או לה לה: פסטיבל קומדיות צרפתיות Vs שבוע קולנוע קוריאני ~ הזדמנות אחרונה להצטייד בגיליון השלישי והאחרון של מגזין המסעות הייחודי, אתה נמצא כאן

rcmm
אם לשפוט על-פי כמות הסרטים הצרפתיים או דוברי הצרפתית שהוקרנו השנה במחוזותינו – בין אם בפסטיבלים השונים ובין אם בהקרנות סדירות בסינמטק – מתקבל הרושם כי אחרי הקולנוע ההוליוודי, הקהל הישראלי אינו יכול לעמוד בפני סרטים המנגנים את שפת האהבה. לשם ההוכחה, להן מקבץ חלקי של 30 סרטים עכשוויים דוברי צרפתית שהוקרנו השנה על מסך גדול בישראל:
היא לפול ורהובן; העתיד לבוא למיה הנסן-לאב; הבן של ג'וזף ליוג'ין גרין; חדשות ממאדים לדומיניק מול; איזון לאלן גירודי; מפרץ ההיעלמות לברונו דומון; מותו של לואי ה-14 לאלברט סרה; נא לג'וליה דוקורנו; באנג גאנג (סיפור אהבה מודרני) לאווה הוסון; תיאו והוגו לאוליבייה דוקאסטל וז'ק מרטינו; להיות בן 17 לאנדרה טשינה; האבירים הלבנים ואחרי האהבה ליואכים לאפוס; הנערה האלמונית לאחים דארדן; אבולוציה ללוסיל הדזיהלילוביץ'; המזכרות לז'אן פול רוב; תוצרת צרפת לניקולא בוקרייף; נפלאות החושים לאריק בנר; בומרנג לפרנסואה פאוורה; בציר ראשון לז'רום לה מר; אהבה שבורה לניקול גרסיה; דם צרפתי לדיאסטם; שיר חורף לאוטאר יוסליאני; המסע של פאני ללולה דויאון; לואיז על החוף לז'אן-פרנסואה לאגיוני; עצירת ביניים לדלפין ומוריאל קולאן; גלות לריתי פאן; שרלי הבדו: ההומור מת לדניאל ועמנואל לקונט; ברנדט לפונט: ואלוהים ברא את האשה המשוחררת לאסתר הופנברג; בנג'מין מילפייה על קצות האצבעות לטורלאי אלבן ותיירי דמאיזייר.
אמנם לא כל במאי הסרטים הללו הם ילידי צרפת וחלק מן היצירות הן קופרודוקציות עם מדינות נוספות, אך ניתן להיווכח כי השפה הצרפתית שלטה השנה באולמות הקולנוע, וזאת מבלי לציין במאים צרפתים שביימו סרטים דוברי אנגלית אשר הוקרנו השנה בישראל, כדוגמת אוליבייה אסיאס ("אמריקאית בפריז") ואנטואן בארדו ז'אקה ("מוכי ירח").
אך אם כל זה לא הספיק לשוחרי הקולנוע הצרפתי, החודש נערך באולמות הסינמטקים פסטיבל "או לה לה!" שהוקדש לז'אנר חביב במיוחד על צופי קולנוע ישראלים – קומדיה צרפתית מקסימה. האמת, מי לא אוהב קומדיות צרפתיות מקסימות? במציאות בה דונלד טראמפ נבחר לנשיאות ארצות הברית, אין כמו קומדיה צרפתית מקסימה להוכיח כי אין שבר שלא ניתן לאחות ואפילו הצרות נראות נוחות. לא פחות מ-17 קומדיות צרפתיות באורך מלא (!) גדשו את המהדורה השנייה של פסטיבל "או לה לה!", שיזמה והפיקה קרולין בונה (מנכ"לית חברת עדן סינמה), מרביתן מתוצרת 2016.
