הו לורדי: סרט אימה קצר במוסקבה ~ פרק ראשון מתוך רומן ההתבגרות הגאה של פטריק נס ~ בקתת הפחד ~ הזהות הקווירית של "קאב ספורט"

~
1. Pyotr495 / בימוי: בלייק מוסון / קנדה, גרמניה / 2016
נכון לשנה זו, 23 מדינות ברחבי העולם מאפשרות רשמית לקיים נישואים אזרחיים בין בני אותו המין. הולנד (כמתבקש?) הייתה הראשונה להשליך את הפתיתונים, כשהשנה הצטרפו לחגיגה גרמניה, מלטה וטאיוואן, שעתידה להפוך למדינה הראשונה באסיה המכירה בנישואים חד-מיניים. כמו כן, ישנן מדינות נוספות המאפשרות לעשות זאת בחלק מן האזורים, כמו מקסיקו ואוסטרליה.
בישראל אפשר בינתיים רק לחלום שדבר כזה יקרה. כאשר ההומוסקסואל המוצהר הראשון שנבחר לכהן כחבר כנסת במפלגה ימנית (חה!) בורח מהמליאה בעת הצבעה על חוקים פרו-להט"בים; כאשר הכנסת דוחה פעם אחר פעם את הצעת חוק הפונדקאות; כאשר המדינה מודיעה לבג"ץ כי היא מתנגדת לאימוץ ילדים בידי זוגות הומואים ולסביות מחשש להעמיס עליהם "תחושה של חריגות" או כאשר היא מתחייבת בפני רוסיה שלא לאפשר ללהט"בים לאמץ ממנה – לא קשה להסיק שעתיד ורוד לא הולך להתרגש עלינו בקרוב.
לא מנחם אמנם, אבל אנחנו עוד במצב טוב יחסית למקומות אחרים בעולם בהם להט"בים מושתקים, נרדפים או עומדים בפני סכנת חיים של ממש. השנה החלו להצטבר עדויות מזעזעות על רדיפה של הומואים בצ'צ'ניה; בעוד רוסיה כבר מזמן הפכה סינונימית ל"הומופוביה", אחרי העברת החוק שאוסר על הפצת "תעמולה הומוסקסואלית" – מטרייה שקרית, רחבה ומגוחכת שנועדה לסתום את הגולל על דיון בזכויות להט"בים ולהעלים קהילה שלמה מן המרחב הציבורי, בבחינת אם לא מדברים על זה, אזי זה לא קיים. הרוח הרעה שמנשבת ברחובות רוסיה, הובילה למעשי אלימות והתעללות מתועדים כנגד צעירים להט"בים שחייהם הפכו לגיהינום.
מתוך הרקע הזה צומח סרט האימה המסוגנן של הבמאי הקנדי בלייק מוסון, "PYOTR495”. אף-על-פי שעיסוק בתוכן להטבי במסגרת ז'אנר האימה הוא לא דבר חדש – ויעידו על כך סרטים כמו "אל.איי. זומבי", "הסמוראי", "ג'יימי מרקס מת", "סיוט ברחוב אלם 2" ואחרים – סרטו הקצר של מוסון עושה בז'אנר שימוש מפתיע ומרענן. הסרט הוקרן בשרשרת ארוכה של פסטיבלים ואף זכה בפרס סרט האימה הקצר הטוב ביותר בפסטיבל רוד איילנד שנערך בשנה שעברה.
~
2. Release: פרק ראשון מתוך רומן ההתבגרות הגאה של פטריק נס
"אדם יאלץ לקנות את הפרחים בעצמו" – זהו משפט הפתיחה של ספר הנעורים החדש "Release" שחיבר הסופר הבריטי העסוק, פטריק נס. אלו מכם שצפו בסרט "השעות", קראו את הרומן זוכה הפוליצר של מייקל קנינגהם או הרהיבו עוז לקרוא את הספר של ורג'יניה וולף משנת 1925, לא התקשו ודאי לזהות הדים למשפט הפתיחה המפורסם של "גברת דאלווי". וכפי שספרה של וולף תיאר יום בחייה של אישה אחת, ספרו של נס מתאר יום בחייו של… נער גיי בן 17. והיום הזה לא הולך להיות האנקי דורי. קריאה בשני הפרקים הראשונים חושפת שילוב של אלמנטים פנטסטיים, מה שלא ממש מפתיע לאור העובדה שנס הוא גם תסריטאי הסדרה הבריטית "Class", שעסקה בגיי מתבגר שמתמודד עם שיט מעולם אחר. סדרה שאגב לא תשוב לעונה שנייה.
