הסרט החדש והסקנדל המתוקשר של הונג סאנג-סו ~ אנשים הופכים לעננים ~ שיחה מרתקת בין מנהלי רשתות הטלוויזיה הגדולות

Y&YHSS
~
1. Yourself and Yours: הסרט החדש והסקנדל המתוקשר של הונג סאנג-סו
בגיל 54, האוטר הקוריאני הנערץ הונג סאנג-סו, סיפק השנה את אחד הסקנדלים המתוקשרים ביותר בעולם הבידור הקוריאני. על-פי דיווחים בתקשורת המקומית, הונג סאנג-סו, איש משפחה הנשוי למעלה משלושים שנה ואב לילדה בגיל הקולג', מנהל רומן עם השחקנית קים מין-הי, בת ה-34. חדי העין שבינינו יכלו למצוא לכך רמזים כבר בסרטו האחרון, "נכון לעכשיו, טעינו אז", שתיאר יום בחייו של במאי ארט-האוס נשוי שמתאהב באמנית מתחילה, אותה מגלמת… קים מין-הי (שכיכבה גם בתפקיד מטריף השנה בחדש של פארק צ'אן-ווק).
מה לא נכתב על הרומן השערורייתי? "אימה של קים מין-הי ואשתו של הונג סאנג-סו מחליפות ביניהן הודעות טקסט על הרומן" (מה שלא היה ולא נברא); "קים מין-הי והונג סאנג-סו נישאו לכאורה בארצות-הברית" (בעוד אשתו טוענת שהם לא התגרשו ואין לו בכלל גרין קארד); "הבמאי הונג סאנג-סו קטע את תמיכתו בלימודיה של בתו על מנת לעזור כלכלית לקים מין-הי" (אך גם על זה לא מומלץ להמר). אפילו קוספליי שמשחזר את התמונה האיקונית של הצמד המדובר, נצפה בטקס סיום במכללה בדרום קוריאה.
רכילות מופרכת היא כמובן לא המצאה קוריאנית, אבל נדמה לי שמי שבכל זאת רוצה לדעת מה קורה בחייו של הונג סאנג-סו, פשוט צריך לראות סרט של הונג סאנג-סו. לא שמדובר בסרטים אוטוביוגרפיים במוצהר, אך לא מופרך להעריך כי חלקם שואבים השראה מחייו האמיתיים של האוטר. לשמחתנו, הונג סאנג-סו מתקתק בין סרט לשניים בשנה, ובפסטיבל טורונטו יעלה בבכורה עולמית סרטו ה-18, "Yourself and Yours", בן 86 הדקות. כמו תמיד, הטריילרים לסרטים שלו אף פעם לא שגרתיים והפעם: הונג מגלה את הזום הדיגיטלי.
הונג, דרך אגב, כבר צילם סרט נוסף שיתקרא "La Caméra de Claire" (אולי השם הכי רוהמרי בפילמוגרפיה שלו). הסרט, שצילומיו נערכו בפסטיבל קאן, מהווה את שיתוף הפעולה השני של הבמאי הקוריאני עם איזבל הופר (!), ארבע שנים אחרי שגילמה שלושה תפקידים בקומדיה הדרמטית הנהדרת, "בארץ אחרת".
~
2. People Are Becoming Clouds / בימוי: מארק כץ / ארה"ב / 2015
אנשים הופכים לעננים בימים אלו. זו תופעה מטרידה למדי והיא משבשת את חיי הנישואים של ג'ון ואלינור. כל זה קורה בסרט הקצר, המשונה, הקומי והאפל של מארק כץ, "People are Becoming Clouds". הרעיון המיוחד של טרנספורמציה נשית הזכיר לי את "עיצוב פנים" של מישל גונדרי (מתוך האומניבוס המעולה, "טוקיו!"), שלמען האמת אהבתי יותר. אני לא בטוח שהסרט של כץ מממש את הפוטנציאל שגלום בו אבל עם זאת הוא מעורר מחשבה ולא נטול אימפקט.
הסרט מבוסס על סיפור קצר באותו שם מאת הסופר, המחזאי והעיתונאי ג'ו מינו (Joe Meno), מתוך קובץ הסיפורים Demons in the Spring (2008). ניתן להאזין לסיפור המקורי בפודקסט "Selected Shorts", החל מדקה 42:46.
~
3. מלחמת הטיטאנים: שיחה בין המנהלים והמנהלות שמאחורי HBO, Netflix, AMC, A+E ו-NBCUniversal
"הייתי אומר שאין אף אחד סביב השולחן הזה – וזו לא חנופה מזויפת – שאנו לא מעריצים במחוזותינו, ויש כמות עצומה של עבודה מעולה בתעשייה שלנו ואני שולח מיילים כנים מאוד לכל הנוכחים סביב השולחן ומשבח אותם על העבודה הטובה שהם עושים והם באדיבותם עושים את אותו הדבר". איזו אידיליה משרה קולו הסמכותי והמעונב של יו"ר ומנכ"ל HBO, ריצ'רד פלפלר, בפתח "השולחן העגול" למנהלי טלוויזיה שארגן לאחרונה "ההוליווד ריפורטר". דבריו מכוונים כלפי הקולגות והמתחרים שמקיפים את השולחן: ננסי דוביוק, נשיאה ומנכ"לית A&E נטוורקס; בוני האמר, יו"ר NBCUniversal Cable Entertainment; ג'וש סייפן, נשיא ומנכ"ל AMC נטוורקס; וטד סרנדוס, מנהל התוכן הראשי של נטפליקס, שנראה כמו הבנאדם הכי כיפי בשולחן שכולם נהנים לשנוא.
למרות שיש הטוענים כי הטלוויזיה נמצאת כיום אחרי תור הזהב המפורסם שלה, יכולנו למצוא השנה כמה דברים נהדרים על המסך הקטן, כמו "מנהל לילה" של סוזן בייר ו-Stranger Things של האחים דאפר, שהצליחה להפוך לתופעה תרבותית של ממש. אך מדובר בתקופה מעניינת לא רק ברמת התוכן. רבות כבר דובר על כך שנטפליקס שינתה את חוקי המשחק ואם צפיתם ב"שולחן העגול" מלפני שנתיים, העוינות כלפי טד סרנדוס מצד מנהלי הרשתות הייתה כל-כך גלויה, עד שנדמה היה שמישהו עומד לשלוף שיפוד ולדקור אותו בעין. אחת התלונות שלהם הייתה כי מאחר וכל הסדרות מגיעות בסוף לנטפליקס, הצופים לא מזהים אותן עם הערוץ המקורי שלהן, מה שפוגע במיתוג של אותו ערוץ. כמו כן, חלק מן הצופים עשויים לדלג על צפייה בסדרה מסוימת במועד שידורה המקורי, מתוך כוונה להזריק אותה בבינג' לכשתגיע לנטפליקס, מה שמוביל לירידה ברייטינג של הערוץ ולהכנסה מפרסומות.
Te-bo

