פסטיבל ירושלים 2017: מה כדאי לראות?

ב-13 ביולי תיפתח המהדורה ה-34 של פסטיבל הקולנוע ירושלים, שיערך באולמות הסינמטק, בלב סמדר ובקולנוע יס פלאנט. סרטו הטרי של מישל הזנוויציוס, "יוצא מן הכלל", נבחר לפתוח את 10 ימי הפסטיבל באירוע חגיגי שיערך כמיטב המסורת בבריכת הסולטן. הזנוויציוס אף יכבד את המאורע בנוכחותו וישרה על הבאים קצת שארם צרפתי.
בתחרות הסרט הבינלאומי הטוב ביותר יתמודדו השנה 12 פיצ'רים; ובתחרות חג'ג' לקולנוע ישראלי עלילתי יעשו זאת שבעה סרטים באורך מלא: "אוויר קדוש" לשאדי סרור, "האופה מברלין" לאופיר ראול גרייצר, "געגוע" לשבי גביזון, "מוטלים בספק" לאלירן אליה, "מות המשוררת" לדנה גולדברג ואפרת מישורי, "משפחה" לרוני קידר ו"פיגומים" למתן יאיר.
במהלך ימי הפסטיבל תיערך רטרוספקטיבה לסרטיו של הקולנוען הצרפתי ז'אן-פייר מלוויל; וכן הקרנות מיוחדות של יצירות ישראליות, בהן עותק דיגיטלי משוחזר של "מצור" (1969) לג'ילברטו טופאנו, בכיכובם של גילה אלמגור יהורם גאון ודן בן-אמוץ; וסרטו התיעודי של עמוס גיתאי מ-1983, "יומן שדה", המתעד את פעילות צה"ל בשטחים לפני ובזמן מלחמת לבנון (הכנה טובה למי שמתכוון לצפות בירושלים ב"סרט ההמשך" שלו, אשר הוקרן לאחרונה בפסטיבל קאן, "ממערב לירדן").
למעט מישל הזנוויציוס, עד כה לא פורסמו שמות נוספים שיגיעו לחגיגה הקולנועית בירושלים. כזכור, טרנטינו הוצנח אשתקד ברגע האחרון, כך שהפתעות בגזרת האורחים עשויות להתגלות בסמוך לפתיחה. עם זאת, קשה להאמין שיצליחו להתעלות על ההייפ שיצר האיש והסנטר עם הגעתו לעיר הקודש (אלא אם כן יביאו את דניאלה פיק).
פסטיבל ירושלים 2017 כולל המון סרטים מעניינים אך נעדרים ממנו – לפחות בשלב זה – כמה שמות שמאוד קיוויתי למצוא: הסאטירה של רובן אוסטלנד על עולם האמנות, "הכיכר", שקטפה את פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון; החדשים של מיכאל הנקה, יורגוס לנטימוס, אנדריי זוויאגינצב, נוח באומבך, טוד היינס, רובין קמפילו, מיגל ארטטה, קורנל מונדרוצו וז'אן סטפן סובר; העיבוד לרומן הגאה "קרא לי בשמך" שביים לוקה גואדאנינו האיטלקי; "חולדות חוף" שזיכה את אלייזה היטמן בפרס הבמאית הטובה ביותר לדרמה בפסטיבל סאנדנס; "הארטסטון" האיסלנדי; והסרט הצ'ילאני שכתב אלחנדרו זמברה המוכשר, "חיי משפחה". קולנוע יפני נעדר בכלל מן הליין-אפ ובעיקר מבאס שלא הביאו את "התירוץ הארוך" למיווה נישיקאווה או את סרט פלישת החייזרים של קיושי קורוסאווה, "לפני שניעלם".
אז מה כן אפשר למצוא באולמות הממוזגים של ירושלים? להלן כמה הצעות.
~
1. יציאות זהב / בימוי: אלכס רוס פרי / ארה"ב, יוון
"גלגל הצבע", "תקשיב פיליפ" ו"מלכת העולם", הפכו את אלכס רוס פרי לאחד מבמאי האינדי הכי אהובים עלי בשנים האחרונות. מעבר לתצוגות המשחק המעולות שהוא מפיק משחקנים נהדרים כמו ג'ייסון שוורצמן ואליזבת מוס, אני חולה על הדיאלוגים החדים, הארסיים והמבדרים שניתזים בצרורות מפי הדמויות שלו, שלא נרתעות מלהיות מרושעות ומגעילות אחת לשנייה; על העולמות האינטלקטואליים של סופרים ואמנים; על סצנות המסיבה האיומות שמלאות בהיפסטרים; על הקלוז אפים העזים; על הצילום המגורען והדינמי של שון פרייס וויליאמס, והרשימה עוד ממשיכה.
