לקראת "מוזיקה תוכניתית 2": ספיישל קאשיווה דאיסוקה

ב-23 באפריל השנה, עתיד לצאת האלבום החדש של המוסיקאי היפני המרטיט, קאשיווה דאיסוקה, program music II, במסגרת הלייבל הטוקיואי הנהדר, וירג'ין בבילון רקורדס. זה מאורע מרגש משתי סיבות עיקריות: ראשית, מדובר באלבום סולו חדש של קאשיווה דאיסוקה; שנית, מדובר בפרוייקט שמגיע 9 שנים אחרי program music I, אולי היצירה המוכרת והמהוללת ביותר בדיסקוגרפיה שלו, שהחלה להתגבש לפני כעשור.
"מוזיקה תוכניתית" נועדה לבטא דימויים חוץ-מוסיקליים. היא עשויה לשקף יצירה ספרותית, ציור, רעיון פילוסופי, סיפור אישי וכד'. program music I, הורכב משתי רצועות בלבד באורך כולל של 62 דקות, בהתבסס על סיפורים מאת קנג'י מיאזאווה ואוסאמו דזאי. האלבום החדש מורכב מ-8 רצועות ושואב את השראתו מספר תמונות למבוגרים בשם "הרי הקריסטל" מאת המאייר והאנימטור היפני, שיגרוּ טאמוּרה (Shigeru Tamura). הספר, שראה אור בשנת 2005, מורכב מאסופת סיפורים קצרים ואיורים סביב נושא המינרלים. על כן, לא מפתיע למצוא באלבום רצועות עם שמות כמו "עמק הקריסטל", "מטאור", "עיר באגם" ו"בֶּרִיל כחול".
דאיסוקה, יליד הירושימה, החל את דרכו כמלחין וגיטריסט בלהקת הפוסט-רוק Yodaka בשנת 2001 (לאחרונה אגב, הוציאה הלהקה, יחד אתו, את האלבום Betrayal and Reincarnation, שניתן להאזנה מלאה בבנדקמפ). בשנת 2004, החל את פעילותו המוסיקלית כאמן סולו ושחרר עד כה ששה אלבומים הכוללים יצירות פסנתר רגישות, לצד רצועות שמוהלות השפעות קלאסיות עם אלקטרוניקה, גליצ', פוסט-רוק ואמביינט. כמו כן, דאיסוקה הלחין בשנת 2013 את פסקול סרט האנימה של מאקוטו שינקאי, "גן המילים".
רגע לפני שהאלבום החדש שלו מפציע לאוויר העולם, עשו לעצמכם היכרות עם כמה מהרצועות המוסיקליות המרשימות שיצאו תחת ידיו הענוגות.
~
1. Stella + Write Once, Run Melos (מתוך: Program Music I), 2007
בסביבות שנת 1927, כתב הסופר קנג'י מיאזאווה (Kenji Miyazawa), את מה שלימים יזכה למעמד של קלאסיקה מודרנית בקרב ספרות הילדים ביפן, Night of the Milky Way Railway. הסיפור מגולל מסע שעורכים שני בנים, ג'ובאני וקמפנלה, ברכבת לילית לאורך שביל החלב. אני אמנע מלהרחיב יתר על המידה שכן הסיפור כולל טוויסט שראוי להתוודע אליו במהלך הקריאה. ב-program music I, קאשיווה דאיסוקה לקח על עצמו לתרגם את הסיפור הזה לשפה מוסיקלית ברצועה מורכבת, עשירה ויפהפייה בת למעלה מחצי שעה, העונה לשם "סטלה". זה באמת חתיכת מסע הדבר הזה (ובהחלט מומלץ לחוות אותו במהלך נסיעה ברכבת).
