שיקרינו את סרטיהם החדשים במהדורה ה-68 של פסטיבל ברלין

כעת, משסאנדנס ורוטרדם מאחורינו, העין צופיה לבירת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. הערב תפתח בשעה טובה המהדורה ה-68 של פסטיבל ברלין עם סרטו החדש של ווס אנדרסון, "אי הכלבים". החגיגה תבוא לסיומה ב-25 בפברואר עם הקרנת סרט הנעילה "נאנוק", של מילקו לזרוב הבולגרי.

בראש חבר השופטים שיכתיר את הזוכה המאושר בפרס אריה הזהב, יעמוד הבמאי הגרמני טום טיקוור ("ראן לולה ראן"), כשלצדו ישבו עם הפנקסים: השחקנית הבלגית ססיל דה פראנס ("הילד עם האופניים"); הצלם ומנהל הסינמטק הספרדי צ'מה פראדו; מפיקת הקולנוע אדל רומנסקי ("אור ירח"); המלחין היפני ריואיצ׳י סקאמוטו ("חג שמח מיסטר לורנס") ומבקרת הסרטים של מגזין 'טיים', סטפני זצ'ארק.

את הזקפה הלאומית יספקו השנה: "הגברים שמעבר לגדר", סרטה התיעודי הקצר של אינס מולדבסקי; "פרה אדומה", דרמת הביכורים של ציביה ברקאי יעקב, שתוקרן במסגרת סרטי ילדים ונוער; "הנעלם", סרטם הדוקמנטרי של גלעד ברעם ואדם קפלן, שיוקרן במסגרת קולנוע ניסיוני ו"להעיר את הדב", הדרמה הטלוויזיונית החדשה של יוצרת "פלפלים צהובים", קרן מרגלית. במסגרת הקלאסיקות יוקרן עותק דיגיטלי חדש ומשוחזר של "החיים על פי אגפא" – סרטו של אסי דיין, משנת 1992. כמו כן, מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי כתריאל שחורי יקבל פרס על תרומתו רבת השנים לקולנוע הישראלי.

מבין מאות הסרטים שיעלו בפסטיבל ברלין 2018 – לרבות המועמדים לפרס טדי, המוענק לקולנוע להט"בי – קבלו הצצה לעשר יצירות בולטות שיהיה מספק למצוא בישראל במהלך השנה הקרובה.

~

1. Isle of Dogs / בימוי: ווס אנדרסון / גרמניה, ארה"ב / 2018

כמי שסרטיו ממילא נראים יותר ויותר כמו תיאטרון בובות אנושי, יש להודות כי החזרה של ווס אנדרסון לאנימציית סטופ-מושן נראית כצעד מתבקש. קרוב לעשר שנים חלפו מאז "מר שועל המהולל", וב-23 במארס יעלה בארה"ב סרטו החדש "אי הכלבים". עלילת הסרט מתרחשת ביפן (!) ומתחקה אחר מסעו האפי של ילד בחיפוש אחר כלבו.

מאחורי הדמויות הנבחניות עומדת שורה ארוכה של כוכבים, חלקם נמנים על חבורתו של אנדרסון מסרטים קודמים – ביל מארי, ג'ף גולדבלום, טילדה סווינטון, אדוארד נורטון, פרנסס מקדורמנד, בוב בלבן – וחלקם יערכו את טבילת האש הראשונה שלהם בעולמו הצבעוני, כגון: בראיין קראנסטון, סקרלט ג'והנסון וגרטה גרוויג. שנה אחרי שפתח את הפסטיבל סרטו הנשכח של אטיין קומר ("ג'אנגו"), נדמה כי המארגנים הסיקו את המסקנות המתבקשות, ובחרו לפתוח את המהדורה הנוכחית באחד הסרטים הכי מצופים של 2018.

~

2. Grass / בימוי: הונג סאנג-סו / דרום קוריאה / 2017

העובדה שחיינו מתקצרים עם כל שנה שחולפת, אינה משמחת במיוחד. מצד שני, כל שנה גם מביאה איתה סרט/ים חדש/ים של הונג סאנג-סו. ואם זו לא חצי הכוס המלאה, כנראה שמישהו שתה אותה והשתכר.

ארבעה סרטים של המאסטר הקוריאני הוקרנו אשתקד בישראל. בפסטיבל ירושלים הקרינו את "אתה ושלך" המהנה ו"על החוף, בלילה, לבד" – שזכה בו בפרס הסרט הטוב ביותר; ולחיפה הגיעו "המצלמה של קלייר" החביב ו"היום שאחרי", שהשתתף בתחרות המרכזית בפסטיבל קאן.