"יציאות זהב", סרטו החדש של פרי שהוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס, עוסק בסטודנטית אוסטרלית שמבלה את זמנה בחו"ל ומפירה את האיזון בחיי שתי משפחות בברוקלין. למרבה האושר, גם הפעם פרי חובר לשוורצמן, שלוש שנים אחרי שהפיק ממנו את ההופעה הכי אדירה בקריירה שלו ב"תקשיב, פיליפ". עוד משתתפים: אמילי בראונינג, אדם הורוביץ', מרי-לואיז פרקר, קלואי סביני ואנלי טיפטון.
~
2. על החוף, בלילה, לבד + אתה ושלך / בימוי: הונג סאנג-סו / דרום קוריאה
לאור הצלחת "נכון לעכשיו, טעינו אז" בפסטיבל ירושלים הקודם והעובדה שלהונג סאנג-סו יצאו מאז ארבעה סרטים חדשים שהוקרנו בקאן, ברלין וסן סבסטיאן, השאלה הייתה לא האם יביאו סרט חדש של הונג סאנג-סו למהדורה ה-34 של פסטיבל ירושלים, אלא כמה.
ובכן, הרימו את כוסית הסוג'ו שלכם לרגל שני סרטים של המאסטר הקוריאני: "על החוף, בלילה, לבד" – כשם שירו של וולט ויטמן – שזיכה את המוזה והאהבה החדשה של הונג, קים מין-הי, בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ברלין (הסרט הוא גם אחד מ-12 המתמודדים במסגרת התחרות הבינלאומית בירושלים); ו"אתה ושלך" שזיכה את הונג בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל סן סבסטיאן האחרון. בפרפרזה על הציטוט האלמותי של מירי מסיקה: עכשיו, ברגע זה התחיל פסטיבל ירושלים.
~
3. יוצא מן הכלל / בימוי: מישל הזנוויציוס / צרפת
טכנית, פסטיבל ירושלים מתחיל עוד קודם לכן בבריכת הסולטן עם סרט הפתיחה "יוצא מן הכלל" של מישל הזנוויציוס. כאמור, במאי "הארטיסט" יפקוד בנוכחותו את ההקרנה שוודאי תגרוף אליה את חובבי הגל החדש, את חובבי גודאר בואכה 1967 ואת חובבי לואי גארל בגרסתו המקלישה, מגלם את הבמאי הצרפתי האיקוני. אחרי הביקורות הפושרות שספג הזנוויציוס על סרט המלחמה "החיפוש", יתכן כי "יוצא מן הכלל" – שהוקרן בתחרות המרכזית בפסטיבל קאן – ישיב את הבמאי זוכה האוסקר אל הפדסטל.
~
4. ארץ אלוהים / בימוי: פרנסיס לי / בריטניה
דרמת הביכורים של פרנסיס לי מסתמנת בינתיים כאחד הסרטים הגאים הבולטים של השנה: הסרט היה מועמד לפרס טדי בפסטיבל ברלין וזיכה את יוצרו בפרס הבמאי הטוב ביותר במסגרת התחרות הדרמטית העולמית בפסטיבל סאנדנס. "ארץ אלוהים" מבוסס בחלקו על חייו של לי ועוסק ביחסים שבין מגדל כבשים צעיר לבין פועל רומני שנשכר לעזור לו בעבודה. וייב ברוק מאונטני, מזג אוויר סגרירי ויצרים מתלהטים בין גברברים נאים זה בדיוק מה שהקיץ הזה צריך מבחינתי.
~
5. אש חופשית / בימוי: בן ויטלי / בריטניה, צרפת
העיבוד המצופה של בן ויטלי לרומן המד"ב הדיסטופי של ג'יי. ג'י. באלארד, "היי רייז", היה חתיכת ברדק. מסוגנן אמנם, אפילו מרהיב לפרקים, אבל נעדר קוהרנטיות והתפתחות משכנעת. "אש חופשית", שוויטלי ביים מיד אחריו, עושה רושם פחות עמוס ומבקש לספק את הכיף הטהור שרק קרבות אקדחים מסוגננים לעילא יכולים לספק. ויטלי חוגג בסרטיו את ההיבט המוטרף של האלימות והפעם הוא עושה זאת בסיפור על שתי קבוצות גנגסטרים עתירות שיק, בבוסטון של 1978, הנפגשות במפעל נטוש כדי להשלים עסקת נשק. אצל ויטלי כמו אצל ויטלי, רק דבר אחד בטוח: זה ייגמר בדם.
