סדרות חדשות: מדע-בדיוני, פנטזיה ואימה 2016 – חלק א'

chze
אחת התופעות הטלוויזיוניות הגדולות ביותר של 2016 עד כה, הייתה – ובצדק – Stranger Things של האחים דאפר. סדרה שהצליחה לרקום עולם מגובש של דימויים ורגעים עם דמויות אהובות שהפיחו השראה בהמוני צופים לצאת לרחובות ולרשתות החברתיות ולרסס על כל קיר (פייסבוק) רענן את הפאנארט שלהם וקריאות לעשיית צדק עבור ג'ינג'ית חביבה בג'ינס-אמהות. רף לא פשוט לעמוד בו אם את סדרת מד"ב או פנטזיה חדשה שמחכה בפינה ל-15 דקות התהילה שלך.
חוץ מסדרת הלהיט של נטפליקס, המסך הקטן ראה עוד כמה ניסיונות בז'אנר הספקולטיבי. בין המוצלחים שבהם, ניתן למנות את "חסרי מוח" של רוברט ומישל קינג ("האישה הטובה"), שהצליחה להתיך מדע בדיוני, סאטירה פוליטית ודרמה קומית לבלילה משעשעת ומהנה להפליא שלוכדת את רוח התקופה; ו"החייזרים" המקורית, שיצר פינטאן ראיין לערוץ E4, על חייזרים בעלי מראה אנושי ושיער גוף ממכר שמופרדים מן החברה וזוכים ליחס מזלזל – מעין ייצוג אולטימטיבי של "האחר" שמעניין לקרוא בהקשר לשנאה והפחד שמעוררים כיום זרים, מהגרים ומוסלמים.
"מושבה" – או בשמה השני: עוד ניסיון למצוא סדרה שתאפשר לג'וש הולווי לממש את הכריזמה שהשפריץ ב"אבודים" – טרם הצליחה לממש את הפוטנציאל שלה בסיפור איטי מדי על הקונפליקטים הפנימיים שנוצרים במושבה אנושית המתנהלת תחת כיבוש חייזרי; העונה השנייה של "עיירה ללא מוצא" התנדפה לי מהזיכרון יממה אחרי שסיימתי לצפות בה; והפרק שפתח את העונה החדשה של "אורפן בלאק", הוכיח פעם נוספת עד כמה הסדרה הזו איבדה מהרעננות וההומור שאפיינו את עונתה הראשונה לטובת חקירות מסועפות, משמימות ובלתי נגמרות.
השנה התעייפתי סופית מ"הפלאש" הילדותית ומ"סוכני ש.י.ל.ד", שמשקיעה יותר בפריזורה של דייזי מאשר בתסריט היבשושי שנסחטה ממנו כל טיפת הומור; אך מעל כולם ניצבת "ציידי הצללים" (הגרסה הטלוויזיונית של "בני הנפילים") שהיא בלי שום ספק, הסדרה הקרינג'ית ביותר לשנת 2016. בזכותה גיליתי שאף נשיקה מובטחת בין שני בחורים, לוהטים ככל שיהיו, לא שווה את העינוי המתמשך שבלצפות בגיבורה כל-כך נודניקית, תינוקית ומעצבנת (כפי שגולמה בידי קת'רין מקנמרה).
אני כן מצפה לעונות החדשות של "האיש במצודה הרמה", שהציגה חזון מטריד ומעורר מחשבה המדמיין עולם בו גרמניה ויפן ניצחו במלחמת העולם השנייה; ו"הקוסמים", שנראית כמו סדרה שהייתה עובדת יפה גם בניינטיז. במקרה שלה, עיקר העניין שהיא מעוררת אינו נעוץ בקסמים אלא דווקא בדמויות, שבאורח פלא מתחבבות עליך יותר ויותר ככל שאתה מבלה במחציתן. קוונטין הוא מקרה מעניין של דמות שעל פניו היא Unlikable אך עם הזמן, הצופה הוא זה שמסתגל אליה ולא להפך. קשה שלא לסמפט אותו בכל המפגשים הטעונים והמשעשעים שלו עם פני העוין תמידית (וגם אליוט ומרגו הם זוג הורס ומלא Sass).
מעבר לכל מה שהלך עד כה בגזרת המד"ב והפנטזיה בטלוויזיה, בימים אלו שוטף את המסך גל של סדרות חדשות שינסו להוכיח לנו כי הן כאן כדי להישאר. להלן סקירה בת שני חלקים של סדרות מד"ב, פנטזיה ואימה שעלו לאחרונה לשידור, פלוס כמה שיפציעו על המסך בשארית 2016.
