סרט קצר על פי תסריט של אפטימיס פיליפו ~ 'סוף הפאקינג עולם' ~ התינוק שאף פעם לא גדל ~ החושים המתעוררים של ביורק

~

1. Baton / תסריט: אפטימיס פיליפו ("שן כלב", "הלובסטר") / בימוי: אלברט מויה / ספרד / 2016

מעטים הם התסריטאים בעולם הקולנוע שאזכור שמם בלבד הוא עילה מספקת לצפייה בסרט. התסריטאי היווני אפטימיס פיליפו הוא אולי לא שם מוכר לציבור כמו צ'ארלי קאופמן למשל, אבל הוא עדיין מעורר רטט של התרגשות בקרב צופיו הנאמנים של יורגוס לנטימוס והגל היווני החדש. בדומה לקאופמן, שלרוב הצליח למצוא במאים שפירשו את תסריטיו באופן חכם ויצירתי שלא טשטש את טביעת האצבע הייחודית שלו, גם פיליפו הצליח למצוא את הידיים המושלמות שיתאימו לכפפות שתפר. העלילות המקוריות, ההומור השחור, המוּזרוּת, הדד-פן והחיבה לריקודים מקריפים, תורגמו למסך תחת ידיהם הכשרוניות של אתינה רייצ'ל טסאנגארי ("שבלייה"), באביס מקרידיס ("L") וכמובן יורגוס לנטימוס שכתב אתו את מרבית סרטיו, החל מ"שן כלב" ועד לטרגדיה המהפנטת שעולה בימים אלו למסכים, "להרוג אייל קדוש", עליה זכו בפרס התסריט בפסטיבל קאן 2017.

עם זאת, מעניין להיווכח כי לאחר צאת הסרט "הרי האלפים" בשנת 2011, ניטש ויכוח באתרי אינטרנט יווניים לגבי מידת המקוריות שלו ושל "שן כלב", לאור דמיונם לשתי יצירות יווניות אחרות: הסרט המקסיקני "The Castle of Purity" של ארתורו ריפסטיין משנת 1973, שתיאר גבר הכולא את רעייתו וצאצאיו בטירה למשך 18 שנים, בה הם חיים בניתוק מוחלט מן העולם החיצון ומתנהלים על פי צווים שנקבעים על ידו; והרומן "Paravoli”, שיצא לאור ביוון ב-2006 ונכתב על-ידי סופר אתונאי בשם קונסטנטינוס צמיוטיס, על חברה המעניקה שירות ללקוחות שאיבדו את יקיריהן בדמות הדמיה משכנעת של המנוח בתלת-ממד.

לנטימוס טען כי מעולם לא שמע על סרטו של ריפסטיין אלא לאחר שהתקשורת היוונית העלתה זאת בפניו (ולאחר שמישהו העלה זאת בפניהם, כי גם להם לא היה מושג). בסופו של דבר, השניים צלחו את מהמורות הספקנות, בין השאר כאשר המשיכו במלאכת העשייה הקולנועית המובחנת שלהם והוכיחו מידה רבה של מקוריות בפרויקטים נוספים (כמו "הלובסטר", לדוגמא).

למעט "להרוג אייל קדוש", לאפטימיס פיליפו יש עוד שני כדורים בקנה: סרט חדש של באביס מקרידיס, "Pity", שיוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס הקרוב; וסרט קצר של הבמאי הקטלוני אלברט מויה, "Baton”. אף על פי שמוזר לשמוע את הטקסטים של התסריטאי היווני בלי ההגשה האוטיסטית מסרטי לנטימוס, מויה מעניק לתסריט הקצר של פיליפו טיפול אסתטי כה מרהיב שמצדיק לבדו את הצפייה. פיליפו נוטה לבנות עולמות קריפטים שפועלים על פי חוקים משלהם, ותהליך הפענוח של זה הנוכחי לא פשוט במבט ראשון. את הסרט צילם אוון פרוסופסקי, שאחראי גם על צילום הקליפ "אפטרלייף" של ארקייד פייר.

~

2. אלכס לותר יוצא לסיבוב בסוף העולם

יש שחקנים שגם בגיל 22 נדמה כי הם עדיין צריכים להציג תעודה מזהה כשהם מבקשים לקנות אלכוהול, ואלכס לות'ר הוא ללא ספק אחד מהם. את העובדה הזו הוא מנצל בתפקידו החדש כמתבגר הרסני שיוצא לחפש ריגושים בסדרה הקומית האפלה "סוף הפאקינג עולם", שמבוססת על רומן גראפי מאת צ'ארלס פורסמן.

