פסטיבל חיפה 2016: מה כדאי לראות?

haifaff2016
הכינו את התחתים! ביום שבת, ה-15 באוקטובר 2016, תיפתח המהדורה ה-32 של פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה. למען האמת, אחרי התכנייה השווה שנפרשה בפנינו בפסטיבל ירושלים, תהיתי האם החיפאים יוכלו להעמיד פייט ראוי משלהם. אז אמנם אורחים בסדר הגודל של קוונטין טרנטינו עדיין אין בנמצא, אך הסרטים שממלאים את התכנייה בהחלט מצדיקים את מחיר הדלק והחנייה.
פסטיבל חיפה יפתח השנה עם הקרנת הקומדיה האיטלקית חיים משוגעים של פאולו וירזי ("הון אנושי"). הסרט יוקרן במעמד השחקנית הראשית, ולריה ברוני טדסקי, ובדומה לכמה מן הסרטים הבולטים בתוכנייה, ייצא את שערי הפסטיבל להקרנות מסחריות. סרטו החדש של אבי נשר, החטאים, ינעל את האירוע החגיגי ב-24 לחודש.
בין המסגרות השונות השנה, ניתן יהיה למצוא מקום של כבוד לקולנוע הטורקי החדש, עם הקרנת 7 סרטים, בהם עולם גדול גדול של ריאה ארדם (שהוקרן לאחרונה בפסטיבל ונציה), ומפגשים עם יוצרים; מחווה לאחד ממבשריו הבולטים של הגל הרומני החדש, כריסטיאן מונג'יו – במהלכה יוקרן גם סרטו החדש, בגרות – אשר תרחיב את היצע הקולנוע הרומני שגודש את הליין-אפ; ו"דוקולינריה", שתוקדש לגירוי בלוטות הטעם עם מבחר סרטי מזון. כמו כן, 85 סרטים ישראלים חדשים יוקרנו השנה בחיפה, מתוכם לא פחות מ-11 סרטים עלילתיים ו-14 סרטים תיעודיים.
יחד עם זאת, ראוי לתהות (ולהתבאס) על היעדרותם המפתיעה של כמה מן הסרטים המדוברים של השנה החולפת: טוני ארדמן, הקומדיה הגרמנית של הבמאית מארן אדה, שהטריפה את עדת המבקרים בפסטיבל קאן האחרון; כריסטין, הדרמה החדשה של אנטוניו קמפוס – ובין הסרטים שהכי ציפיתי להם השנה – המבוססת על סיפורה המטריד של מגישת הטלוויזיה כריסטין צ'אבק; The Wailing, דרמת המסתורין של הבמאי הקוריאני המעולה, נא הונג-ג'ין; האישה שעזבה, הדרמה הפיליפינית של לאב דיאז שקטפה את פרס אריה הזהב לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה; איש הצבא השוויצרי, של צמד הדניאל'ז שפשוט נולד למסגרות כמו "טרוף בחצות"; תשוקה שקטה של טרנס דיוויס, העוסק בחייה של המשוררת אמילי דיקינסון; תחש, הקומדיה הטרייה של טוד סולונדז; וסרטו המטורלל – שכל-כך ראוי למסך גדול עם קהל מבולבל – של אנדז'יי זולאבסקי הפולני, קוסמוס.
ועדיין, פסטיבל חיפה כולל כמות נדיבה של סרטים מסקרנים שנגרפו משלל הפסטיבלים החשובים שנערכו השנה בעולם. הרשימה הבאה כוללת 13 סרטים שרבים מהם הצטברו ב"וויש ליסט" שלי לאורך 2016 (וכעת כל שנותר הוא לשכנע את חברַי כי חייהם לא יהיו שלמים אם לא נפקוד אותם…).
~
1. היא / בימוי: פול ורהובן / צרפת, גרמניה / 2016
כלל ברזל קובע כי כל פסטיבל קולנוע שמכבד את עצמו, חייב לכלול סרט חדש עם איזבל הופר. למרבה המזל, השחקנית המופלאה עובדת בקצב מסחרר ואם בירושלים יכולנו ליהנות מהדרמה האוורירית של מיה הנסן-לאב, "העתיד לבוא", בפסטיבל חיפה נוכל למצוא אותה במותחן חתול ועכבר של מיסטר אינסטינקט בסיסי, פול ורהובן. הסרט, שמבוסס על רומן בשם "הו…" מאת פיליפ דג'ן, נבחר לאחרונה לייצג את צרפת בטקס האוסקר. השילוב הקטלני בין ורהובן להופר – שכבר הרבה זמן לא ראינו בתפקיד קשוח ואפל – הופך את "היא" ל-no-brainer של הפסטיבל.
~
2. אמריקאית בפריז / בימוי: אוליבייה אסיאס / צרפת / 2016