~
6. פארק / בימוי: סופיה אקסרצ'ו / יוון, פולין
התקווה לראות את הסרט החדש של יורגוס לנטימוס תיאלץ להשהות את עצמה עד להודעה חדשה (או עד לפסטיבל חיפה?), אבל זה לא אומר שהליין-אפ הירושלמי אינו כולל לפחות נציגות יוונית אחת ראויה: "פארק". דרמת התבגרות העוסקת בחייהם של חבורת נערים במהלך קיץ סוער באתונה.
בפסטיבל טורונטו הגדירו את דרמת הביכורים של הבמאית-תסריטאית סופיה אקסרצ'ו כאחד הסרטים המצופים ביותר שיצאו מיוון בשנים האחרונות ויש להודות שהטריילר המעולה שלו אכן נראה מבטיח. הסרט היה מועמד לשורה ארוכה של פרסים בפסטיבלים בינלאומיים, וזיכה את אקסרצ'ו בפרס הבמאית החדשה בפסטיבל סן סבסטיאן.
~
7. הפרא / בימוי: אמט אסקלנטה / מקסיקו, דנמרק, צרפת, גרמניה, נורבגיה, שווייץ
"תחשבו 'מתחת לעור' מדומיין מחדש על-ידי קרלוס רייגאדס", כתב הפרוגרמר של פסטיבל לונדון בבואו לתאר את היצירה המסתורית החדשה של הבמאי המקסיקני אמָט אסקלנטה. 3 שנים אחרי שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן עבור דרמת הפשע האלימה "הלי", אסקלנטה הקרין אשתקד את "הפרא" בפסטיבל ונציה: דרמה משפחתית ספוגה במדע-בדיוני ואימה, העוסקת בזוג הורים שחייהם משתנים בעקבות מפגש עם יצור מסתורי. אלו מאתנו שפספסו אותו בפסטיבל קולנוע דרום, יוכלו להשלים את החוויה בירושלים. נראה מרהיב.
~
8. האורניתולוג / בימוי: ז'ואאו פדרו רודריגז / פורטוגל, צרפת, ברזיל
כבר קרוב לעשרים שנה שהבמאי הפורטוגלי ז'ואאו פדרו רודריגז מאתגר את העולם בקולנוע הקווירי הנועז והפרובוקטיבי שלו. החל מסרטו הראשון, "פאנטום" (2000) – דרמה טרנסגרסיבית הכוללת סצנה אוראלית בלתי נשכחת בשירותים ציבוריים – ועד ליצירה ההיברידית "הפעם האחרונה שראיתי את מקאו" (2012). סרטו החדש, "האורניתולוג", עוסק בחוקר עופות שנקלע למסע מסתורי ביער לאחר שסירתו נסחפה בזרמי הנהר. הסרט, שמושפע מיצירתו של פאזוליני, זיכה את רודריגז בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל לוקרנו.
~
9. הצד האחר של התקווה / בימוי: אקי קאוריסמקי / פינלנד, גרמניה
לצערי לא יצא לי כמעט לצפות בסרטים של הבמאי הפיני אקי קאוריסמקי, למעט "איש ללא עבר" (2002) באחד השיעורים של יגאל בורשטיין. זכור לי שחיבבתי את הסגנון האוף-ביטי, את ההומור החתום, את העיצוב הקומי משהו של העמדות ופריימים ואת הגישה ההומניסטית שלו. רוח של אנושיות וטוב לב שנושבת מהטון המיוחד ומהאופן שבו הוא מטפל בדמויות.
על-פי הטריילר של סרטו החדש, נראה כי האלמנטים הללו מופיעים גם כאן. "הצד האחר של התקווה", שזיכה את קאוריסמקי בפרס דוב הכסף לבימוי בפסטיבל ברלין, מתאר מפגש מקרי בין סוכן מכירות למבקש מקלט סורי בפינלנד של ימינו, ואת ההשפעה ההדדית של האחד על חיי האחר. הסרט יעלה להקרנות מסחריות בישראל במקביל לפתיחת הפסטיבל.