~
12. Aftermath / ערוץ: Syfy
יוצרים: וויליאם לורין, גלן דייוויס
תאריך עלייה לשידור: 27 בספטמבר 2016
משפחה אמריקאית לבנה, חמושה בשוטגאן ותנ"ך, יוצאת לשרוד את נבואות סוף העולם בטריילר, משקפי טייסים וציוד מחנאות. הקטע הזה של אמריקאים שמנסים לשרוד בעולם פראי לאחר מות הציוויליזציה ומכסחים על הדרך זומבים/רוחות/אנשים מריירים עדיין קורה? כי זה מתחיל להריח קצת לא מקורי.
הטיזר של הסדרה בהחלט לוכד את קו המחשבה שעומד מאחוריה: אוהבים אסונות? קחו סופת טורנדו ענקית! מטאורי יום הדין! היעלמויות פתאומיות! דיבוקים דמוניים! נחשים אלוהיים! רובים! מרדפים! יערות! גבר עם שמלה! כל מה שאפשר לזרוק עליכם ממיליון סרטים קודמים ויידבק עם קצת אפקטים – הולך. אם כך, מה הפלא שאין שום דבר חדש, מבריק או מסעיר בסדרה הזאת?
~
11. Timeless / ערוץ: NBC
יוצרים:  אריק קריפקה ("על טבעי", "מהפכה"), שון ריאן ("אנג'ל", "המגן")
תאריך עלייה לשידור: 3 באוקטובר 2016
אם יש טרנד אחד שניתן לזהות בבירור בימים אלו על המסך הקטן, זה שכולם כמהים לחזור לעבר. נדמה כי סדרות מסע בזמן מעולם לא היו סחורה לוהטת כל-כך. Everybody Wants Some. הוּלוּ שידרה בתחילת השנה את 22/11/63 על-פי סטיבן קינג; The CW מתהדרת ב"אגדות המחר" ו"תדר"; NBC משדרת את Timeless; נטפליקס הפיצה לאחרונה את הסרט ARQ; בפוקס תעלה בקרוב "עושים היסטוריה", וברשת ABC תהיה זו Time After Time של קווין וויליאמסון.
אולי זה בגלל טראמפ. רבים כל-כך לחוצים שסוף העולם הולך להגיע ולתפוס את כולנו בפּוסי, שהדרך היחידה להתמודד היא לחזור לעבר, לאתר את מקור הסטייה ולתקן את המעוות. כולם בסדרות האלה הם שיפוצניקים של ההווה. בינתיים, הן Timeless והן Frequency ממאנות לספק את הסחורה.
Timeless מרגישה כמו תוכנית עזר ללימוד היסטוריה בבתי-ספר אמריקאים. במרכז הסדרה, שלוש דמויות חוזרות לעבר בניסיון למנוע מברנש מסתורי לשבש רגעים מכריעים בהיסטוריה, כמו התרסקות ההינדנבורג או רצח לינקולן. הבעיה היא שאחרי שתי עונות אדירות של "הניק", קשה להתפעל מסדרה תקופתית שנראית כמו הפקה של תיאטרון בית-ספר. השחזור ההיסטורי נעדר תחושה של אותנטיות, הסגנון גנרי לחלוטין, הדמויות דהויות, הכימיה ביניהן מאולצת והדילמות – האם לתת להיסטוריה להתרחש כסדרה או לשנות את העבר? – לא מחדשות דבר.
~
10. Frequency / ערוץ: The CW
יוצר: ג'רמי קארבר ("על טבעי", "Being Human"), בהשראת סרטו של גרגורי הובליט, "תדר גבוה" (2000)
תאריך עלייה לשידור: 5 באוקטובר 2016
לפעמים נדמה לי שלסדרות של The CW יש איזה פטיש ליחסי הורים וילדים. כמות הפפ-טוק בין בארי אלן לאביו המאמץ ב"הפלאש" למשל, חצתה מזמן את גבול הדביק לעבר הפרודיה – וזה עוד מבלי להזכיר את אביו הביולוגי ואת דמות האב שמייצג האריסון וולס – עד שלא יכולתי לעמוד יותר בעוד טפיחה אבהית על השכם.
