האימה שבבדידות: ג'יימי מרקס מת

JMID14
במאי האינדי האמריקאי, אלכס רוס פרי, צייץ אשתקד כי "אילולא התיעוד המשתולל בטוויטר, בעוד שנה מהיום לא הייתה כל הוכחה ש-70% מסרטי סאנדנס התקיימו". יש מצב שהוא צודק. למעט סינפילים מעודכנים במיוחד, סאנדנס (שלא לדבר על סלאמדנס), מקבץ מדי שנה עשרות סרטים חדשים שלא כולם מוצאים את דרכם לעיניים רעננות.
"ג'יימי מרקס מת", סרט אימה שהוקרן בפסטיבל סאנדנס לפני שנתיים, זכה אמנם להפצה מצומצמת ב-29 באוגוסט 2014, אך עושה רושם כי לא הרבה אנשים צפו בו ואלו שבכל זאת צפו בו, לא תמיד התחברו אליו. בניגוד אליהם, "ג'יימי מרקס מת" הצליח לפרק לי את הלב כמו מטען חבלה. יתכן כי הוא מסוג הסרטים שמקליקים עם צופים מאוד מסוימים בגלל איזשהו חיבור עמוק למטען הרגשי שהם נושאים.
מדובר בפיצ'ר השני של קרטר סמית. הפעם הראשונה שנתקלתי בבמאי-תסריטאי האמריקאי הייתה עם Bugcrush, סרט בן כחצי שעה שיצא לפני עשור. הוא עוסק בנער שנמשך לבחור מסוכן מבית-הספר, ונגרר בעקבותיו לחבורה שמבצעת ריטואל מיני שקשור בחרקים. כבר אז, הסגנון הקולנועי האפל וטורד המנוחה של סמית, שרוחש זרמים הומוארוטים תת-קרקעיים, הצליח למשוך אותי ולעורר ציפייה לבאות.
בשנת 2008, סמית ביים את פיצ'ר האימה הראשון שלו, "ההריסות", על-פי רומן מדע-בדיוני של סקוט סמית (שכתב גם את התסריט). זה סרט אפקטיבי, גוֹרי ומלחיץ, בעל אופי מסחרי יחסית, שמשתלב בז'אנר "חבורת הצעירים הקלולסים שיוצאים לחופשה אקזוטית ומוצאים עצמם בלב סיוט מדמם", פלוס אלמנטים של אימת גוף. שלוש שנים לאחר מכן, סמית שב לפורמט הקצר עם הסרט הקונספטואלי "ספר מחזור", בו חזר להתמקד בצד האפל והמיני של חיי הנוער באמריקה.
"ג'יימי מרקס מת", הוא אדפטציה לרומן התבגרות מאת כריסטופר ברזאק, בשם "One for Sorrow", אשר זכה בשנת 2008 בפרס קרופורד עבור פנטזיית הביכורים הטובה ביותר.
כבר שש עונות שקמרון מונהאן מגלם את ההומו הג'ינג'י הכי שווה על המסך הקטן (בגרסה האמריקאית של "חסרי בושה"), ולמעט תפקידי משנה בסרטים כמו "המעניק" ו"האקדמיה לערפדים", סרטו של סמית הוא ככל הנראה הפעם הראשונה שניתן לצפות בו בתפקיד ראשי בקולנוע. ב"ג'יימי מרקס מת", הוא מגלם את אדם מקורמיק, בן לאם חד הורית (ליב טיילר) ואחיו הקטן של תיכוניסט מניאק, מהסוג שממוקם גבוה בהיררכיה האכזרית של בית-הספר. למרות שהוא לא סובל מקשיים חברתיים, הוא חש תלישות וניכור ביחס לסביבה שבה הוא חי.
"כולם צריכים אהבה והרפתקה, כולם צריכים כסף לבזבז, כולם צריכים אהבה וחיבה, כולם צריכים שניים או שלושה חברים – אלו הדברים, אלו הדברים מהם חלומות עשויים". אני אוהב את הפזמון הזה מתוך השיר של "הליגה האנושית", The Things That Dreams Are Made Of, כי הוא מתמצת באופן קולע את הצרכים הבסיסיים – הרגשיים והחומריים – שמאפשרים קיום אנושי שיש בו פוטנציאל לאושר. אלא שבכמיהה לאהבה וחיבה, אדם מפקיד את אושרו בידיהם של בני אדם אחרים, ובני אדם הם כידוע יצורים הפכפכים שעלולים גם לאכזב (או למות). על כן כל מערכת יחסים שיש בה פוטנציאל לאושר, תהיה תמיד כרוכה בסיכון – סיכון לצער וכאב. אולי זה מסביר מדוע יש המתייחסים לאושר כאל "רגעים" ולאו דווקא כאל מצב קיומי מתמשך. ג'יימי מרקס הוא נער שכנראה לא חווה רגע אחד של אושר מימיו. בלי אהבה, בלי חיבה, בלי חברים. וכעת גופתו העירומה מתגלה מתחת לגשר.
