הפדיחה בטקס האוסקר הייתה נמנעת לו רק העניקו את פרס השחקנית הטובה ביותר למי שבאמת הייתה ראויה לו

כולם כבר יודעים מה קרה. הפאק-אפ הגדול ביותר בתולדות האוסקר. מגישי הפרסים המתחלפים מקבלים מעטפה ובה שם הזוכה. אלא שישנן שתי מעטפות – מעטפת גיבוי שאמורה להיות מושמדת ברגע שהמעטפה המקורית נפתחת. במקום לקבל את המעטפה בקטגורית הסרט הטוב ביותר, קיבלו וורן בייטי ופיי דנאוויי את מעטפת הגיבוי שבישרה על הזוכה בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר: אמה סטון, "לה לה לנד". בייטי המבולבל נשא עיניים לסטון – שדקות ספורות קודם לכן עמדה נרגשת על הבמה והכריזה שהיא מתכוונת לחבק את חבריה – ומשם לדנאוויי שפירשה את הסיטואציה כניסיון להעצים את המתח. לבסוף, נחו עיניה על הכרטיס שנדחף לכיוונה והיא בישרה על "לה לה לנד" כמנצח הגדול. למרבה האירוניה, המפיקים שעלו לבמה אכן חיו בלה לה לנד שכן הזוכה האמיתי, כפי שהתברר זמן קצר לאחר מכן, היה "אור ירח".
אף על פי שהאשמה נעוצה ככל הנראה בדעתו המוסחת של בריאן קולינאן, אחד העובדים בחברת רואי החשבון PricewaterhouseCoopers, שמסר לבוני וקלייד לשעבר את המעטפה הלא נכונה, יש להניח שהפיאסקו הזה היה נמנע אילו רק העניקו את פרס השחקנית הטובה ביותר למועמדת היחידה שבאמת הייתה ראויה לו. אחרי אינספור מועמדויות ופרסים שגרפה על הופעתה בסרט "היא" – בהם גלובוס הזהב, אינדפנדנט ספיריט והסזאר הצרפתי – לא היה פינאלה מתבקש יותר מלראות את איזבל הופר עולה לבמה בתיאטרון דולבי שבלוס אנג'לס, ומקבלת את הכבוד שאמור היה להיות מנת חלקה כבר לפני שנים. מכיוון ש"היא" לא נכלל ברשימת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, המעטפה בידיו של בייטי הייתה מתבררת כשגויה מהשנייה הראשונה (אם כי יכול היה להיות מצחיק לו בכל זאת היה מכריז על "היא" כמנצח).
לפי ההיגיון הזה, הבחירה המגוחכת באמה סטון עלתה להם ביוקר וקשה לומר שהחבטה הזו לא הגיעה לאוסקר אחרי שנים בהן שחקניות ותיקות עליאיות נאלצו לחמם את הכיסא לטובת אותה תמונה זוהרת והו-כה-מרגשת של כוכבת הוליוודית צעירה הדומעת על הפודיום ומאשררת את מעמדה כאמריקן סוויטהארט הנוכחית שכולם אוהבים לאהוב. כך ג'וליה רוברטס הביסה את ההופעה המצמררת של אלן בורסטין ב"רקוויאם לחלום"; כך ג'ניפר לורנס הביסה את הופעתה של עמנואל ריבה ב"אהבה"; וכך עשתה זאת גם אמה סטון. כן, אותה אמה סטון מ"סופרבאד – חרמן על הזמן", "ספיידרמן המופלא" ו"סרט 43". זאת השחקנית שהביסה את איזבל הופר (ועל הדרך גם את מריל סטריפ, נטלי פורטמן ורות נגה). זה לא סתם מבאס, זה מעליב.
יש אמנם משהו נון-שלנטי מדי בהופעות האחרונות של הופר שחסרות את העוצמה המפלחת של דמויות קרחוניות כדוגמת אריקה קוהיט (טרם ראיתי אותה באחרון של קתרין ברייה) ויחד עם זאת, הסיכונים והתעוזה שהיא נוטלת ב"היא" מייצרים דמות נשית מורכבת, חזקה ולא נטולת הומור, שמבקשת מן הצופה להפעיל את הקופסא. לא סתם ורהובן טען כי הופר היא הבחירה היחידה שעמדה לנגד עיניו.