"תדר", הולכת צעד נוסף ומעמידה במרכזה מערכת יחסים טעונה בין בת לאביה. ריימי סאליבן היא בלשית, אשר אביה השוטר נהרג בילדותה. בעודה חוקרת שרשרת רציחות סדרתיות מן העבר, היא מצליחה ליצור קשר עם אביה דרך משדר רדיו ישן במרתף, ימים ספורים בטרם מצא את מותו – מוות אותו היא מנסה כעת למנוע. הפרמיס לסדרה הזכיר לי מותחן קוריאני לא רע שראיתי השנה בשם The Phone – בו אב משפחה משוחח בטלפון עם אשתו שנרצחה אשתקד בביתם – אלא שהמקור של Frequency הוא בכלל סרט הקולנוע של גרגורי הובליט משנת 2000, "תדר גבוה".
למרבה הצער, שום אלמנט בסדרה הזו לא מצליח לגאול אותה מביצת הבינוניות בה היא שוקעת. כל פרק עמוס בפילרים סנטימנטליים מעייפים שמדללים את קו העלילה היחידי שמעורר חצי עניין בכל הדרמה העלובה הזו – תעלומת הרצח. הדמויות יעילות אם חסר לכם כדור שינה, הדיאלוגים איומים, הטון מפוזר, הקצב מדשדש ועל היגיון אין מה לדבר בכלל. לו רק היוצרים היו מתקשרים עם עצמם בעבר ומונעים מאתנו את בזבוז הזמן הזה.
~
9. Falling Water / ערוץ: USA Network
יוצרים: גייל אן הורד ("שליחות קטלנית"), בלייק מסטרס ("Brotherhood"), הנרי ברומל ("הומלנד")
תאריך עלייה לשידור: 13 באוקטובר 2016
אחת הסדרות השאפתניות של העונה הנוכחית. על הנייר, היא נשמעת כמו שילוב בין "התחלה" של כריסטופר נולאן ל"סנס8" של האחיות ואשובסקי: מספר דמויות אשר אינן מכירות זו את זו, חולקות יחד סדרה של חלומות צלולים, כשברקע ניצבת חֶברה מסתורית והתאבדות המונית. בפועל, כל אחת מן ההשוואות הללו לא עושה עמה חסד.
Falling Water נעדרת את הסגנון המלוטש, הצבעוני והקומיקסי שאפיין את "סנס8". אין לה את הדמויות המובחנות והמגניבות, הסקס אפיל, הקוויריות, האקשן, הרגש ובעיקר ההומור שהפיחו צמד האחיות וג'יי מייקל סטרזינסקי בסדרה שלהם. היא עושה שימוש חזותי בדפוסים גיאומטריים שמשווים לה סגנון היי-טקי עתידני שמבטא את התחושה האלביתית במרחב שבין חלום למציאות, אבל היא רצינית עד אימה, מעורפלת מדי, מפוזרת מדי, עם דמויות אפורות שאין בהן שום דבר כובש (למעט המיליונר השמנמן שנראה כמו האדם היחידי שנהנה להיות בסדרה).
היא לא נטולת מסתורין וניתן בהחלט להעריך את הקרדיט שיוצריה נותנים לקהל – שיהיה סבלני דיו עד שדברים יתחילו להתבהר. אבל העבודה של הצופים צריכה להיות מתוגמלת באיזושהי מידה של הנאה, ואחרי שני פרקים מהדבר הזה, הרגשתי שאני מותש. עם זאת, מומלץ לדגום כמה פרקים עד שמגבשים דעה על סדרות מן הסוג הזה ויתכן שאתן לה עוד צ'אנס או שניים להוכיח את עצמה.
~
8. The Good Place / ערוץ: NBC
יוצר: מייקל שור ("המשרד", "מחלקת גנים ונוף")
תאריך עלייה לשידור: 19 בספטמבר 2016
מה קורה כאשר אישה בעלת מוסר מפוקפק מוצאת את מותה ומגיעה בטעות לעולם שכולו טוב? היא מנסה להשתלב. זהו קו העלילה שמנחה את הקומדיה החדשה של מייקל שור, מיוצרי "מחלקת גנים ונוף" ומהתסריטאים הראשונים שניסו לתרגם לאמריקאית את "המשרד". את הדמות הראשית מגלמת קריסטן בל, בעוד הארכיטקט שאחראי לכל הטוב הזה הוא טד דנסון.