לברלין, הונג סאנג-סו מגיע עם "Grass": דרמדי חדשה בשחור-לבן, בת 66 דקות, בכיכובה של קים מין-הי כמובן, אשר קטפה אשתקד את פרס השחקנית הטובה ביותר באותו פסטיבל על תפקידה ב"על החוף, בלילה, לבד" – סרט שנעשה בהשראת מערכת היחסים הרומנטית המתנהלת בינה לבין הבמאי הנשוי.

"Grass" צולם על-ידי קים היונג-קו, שלמעט עבודתו הנהדרת בכמה מסרטיו היפים של הונג ("היום שבו הוא מגיע", "על החוף, בלילה, לבד"), אחרי גם לצילום סרטיו הגרנדיוזים של בונג ג'ון-הו "המארח" ו"זיכרונות מרצח". זה מה שנקרא ורסטיליות.

~

3. Die Tomorrow / בימוי: נאוואפול ת'מרונגרטאנריט / תאילנד / 2017

לאחר שהשתכשך במימי הקולנוע המסחרי עם "התקף לב", נאוואפול ת'מרונגרטאנריט חוזר אל הטריטוריה שהקנתה לו את תהילתו עם יצירות כמו "36" ו"מרי שמחה, מרי שמחה" שניהלו זיקה קונספטואלית ייחודית לתקשורת דיגיטלית ולתמורות טכנולוגיות. גם בסרטו החדש, "למות מחר", מגיש הבמאי התאילנדי קונספט חריג: תיאור היום האחרון והרגיל לכאורה בחייהן של מספר דמויות, בהשראת סיפורים אמיתיים. נשמע מבאס משהו, אבל לפחות איש לא יוכל לקלקל לכם את הסוף.

~

4. Eva / בימוי: בנואה ז'אקו / צרפת, בלגיה / 2018

איזבל הופר וגספר אוליאל בסרט חושני של בנואה ז'אקו, זה פחות או יותר כל מה שצריך כדי ללכוד את תשומת הלב שלי. הבמאי הצרפתי, שעיבד לפני שנתיים את הנובלה של דון דלילו "אמנית הגוף", נוחת השנה בתחרות המרכזית עם "אווה" – אדפטציה לרומן של סופר המותחנים הבריטי ג'יימס האדלי צ'ייס (בישראל, כמה מספריו ראו אור במהלך שנות ה-70 בסדרת "ספרי מסתורין", בהוצאת מ. מזרחי). במרכז העלילה: מפגש בין אישה מסתורית למחזאי המחפש מחסה מפני סופת שלגים סוערת.

~

5. The Green Fog / בימוי: גאי מאדין, אוון ג'ונסון, גאלן ג'ונסון / ארה"ב / 2017

אף על פי ש"תולדות הקולנוע" עם נחמן אנגבר היה אחלה קורס שבעולם, הייתי מת לעבור אחד כזה עם גאי מאדין. ייתכן כי אין עוד יוצר ביקום ששואב כל-כך הרבה השראה מתולדות הקולנוע כמו הבמאי הקנדי המוערך. החל מאמצע שנות ה-80, מאדין לא מפסיק להתפלש בארכיונים של הקולנוע האילם, הקלאסי או האזוטרי, לשאוב השראה מז'אנרים שונים ופואמות אפיות, ולרקוח עשרות יצירות ניסיוניות ומשונות למיטיבי לכת.

"הערפל הירוק" נשמע כמו פרויקט מרתק במיוחד, שיקרוץ הפעם לכל חובבי היצ'קוק. יחד עם אוון ג'ונסון (שעבד אתו על "החדר האסור") וגאלן ג'ונסון, מאדין מבקש לברוא מחדש את היקום של "ורטיגו" באמצעות שימוש בחומרים מסרטים ישנים וסדרות טלוויזיה שצולמו באזור סן פרנסיסקו. האסמבלאז׳ השאפתני מעלה בזיכרון את "השעון" של כריסטיאן מרקליי, אלא שהפעם לא נזדקק ליממה כדי לראות את כולו. תספיק שעה ושלוש דקות.

