OMFG! לראשונה בישראל: פסטיבל קולנוע יפני

בשנים האחרונות נראה כי אין תעשיית קולנוע בעולם שמנפיקה כל-כך הרבה סרטים אטרקטיביים כמו זו של ארץ השמש העולה. מספיק לסרוק את התוכניות המלבבות של פסטיבלי הקולנוע היפני שמתקיימים מדי שנה בעולם בכדי להיווכח בשטף היצירתי: פסטיבל Japan Cuts, שנערך בניו-יורק משנת 2007 או Nippon Connection, שנערך בפרנקפורט משנת 1999, הם אירועים מעוררי קנאה שחושפים לקהל המערבי את מיטב הקולנוע המסחרי והעצמאי שמיוצר ביפן ולא תמיד נוחת בפסטיבלים הגדולים. יתרה מזאת, במקרים רבים מדובר בהזדמנות חד פעמית לצפות בסרטים הללו שכן זמינותם בפורמטים לצפייה ביתית, בליווי תרגום לאנגלית, עלולה להיות בעייתית למדי.
עכברי הסינמטקים ודאי הבחינו כי לצד רטרוספקטיבות מרשימות שנערכו מדי פעם לבמאים כמו קיושי קורוסאווה או יאסוזו מאסומורה, עד כה התקיים בארץ הקודש "שבוע קולנוע יפני". לטעמי, הפרוגרמינג של האירוע הזה היה מאוד בעייתי, רנדומלי ונטול הקשר עכשווי. אשתקד, הוקרנו למשל שני סרטים ישנים מתוך הפילמוגרפיות של שינג'י אאויאמה, טקאשי מיאיקה וג'ונג'י סאקאמוטו. למה? ככה. השנה, התירוץ למקבץ האקראי שכלל סרטים משנת 1958 ועד 2011, היה עיסוק ב"תא המשפחתי". נושא ראוי כשלעצמו שניתן היה להפיק ממנו תכנייה הרבה יותר מגובשת ואדג'ית מאשר עוד פעם סרט של אוזו (כבודו במקומו) או הגרסה התיאטרלית של קינושיטה ל"הבלדה על נראיאמה".
פסטיבל הקולנוע היפני, "אקי-נו", שמופק על-ידי סינמטק חולון, נושא בחובו בשורה אמיתית. לא עוד אסופה רנדומלית של סרטים יפנים ישנים אלא תוצרת טרייה של קולנוע עכשווי שהופק ביפן בשנה/שנתיים האחרונות וכיכב בקאן, טורונטו, Japan Cuts ו-Nippon Connection. המנהל האמנותי של הפסטיבל, רוני מהדב-לוין, שימש בעברו כמנהל הפצה ומנהל עסקי של חברת "סרטי אורלנדו" – בטרם התמנה לנהל את סינמטק חולון – כך שלא מפתיע שהבנאדם מחובר למה שקורה ויודע מה הוא עושה.
EDTTS
זו עבודה לא פשוטה לרקוח את התמהיל הזה, אך לפני שניגע בסחורה אבקש להתעכב על מה שאין בה. באופן אישי, למעט "קריפי" של קיושי קורוסאווה, חסר לי ביטוי לקצוות היותר מופרעים של הקולנוע היפני העכשווי – בין אם זה אחד האחרונים של שיון סונו ("אהבה ושלום", "הכוכב הלוחש") או אייסוקה נאיטו ("ליצ'י היקארי קלאב") או הדרמה האלימה של טטסויה מאריקו ("תינוקות ההרס"), שכוללת את אחד הקאסטים המבטיחים של השנה; היה משמח למצוא גם את "מוהיקן שב הביתה" של שואיצ'י אוקיטה המוערך; ומשהו מעניין לגייז כמו "שלושה סיפורים של אהבה" של ריוסוקה האשיגוצ'י.
כמו כן, עד שכבר קם בארץ פסטיבל נדיר שכזה, לא ברור מדוע בחרו הסינמטקים השונים להציג רק חלק מהתוכנייה המקורית. בסינמטק תל-אביב למשל, לא יוקרנו "א-קאפלה" של היטושי יאזאקי ו"להיות טוב" של מיפו או – שני סרטים מסקרנים שאין שום דרך לצפות בהם בתרגום לאנגלית בימים אלו, בניגוד למשל ל"מסע אל החוף" שממתין על מדפי "האוזן השלישית"; או "לאחר הסערה" ו"הרמוניום" שמוקרנים במקביל בפסטיבל הקולנוע חיפה. זה מהלך תמוה שמעיב על השמחה, אם כי יש להודות שעדיין מדובר במאורע מרשים ומבורך שיש לקוות כי ימשיך ויתרחב בשנים הבאות.
