שרה מחוץ לזמן: המוסיקה של וונדה שפרד

Vonda

במשך שנים ארוכות הייתה לי אובססיה לשירים של וונדה שפרד. כשחושבים על שירים של וונדה שפרד, חושבים מיד על "אלי מקביל" – סדרת הטלוויזיה המטורללת והנהדרת של דיויד אי. קלי, שהייתה למשב רוח מרענן ומקורי בסוף הניינטיז. אלא שוונדה שפרד היא לא רק "הזמרת ההיא מאלי מקביל". שפרד היא גם אמנית סולו נפלאה שהסדרה אמנם הזניקה לתודעת הכלל, אך הפירות המוסיקליים שהניבה צמחו גם לפני, במהלך ואחרי הסדרה.

וונדה שפרד נולדה בניו יורק, בשנת 1963, לזוג הורים בוהמיינים (אביה היה פנטומימאי ובמאי/מפיק תיאטרון). בילדותה עברה משפחתה להתגורר בדרום קליפורניה, שם נהגו הוריה לארח מבקרים שונים, בהם אמני רחוב ועיתונאי מוזיקה שחשף בפניה זמרים מהם הוקסמה. בגיל 10, אמה עזבה את הבית ואביה נותר לגדל אותה ואת שלוש אחיותיה. עד מהרה גילתה וונדה את משיכתה למוסיקה ובגיל 14 כבר הופיעה עם חומרים מקוריים במועדונים קטנים, כשבהמשך ליוותה בקולה זמרים כמו ריקי לי ג'ונס וג'קסון בראון, במהלך סיבובי ההופעות שלהם.

בשנת 1987, שוחרר הדואט Can't We Try, שערכה וונדה יחד עם זמר הפופ הקנדי דן היל (שהצליח יפה במצעדים), ובהמשך הבטיחה את אלבום הסולו הראשון שלה – שנקרא בפשטות Vonda Shepard – אשר יצא בשנת 1989 ב"ריפרייז רקורדס", בבעלות האחים וורנר. Don't Cry Ilene, שפתח את האלבום, היה לשיר הבודד שהשתחל למצעד הבילבורד האמריקאי. הוא התמקם בטבלת "מוזיקה עכשווית לוהטת למבוגרים" במשך 12 שבועות, ובשיאו כבש את המקום ה-17.

לאחר הקלטת שני אלבומיה הראשונים, שהסתכמו במכירות דלות, הוחלט ב"ריפרייז רקורדס" להיפרד מהזמרת הצעירה וכך מצאה את עצמה וונדה שפרד ללא חברת תקליטים, סוכן או מנהל. למזלנו, זו לא אמרה נואש והצליחה לגייס כסף (ב-96', להזכירכם, טרם הומצא קיקסטארטר) בעזרתו הקליטה את אלבומה השלישי, It's Good, Eve.

זה אלבום כמעט עירום – פסנתר הוא הכלי הדומיננטי, כשלפרקים מגיחה גם גיטרה אקוסטית. הוא מלנכולי, עדין, שקט ברובו וכולל כמה מן השירים הכי יפים שכתבה וביצעה וונדה במהלך הקריירה, כמו Like a Hemisphere ו-Serious Richard, שמרחף אי שם בסופו. חרף הדמיון בין השירים והקצב הלאה שלו, מדובר באלבום כנה עם כתיבה נהדרת, שמהווה גשר בין שתי תקופות מוסיקליות של אמנית החותרת אל בסיס הקול והסגנון שלה. בנובמבר 2017, 21 שנים מאז הופץ לחנויות, It's Good, Eve עלה במלואו להאזנה ברשת.

It's Good, Eve משחק תפקיד משמעותי בקריירה של זמרת הנשמה הבלונדינית. לרגל צאת האלבום, וונדה ערכה הופעה בלוס אנג'לס בה נכח דיויד אי. קלי, שבאותה עת רקח את סדרת עורכי הדין החדשה שלו, "אלי מקביל". למעשה, קלי היה ידיד של וונדה הודות לאישתו, מישל פייפר, חברתה דאז מזה 14 שנים. הוא שמע את The Wildest Times of the World, מה שגרם לו לחשוב כי שפרד היא הקול שייצג נאמנה את הפן הרגשי בדמותה של עורכת הדין הנוירוטית. וונדה מספרת כי קלי חשב בראשית הדרך שקליסטה פלוקהארט תשיר את השירים, אך החליט לבסוף לפצל זאת (למזלנו).

תחילה היא הקליטה את השיר המדובר וגרסת כיסוי ל-Tell Him, שאמורה הייתה לשמש כשיר הנושא לסדרה. אלא שוונדה ומנהלה רצו את אחד משיריה למשימה, ולאחר שנגנה מספר רצועות בפני מספר מפיקים, נבחר Searchin' My Soul המקפיץ שהוקלט מדי כמה עונות בגרסה חדשה. השיר פתח במקור את אלבומה השני, The Radical Ligt, משנת 1992 – אלבום שנצבע בגוונים אקוסטיים אווריריים וכבר אז הפגין את אהבתה לסול, בלוז ובלדות רגישות. לאחר שלקחה חלק בצילומי סצנת הבר בפיילוט וקיבלה בקשות להקלטת שירים נוספים, החליטה שפרד להתיק את מקום מגוריה מניו יורק ללוס אנג'לס והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה ותינוקות מרקדים.

כש"אלי מקביל" עלתה לראשונה בארצות הברית, הייתי בחטיבת הביניים. אין לי מושג כמה זמן עבר עד שעלתה לראשונה בישראל, אבל זכור לי שעקבתי אחרי 3 העונות הראשונות באדיקות (כולל התכנית של דנה מודן, ששודרה מיד אחריה). זכור לי שהייתי מדבר על "אלי מקביל" בהתלהבות עם חברים בבית הספר, ביום שלמחרת שידור הפרק, מה שנשמע לי קצת מוזר עכשיו. אבל אולי זה לא מוזר. היה לי חבר לכיתה שהתמכר ל"מלרוז פלייס", אז מה אני יודע.