בפעם האחרונה שאוליבייה אסיאס וקריסטן סטיוארט חברו לפרויקט משותף, זה נגמר בקומיקאי צרפתי שהטיח את פרס הסזאר של סטיוארט על הפודיום. "אמריקאית בפריז" (כותרת גנרית שמחליפה שם מוצלח בהרבה – Personal Shopper), ערך את בכורתו בפסטיבל קאן ואף-על-פי שהביקורות כלפיו היו מעורבות, יהיה מעניין לראות את השניים חורגים לטריטוריית העל-טבעי, בסיפור על צעירה בודדה שמנסה לתקשר עם אחיה המת. אסיאס הכריז לאחרונה כי סטיוארט היא "השחקנית הטובה ביותר בדורה" אבל גם אם הוא קצת נסחף, יש בה אכן משהו ייחודי שמבדיל אותה משחקניות אחרות וכמעט תמיד מסקרן אותי לראות מה היא תביא למסך בכל פרויקט חדש שלה.
~
3. להיות בן 17 / בימוי: אנדרה טשינה / צרפת / 2016
אם אתם נוהגים לפקוד טמבלרים קוויריים, מוטב שתמנעו מכך במידה ואתם רוצים לצפות בסרט החדש של אנדרה טשינה (אלא אם כן אתם ממש מכורים לגיפים של מגנוס ואלק). עלילת הדרמה, שהתמודדה השנה על פרס אריה הזהב בפסטיבל ברלין, מגוללת מערכת יחסים מורכבת של איבה ואהבה, בין שני תלמידי תיכון. אחד מהם מגולם על-ידי קייסי מוטט קליין, מהשחקנים השוויצרים המבטיחים של השנים האחרונות. את טבילת האש הראשונה שלו בקולנוע, ערך בשנת 2008 בסרטה של אורסולה מאייר, "בית", בתור הבן הקטן של איזבל הופר – הופעה כובשת ומשעשעת שזיכתה אותו בפרס. מאייר המשיכה לביים אותו גם בסרטה הבא, "אחות" (2012), עליו זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי הקולנוע השוויצרי. בימים אלו אגב, "להיות בן 17" יוצא בהפצה מצומצמת בארצות-הברית.
~
4. הבן של ג'וזף / בימוי: יוג'ין גרין / צרפת, בלגיה / 2016
אולי ההפתעה (השמורה) הגדולה ביותר של הפסטיבל מבחינתי. יוג'ין גרין הוא במאי אלמוני למדי במונחים מקומיים אבל ברגע שנחשפים לאחד הסרטים של היוצר-אינטלקטואל המפעים הזה, קשה שלא להתרגש מכל פיסת קולנוע חדשה שמגיעה מכיוונו. השפה הקולנועית הייחודית והיפהפייה שלו, מושפעת ממסורת אמנויות הבארוק של סוף המאה ה-16 ועל כן יוצאת דופן כמעט בכל אספקט: בימוי שחקנים, העמדת מצלמה, עריכה, סגנון וכד'. "הבן של ג'וזף", שהופק על-ידי האחים דארדן והוקרן השנה בפסטיבל ברלין, עוסק בנער שמבקש להתחקות אחר זהותו של אביו. מעבר לכך שזו הזדמנות נהדרת לראות סרט של יוג'ין גרין על מסך גדול, יהיה מעניין לחוות את זה עם קהל.
~
5. לאחר הסערה / בימוי: הירוקאזו קורה-אדה / יפן, 2016
בפעם האחרונה שהלכתי עם חברה טובה לסרט של הירוקאזו קורה-אדה, היא נרדמה באולם ואני חשבתי שמדובר באחד הסרטים הטובים ביותר שיצאו ב-2015 (לזכותו של קורה-אדה יאמר שגם סרט אקשן עם סטיבן סיגל לא היה מונע מעפעפיה של חברתי לצנוח באותו יום). בדיוק שנה חלפה מאז עלה בארץ "אחותנו הקטנה", ולפסטיבל חיפה מגיע בשעה טובה "לאחר הסערה" – לבנה נוספת בקיר המפואר של דרמות משפחתיות שקורה-אדה החל לבנות מאז שנות התשעים. את התפקיד הראשי בסרט, שהתמודד השנה על פרס דקל הזהב, מגלם הירושי אבה – אחד הפנים המוכרות בקולנוע היפני, שחוזר לשתף פעולה עם הבמאי זו הפעם הרביעית.
~
6. רכבת לבוסאן / בימוי: יואן שאנג-הו / דרום קוריאה / 2016
יואן שאנג-הו הוא אולי לא שם שגור בכל בית אך עד כמה שזה אולי מפתיע, כמעט כל סרטיו הארוכים הוקרנו עד כה בפסטיבלי הקולנוע בישראל. בפסטיבל חיפה הוקרן בשנת 2012 סרט האנימציה "מלך החזירים" – דרמה קשה ואלימה על חלוקת המעמדות והבריונות שסופגים תלמידים אומללים בבית-ספר קוריאני; בשנת 2014, היה זה סרט האנימציה "הזיוף", שהוקרן בפסטיבל ירושלים; וכעת, יואן שאנג-הו שב לחיפה עם סרט לייב-אקשן ראשון בבימויו.