זיכרונותיו של אדם מג'יימי, אם בכלל יש כאלה, הם תמיד מרחוק. כעד מתבונן. איש לא באמת "ראה" את ג'יימי מרקס בחייו, לפחות לא כבן-אנוש בעל רגשות. אך אדם – בין הבודדים שחשים אשמה וצער – מסוגל לראות אותו אחרי מותו, כרוח רפאים. מערכת היחסים המגוננת שמתפתחת בין השניים, משורטטת ברגישות ועדינות מופלאה. המון עצב יש בסרט הזה, אבל גם רגעים של יופי ואושר בתוך כל המסתורין והאפלה. ג'יימי ללא ספק מאוהב באדם, אך היחסים האינטימיים ביניהם מסרבים להתקבע על משבצת מוגדרת.
מבחינות רבות, "ג'יימי מרקס מת" נראה כמעט כמו המשך ישיר ל"באגקראש". לא רק מבחינת הטונים ההומוארוטים והעיסוק בעולם הנעורים האפל, אלא גם מבחינה סגנונית – אותה אטמוספירה קודרת, איטית ומחלחלת שנראית כמו מזיגה בין סרטי הרוחות של קיושי קורוסאווה ("דופק") לריאליזם החד והמסוגנן של אנטוניו קמפוס ("Afterschool"). תורם לה גם הפסקול העצוב והרקוויאמי משהו שהלחין פרנסואה-אודו שנפרו, עם תמת פסנתר נוגה, מלווה במעין זמזום זבובי שמעורר קונוטציות של ריקבון ומוות. אישית, שימח אותי לראות שסמית "חזר לעצמו" ומצא פרויקט מיוחד בו יוכל לבטא את המאפיינים האוטריסטים שגרמו לי להימשך אליו מלכתחילה.
יחד עם זאת, אני מוצא קושי מסוים לחבק את הסרט הזה עד הסוף. הסיבה לכך קשורה בשימוש האמביוולנטי שעורך הסרט בדימויים שכורכים בין הומוסקסואליות למוות: הארון והחדירה.
ג'יימי ואדם נכנסים ויוצאים מארונות לכל אורך הסרט. לארון במקרה הזה יש משמעות כפולה: ג'יימי הוא הומוסקסואל ועל כן היציאה ממנו היא אקט חיובי של שחרור. אך ג'יימי הוא גם בר מינן, ועל כן ניתן ליחס לארון גם משמעות של קבר. אדם הוא ככל הנראה סטרייט – אם כי המיניות שלו לא מצוינת באופן מפורש – ואת הפלרטוט שלו עם ההומוסקסואליות של ג'יימי, ניתן לפרש גם כפלרטוט עם המוות. חיזוק לכך ניתן למצוא במחיר הנפשי המסוכן שהקשר גובה ממנו.
אקט של חדירה אמנם אין בסרט, אבל בשלב מסוים אנו נכנסים לפתח עגול של מנהרה אפלה וארוכה המזוהה עם ג'יימי, שמסמלת את התחנה האחרונה בעולם. הדימוי הזה הזכיר לי את המאמר של חוקר הספרות האמריקאי ליאו ברסאני (Bersani), "האם הרקטום הוא קבר?". במרכז המאמר מתואר כיצד הפנטזיה של התרבות ההטרוסקסואלית מבצעת אנלוגיה בין מין-אנאלי פסיבי – המסמל שבירה של גבולות גופניים – לבין ניפוץ העצמי הגברי, השקול למוות.
בעולם דימויים שכזה, איזה סיכוי יש לזוגיות חד-מינית להתקיים?
לא רק שזה מסר בעייתי ופסימי שנשען על הנחות שהייתי מצפה למצוא בסרט הוליוודי מיושן, הוא בעיקר מעצבן לנוכח הרגישות הגיי-פרנדלית בה מעוצבת מערכת היחסים בין ג'יימי לאדם. יתכן כמובן שזו אינטרפרטציה מרחיקת לכת שכן האמביוולנטיות של הדימויים מאפשרת לחלץ מהם משמעות נוספת: "ג'יימי מרקס מת" הוא סרט שעוסק בין השאר באשמה ובתיקון. בהזדמנות שניה. וזה נכון לגבי דמויות שונות בסרט. מוות הוא לא הסוף. הארונות והמנהרה אינם חללים חתומים אלא תחנות מעבר – אמצעי להגיע אל האמת ואל עולם חדש עם פוטנציאל לקשר ואהבה.
למרות הבעייתיות שניתן לאתר באמירה של הסרט לגבי הומוסקסואליות ויחסים חד-מיניים בין גברים, נדמה לי שנדיר למצוא רגש כזה בסרט אימה או לחילופין, סרט אימה שנוגע בך במקומות רגישים. הוא אולי לא ידבר לכל אחד, אבל לאלו שכן – מובטחת חוויה חזקה למדי.
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה גאווה ודעה - קולנוע קווירי, מוסיקה, סרטים קצרים, קולנוע אמריקאי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s