~

6. Foreboding / בימוי: קיושי קורוסאווה / יפן / 2017

אלו שיבואו לצפות בסרט פלישת החייזרים החדש של קיושי קורוסאווה, עשויים לחוות תחושת דה ז'ה וו חריפה. הסיבה לכך היא שקורוסאווה כבר ביים את הסרט הזה. למעשה, זה היה הסרט הקודם שלו, "לפני שניעלם". "Foreboding", הוא עיבוד נוסף שערך הבמאי היפני למחזה של טומוהירו מאקאווה אלא שהפעם עשה זאת כסדרת טלוויזיה עם קאסט שונה לחלוטין. קורוסאווה השלים את המעגל בכך שערך את הסדרה לסרט באורך שעתיים ועשרים דקות, בדומה למהלך שעשה עם "מסוגפות" – סדרת הטלוויזיה הקודמת בבימויו. כיוון שאני סאקר של קורוסאווה, מצדי שיביים גם את "חמישים גוונים של אפור". אפילו את זה אני אבוא לראות.

~

7. A Paris Education / בימוי: ז'אן פול סיבייראק / צרפת / 2018

הסרט החדש של הבמאי הצרפתי ז'אן פול סיבייראק, הוא בדיוק כל מה שלימודי הקולנוע שלי לא היו. כלומר, כן, היו דיונים על פוסטמודרניזם בדשא, ויכוחים על מידת השעמום או ההנאה מאוזו וגיחות אקראיות לסינמטק, אבל מה שקורה ב"חינוך פריזאי" נראה יותר כמו פנטזיה של סטודנטים לקולנוע על סטודנטים לקולנוע. מצד שני, אני לא חייתי במציאות שנראית כמו סרט של הגל החדש אבל אולי יש כאלה שחייהם הסטודנטאליים הרבה יותר מסעירים משלי. בייחוד אם הם דוברי צרפתית וחיים בפריז ויש להם מלא חברים אינטלקטואלים שאוהבים לקרוא ולהזדיין. עבור כל השאר – מזל שיש קולנוע.

~

8. Human, Space, Time and Human / בימוי: קים קי-דוק / דרום קוריאה / 2018

אלימות, חטיפות, עינויים ואברי מין כרותים, הם רק חלק מן החוויות והדימויים שממלאים את סרטיו האחרונים של קים קי-דוק. ההליכה שלו על הקצה בניסיון לייצר ריאליזם מהפך קרביים, הובילה אשתקד להאשמות על התעללות פיזית ומינית כלפי שחקנית שהשתתפה בסרטו הקיצוני "מוביוס" בשנת 2013. לדברי השחקנית – שהוחלפה לבסוף באחרת – קים סטר לה בחוזקה שלוש פעמים ברצף מול כל הצוות על הסט, לאחר שאמר לה "אני אכוונן את המצב הרגשי שלך", ואז כיוון אליה את המצלמה. בנוסף טענה כי אילץ אותה לבצע סצנת סקס אלימה שלא הופיעה בתסריט.

על-פי הפרסומים, קים הכיר בסטירה אך דחה את הטענות כי מדובר בתקיפה. לדבריו היה זה מהלך שנועד לעורר בשחקנית את הרגשות שהדמות נזקקה להביע. למיטב זכרונו, במסגרת צילומי הריב האלים שפתח את הסרט, במהלכו בעל ואישה מכים זה את זו, ייתכן כי נאלץ לסטור לשחקנית מנקודת המבט של הבעל (מאחר והוא זה שאחז במצלמה) או שאולי עשה זאת על פניו שלו על מנת להבהיר לה עד כמה רחוק רצה שתלך. לטענתו, לא היה לו משהו אישי נגדה.

התגובה של קים מזכירה את המעשים הקיצוניים שנקט טרנטינו כבמאי ב"קיל ביל" – כשחנק את אומה תורמן בשרשרת או כשירק על פניה מנקודת מבטו של מייקל מדסן; וב"ממזרים חסרי כבוד", כשחנק בידיו את דיאן קרוגר על מנת לספק את שאיפתו לריאליזם. יחד עם זאת, במקרה של טרנטינו נראה כי הייתה הסכמה לכך מצד המעורבות. במקרה של קים קי-דוק, הוא נאלץ לשלם פיצויים בסך חמישה מיליון וון (כ-16 אלף שקלים) בגין תקיפה פיזית, אך ההאשמה על תקיפה מינית ירדה מהפרק בשל חוסר ראיות.