[*להאזנה, לחצו על התמונה]
הרצועה השניה באלבום, Write Once, Run Melos, מבוססת על סיפור קצר ופופולארי בשם "Run, Melos!", מאת הסופר היפני האפל, אוֹסאמוּ דזאי (Osamu Dazai). פרט לרומנים כמו The Setting Sun (1947) ו-No Longer Human (1948) וכן לא מעט סיפורים קצרים שחיבר (אחד מהם אגב, מופיע בקובץ "מפגשים – חמישה סיפורים מיפן", שערכה ותרגמה אירית ויינברג), דזאי נודע כמי שהתאבד בטביעה בהיותו בן 39 בלבד, לאחר חיים עתירי דיכאון, אלכוהול וסמים. "רוץ, מלוס!", עוסק ברועה צעיר בעל חוש צדק שנכלא לאחר שניסה להרוג את המלך. הוא מבקש לדחות את הוצאתו להורג על מנת שיוכל לפקוד את חתונת אחותו, ובתמורה נאלץ להותיר את חברו הטוב כבן ערובה עד שישוב. גרסא מתורגמת של הסיפור, ניתן לקרוא כאן.
~
2. colophon.#02 (מתוך: ;Re), 2012
;Re, הוא הדבר הכי קרוב לאלבום אוסף שקאשיווה דאיסוקה שחרר עד היום. זהו פרוייקט בו החליט לחזור אל המוסיקה שיצר בין השנים 2006-2012, לרבות טראקים נדירים, טראקים שטרם ראו אור וכן כאלה של אמנים עמם שיתף פעולה בעבר. colophon.#02 לדוגמא, הוא רמיקס עוצמתי וממוטט שערך לרצועה באותו שם מתוך האלבום Particle Protocol (2008) של הרכב הפוסט-רוק היפני, Speaker Gain Teardrop. הרמיקס גם חתם את האלבום המקורי בו ביצע דאיסוקה את עבודת המאסטרינג. כך נשמעת התפרצות געשית של רגש מבעד לשכבת קרח נוצצת.
~
3. Requiem (מתוך: .5Dec), 2009
מכונת ירייה של ביטים אכזריים על רקע פסנתר אפלולי, מלווים בקולות אופראים בהולים. רצועה כאוטית ואינטנסיבית שלקוחה מתוך אלבומו השלישי של דאיסוקה, .5Dec, שמאופיין בסאונד אלקטרוני אגרסיבי יותר מקודמיו. יש הרואים בו את אלבומו "המבולגן" ביותר ולמעט "9 שירים" שיצא חמש שנים אחריו, הייתי אומר שהוא גם הרקיד ביותר שלו.
~
4. Ajanagar (מתוך: ;Re), 2012
בשנת 2008, הקימו ארבעה מוסיקאים מטוקיו את להקת הדאב/דאנסהול, nego. לשם יצירת אלבומם השני, SANSARA, חברה הלהקה לדאיסוקה ששימש כטכנאי מיקס ומאסטרינג. הוא מוגדר כמי שסייע להפוך את האלבום ל"אפל, שבטי ואמוציונאלי", וכן תרם לו את הרמיקס המשגע הבא שמקורו ברצועה Raga Naja (שמתם לב לאנגרמה?).
~
5. April.#19 (מתוך: April.#07), 2007
שנה בלבד לאחר צאת אלבום הסולו הראשון של דאיסוקה, april.#02, ראה אור אלבום הרמיקסים april.#07 שהוקדש לרצועת הנושא מתוך אותה יצירת ביכורים. למעט דאיסוקה, הוא כלל רמיקסים מידיהם של די ג'יי אוליב אויל, ז'אן מישל, טקשי נישימוטו (חלק מן הצמד האלקטרוני I'm Not a Gun) ולֶם.
אחד האלמנטים המעניינים במוסיקה של דאיסוקה הוא המפגש שמתקיים בין רכות נאו-קלאסית מלטפת וחמימה לבין אלקטרוניקה קרה ודוקרת, מתובלת ברעש ושיבושים. אין לו בעיה להוציא תחת ידיו פיסת מוסיקה מרגיעה אבל בחלק מן המקרים הוא יעדיף לשרוט אותה, "ללכלך" אותה ובכך לייצר משהו יותר עוצמתי ומזכך. april.#19, הרצועה הנוספת של דאיסוקה באלבום הרמיקסים (שהופיעה בהמשך גם במסגרת ;Re), היא דוגמא טובה לכך.