"רכבת לבוסאן", נראה כמו חגיגה אמיתית וכיפית לאללה שסוף סוף מציגה לעולם סרט זומבים קוריאני ראוי לשמו! (אם כי יש לציין שהטיזר מאוד מזכיר את מה שהולך ברכבת ישראל בימי ראשון בבוקר). המעניין הוא שכחודש מעליית "רכבת לבוסאן", עלה לאקרנים פריקוול בשם "תחנת סיאול" שהחזיר את הבמאי למחוזות האנימציה.
~
7. גלים גבוהים / בימוי: לוקה גואדאנינו / איטליה / 2015
במידה והצלחתם להתאפק מלצפות בסרט החדש של לוקה גואדאנינו בבית, מומלץ לפקוד אותו בפסטיבל ולו בשל העובדה שיוקרן על מסך גדול עם מערכת סאונד נורמאלית שבוודאי תעצים את המעלות שבו. "גלים גבוהים" (או בשמו השני, "אנשים לבנים פריבילגים"), מציג את טילדה סווינטון האלוהית ככוכבת רוק המוצאת מרגוע באי וולקני יחד עם בן זוגה. אלא שאז מגיע לביקור מפיק מוזיקלי מן העבר (רייף פיינס), מלווה בבתו (דקוטה ג'ונסון) והעניינים מתחילים להתחמם. אמנם לא מדובר ביצירת מופת, אבל יש כאן לא מעט אלמנטים שעובדים לטובתו:
☑ הצילום הראוותני, השמשי והמהמם של יוריק לה סאו.
☑ קלוז-אפים של טילדה סווינטון.
☑ המלתחה של טילדה סווינטון, שהופכת את הסרט הזה לתצוגת אופנה זוהרת באורך 125 דקות.
☑ פסקול רוק'נ'רולי מחשמל.
☑ רייף פיינס, בהופעה פראית ומשוחררת, שחתום על הריקוד המגוחך הכי נפלא שנראה השנה על המסכים.
סרטו של הבמאי האיטלקי הוא פרשנות מחודשת לסרט הצרפתי, "הבריכה", של ז'אק דריי משנת 1969. הסרט, בכיכובם של אלן דלון ורומי שניידר, יוקרן אף הוא במהלך הפסטיבל כחלק ממסגרת "דאבל פיצ'ר".
~
8. נא / בימוי: ג'וליה דוקורנו / צרפת, בלגיה / 2016
אם יש דבר משותף לצ'אק פלאניוק ומירי רגב, זו הידיעה שאין כמו מהומה טובה באולם מלא אנשים מבוהלים על מנת ליצור לעצמך יחסי ציבור. גם ג'וליה דוקורנו למדה זאת לאחרונה, לאחר שהתפרסם כי מספר צופים התעלפו במהלך הקרנת סרט הקניבליזם, "נא", בפסטיבל טורונטו. אין ספק כי מדובר באנקדוטה שתשלח קהל מסוקרן אל האולמות להתחלחל בשמחה ומכיוון שאינני חסין לסיפורי התעלפויות פיקנטיים בעצמי – אני כנראה אצטרף אליו.
~
9. הרמוניום / בימוי: קוג'י פוקאדה / יפן, צרפת / 2016
אחרי 5 סרטים באורך מלא, נראה כי לא פשוט לסווג את הבמאי קוג'י פוקאדה. בין אם זו הדרמה הרוהמרית "Au Revoir L'Ete" או סרט המד"ב החברתי Sayônara (שכולל הופעה של אנדרואיד), פוקדה ממשיך למצב את עצמו כאחד הקולות הבולטים והמגוונים של הקולנוע היפני העצמאי. השנה הוא גם קיבל חותמת כשרות ממועצת חכמי פסטיבל קאן, שהעניקה לו את פרס הבימוי הטוב ביותר, במסגרת "מבט מסוים", עבור "הרמוניום". המסגרת הדרמטית נשמעת מוכרת מלא מעט יצירות: דמות מן העבר שחודרת לבית משפחה ומשבשת את חיי הדיירים. השאלה האמיתית היא כמובן, מה קוג'י פוקדה יעשה איתה.
~
10. אי היהלום / בימוי: דייווי צ'ו / קמבודיה, צרפת, גרמניה, קטאר, תאילנד / 2016
לפעמים מספיקה סצנה אחת כדי לשכנע אותך לראות את כל השאר. זה מה שקרה לי עם סרט הביכורים של הבמאי הקמבודי-צרפתי בן ה-33, דייווי צ'ו. הדיאלוג, הצבעים, ההעמדה, המוסיקה, העריכה והווייב הכללי עובדים יפה בקליפ הקצר מתוך "אי היהלום", שהוקרן במהלך שבוע המבקרים בפסטיבל קאן. הסרט אגב, כולל קאסט המורכב משחקנים לא מקצועיים שלוהקו משך למעלה מארבעה חודשים ברחובות פנום פן, בירת קמבודיה, ובפייסבוק.