זה מעורר כמובן שאלות מורכבות באשר לגבולות, לאמצעים ולמחיר ששחקנים וצוות ההפקה נאלצים לשלם על מנת לשרת את החזון האמנותי של הבמאי. האם הכל לגיטימי בשם האמנות? האם שחקנים שמסכימים לסכן ולהשפיל את עצמם, אכן עושים זאת בלב שלם או מתוך פחד לקלקל את יחסיהם עם הבמאי וליצור לעצמם שם רע בתעשייה? האם זה בסדר להכניס שחקנים למצוקה רגשית לזמן מוגבל, במטרה לחלץ מהם הופעה חד-פעמית שתיחקק על הבד לנצח?

לדברי השחקנית הקוריאנית, העובדה שהפסטיבל מקדם את עצמו כאירוע המבקש לצאת כנגד התעללות בתעשייה אך בה בעת מזמין אליו את קים קי-דוק, מעידה על צביעות מצד המארגנים. והיא צודקת. אך האם המשמעות היא שכעת יש להוקיע את קים קי-דוק ויצירתו? או שאולי ראוי לנצל את המצב על מנת לדון באותן שאלות שבבסיסן מערכת היחסים הסבוכה בין אמנות, מוסר, יחסי אנוש ועמדות כוח? האם ניתן למחול לו על התנהגותו או שדין קים קי-דוק כדין וודי אלן? שאלות לא פשוטות שיצופו ודאי בימים הקרובים.

באשר לסרט החדש עמו הוא מגיע לפסטיבל ברלין, מדובר באחד המשונים והמסקרנים שקים קי-דוק יצר לאחרונה: מספר דמויות המפליגות בספינה, מגלות כי זו התנתקה מן המים וכעת משייטת בין עננים. מה לעזאזל הן יעשו עכשיו?

 ~

9. Shock Waves – Diary of My Mind / בימוי: אורסולה מאייר / שווייץ / 2017

בעולם הקולנוע, קורה לעיתים שבמאים ושחקנים נלפתים בקשר בלתי ניתן להתרה לאורך פרק זמן ארוך במיוחד. כך לדוגמא, אמרת טים ברטון – אמרת ג'וני דפ; אמרת ווס אנדרסון – אמרת ביל מארי; אמרת פול תומס אנדרסון – אמרת פיליפ סימור הופמן. במקרה של טסאי מינג-ליאנג ולי קאנג-שנג למשל, האחד מצא באחר את המוזה שלו כבר למעלה משני עשורים וחצי עד שלא ניתן לדמיין זאת אחרת.

כאשר מדברים על הבמאית השוויצרית אורסולה מאייר, קשה להתעלם מהחיבור החזק שלה לשחקן הצעיר קייסי מוטט קליין, שהופיע בשלושת סרטיה העלילתיים ואף מהווה מוקד לסרט דוקומנטרי קצר בבימויה, המתעד את התבגרותו כילד וכשחקן אל מול המצלמה. את תפקידו הראשון גילם בהיותו בן 10 בסרטה "בית" (2008), לצד איזבל הופר – קומדיה אבסורדית על משפחה שחייה השלווים והמנותקים משתבשים עם הופעתו הפתאומית של כביש מהיר בסמוך לביתם. על הופעתו המשובבת זכה קליין בפרס השחקן המבטיח, בטקס פרסי הקולנוע השוויצרי.

לאחר מכן המשיך לתפקיד מרכזי בסרטה הבא של מאייר "אחות" (2012); וכעת הוא מגלם את הדמות הראשית בדרמת המתח בבימויה, "Shock Waves – Diary of My Mind". הסרט, שאורכו 70 דקות, פורש את יומנו האישי של צעיר בן 18, אשר ללא סיבה נראית לעין בחר לרצוח את הוריו. את תפקידו הקודם אגב, גילם קליין בדרמה הגאה היפה של אנדרה טשינה, "להיות בן 17", שהוקרנה בפסטיבל חיפה.

~

10. Inland Sea / בימוי: קאזוהירו סודה / יפן, ארה"ב / 2018

בטרם הפך לאחד הדוקומנטריסטים הבולטים בקולנוע היפני העכשווי, נהג קאזוהירו סודה ליצור תוכניות תיעודיות עבור הטלוויזיה היפנית. לטענתו, הפורמט שנאלץ להתנהל בו – עריכת תחקיר, עבודה עם תסריט, שימוש בקריינות, ליווי מוסיקלי והצמדות לתכנון שנהגה מראש – הקשה עליו לגלות דברים חדשים. התסכול הוביל אותו לנסח ריאקציה למסורת העשייה הדוקומנטרית הטלוויזיונית ביפן, וליצור מה שהוא מכנה "סרטי התבוננות" (Observational Films).