אין זה סוד שהאקדמיה קיפחה לא מעט אמנים שזכו להערכה מחודשת בחלוף השנים. היצ'קוק כידוע, מעולם לא זכה באוסקר על פועלו כבמאי. כמוהו גם אורסון וולס, סטנלי קובריק ורוברט אלטמן (שזכה בשנת 2006 ב"אוסקר של כבוד" – יופמיזם ל"נזכרנו מאוחר מדי"). סקורסזה, הוא דוגמא אחרת לבמאי שדווקא כן זכה בפרס, אך רבים סבורים כי יותר משהגיע לו לקבל את האוסקר על "השתולים", היה זה בעבור כמה מסרטיו הקודמים שהאקדמיה כשלה מלהעריך כראוי בזמן אמת.
לעיתים קורה שהזדמנות מציגה את עצמה והאקדמיה זוכה לתקן עוול היסטורי ולהוקיר אמן לא רק בעבור פועלו הנוכחי אלא גם בעבור עבודות ראויות שפוספסו בעבר. איזבל הופר גילמה עד היום למעלה מ-130 תפקידים, בסטים שהדהדו את ה"אקשן" מגרונותיהם של צ'ימינו, שברול, גודאר והאנקה. אפשר להתחיל מ"המורה לפסנתר" אם רוצים לדבר על העיוורון העקבי של האקדמיה. על-פי ג'ון ווטרס, אחת ההופעות המדהימות בקריירה של הופר התרחשה בכלל על הסט העצבני של "אני אוהב האקביז", תחת ניצחו של דיוויד או. ראסל (מסתבר שהבנאדם מוציא הופעות טובות משחקנים גם כשהן לא נועדו למצלמה).
ניתן כמובן לטעון שלא מדובר בפרס על מפעל חיים אלא בפרס על הופעה בסרט ספציפי ועל כן הפילמוגרפיה של השחקניות אינה רלוונטית. גם מריל סטריפ לדוגמא, חצבה לעצמה מקום של כבוד בקולנוע האמריקאי בזכות גוף עבודה מרשים (גם אם לא כל נשיאי ארה"ב יסכימו על כך) ואם נביא זאת בחשבון בכל פעם שתהיה מועמדת לאוסקר, השחקניות האחרות יוכלו להישאר בבית או לבוא היישר לאפטר פארטי. אך המקרה של הופר צורם במיוחד שכן בניגוד למריל סטריפ – שעלתה לבמה כמנצחת בשלוש הזדמנויות וחרטה עד היום 20 פסים בחגורה – הופר מעולם לא זכתה במועמדות אף כי אין ספק שהייתה ראויה לכך, ואין לדעת האם תזכה לכך שוב בעתיד. על כן, לא באמת ניתן לנתק את ההיסטוריה שלה מן המעמד ההיסטורי שהתפספס.
עם זאת, יש להודות כי הסיכויים של הופר לא באמת היו גבוהים. במהלך חודש דצמבר, התפרסם באתר הפלייליסט מאמר שהלין על היעדרותו של "היא" מרשימת המתמודדים על פרס הסרט הזר. על פי הכתוב, נראה כי חברי האקדמיה התקשו לצלוח את הסצנה הראשונה בסרט, במהלכה דמותה של הופר נאנסת באכזריות. במונולוג הפתיחה של הטקס, אמר ג'ימי קימל לשחקנית כי "לא צפינו בסרט, אך אני שמח שהמחלקה לביטחון המולדת אפשרה לך להיכנס". יש מצב שקימל לא באמת התלוצץ. האם מופרך להניח שיותר חברי אקדמיה העדיפו לצפות במיוזיקל אמריקאי ממס עין עם כוכבים צעירים מאשר בסרט דובר צרפתית, אמביוולנטי, קינקי וקשה לעיכול? האם באמת ניתן לצפות מאמריקה לוותר על סיפור סינדרלה של שחקנית שעלתה לגדולה ונגעה בשמיים אחרי שהשתכשכה במי האפסיים של "בית השפנפנות" ו"אקסיות לכל הרוחות"? רק חבל שזה בא על חשבון אחת השחקניות הכי גדולות שפועלות כיום בקולנוע, ועוד אחרי שנאלצה לחוות זוועות כמו הריאיון בתוכנית הלילה של סטיבן קולבר.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קולנוע אמריקאי, קולנוע הולנדי, קולנוע צרפתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s