~
11. עצור / בימוי: קים קי-דוק / דרום קוריאה / 2015
Hello there. אחרי חודשים של ניסיונות נואשים לאתר איזושהי הצצה לסרט הזה של קים קי-דוק והופ! הוא נוחת בפסטיבל חיפה, יחד עם "הרשת" שערך את בכורתו לא מכבר בפסטיבל ונציה. עושה רושם כי בניגוד למהוקצעות ההפקתית יותר של סרטו האחרון, "עצור" ממשיך את הקו הגולמי והמחוספס שניכר לדוגמא ב"מוביוס". בימוי, הפקה, תסריט, צילום ועריכה – מתרכזים כולם בידיו של המאסטר הקוריאני, בסרט העוסק במשפחה צעירה המתגוררת בפוקושימה, שחייה משתנים בעקבות פיצוץ שמחריד את תחנת הכוח הגרעינית. יש משהו מאוד אפקטיבי בסגנון נטול הפילטרים שקים אימץ לעצמו, כך שאם לבחור לפחות באחד משני הסרטים, הייתי הולך על זה.
~
12. כמו שאתה / בימוי: מיילס ג'וריס-פייראפיט / ארה"ב / 2016
הנציג היחידי בתכנייה מבין מעוטרי פסטיבל סאנדנס. "כמו שאתה", שהוקרן במסגרת התחרות הדרמטית האמריקאית וזכה בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים, הוא סרט הביכורים של השחקן והבמאי מיילס ג'וריס-פייראפיט, שהוא – תאמינו או לא – בסך הכל בן 23! מעריצי Stranger Things, ישמחו ודאי למצוא כאן את צ'רלי היטון (תאום דיקפריו-הצעיר שגילם את ג'ונתן ביירס) באחד משני התפקידים המרכזיים. בגדול, מדובר בדרמת התבגרות המתרחשת בשנות ה-90 ועוסקת במערכת היחסים המשולשת בין שני בנים ובת. הטריילר חושף קצת יותר מדי לטעמי, אבל נראה בהחלט לא רע.
~
13. האזרח המכובד / בימוי: גסטון דופראט, מריאנו כהן / ספרד, ארגנטינה / 2016
האמת, עד כה לא שמתי לב לסרט הספרדי הזה אבל הטריילר שלו מאוד מוצא חן בעיני. הוא משלב כמה אלמנטים שאני אוהב באופן כללי, כמו סיפורים על סופרים ועלילות שמתרחשות בעיירות ביזאריות. במקרה של "האזרח המכובד", מדובר בזוכה פרס נובל לספרות שחוזר לעיירה ממנה שאב את השראתו, ומגלה בהמשך כי אולי זה לא היה רעיון מוצלח במיוחד. אפילו האסתטיקה דלת התקציב הזו מדברת אלי. הסרט היה מועמד לפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה, וזיכה את השחקן הראשי, אוסקר מרטינז ("סיפורים פרועים"), בפרס השחקן הטוב ביותר.
~
ועוד 15 סרטים שכדאי לשם לב אליהם: בגרות לכריסטיאן מונג'יו (רומניה, צרפת, בלגיה), שגם יופץ מסחרית ב-1 בדצמבר; ספארי לאולריך סיידל (אוסטריה); לילי ליין לבנדק פליגהאוף (הונגריה); עולם גדול גדול לריאה ארדם (טורקיה); גן עדן לאנדריי קונצ'לובסקי (רוסיה, גרמניה); אַלוֹיס: בלש פרטי לטוביאס נולה (שוויץ, צרפת); הסטודנט לקיריל סרברניקוב (רוסיה); אמא רוזה לברילנטה מנדוזה (פיליפינים); אמריקן האני לאנדריאה ארנולד (בריטניה), שיופץ מסחרית ב-3 בנובמבר; הנערה האלמונית לאחים דארדן (בלגיה, צרפת); המרגל – סנודן לאוליבר סטון (ארה"ב, גרמניה); שאריות של זכרון לעומר פסט (בריטניה, גרמניה), על-פי ספרו של טום מקארת'י; מכשפת האהבה לאנה בילר (ארה"ב); אחרי האהבה ליואכים לאפוס (בלגיה, צרפת); דיוויד לינץ': אמנות החיים לג'ון וון, ריק בארנס ואוליביה נירגארד-הולם (ארה"ב, דנמרק).
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, פסטיבלי קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על פסטיבל חיפה 2016: מה כדאי לראות?