מעניין יהיה לראות האם הוצאה מקומית כלשהי תמצא לנכון לשחרר את "Release" בעברית. בהתחשב בכך שלאחרונה ראו בישראל ספרים ורודים לצעירים כמו "ארי ודנטה מגלים את סודות היקום" ו"סיימון מוצא את דרכו" (שעתיד לצאת כסרט בשנה הבאה), זו נדמית כאפשרות לא-בלתי-מתקבלת-על-הדעת. מה גם שכמה מספריו של נס כבר תורגמו לשפת הקודש: טרילוגיית "כאוס מהלך" המדבית, בהוצאת כנרת זמורה ביתן; ו"7 דקות אחרי חצות", בהוצאת אוקיינוס / מודן, שהופץ אשתקד בסמוך לעליית העיבוד שביים חואן אנטוניו באיונה, על-פי תסריט של נס. מישהו יודע?
~
3. Rift: סרט אימה איסלנדי על בקתה, גברים, ומערכת יחסים
ואם כבר דיברנו על גייז בסרטי אימה, שווה לשם עין על "Rift" – הפיצ'ר השני של הבמאי-תסריטאי האיסלנדי, ארלינגר תורודסן. שנה אחרי שגודמונדור ארנאר גודמונדסון הביא לנו את סרט ההתבגרות הגאה "אבן בלב", ארץ הקרחונים מייצאת מנה נוספת של גאווה והפעם בסרט אימה שזכה ביולי האחרון בפרס "החזון האמנותי", בפסטיבל אאוטפסט שבלוס אנג'לס.
"Rift" נפתח בשיחת טלפון מטרידה שמקבל בחור בשם גונאר מהאקס שלו, איינר, המצוי בבקתה מבודדת ונשמע כמי שעומד לפגוע בעצמו. כאשר גונאר מגיע לבקתה, הוא מגלה שם דברים שלא העלה בדמיונו. הרעיון של סרט אימה המובל על-ידי שני בחורים שהיו בעבר במערכת יחסים זוגית נשמע מעניין וגם הטריילר עושה רושם דומה. כיאה לאתר ההתרחשות – הנופים והאווירה החורפית נבזקים בנדיבות להעצמת הרושם החזותי. דאם איסלנד.
~
4. הו לורד: רצועה ממכרת שתהפוך לשיר הנושא של כל הומו חדור אמונה
טים נלסון וסם נטרפילד, הכירו זה את זה כאשר היו בני 12. הם גדלו בסביבה דתית בעיר בריזביין שבאוסטרליה, והפכו חברים טובים לאורך השנים. בתיכון החל נלסון לכתוב שירים עת פגש בזואי דייוויס ודן פוסארי שהפכו לחלק מלהקת "קאב ספורט", שהקים בשנת 2010, יחד עם נטרפילד. שנתיים לאחר מכן שחררה רביעיית האינדי-פופ את האי.פי Told You So, ולאחריו את Paradise, שהקפיצו אותם לסיבוב הופעות בפסטיבלי מוסיקה ברחבי העולם. רק בשנת 2016 הופץ לחנויות אלבום הבכורה This Is Our Vice, שכלל נגיעות סינת' על מצע פופ רך וחלומי משהו.
אשתקד העניינים תפסו זווית מעניינת. טים וסם יצאו מהארון והשנה הכריזו כי הם מאורסים זה לזה! את האהבה המתוקה שלהם ניתן לראות בקליפ ששחררו לאחרונה, O Lord, עבור רצועה מתוך אלבומם החדש, Bats. אני מת על זה כשהרכבים מוסיקליים מאמצים את הזהות הקווירית שלהם. במקרה שלהלן, קאב ספורט הלכו עד הסוף עם מחווה לאסתטיקה קווירית אייטיזית שעל הדרך מעלה אסוציאציות ליצירות קאמפ כ"נרקיס ורוד" של ג'יימס בידגוד (טוב, אולי קצת נסחפתי). רצועה ממכרת שתהפוך ודאי לשיר הנושא של לא מעט הומואים חדורי אמונה.
~
בהזדמנות זו מומלץ להאזין לגרסת הכיסוי השמימית שבצעה הלהקה האוסטרלית ל"Ultralight Beam" – הרצועה שפותחת את האלבום האחרון של לא אחר מאשר קניה ווסט, The Life of Pablo.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, מוסיקה, ספרות גאה, ספרים שצריך לתרגם, סרטים קצרים, קולנוע איסלנדי, קולנוע קנדי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s