סרט הפתיחה של הפסטיבל, "לחזור לגור עם אמא", משובץ בימים אלו בהקרנות מסחריות ועתיד להפוך ללהיט סינמטקים לא קטן. סטפני (אלכסנדרה לאמי) היא ארכיטקטית בתחילת העשור הרביעי לחייה, אשר שבה להתגורר בבית אימה לאחר שאיבדה את פרנסתה. על אף הסיטואציה העגומה עמה מתמודדים גם לא מעט ישראלים צעירים (וצעירים פחות), הקומדיה הצרפתית של אריק לאבן, שומרת על רוח מבדרת (ומקסימה כמובן), רצופה ברגעים משעשעים. הופעתה המלבבת של ג'וזיאן בלסקו בת ה-66 מאפילה על כל השאר, כמי שמגלמת את אימה של סטפני, הלוקה באי אילו שיגעונות קטנים. הסרט נושא בחובו מסר אופטימי (ומקסים) לפיו אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל מחדש ולזכות בהזדמנות נוספת: באהבה, בקריירה וביחסים משפחתיים.
סרט נוסף מתוך הפסטיבל שיעלה בקרוב להקרנות מסחריות הוא "קמצן!", שביים פרד קוואיה. הקומדיה, שהאפילה לראש טבלת שוברי הקופות בצרפת בשבוע הראשון להקרנתה, כבשה בינתיים את המקום השלישי ברשימת הסרטים הצרפתיים הרווחיים ביותר לשנת 2016. השחקן והקומיקאי דני בון (שמככב גם בקומדיה החביבה של ז'ולי דלפי, "לולו", שהוקרנה אף היא בפסטיבל ובירושלים), מגלם את פרנסואה – רווק בשנות ה-40 לחייו, המשמש נגן כינור בתזמורת. פרנסואה הוא מה שמכונה בעברית מכובסת, "חסכן", ועם הבעיה הזאת עליו להתמודד כאשר שתי נשים חדשות ואוהבות פורצות לחייו.
סרט הנעילה של הפסטיבל, "להתאהב מעל הראש", עתיד גם הוא לעלות להקרנות סדירות, החל מן ה-29 בדצמבר. סרטו של הבמאי והתסריטאי לורן טיראר ("ניקולא הקטן"), מתואר כדרמה קומית רומנטית על איש קטן המתאהב באישה גדולה. בתפקידים הראשיים מככבים ז׳אן דוז׳רדין ("הארטיסט") ווירז׳יני אפירה ("נפלאות החושים").
~
הליין אפ התמוה של שבוע הקולנוע הקוריאני
כחובב קולנוע צרפתי, המבחר העשיר שהוקרן השנה בארץ אפשר לי ליהנות מכמה מהסרטים הטובים ביותר שיצאו ב-2016. פסטיבל "או לה לה!" הוא ללא ספק אירוע מענג ומבורך שמרחיב עוד יותר את ההיצע הקולנועי מארץ הבאגטים, אך יש להודות כי קסמו הבורגני מהלך במידה רבה על קהל המנויים המבוגר של הסינמטקים. למען האמת, גם בפסטיבל חיפה ניתן היה להתרשם כי רבים מן הצופים שפקדו את האולמות, נמנו יותר על קהל היעד הנוכחי של קליף ריצ'רד מאשר של אלכס טרנר – וכך קרה כי עד שכבר הקרינו את סרט הקניבליזם הצרפתי של ג'וליה דוקורנו, דחקו אותו לאולם הקטן ביותר במסגרת "טירוף בחצות".
חברי ואני ניהלנו דיונים ממושכים באשר לשאלה, מדוע קהל צעיר לא בא בהמוניו לפסטיבלי הקולנוע בארץ? האם הפתרון הוא "להצעיר" את הליין-אפ ולרקוח תמהיל שישקף יותר את הלך הרוח של פנטסטיק-פסט, SXSW ו-TIFF? אך במקרה שכזה, האם הפסטיבל לא יאבד אחוז ניכר מן הקהל המרכזי שלו? האם להוזיל את מחירי הכרטיסים כך שיתאפשר לקהל צעיר ופחות מבוסס ליהנות מסרטי ארט-האוס? או שאולי כל זה לא משנה כי (א) רבים מן הצעירים מעדיפים לצרוך תוכן מפלטפורמות זמינות יותר; (ב) הבעיה היא בתפישה התרבותית, בשיח המצומצם ובמעמד השולי שתופס הקולנוע הלא-הוליוודי בחיי הדור הצעיר בישראל.
"נא". קומדיה צרפתית לא מקסימה.