אז מה בתוכנית?
~
1. לאחר הסערה / בימוי: הירוקאזו קורה-אדה / יפן, 2016
למקרה שלא יזדמן לכם לתפוס אותו בפסטיבל חיפה, הרי לכם הזדמנות נוספת ללטוש עיניים בסרט החדש והמצופה של אחד הבמאים המזוהים ביותר עם הקולנוע היפני בישראל, הירוקאזו קורה-אדה. "לאחר הסערה", שהוקרן בפסטיבל קאן במסגרת "מבט מסוים" ועלה בארץ מוצאו בסוף חודש מאי, מטיל אור על מערכת היחסים שמנהל סופר בדעיכה עם משפחתו. בין המשתתפים תוכלו למצוא את הירושי אבֶּה ("עדיין מתהלכים") וקירין קיקי ("אן").
~
2. הרמוניום / בימוי: קוג'י פוקאדה / יפן, 2016
סרט יפני נוסף שמככב בימים אלו בפסטיבל חיפה, אשר חלק את בכורתו לצד החדש של הירוקאזו קורה-אדה במסגרת "מבט מסוים". יש להעריך כי פרס השופטים שהוענק לקוג'י פוקאדה במסגרת זו, הגביר את החשיפה של הקולנוען היפני הצעיר, שהוערך עד כה בחוגים מצומצמים יותר הודות לעבודות כמו Hospitalité ו-Au Revoir L'Ete. ב"הרמוניום", דרמה משפחתית אפלה, פוקאדה משתף פעולה עם אחד הנציגים הבולטים ביותר של הקולנוע היפני העצמאי בעשרים השנים האחרונות – השחקן והמוסיקאי, טדאנובו אסאנו, שמככב גם ב"מסע אל החוף" אשר מוקרן בפסטיבל.
~
3. מסע אל החוף / בימוי: קיושי קורוסאווה / יפן, 2015
כיף לראות את הפרגון שקיושי קורוסאווה זוכה לו מהסינמטקים בשנים האחרונות. למעט הרטרוספקטיבה המרהיבה שנערכה ליצירותיו בתחילת 2014, ראוי לציין כי סרטו, "טוקיו סונטה", הוקרן בישראל באופן סדיר במהלך 2009. אך למעט הדרמה המדוברת, סרטיו האחרים של קורוסאווה לא זכו באותו הכבוד, כנראה בשל העובדה שקורוסאווה מביים בעיקר קולנוע ז'אנרי – וקולנוע ז'אנרי אסיאתי הוא ענף שהמפיצים בארץ פשוט עיוורים אליו.
גם אם ניתן היה להסתפק בסרטו החדש יותר ולנצל את המקום הפנוי להרחבת מגוון הבמאים/יות, קשה לבוא בתלונות כשמדובר בהזדמנות לראות שני סרטים חדשים של קורוסאווה על מסך גדול. "מסע אל החוף", שנבחר לאחד מעשרת הסרטים הטובים של השנה מטעם "מחברות הקולנוע", הוא דרמת רוחות רומנטית על אישה שזוכה לביקור מבעלה, 3 שנים לאחר שהלה טבע בים.
~
4. קריפי / בימוי: קיושי קורוסאווה / יפן, 2016
אומר זאת כך: הסיכוי למצוא על מסך קולנוע בארץ סרט אימה יפני בהפרש של ארבעה חודשים ממועד עלייתו המקורי בארץ מוצאו, נמוך יותר מהסיכוי שביבי יקיים מחר מסיבת עיתונאים ויודיע על הסכם שלום חתום עם הפלסטינים. מה שהופך את "קריפי" לאחד הסרטים הכי מפתיעים שיוקרנו השנה בישראל. ב"קריפי", קיושי קורוסאווה צולל מחדש לז'אנר האימה, בסיפור על בלש בדימוס שמתבקש לבחון מחדש תיק על משפחה שנעלמה לפני 6 שנים. הסרט מבוסס על רומן באותו שם מאת יוטאקה מָאֵקאווה, שזיכה את מחברו בפרס ספר המסתורין היפני שנכתב בידי סופר חדש.