בכל אופן, עד שהסדרה התמוססה בעצב לנגד עיני עם הגעתו של בון ג'ובי לעונה החמישית, "אלי מקביל" התחבבה עלי מסיבות רבות, בין השאר בזכות המוסיקה והופעות האורח המהוללות. בכל שנות קיומה של הסדרה, וונדה שפרד הקליטה קרוב ל-500 שירים והשכילה להפוך כל אחד מהם לשלה. אישית, שני האלבומים הראשונים של "אלי מקביל", הם מהפסקולים הכי מהנים שנתקלתי בהם מתחום סדרות הטלוויזיה. לא משנה אם אתה נער מתבגר או סבתא בבית אבות, לשמוע את וונדה שפרד שרה את Sweet Inspirarion או A World Without Love זה תמיד תענוג.

בין הקאברים הפזורים בפסקולי הסדרה, שובצו גם שירים מקוריים שכתבה שפרד כאמנית סולו והתאימו לרוח המקבילית. שירים כמו: Read Your Mind ו-One Hundred Tears Away, שהופיע באלבומה השני בעיבוד שונה. אחד השירים הבולטים של וונדה (שזכה לגרסה מחודשת מפי, רחמנא לצלן, טיילור סוויפט), הוא Baby, Don't You Break My Heart Slow, שהפציע לראשונה באלבום הבכורה ומאז שב והתנגן לאורך הדיסקוגרפיה שלה במיליון ביצועים. את השיר היא מבצעת יחד עם אמילי סייליארז מהצמד "אינדיגו גירלז", עמן הופיעה בעבר.

במקביל לצאת הפסקול השני, Heart and Soul, בשנת 1999, וונדה שחררה את אלבום הסולו המוצלח By 7:30. ניכר כי העבודה על "אלי מקביל" דחפה אותה לכיוון פופי ורוקנרולי מבעבר, מה שהוביל ליצירה שאיזנה בין הרגישות העירומה והאינטימית של אלבומה הקודם לבין עיבודים בעלי נפח וצבע עשיר יותר, כשקולה נוכח בפרונט, חזק ומלא נשמה. הקו הזה המשיך, ברמות שונות של הצלחה, גם באלבומי הסולו הבאים – (From the Sun (2008), Chinatown (2002 ו-Rookie (2015) – כולל בלדות הפסנתר הדרמטיות שכה מזוהות עמה.

למעט Songs from Ally McBeal ו-Heart and Soul, הסדרה הפופולארית של קלי ניפקה שני פסקולים נוספים: אלבום שירי כריסמס, שכלל ביצועים קסומים של וונדה לשירים כמו This Christmas ו-Have Yourself a Merry Little Christmas, לצד נאמברים של כמה משחקני הסדרה למזמורי החג, בהם ג'יין קרקובסקי, ליסה ניקול קרסון ואפילו רוברט דאוני ג'וניור; ואת האלבום For Once in My Life, שכלל פחות וונדה (אם כי הקאברים שערכה בו לסינטרה וגילברט או'סאליבן הם בין היפים שלה, לטעמי) ויותר אמנים שבאו להתארח בבר הנחשק, כמו בארי ווייט, אנסטסיה, טינה טרנר, סטינג ואל גרין.

הקול של וונדה תמיד נשמע לי מזוקק. חשוף. ללא מטענים עודפים. השירים שלה, לרבות אלו מתוך אלבומי הסולו היפים שהוציאה במהלך הקריירה, עוסקים בכמיהה, בתלישות ובחיפוש; עטופים בעצבות ובמלנכוליה מתקתקה. שירי אהבה, יחסים ופרידה, שעל רבים מהם שורה מעין מעטה של קלאסיות המשווה להם איכות על זמנית. ייתכן כי זו הסיבה שהשירים והביצועים שלה לא ימאסו עלי לעולם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה טלוויזיה, מוסיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על שרה מחוץ לזמן: המוסיקה של וונדה שפרד

  1. בצלאל א הגיב:

    היא שרה נחמד, אני לא אומר שלא, אבל "מחוץ לזמן"
    הייתי חושב יותר על משהו כזה

    • עמית לוי הגיב:

      כן, אולי לא הכל באמת מחוץ לזמן. לאלבום הראשון שלה יש שרידי ניחוחות מהאייטיז וחלק מהשירים בקטלוג שלה לא ניתן להפריד משנות ה-90, אבל It's Good, Eve לדוגמא, הוא אלבום שקשה לתחם בזמן ספציפי וביצועים כמו For Once in My Life או Crying נשמעים כאילו נשלפו מאלבום ישן וכוסו כעת – באותה נשימה. יש לה לא מעט שירים שאני נהנה להאזין להם כבר קרוב לשני עשורים, ובמובן הזה אני מרגיש שהיא הצליחה ליצור משהו שאין לו תאריך תפוגה, כמו שירי פופ עונתיים שממאיסים את עצמם אחרי תקופה מסוימת למשל. מצד שני, ייתכן שאני סתם משוחד ופשוט מנסה להבין למה אני כל-כך אוהב את וונדה שפרד.

      • נירה הגיב:

        המוסיקה של וונדה שפרד נהדרת ונוגעת ברגשות החשופים באופן בלתי אמצעי,מרגשת ויפהפיה,כאילו שהזמן לא נגע בה. נושאי השירים אוניברסלים ואכן יש בהם כמיהה וחיפוש ואצלי גם געגועים לתקופות שעברו לבלי שוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s