"נא". קומדיה צרפתית לא מקסימה.

כך או כך, באשר למגמה המתעדפת לכאורה אירועים קולנועיים בעלי אפיל מבוגר יחסית, על פני כאלה שעשויים לפנות גם לקהל צעיר או הרפתקן יותר – מעניין להיווכח כי שניה לפני שפסטיבל "או לה לה!" השמיע את תרועת הפתיחה שלו, בא לסיומו שבוע הקולנוע הקוריאני שהחל ב-7 בנובמבר בסינמטק תל-אביב. אל מול התדמית הבורגנית והשבעה של הקומדיות הצרפתיות המקסימות, התדמית שיצר לעצמו הקולנוע הקוריאני בישראל נוטה לרוב אל האקסטרימי, הנועז והבועט. אף-על-פי שבפועל הקולנוע הקוריאני רווי גם בשמאלץ, לישראל חדרה בעיקר התפוקה הז'אנרית האיכותית של התעשייה, כגון מותחני הנקמה המדממים של פארק צ'אן-ווק וקים ג'י-וון (שאף התארחו בשניים מפסטיבלי הסרטים בארץ); סרט המד"ב של בונג ג'ון-הו, "רכבת הקרח", שעלה להקרנות מסחריות; סרט הזומבים האקשני, "רכבת לבוסאן", שהוקרן לאחרונה בפסטיבל חיפה במסגרת "טירוף בחצות" ואחרים. אפילו קים קי-דוק, שמזוהה בטעות עם דרמות פיוטיות כדוגמת "להרגיש בבית" ו"אביב, קיץ, סתיו, חורף… ואביב", לא מוקרן מזה שנים באופן מסחרי, אולי משום שסרטיו הפכו קודרים ו'קשים לעיכול' בעיני המפיצים.
וכך, מול פסטיבל חגיגי הכולל 17 קומדיות צרפתיות חדשות וקלאסיות, אנו מקבלים שבוע קולנוע קוריאני המורכב מבליל אקראי ותמוה של שלושה סרטים מ-2014 ("שליח", "הדרך הנקראת חיים" ו"יום קשה" – שכבר הוקרן לפני שנתיים בפסטיבל חיפה) וקומדיה רומנטית מ-2013 ("כיצד לנצל בחורים עם טיפים סודיים"). המצחיק הוא שבפסקת ההקדמה לאירוע, היועץ האומנותי רון פוגל עושה טיזינג לכמה מן הסרטים הבולטים והמסקרנים שיצאו בקוריאה בשנה/שנתיים האחרונות ("הכמרים", "המנהרה", "עידן הצללים", "The Wailing”), אך אף לא אחד מהם מופיע בליין-אפּ. רוצים עוד? ביום שישי האחרון נערכה בסיאול המהדורה ה-37 של טקס פרסי הדרקון הכחול – אחד משני פרסי הקולנוע הפופולאריים בקוריאה. המתמודדים לפרס הם שוברי קופות שהוקרנו בשנה החולפת וכן יצירות פופולאריות בעלות ערך אמנותי גבוה. מבין 21 המועמדים בקטגוריות השונות, רק 3 סרטים הבליחו להקרנות בישראל: "המשרתת", "רכבת לבוסאן" ו"הרשת".
משיחה שערכתי בעבר, נודע לי כי לא פשוט להשיג להקרנה כל סרט שרוצים ולעיתים אף קשה יותר כשמדובר בתקשורת עם חברות הפצה אסיאתיות, נוסף למגבלות תקציביות. אבל אם אפשר להביא לארץ 9 סרטים שעלו השנה בצרפת, מדוע אי אפשר להביא לארץ 4 סרטים מדוברים שעלו השנה בקוריאה? ואפילו אם זה בלתי אפשרי, האם כל-כך קשה לחשוב על ליין-אפ מגובש, רענן ואטרקטיבי יותר? למה לא לקבץ למשל, חמישה סרטי ביכורים של במאי אינדי קוריאנים, מהשנתיים/שלוש האחרונות, כדי לתת תמונת מצב מעניינת של דור הקולנוענים הבא? למה לא להקרין חמישה סרטים מהעת האחרונה שינסו לשרטט לדוגמא, את החיים העכשוויים של הדור הצעיר בקוריאה? למה לא להעמיד ליין-אפ של דרמדי וקומדיות רומנטיות אינטיליגנטיות כדוגמת האחרונים של הונג סאנג-סו (Yourself and Yours), לי קוואנג-קוק ("עניין של פרשנות") ולו ז'אנג ("חלום שקט")? באמת שלא חסרות קומבינציות עם מידה רבה יותר של פרספקטיבה, עניין ורלוונטיות.
"מנהרה". נתראה ב-2018?