יש בסדרה איזו נאיביות חביבה אך נטולת עוקץ שגורמת לה להרגיש לעיתים כמו משהו שנפלט מערוץ ניקולודיאון. שני הפרקים הראשונים שחושפים את החוקיות המשעשעת של העולם הבא ואת האיזון שמופר מהגעתה של קריסטן בל, היו מהנים לצפייה. היא כוללת ניים-דרופינג של פילוסופים שעסקו בסוגיות של אתיקה ומוסר בניסיון לרתום אותם לדילמות שעולות במהלך הפרקים. זה לא נעשה בצורה עמוקה או מאתגרת, אבל מתי בפעם האחרונה מישהו דיבר על אריסטו או דייוויד יוּם בקומדיה של NBC? שני הפרקים הבאים נופלים לקומדיה סטנדרטית יותר ומאבדים משהו מהברק היצירתי שאפיין את הפתיחה. הדמות של קריסטן בל עשויה להיות בלתי נסבלת לעיתים ומסתבר שטד דנסון לא יכול להציל את כל הבדיחות רק עם הדיקציה המובחנת שלו.
זה קונספט עם הרבה פוטנציאל שצריך לחבק את ה-Quirkiness של עצמו, להתפרע יותר ולא לפחד מלייצר דילמות מורכבות דווקא במעטפת הממתקית למראה שהוא מציע. חוץ מזה, יש מצב שמני ג'קינטו הוא האסיאתי הקסום של השנה בטלוויזיה.
~
7. Channel Zero / ערוץ: Syfy
יוצר: ניק אנטוסקה ("זאב צעיר", "Believe"); בהפקה משותפת עם מקס לנדיס
תאריך עלייה לשידור: 11 באוקטובר 2016
בזמן האחרון, בכל פעם שמופיע השם "מקס לנדיס" בהקשר לאיזשהו פרויקט, אני נעשה חשדן. מקס לנדיס, הוא תסריטאי צעיר ונלהב שכיף להקשיב לו מדבר. הוא מכיר את המערכת ההוליוודית מקרוב ומבחינה מקצועית, תמיד ייזקף לזכותו התסריט שכתב ל"כרוניקה בזמן אמת". רק שמאז הוא לא הצליח להרשים אותי בשום פרויקט. למעשה, סרט הביכורים שביים אשתקד, "אני, הוא, היא", היה כל-כך נורא שלא הצלחתי להביא את עצמי לסיים אותו (ולא שלא ניסיתי. פעמיים). לכן, ניתן אולי להבין מדוע לא תליתי ציפיות גבוהות באנתולוגיית האימה החדשה של Syfy, "ערוץ אפס", שהפיק יחד עם ניק אנטוסקה.
למרבה ההפתעה, Channel Zero התגלתה בינתיים כאחת הסדרות היותר מוצלחות מהיבול הז'אנרי האחרון. היא מתבססת על סיפורי "קריפיפסטה" – צ'יזבטים מדירי שינה שפשטו במרשתת בראשית ימיה – כשכל עונה עומדת בפני עצמה. "קנדל קוב", העונה הראשונה, מונה שישה פרקים ומתבססת על סיפור קריפיפסטה באותו שם מ-2009, שכתב הסופר והמאייר כריס שֹטראוב. במרכז העלילה, פסיכולוג לילדים שאחיו נעלם בילדותו, חוזר לעיירת הולדתו ומגלה כי תוכנית בובות מסתורית בה נהג לצפות עם אחיו, עלתה מחדש לאוויר. התוכנית, שניחנה בהשפעה היפנוטית אפלה, מציפה בו מחדש זיכרונות וסיוטים שניסה להדחיק.
"ערוץ אפס", אמנם לא סקסית כמו הסדרות של ראיין מרפי, או מלוטשת כמו "דברים מוזרים", אבל דווקא האיכות הבי-מובית שלה היא חלק ממה שהופך אותה לאפקטיבית. מעבר לסיפור המסקרן, לרגעים היא מצליחה להיות מטרידה באמת. ניתן לחוש זאת כבר בסצנת הפתיחה של הפרק הראשון, בה הפסיכולוג יושב באולפן א-לה צ'ארלי רוז ונדרש לשאלות נוסח רפי רשף. היא מצליחה לנסח את האווירה החמקמקה ששוררת בסיוטים, מבלי להיות בומבסטית או להיגרר לטריקים זולים של הבהלות. השימוש הקריפי בבובות, המוזרות של תכנית הטלוויזיה ואווירת המסתורין הכללית, הופכים את "ערוץ אפס" לסדרה אשר גם אם לא תגאל אתכם מחלומות רעים, לפחות תגאל את המוניטין של מקס לנדיס.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת טלוויזיה, בקרוב!, טלוויזיה, טלוויזיה בריטית, מדע-בדיוני ופנטזיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על סדרות חדשות: מדע-בדיוני, פנטזיה ואימה 2016 – חלק א'