~
6. Black Lie, White Lie (מתוך: .5Dec), 2009
יציאה אנרגטית נוספת שתשלח אתכם לרחבת הריקודים עם צ'ייסר ביד וחשמל ברגליים, מתוך 5Dec.
~
7. Ohka (מתוך: 88), 2011
שנתיים אחרי הטראקים המשוגעים של .5Dec, קאשיווה דאיסוקה פינה משולחן הסגנונות העמוס שלו את האלקטרו-גליצ'-הניאו-קלאסי ויצר את "88" – אלבום נקי בן 11 רצועות, על טיהרת הפסנתר בלבד. פיסות מוסיקה נוגות שנעות בין 2 ל-10 דקות בממוצע, כולל פרשנות אישית ומלנכולית משהו ל-My Favorite Things. הוא נעדר את החספוס והגיוון שאפיינו את אלבומיו הקודמים ויש בו גם משהו נורא איטי ומרווח, אבל באווירה הנכונה עם התאורה הנכונה (קרי: אחרי פרידה, עם כוס יין, לבד בבית) האלבום הזה עשוי לחולל את האווירה והקסם שהוא מבקש לייצר. זוהי הרצועה היפה שפותחת אותו.
~
8. Solar Man (מתוך: ;Re), 2012
רמיקס נוצץ נוסף מתוך ;Re והפעם לטראק בשם Rain Man שמקורו באי.פי Our Usual Nightmare (שרקח הדי ג'יי שיניה טאקאטוֹרי), לו ביצע דאיסוקה את המאסטרינג. טראק כיפי ומעניין שלא מפסיק להשתנות. אני אוהב את הרגעים שבהם הוא מייצר בילד-אפ לקראת שיא ואז משחרר את הסאונד במן זרם מפעפע. So goddamn awesome!
~
9. April.#02 (מתוך: April.#02), 2005
רצועת הנושא הארוכה מתוך אלבום הסולו הראשון של דאיסוקה, April.#02. יצירה אווירתית, שנפתחת לאט עם צלילי פסנתר שמגששים בחלל קטוע ומשובש. בהמשך מתגנבים כלי מיתר, הקצב מתגבר והנופים מתחילים להסתחרר. רצועה שהיא מסע עתיר פיתולים בין הרים וגאיות, עם השהיות המאפשרות לקחת אוויר רק כדי לשעוט מחדש אל מרחבים קסומים של סאונד. כן, לא קשה להתפייט על טראקים מהסוג הזה של קאשיווה דאיסוקה. כל שצריך זה זוג אוזניות, עיניים עצומות וקצת דמיון.
~
10. Lilac (מתוך: Nine Songs), 2014
האלבום השישי והאחרון של קאשיווה דאיסוקה, מעביר אותו אל מחוזות הפופ. הוא כולל כמה מן השירים השמחים ביותר שהנפיק עד כה ואפשר ממש לדמיין אותו מדלג חסר דאגות על איזו גבעה ירוקה ביפן, כמו בפרסומת מלבבת לטמפונים. הוא לא זונח את האלמנטים האלקטרוניים והעריכה הגליצ'ית, אלא שהפעם נוספו גם קולות אנושיים או ליתר דיוק, קולה של הזמרת פיאנה (Piana). זה אלבום כיפי וצבעוני שמסמן נתיב נוסף ביצירה שלו. באותה שנה אגב, דאיסוקה גם לקח חלק באלבום הרביעי של פיאנה, Muse  – הוא ביצע את המאסטרינג ואף ניגן בכמה שירים. בחור עסוק.
~*~      ~*~      ~*~      ~*~      ~*~      ~*~      ~*~      ~*~      ~*~      ~*~     ~*~     ~*~     ~*~     ~*~
ולקינוח: 5Dec
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג'יי-פופ, ג'יי-רוק, יפן, מוסיקה, פוסט-רוק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s