"מנהרה". נתראה ב-2018?

יחד עם זאת, חשוב לציין כי לאחרונה נערך בישראל פסטיבל קולנוע יפני, שהציג לראשונה מגוון סרטים עכשוויים שעלו בשנה/שנתיים האחרונות בארץ השמש העולה. זה מהלך מעודד ודי מרשים שעשוי להעיד על שינוי מסוים ביחס שניתן בארץ לקולנוע אסיאתי ולאירועים קולנועיים המבקשים לרענן את האולמות בקהל שלא תמיד מוצא את עצמו בין 5,000 הקרנות של "נפלאות החושים".
~
פחות מ-24 שעות נותרו לרכישת הגיליון השלישי והאחרון של "אתה נמצא כאן"
לפני כשנה עמדה לי הזכות לקחת חלק בגיליון הראשון של מגזין המסעות העצמאי "אתה נמצא כאן", שהגו וערכו שני האישים המוכשרים גיא חג'ג' ("עונג שבת") ויובל סער ("פורטפוליו"). ההצלחה המסחררת של הגיליון הראשון, שנמכר ביותר מ-2,000 עותקים, הובילה להפקת גיליון שני – ומצליח לא פחות – באביב 2016.
אך כפי שניסח זאת אייג'נט סמית' באלגנטיות האופיינית לו: Everything that has a beginning has an end. וכעת, גם המסע הזה עתיד להסתיים עם 120 עמודי צבע רעננים אשר מרכיבים את הגיליון השלישי והאחרון של מגזין המסעות, העוסק הפעם דווקא בהתחלה, בשלב הראשון של כל מסע – היציאה לדרך.
מה יש בגיליון השלישי של "אתה נמצא כאן"? "יש בו מסע לסין ומסע למלחמה, חלומות על חציית ארה״ב וחלומות על המוות, יש בו את שבר החלום של המסע הגדול אחרי הצבא, ואת ההודאה החשאית בתענוג הסודי של לשלוח את שאר המשפחה שלך למסע ולהישאר בבית", נכתב בעמוד הפרויקט. "יש בו יציאה לדרך חדשה ושיחרור של מישהו יקר לדרך משל עצמו, יש בו קומיקס ומכתבים ואפוריזמים ותצלומים ועבודות טיפוגרפיה ומזוודות וכוכבים וסקרנות וכאבי מסע ותשוקת מסע וחרדות מסע ותנועה, כל הזמן תנועה, כי זה מה שמשאיר אותנו בחיים".
כמו בפעמים הקודמות, גם את המגזין הנוכחי ניתן לרכוש אך ורק דרך העמוד המיועד באתר הדסטארט (בו תמצאו גם מידע מורחב על הפרויקט ודגימה מן המגזין). המכירה יצאה לדרך בתחילת החודש ובשעה זו מתקרבת להכפיל את יעדה. אלו מכם שטרם הצטיידו בעותק ומעונינים בכך, יוכלו לעשות זאת עד היום (ה-30 בנובמבר), בשעה 23:00 בלילה. דרך צלחה!
youarehere3
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, פסטיבלי קולנוע, קולנוע צרפתי, קולנוע קוריאני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על או לה לה: פסטיבל קומדיות צרפתיות Vs שבוע קולנוע קוריאני ~ הזדמנות אחרונה להצטייד בגיליון השלישי והאחרון של מגזין המסעות הייחודי, אתה נמצא כאן

  1. דרול הגיב:

    מקסים כרגיל.

    בהצלחה רבה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s