  1. gidi הגיב:

    אהבתי מאוד את ציידי הצללים

    • עמית ל. הגיב:

      מצטער, פשוט לא יכולתי לשרוד את זה. חשבתי שאם אני שומע אותה עוד פעם אחת צועקת "אנחנו צריכים למצוא את סיימון!" בקול מתיילד (בסדר, הבנו! אנחנו מחפשים את סיימון, יא נאג'ס) אני עובר להצטרף לעולם הצללים בעצמי.

  2. ההוא הגיב:

    timeless סבירה ועדיין לא עשתה שום דבר רע בשביל שאני אפסיק לשים אותה ברקע בזמן שאני עושה דברים אחרים. מצד שני – היא גם לא עשתה שום דבר טוב מספיק בשביל שאני אצפה בה לא ברקע אז…
    את "תדר" אני נורא מחבב ול"המקום הטוב" יש פוטנציאל ענק ברגע שהיא תנטוש את העלילה שלה אז כרגע אני מחכה.
    ואת "ערוץ אפס" אני נורא אוהב. כנראה כי הגעתי ללא ציפיות בכלל (בכל זאת syfy).

  3. פינגבאק: סדרות חדשות: מדע-בדיוני, פנטזיה ואימה 2016 – חלק ב' | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

  4. מיכאל גינזבורג הגיב:

    'המקום הטוב' התגלתה להיות אחת ההפתעות החכמות והמתוקות של השנה, גם אני חשבתי שהיא חמודה ותו לא אבל ככל שהפרקים נערמו, אפשר היה להבחין עד כמה התסריט נבון להפליא, חבל שהסדרה כעת בפגרה עד ינואר ולא ברור עדיין האם תחודש לעונה שנייה, בטח בהתחשב בהיסטוריית הביטולים של NBC

  5. זוהר הגיב:

    אני חייבת להגיד שאני מאוד מאוד אבל מאוד אוהבת את ציידי הצללים לדעתי זו סדרה מצויינת.
    אני מבינה,גם אני חושבת שהספיק עם קלארי צועקת כל הזמן "חייבים להציל את סיימון" או "חייבים להציל את אמא שלי" אבל זה בעונה הראשונה….סימון עכשיו ערפד הוא יכול לדעוג לעצמו, ואמא של קלארי חזרה .
    העונה הראשונה הייתה כמו "טריילר" להמשך הסדרה ומפה הסדרה רק תלך ותשתפר!
    אני בטוחה שהעונה השנייה תהייה יותר מוצלחת מהעונה הראשונה ואני מחכה לראות אם ג'ייס וקלארי באמת אחים(אני ממש מקווה שלא).
    לסיום "ציידי הצללים" היא סדרה מצויינת ואני מאוד נהנת לצפות בה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s