~
5. התעלומה של האנה ואליס / בימוי: שונג'י איוואי / יפן, 2015
שונג'י איוואי ("הכל אודות לילי צ'וצ'ו") האט אמנם את קצב העבודה שלו בשנים האחרונות, אך לאחרונה עושה רושם כי הוא נטען באנרגיה יצירתית מחודשת. רק השנה הוא הספיק לביים את קליפ האנימציה "Miracle" ללהקת הרוק היפנית RADWIMPS; וסרט עלילתי בן 180 דקות – שהייתי מאושר למצוא בפסטיבל – בשם "הכלה של ריפ ואן וינקל". כל זה מגיע שנה בלבד אחרי ששחרר את פיצ'ר האנימה הראשון בבימויו, "התעלומה של האנה ואליס", שנעשה בטכניקת רוטוסקופ. הסרט הוא למעשה פריקוול ל"האנה ואליס", דרמת נעורים שביים ב-2004, המתאר את תקופת היכרותן של שתי הבנות על רקע תעלומת רצח. בשני הסרטים אגב, איוואי גם הלחין את הפסקול.
~
6. יער קטן: קיץ וסתיו + יער קטן: חורף ואביב / בימוי: ג'וניצ'י מורי / יפן, 2014-2015
בחירה טריקית שיש בה הימור מסוים: מדובר בשני סרטים המוקרנים בזה אחר זה, באורך כולל של 3 שעות וחמישים דקות. הם מבוססים על מנגה פופולארית מאת דאיסוקה איגאראשי, שהתפרסמה מסוף 2002 עד 2005, ומתארים את שגרת יומה של צעירה החוזרת מהעיר הגדולה אל עיירת הולדתה הקטנה, שממוקמת בהרים. מצד אחד, יש בהם משהו "קולנוע לבי" שכולל פורנו אוכל – כמו מתכונים שנעשים מרכיבים שהיא מגדלת בעצמה, על-פי עונות השנה – והקסמות מחיי הטבע ביפן; מצד שני, לא בטוח שכל הצופים יגלו אורך רוח להמשיך בהרפתקה הקולינרית המעודנת, והקהל שטרם צפה בסרט הראשון עלול לפסוח קליל על סרט ההמשך. זה מעיד על אמונה חזקה בסרטי "יער קטן", שנראים כמו צמד קולנועי חם, נעים ואינטימי.
~
7. א-קאפלה / בימוי: היטושי יאזאקי / יפן, 2016
סרט התבגרות העוסק בחבר'ה צעירים על רקע המחאות הפוליטיות שסערו ביפן בסוף שנות ה-60. עושה רושם שיש בו משהו צרפתי עם השילוב הזה של מרד, נעורים וסקס והוא גם נראה יפה מבחינה ויזואלית. הסרט מבוסס על רומן מאת מריקו קיוקה, וכולל הופעה של סוסקה איקמאצוּ – שחקן צעיר ועסוק שגילם לאחרונה כמה תפקידים נועזים למדי בסרטים כמו "קדחת גַלית" ו"מערבולת אהבה". כמו לא מעט סרטים מן הרשימה, גם "א-קאפלה" כיכב בפסטיבלי הקולנוע היפני שנערכו השנה בניו-יורק ובגרמניה.
~
8. להיות טוב / בימוי: מיפו או / יפן, 2015
הנציגה הנשית היחידה בחבורה, שהחלה את דרכה הקולנועית כעורכת תסריט עבור במאי הקאלט האגדי, נוֹבּוּהיקוֹ אוֹבּיאשי (House). זו בחירה מעניינת של סרט שחבל כי אינו מוקרן כאמור על יותר מסכים. בסרטה החדש, מיפו או רוקחת דרמה העוסקת בחייהן של מספר דמויות, בהן מורֶה החווה את שנת עבודתו הראשונה בבית-ספר יסודי. סרטה הקודם של מיפו או, "האור זורח רק שם", נבחר לייצג את יפן בטקס האוסקר 2015, אם כי לא התברג לבסוף בחמישייה הסופית.
~
פסטיבל "אקי-נו" מתקיים בימים אלו (18-30 באוקטובר) בסינמטקים ברחבי הארץ – חולון, ירושלים, ת"א חיפה והרצליה. במהלך הפסטיבל יתקיימו גם סדנאות והרצאות בנושא תרבות יפן, כמו גם תערוכה של סטודיו העיצוב היפני "ננדו", במסגרת שיתוף פעולה עם מוזיאון העיצוב בחולון.
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה יפן, קולנוע יפני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על OMFG! לראשונה בישראל: פסטיבל קולנוע יפני

  1. פינגבאק: OMFG! לראשונה בישראל: פסטיבל קולנוע יפני – vigder NEWS

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s