בצעדים עקביים ומושכלים, לות'ר מפלס את דרכו בבטחה בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הבריטית. נקודת הפריצה שלו הגיעה עת גילם את אלן טיורינג הצעיר ב"משחק החיקוי", ומשם הסתער על כמה תפקידים מאתגרים כמו: מתבגר הומוסקסואל חובב שירה, בסרט הביכורים של אנדרו סטגל, "היפרדות"; וצעיר שנופל ברשתו של סחטן מסתורי, בפרק מסויט של "מראה שחורה".

למעט "סוף הפאקינג עולם", שכבר ערכה את הסיבוב שלה בערוץ 4 הבריטי בטרם עלייתה לנטפליקס, לות'ר ניבט אשתקד מערוץ BBC1 במסגרת העיבוד הטלוויזיוני שכתב קנת' לונרגן לרומן של א.מ. פורסטר, "זיכרונות מאחוזת הווארד".

פרק ראשון מתוך הרומן הגראפי, "The End of the F***ing World", מאת צ'ארלס פורסמן

~

3. Infinity Baby: סרט חדש לבמאי האינדי של "שבעה אחים סינים", בוב ביינגטון

ב"גלגל הצבע", הקומדיה הסרדונית של אלכס רוס פרי, בחורה מגיעה עם אחיה לביתו של פרופסור שהוא גם האקס שלה. הפרופסור, שמגולם על ידי השחקן והבמאי האמריקאי בוב ביינגטון, הוא דוגמא מובהקת ליכולת האדירה של פרי לכתוב דמויות שהשפה הופכת בפיהן לסכין קצבים, השוחטת כל מי שנקרה בדרכן באבחנות ארסיות ומדויקות. ביינגטון מגלם את הפרופסור בנון-שלנטיות מתנשאת וגועלית כמעט מענגת, שהופכת אותו לדמות זכירה במיוחד על אף שהוא מופיע בסצנה אחת בלבד.

לאורך השנים, ביינגטון כיכב בסרטים של אושיות אינדי נוספות כדוגמת אנדרו בוז'לסקי (מכוכבי תנועת הממבלקור) והאל הרטלי. כבמאי, סרטיו הוקרנו בין השאר בפסטיבלי הקולנוע SXSW ולוקרנו. בשנת 2015, הוא ביים את הקומדיה "7 אחים סינים" עם ג'ייסון שוורצמן, שכללה גם תפקידים קטנים לאלכס רוס פרי ואלכס קרפובסקי (שהופיעו יחד ב"רהיטים זעירים" של לינה דנהאם). איכשהו, כולם חברים של כולם.

סרטו החדש, Infinity Baby, עוסק ב"תינוקות שלא גדלים" ומציב את קירן קאלקין בתפקיד הראשי. יש להודות כי קאלקין מתגלה עם הזמן כסוג של ג'ייסון שוורצמן בעצמו, עם דמויות אורבניות חדות לשון, רק בהגשה קצת פחות חתומה – מה שהופך אותו לבחירה הולמת במיוחד עבור ביינגטון. הסרט הוקרן אשתקד בפסטיבל SXSW והקנה לבמאי מועמדות לפרס ע״ש אדם יאוך.

 ~

4. התעוררות חושים

למרות שהאזנתי לאלבום החדש של ביורק, "אוטופיה", לא מעט מאז שהופץ לחנויות, קשה לומר שאני יכול לזמזמם משהו מתוכו. כשאני חושב על האלבום – שנעשה תוך שיתוף פעולה עם המפיק האלקטרוני, ארקה – אני חושב פחות או יותר על בליל אמורפי של פצפוצים קסומים, חליליות שמימיות, משיחות עזות של צבע והילה מלאכית אופפת כל. יחד עם זאת, הרצועה שאני מוצא את עצמי חוזר אליה יותר מכל, היא זו שפותחת את האלבום: Arisen My Senses. רצועה שאכן מצליחה לרקום דימויי עוררות, טבע, הזדווגות והתפרצות צבעונית מרטיטת חושים.

אחרי הקליפים המושקעים שיצאו עד כה לרצועות מן האלבום, הנחתי שכבר לא נזכה בפרשנות ויזואלית לשיר המדובר. אבל מסתבר שביורק נמצאת בתקופת הנמלה החרוצה שלה שכן קליפ יפהפה, בהשתתפות ארקה, בירך את הרשת לפני כשבועיים. הקדישו לו את חושיכם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, טלוויזיה, טלוויזיה בריטית, מוסיקה, סרטים קצרים, קולנוע אינדי, קולנוע אמריקאי, קולנוע יווני, קולנוע ספרדי, קומיקס. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s