סודה יצר עד כה 8 סרטים ארוכים תחת שיטה זו, הפועלת על-פי 10 עקרונות מנחים: אין לערוך תחקיר; אין להיפגש עם מושא התיעוד; אין לכתוב תסריט; יש לצלם בעצמך; יש לצלם זמן רב ככל האפשר; יש לכסות אזורים קטנים לעומק; אין לתכנן מראש תמה או מטרה לפני העריכה; אין להוסיף קריינות, לשלב כותרות או להשתמש במוסיקה; יש להשתמש בטייקים ארוכים; עליך לשלם על ההפקה בעצמך.

סרטו הדוקומנטרי הראשון "קמפיין", ערך את בכורתו בברלין בשנת 2007, וכעת הוא מגיע אל הפסטיבל עם סרטו החדש "הים הפנימי". לאורך 122 דקות בשחור-לבן, סודה מתעד כמה מן התושבים הזקנים המתגוררים בכפר דייגים הולך ונעלם, על חופי הים הפנימי סטו. הטריילר מזכיר במיוחד את הסרטים של שוהיי אימאמורה, ומסתבר שבמאי הגל היפני החדש אכן צילם כמה מהם בעיירה זו.

~

סרטים נוספים וקולות חדשים

 Season of the Devil – הבמאי הפיליפיני התובעני לאב דיאז ("האישה שעזבה", "שיר ערש למסתורין הנוגה"), מגיש הפעם את הגרסה שלו לאופרת רוק המציגה פרק עגום בתולדות השלטון הדיקטטורי של פרדיננד מרקוס, דרך סיפור על כפר המותקף בידי מיליציה אכזרית.

☑ Profile – טימור בקממבטוב ("משמר הלילה", "מבוקש") במותחן על עיתונאית בריטית שמנהלת קשר עם לוחם דאע"ש בסוריה, דרך פרופיל מזויף בפייסבוק.

☑ The Captain – הבמאי הגרמני רוברט שוונטקה מבצע פנייה חדה מסרטים הוליוודיים כמו "רד" ו"אשתו של הנוסע בזמן" לעבר מותחן בשחור-לבן המתרחש בשבועיים האחרונים למלחמת העולם השנייה, כשבמרכזו חייל גרמני צעיר המעמיד פנים כי הוא גנרל נאצי, במטרה להישאר בחיים.

☑ Don’t Worry, He Won’t Get Far On Foot – הדרמדי של גאס ואן-סנט, אודות סיפורו האמיתי של הקריקטוריסט ג'ון קלהאן, מגיעה היישר מסאנדנס אל התחרות המרכזית. עוד מהפסטיבל של רוברט רדפורד: "עלמה", המערבון של דיוויד וניית'ן זלנר ("קומיקו, ציידת האוצרות"), עם רוברט פטינסון ומיה וואסיקובסקה; "הנסיך המאושר", סרט הביכורים של רופרט אוורט, על ימיו האחרונים של אוסקר וויילד; ו"השף פלין", סרטו השני של הדוקומנטריסט קמרון ייטס, המציג את סיפורו של פלין מקגרי – השף הצעיר אשר בגיל 10 הפך את סלון ביתו למסעדה (עם עזרה מחבריו ללימודים), ובגיל 16 כבר פתח מסעדת יוקרה בניו יורק שדרשה מן הסועדים להיפרד מ-160 דולר למנה.

☑ Unsane – מותחן אימה פרנואידי של סטיבן סודרברג (מתי הבן אדם הזה ישן?) שצולם כולו במכשיר אייפון. אף על פי שכבר עשו זאת לפניו והעלילה נשמעת כמו תירוץ לצאת לניסוי האסתטי הזה, התוצאה נראית מגניבה ומוכיחה שהכלים הטכניים ליצירת קולנוע מצויים לכאורה בידיו של כל אחד מאתנו (בהנחה שאתם לא מדברים באריקסון T28).

 Dovlatov – מספר ימים בחייו של העיתונאי והסטיריקן הרוסי סרגיי דובלטוב ("המזוודה"), שיצירתו נאסרה לפרסום במולדתו תחת שלטון ברז'נייב. סרטו של אלכסיי גרמן הבן ("תחת עננים חשמליים").

☑ River’s Edge – הבמאי היפני הפורה איסאו יוקיסאדה ("גו", "אהבה זועקת בלב העולם") מעבד את המנגה של קיוקו אוקזאקי ("הלטר סקלטר") אודות סיפור חברות בין נער גיי לתלמידה מכיתתו, המוצאים יחד גופה בנהר, בטוקיו 1994.