בוני האמר (NBCUniversal) שומעת שהתקציב של נטפליקס לשנה הבאה עתיד לחצות את רף 6 מיליארד הדולרים (דקה 11:32)

אין ספק כי סרנדוס נמצא בעמדה הטובה ביותר בשולחן וייתכן שבשל כך הוא גם מרגיש הכי נינוח. העקיצות המחויכות שלו מתובלות בהומור עצמי, לעומת הרצינות התהומית של פלפלר למשל, ולמרות הניסיון לשדר עסקים כרגיל, אפשר לראות את המרפקים הקטנים של כולם נשלחים בין השורות ("אתה תספר לנו את שלך, אנחנו נספר לך את שלנו", צוחקת ננסי דוביוק ביחס לגישה של נטפליקס – שבפועל מביאה למנהלים את הסעיף – לא לשחרר נתוני רייטינג). החשש הגובר ממי שהחלה את דרכה כחברה להשכרת סרטים וסדרות והפכה ליקירת מכורי המסך הקטן, נובע גם מהתפשטותה העקבית ברחבי הגלובוס (נטפליקס מפיקה למשל סדרות מקור לקהל היפני) ותקציבי הענק שרק הולכים ותופחים (הסכום "120 מיליון דולר" לסדרה החדשה של באז לורמן, נזרק לאוויר) לצד חופש יצירתי שעשויים להוביל לעלייה ברף הדרישות של יוצרים מערוצים מתחרים. דרישות שרשתות הטלוויזיה הרגילות לא תמיד יכולות לעמוד בהן.
מעניין לראות את הדינמיקה בין הנוכחים בשולחן, אם כי ממש חבל שג'וש סייפן לא זכה לדבר יותר. יש משהו כובש באופן שהוא מתבטא וגם לו יש הבלחות של הומור. בשורה התחתונה, נדמה כי השאיפה הנוכחית של הערוצים היא להנגיש עד כמה שניתן את התכנים הייחודיים להם ולהרחיב את הפלטפורמות שיקלו על קהל היעד לצרוך אותם באופן הנוח ביותר.
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה טלוויזיה, סיפורים קצרים, קולנוע קוריאני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s