  1. אלעד הגיב:

    שוקל להימנע, לראושנה מזה שנים. קשה לי לסלוח על היעדרו של the wailing ובשביל מה ? עוד שני סרטים של קים קי דוק שמאז "רחמים" ומואביוס קצת איבד את הרלבנטיות ? מתסכל ההתמצקות בתבנית של סרטים יפניים זה קורה-אדה וסרטים קוריאניים זה קים קים דוק.

    מתבאס גם לחכות לאוזן או איזה סטרימינג..מהרושם שלי the wailing סרט ששהנאה בו תמוצה עד תום באולם.

    טוב, עוד חצי שנה פחות ארבעה ימים חוזרים לקוריאה, נקווה שייצא משהו שווה אחר שם עד אז.

    • עמית ל. הגיב:

      אני מסכים איתך שיש תחושה של חוסר מעוף כשזה מגיע ליבוא של קולנוע קוריאני ויפני עכשווי לארץ.

      הבחירה לוותר על The Wailing היא באמת תמוהה בהתחשב בכך שמדובר באחד הסרטים הקוריאנים הכי בולטים של השנה ועוד של יוצר מוכח ומוכר יחסית. אפשר להתנחם לפחות שהביאו את "רכבת לבוסאן".

      זה לא סוד שבשנים האחרונות הפסטיבלים הגדולים והמפיצים בארץ לא מתפרעים עם קולנוע ממזרח אסיה או מגלים נטייה מיוחדת לחשוף יוצרים חדשים. יתכן כי קיים חשש מסוים שקולנוע אסיאתי לא מביא מספיק קהל בארץ, ועל כן הבחירה ביוצרים אסיאתיים שצופים כבר מכירים נועדה להבטיח תפוסה מלאה באולמות. מצד שני, בהקרנה של הסרט האחרון של הונג סאנג-סו בפסטיבל ירושלים, האולם היה מפוצץ; גם בהקרנה של "קורו", מלפני שלוש שנים בפסטיבל חיפה, היו המון אנשים (ומדובר בסרט של יוצר אלמוני לחלוטין).

      עם זאת, בכל הנוגע לקולנוע יפני, השנה מסתמנת מגמה מעודדת של שינוי. במקביל לפסטיבל חיפה, יערך בסינמטקים פסטיבל קולנוע יפני עכשווי ("אקי-נו") עם תשעה סרטים שאשכרה יצאו בשנה/שנתיים האחרונות. מי היה מאמין? אני אשתדל לכתוב על זה בהרחבה בהמשך. מה שכן, שניים מהסרטים הם "לאחר הסערה" ו"הרמוניום" שכבר מוקרנים כאמור בחיפה… ולצערי נראה כי לא כל תשעת הסרטים יוקרנו בכל הסינמטקים. דווקא שניים מהסרטים שיותר רציתי לראות – "א-קפלה" ו"להיות טוב" – לא יוקרנו בסינמטק תל-אביב. אבל נו, גם זה משהו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s