☑ Sunday’s Illness – דרמה מתח משפחתית לבמאי הספרדי רמון סלאזר, על צעירה שמנסה ליצור קשר עם אימה העשירה שנטשה אותה בילדותה. קומפוזיציות משגעות לצלם ריקרדו דה גרסיה.

☑ Once Upon a Time – Indianerland – עיבוד עתיר אדרנלין של אילקר קטאק לספרו של נילס מול אודות הרפתקאותיו של צעיר בן 17 (רומן גרמני המתואר כשילוב בין האכזריות הקולנועית של לארי קלארק לעדינות המוסיקלית של רדיוהד).

☑ L'Animale – סרט שני לבמאית האוסטרית קתרינה מוקשטיין ("Talea”), בו היא ממשיכה לעסוק בנערות מתבגרות וסוגיות משפחתיות. הטריילר נראה מבטיח ולמעט השתתפותו במסגרת פנורמה, הסרט יתמודד גם על פרס טדי לקולנוע גאה.

 Invasion – מעשה בשחזור רצח המוחק את גבולות הזמן ומציף סודות אל פני השטח. דרמה מסוגננת לבמאי האיראני שהראם מוקרי ("דג וחתול"), אשר גם היא תתמודד על פרס טדי.

☑ Notes on an Appearance – פיצ'ר ראשון בן שישים דקות לבמאי האמריקאי הצעיר ריקי ד'אמברוס, שיצר עד כה מספר קצרים פורמליסטים. עלילתו מתחקה אחר ניסיון לפצח את היעלמותו הפתאומית של גבר ברוקלינאי, באמצעות חפצים ורשומות שהותיר מאחוריו.

☑ The Real Estate – סרטם המסויט של צמד הבמאים השוודי אקסל פטרסן ומאנס מנסון, אודות אישה בת 68 שחייה משתנים לאחר שאביה מותיר לה בירושה בניין דירות בסטוקהולם.

☑ Last Child – דרמת ביכורים משפחתית לבמאי הקוריאני שין דונג-סוק, המתארת מערכת יחסים שנרקמת בין זוג הורים שאיבדו את בנם בתאונת דרכים, לבין הנהג הצעיר שגרם למותו.

☑ Luz – נהגת מונית נרדפת על-ידי שד, בסרטו הראשון של הבמאי הגרמני הצעיר טילמן סינגר. הצילום ב-16 מ"מ ללא ספק עובד לטובתו ומעניק מרקם יפהפה למה שמסתמן כעולם אפל ומהפנט.

☑ My Brother's Name is Robert and He is an Idiot – דרמה בת 174 דקות של הבמאי, תסריטאי, צלם והעורך הגרמני פיליפ גרונינג ("אשתו של השוטר") המתארת את מערכת היחסים המתלהטת בין אח ואחות תאומים שחיים בעולם משלהם, ומנהלים שיחות על סקס, אהבה ופילוסופיה.

☑ The Interpreter – הבמאי הסלובקי הוותיק מרטין שוליק ("נוף") בסרט שנשמע כמו להיט סינמטקים מובטח. סיפור מריר-מתוק של מתרגם בן 80 היוצא למסע עם בנו של איש SS שככל הנראה רצח את הוריו במלחמה.

☑ An Elephant Sitting Still – הפיצ'ר הראשון והאחרון של הבמאי והסופר הסיני הו בו, אשר שלח יד בנפשו בתום הצילומים כשהוא בן 29 בלבד. דרמה באורך 230 דקות השוזרת מספר סיפורים המתרחשים על פני יממה אחת ומשרטטים דיוקן של חברה אנוכית.

☑ U – July 22 – דרמת מתח של אריק פופ ("בחירת המלך", "להיפרד כל פעם מחדש"), המשחזרת את מתקפת הטרור שנערכה באי אוּטֶיָה ב-22 ביולי 2011, במהלכה נרצחו 69 נערים ונפצעו עשרות בפיגוע ירי במחנה הקיץ של מפלגת השלטון.

☑ Xiao Mei – תשע דמויות מנסות לפתור את היעלמותה הבלתי מוסברת של אישה צעירה, בסרט הביכורים של מארן הוואנג. את הסרט הפיק הבמאי הטיוואני צ'ונג מונג-הונג ("סול", "גודספיד"), ואם עייפתם מכל הטריילרים – הטיזר הבומבסטי והאפל שלו כבר יעיר אתכם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, פסטיבלי קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s