~
10. 78/52 / בימוי: אלכסנדר פיליפ / ארה"ב
אם יערך מדגם ובו ישאלו אנשים מהי לדעתם הסצנה המפורסמת ביותר בתולדות הקולנוע, לא מופרך להעריך כי רבים יציינו את "סצנת המקלחת מ'פסיכו'". לא בטוח שהם אפילו ראו את 'פסיכו' (כל שכן את שלושת ההמשכים שלו), אבל את סצנת המקלחת כולם זוכרים. החל מהדקירות המוסיקליות של ברנרד הרמן ועד לעין הפקוחה של ג'נט לי.
הדוקומנטריסט השוויצרי אלכסנדר או. פיליפ ("העם נגד ג'ורג' לוקאס"), החליט לקחת יוזמה וביים את "78/52": סרט דוקומנטרי שמפרק לגורמים את הסצנה האלמותית שהתנחלה בזיכרון הקולקטיבי והשפיעה עמוקות על עולם הקולנוע. הסרט כולל ראיונות עם גיירמו דל טורו, ברט איסטון אליס, קארין קוסאמה, אלי רות' ופיטר בוגדנוביץ'. אני ממש מקווה שהוא תפס גם את סקורסזה, ז'יזק ודה פלמה לשיחה (בייחוד לאור הסרטון שמראה כיצד סצנת המקלחת מהדהדת ברבים מסרטיו של המאסטר האמריקאי).
~
11. הסדנה / בימוי: לורן קנטה / צרפת
הדרמה עטורת הפרסים של רובין קמפילו, "120 פעימות לדקה", אמנם לא תוקרן בפסטיבל ירושלים, אך ניתן יהיה למצוא את הדרמה הריאליסטית, "הסדנה", שכתב יחד עם הבמאי הצרפתי לורן קנטה. עלילת הסרט מתמקדת ביחסים הטעונים שבין סופרת מתח ותיקה המנחה סדנת כתיבה בדרום צרפת, לבין אחד הכותבים הצעירים שמשתתפים בה. "הסדנה", שהוקרן במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן, מהווה את שיתוף הפעולה החמישי של קמפילו וקנטה אחרי "פסק זמן" (2001), "הדרך דרומה" (2005), "בין הקירות" (2008) ו"פוקספייר" (2012).
~
12. אבודה בפריז / בימוי: דומיניק אבל, פיונה גורדון / צרפת, בלגיה
הקומדיה החדשה של דומיניק אבל ופיונה גורדון, היא עוף מוזר בליין-אפ של הפסטיבל אך בשורה משמחת לא פחות. כמו לורן באקול והמפרי בוגרט, פול ניומן וג'ואן וודוורד או קורטני קוקס ודיוויד ארקט, גם דומיניק אבל ופיונה גורדון הם זוג נשוי שמככב יחד על המסך לאורך שנים. הוא – בלגי, היא – קנדית שנולדה באוסטרליה, ויחד עם ברונו רומי הם ביימו, כתבו ושיחקו יחד בשלושה סרטים: "הקרחון" (2005), "רומבה" (2008) ו"הפייה" (2011), שפתח את שבוע המבקרים בפסטיבל קאן – סרט משונה ומצחיק שמשלב הומור פיזי, סדרה בלתי פוסקת של גאגים (חלקם קורעים חלקם פחות), ריקודים, שירה, צבעוניות מופגנת והשפעות קומיות קלאסיות, החל משוטרי קיסטון ועד ז'אק טאטי. היופי הוא שהם מצליחים לקשור את הכל לסיפור עלילה שלם ופנטסטי שלא מרגיש כמו אסופה רנדומלית של מערכונים. ב"אבודה בפריז" נראה שהם ממשיכים בקו הסלפסטיקי שלהם – החזות השרוכית/דחלילית של פיונה הורסת אותי – כשהפעם ברונו רומי הוא על תקן שחקן בלבד.
~
13. הפיתוי / בימוי: סופיה קופולה / ארה"ב
סופיה קופולה נכנסה השנה לדפי ההיסטוריה של קאן כאישה השנייה בתולדות הפסטיבל שזכתה בפרס הבמאית הטובה ביותר – 56 שנים מאז עשתה זו הבמאית הסובייטית, יוליה סולנצבה. קופולה רשמה את ההישג על בימוי האדפטציה המחודשת לספרו של תומאס קאלינן, "הנקמניות". הספר עובד בעבר לקולנוע על-ידי דון סיגל, שליהק לתפקיד הראשי את אייקון הגבריות המחוספסת, קלינט איסטווד. עלילת הסרט מתרחשת בימי מלחמת האזרחים האמריקאית ועוסקת במתרחש בפנימייה לבנות לאחר שחייל פצוע (קולין פארל) נאסף אל שעריה. "הפיתוי" – שמפגיש את ניקול קידמן, קירסטן דנסט ואל פנינג בחלל אחד – הוא בין הסרטים שיתמודדו השנה על פרס ווילף בתחרות הסרט הבינלאומי הטוב ביותר.
~
14. מאהב כפול + פרנץ / בימוי: פרנסואה אוזון / צרפת
לא פחות מ-17 סרטים באורך מלא יצר פרנוסאה אוזון ב-19 השנים האחרונות. אלו מכם שמנסים להדביק את הקצב של הבמאי הצרפתי החרוץ, יוכלו להשלים בפסטיבל את שני סרטיו האחרונים: "פרנץ", שהוקרן בפסטיבל ונציה, אודות מפגש בין צעירה שמבכה את מות ארוסה בצרפת לאחר מלחמת העולם השנייה, לבין צעיר מסתורי שבא להניח פרחים על קברו; והמותחן הפסיכו-סקסואלי "מאהב כפול", אודות מערכת יחסים רומנטית שמתפתחת בין אישה שברירית לפסיכואנליטיקאי שלה. סרטו האחרון, שהוקרן בפסטיבל קאן, יעלה גם להקרנות מסחריות ב-20 לחודש.
~
15. גוד טיים / בימוי: ג'וש ספדי, בני ספדי / ארה"ב
הקריירות של קריסטן סטיוארט ורוברט פטינסון מאז "דמדומים" הן ללא ספק בין הנתיבים הכי לא שגרתיים של שחקנים פופולאריים שסירבו לתת לתפקיד אחד להגדיר אותם. הם הנינט טייב של עולם הקולנוע. צעירים שהפכו לשמות הכי חמים בזכות להיט מסחרי שהשתלט להם על החיים ובמקום להמשיך במסלול המוגדר, הפנו לו עורף והחלו לבנות עצמם מחדש בשדה האינדי-אמנותי תוך שהם מקלפים מעליהם עוד ועוד קהל ספקני במטרה להוכיח שיש בהם הרבה יותר משנראה לעין.
מנהל פסטיבל קאן, תיירי פרמו, כינה את סטיוארט "המלכה של קאן", ובכך נתן את הגושפנקה הסופית למעמדה הרם בסצנת הארט האוס; בעוד פטינסון כיתת רגליו בין הסטים של דיוויד קרוננברג, בריידי קורבט וג'יימס גריי, בכדי להראות שהוא לא רק פרצוף יפה ועור מנצנץ. התפקיד האחרון שלו בסרטם של האחים ספדי, עושה רושם כאחד מציוני הדרך המשמעותיים בקריירה המתעצבת שלו. סרט אורבני מחוספס אודות צעיר במנוסה שמנסה לשחרר את אחיו מהכלא לאחר שוד שהשתבש. פטינסון נראה כאן טוטאלי מאי פעם ויהיה מעניין לראות את זה בייחוד דרך העדשה הדינמית של שון פרייס וויליאמס (שצילם גם את "יציאות זהב" לאלכס רוס פרי).
~
16. חקלאי קטן / בימוי: הובר שארול / צרפת
אף על פי שמשמח למצוא את החדשים של אקי קאוריסמקי ופרנסואה אוזון, נוכל לאתר אותם על המסך הגדול גם מחוץ לגבולות ירושלים. פסטיבלי קולנוע הם הזדמנות מצוינת לפקוד דווקא את הסרטים העלומים ולהמר על יוצרים חדשים שקשה לתפוס בדרך אחרת. "חקלאי קטן", שהוקרן במסגרת שבוע המבקרים בפסטיבל קאן, הוא בדיוק סוג הסרטים האלה. על-פי התקציר: "חייו השלווים של רפתן צעיר נקלעים לסחרור כשמגיפה קטלנית מתחילה לפשוט ברפתות ברחבי צרפת ואינה פוסחת על העדר שלו". יצירת ביכורים של במאי-תסריטאי צרפתי אלמוני, שנראית ונשמעת חביבה בהחלט.
~
17. לה פמיליה / בימוי: גוסטבו רונדון-קורדובה / ונצואלה, צ'ילה, נורבגיה
יצירת ביכורים נוספת שנראה כי שווה להמר עליה היא דרמת ההתבגרות "לה פמיליה" שביים הקולנוען הוונצואלי, גוסטבו רונדון קורדובה. הסרט דובר הספרדית, שהוקרן אף הוא בשבוע המבקרים בפסטיבל קאן, עוסק באב ובנו המתגוררים בשכונת פועלים בעיר קראקס, בירת ונצואלה. השניים נאלצים לנוס על חייהם לאחר שהבן מסתבך בתקרית אלימה.
~
18. פאטי קייקס / בימוי: ג'רמי ג'ספר / ארה"ב
סרט הביכורים של הבמאי, תסריטאי והמלחין ג'רמי ג'ספר, נחשב לאחד הלהיטים שיצאו מפסטיבל סאנדנס האחרון. במשפט אחד: צעירה לבנה מג'רזי מבקשת להגשים את עצמה כראפרית. בתפקיד הראשי מככבת השחקנית האוסטרלית דניאל מקדונלד, בעוד השירים המקוריים לסרט נכתבו על-ידי הבמאי האמריקאי.
זוהי, אגב, אינה טבילת האש הראשונה של ג'ספר בעולם המוסיקה. ברזומה שלו ניתן למצוא גם בימוי קליפים לפלורנס אנד דה מאשין וסלינה גומז, שהתברגו למועמדויות בטקס פרסי ה-VMA של MTV.
~
19. מאהב ליום אחד + בצלן של נשים / בימוי: פיליפ גארל / צרפת
בזמן שבנו מגלם את אחד הבמאים הבולטים ביותר בתנועת הגל החדש הצרפתי, פיליפ גארל מביים את בתו בסרט שמרגיש כאילו נלקח מאותה תקופה בדיוק. זה לא באמת אמור להפתיע שכן גארל האב היה חלק מן התנועה בזמן אמת. החל מ-2011, פיליפ גארל מביים סרט אחת לשנתיים ובירושלים יוקרנו שניים מסרטיו האחרונים: "בצלן של נשים", שנבחר לפתוח את מסגרת השבועיים של הבמאים בקאן 2015, על שלישיית אהבים בפריז; ו"מאהב ליום אחד", שהוקרן לאחרונה באותה המסגרת, על בת שמגלה כי אביה יוצא עם צעירה בת גילה.
~
20. האשה שעזבה / בימוי: לאב דיאז / פיליפינים
יחידי הסגולה שהעזו להתנסות אשתקד בחוויה הקולנועית בשחור-לבן שנקראת "שיר ערש למסתורין הנוגה" שביים לאב דיאז, יצאו מן האולם כעבור 8 שעות וחמש דקות. הפעם, הבמאי הפיליפיני ביים סרט קצר (במונחים שלו לפחות), "האישה שעזבה", שאורכו 226 דקות בלבד. "האישה שעזבה" – אותו דיאז גם כתב, צילם וערך – מתמקד בסיפורה של אישה אשר יוצאת מן הכלא לאחר שריצתה 30 שנות מאסר על פשע שלא ביצעה. כעת היא מתכננת נקמה. הזוכה הגדול של פסטיבל ונציה לשנת 2016.
~
ועוד 5 סרטים שראוי לציין: "הרוחות של ישמעאל" לארנו דפלשן, סרט הפתיחה של פסטיבל קאן, בכיכובם של שרלוט גינסבורג, מריון קוטיאר, לואי גארל ומתייה אמלריק; "מניפסטו" לג'וליאן רוזפלדט, בו קייט בלאנשט מוכיחה לג'יימס מק'אבוי כיצד מגלמים 13 דמויות בסרט אחד; "אני לא מכשפה" לרונגאנו ניוני; "אדם של יושרה" לבמאי האירני מוחמד רסולוף, זוכה הפרס הראשון במסגרת "מבט מסוים"; וזוכה פרס איגוד הביקורת הבינלאומי במסגרת השבועיים של הבמאים, "מפעל של שום דבר", בן 176 הדקות, שביים פדרו פיניו הפורטוגלי.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פסטיבלי קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s