סחרור מסוכן: דה פירואטס ~ איזבל הופר במותחן צרפתי של פול וורהובן ~ דרמת התבגרות מחוספסת מבריטניה ~ ג'ונתן פרנזן על ספרות, על בידור ועל כתיבה

Thepirou
~
1. דה פירואטס: הזוגיות המוסיקלית של ויקי שֶרי וליאו בֶּר-קריק
הם צעירים, הם יפים, הם סופר-אופנתיים, הם גירלפרנד ובויפרנד, הם ויקי שֶרי וליאו בֶּר-קריק – הם The Pirouettes! השניים האלה הכירו בתיכון, הפכו לזוג ומשם הדרך אל סצנת האלקטרו-פופ הצרפתית הייתה קצרה. צרפת משופעת בהרכבי אלקטרו-פופ שווים אבל "דה פירואטס" הם משהו מתוק וכיפי במיוחד, עם שירה בשני קולות עדינים שיושבים יופי על הצליל הנקי, המהודק והקליט שלהם. הם צברו די הרבה קליפים עד היום וכמעט כל אחד מהם נודף שיק והמון טעם טוב, מוזיקלית ואסתטית.
לצד פעילותו ב"דה פירואטס" – שהחלו לשחרר סינגלים ו-EP's לפני כארבע שנים – ליאו משמש כמתופף בלהקת האינדי Coming Soon. אך עוד קודם לכן, בהיותו בן 12 בלבד, הוא שר ופרט על יוקולילי כחלק מצמד האנטי-פולק Antsy Pants, לצד קימיה דוסון. למעשה, אם אתם מחובבי "ג'ונו", תופתעו לגלות שכבר נתקלתם בו עם השיר Vampire שהופיע בפסקול הסרט יחד עם שיר נוסף שלהם, Tree Hugger.
(en ce temps-là) 2016, הוא הסינגל האחרון ששחררו הפירואטים. הוא קצת שונה ביחס לחומרים הקודמים והמרקידים שלהם. נודפת ממנו ארומה נוסטלגית וענוגה עם איזו קלאסה אסתטית צרפתית שכל-כך חסרה בנוף הפופ העכשווי. כמו כן, הוא מאפשר לקולות שלהם – בייחוד לזה של ליאו – מרחב נשימה אוורירי להביע את היופי שקיים בהם.
~
2. איזבל הופר במותחן צרפתי של פול וורהובן
איזבל הופר היא שחקנית אדירה שתמיד מסקרן אותי לראות, בייחוד כשהיא משלבת כוחות עם אוטרים חזקים. אחד הפרויקטים הכי מצופים שלה השנה הוא Elle – מותחן דובר צרפתית בבימויו של פול וורהובן ("זיכרון גורלי", "אינסטינקט בסיסי"), על בסיס רומן בשם “Oh…” מאת פיליפ דג'יאן ("בטי בלו").
עלילת הסרט מגוללת את סיפורה של אשת עסקים שעוקבת בתורה אחרי גבר אלמוני שאנס אותה בביתה. כמי שאוהב את הנוכחות הפיזית של חלק מהדמויות של איזבל הופר – בעיקר בתפקידים הקיצוניים שהיא מגלמת – יהיה מרתק לראות מה במאי כמו וורהובן יעשה איתה. פרט לכך שמדובר במישהו שיודע דבר או שניים על בימוי מותחנים פסיכו-סקסואליים אלימים, Elle הוא הפיצ'ר הראשון שוורהובן מביים מזה למעלה מעשור. הטריילר נראה חזק, אם כי קצת מצחיק שמפמפמים אותו חצי שנה לפני הבכורה, כאילו מדובר באיזה סרט של מארוול.
~
3. Throw Me to the Dogs: דרמת התבגרות מחוספסת מבריטניה (בימוי: ארון דאנליבי וג'וזף אולמן, 2015)
ארון דאנליבי, יליד בלקברן, הוא בסך הכל בן 21 ועדיין סטודנט באוניברסיטה לאמנויות בלונדון, אבל כבר אוחז באמתחתו בסרט קצר, מרשים ומאוד בריטי. "זרוק אותי לכלבים" היא דרמת התבגרות שנעשתה בתקציב של 900 אירו, מבוססת כולה על אימפרוביזציה עם שימוש בשחקנים לא מקצועיים, בהשראת סרטיו של שיין מדווס ("זוהי אנגליה"). מן התערובת הזו הצליח דאנליבי, בשיתוף עם ג'וזף אולמן, לרקוח 12 דקות מלחיצות ומחוספסות המתארות את חייו הכאובים של נער מתבגר בצפון אנגליה. הסרט זיכה את דאנליבי בפרס "הקולנוען הצעיר" בפסטיבל הקולנוע הלונדוני של דני בויל.
~
4. ג'ונתן פרנזן על ספרות, על בידור ועל כתיבה
שיחות עם ג'ונתן פרנזן עשויות להיות עסק מרתק, אף כי נדמה שיש לא מעט אנשים שהוא עולה להם על העצבים. יש לו יכולת משעשעת להעביר ביקורת על דברים בדרך נורא נעימה וכמעט אגבית, מה שאולי נתפש בעיני אנשים כסנוביות, או חמור מכך, אליטיזם. אני אוהב את זה אצלו. על ספרות שקרא בתיכון, אמר למשל: "קראנו את 'טרגדיה אמריקאית' של דרייזר, זה היה ככל הנראה הספר הקשה ביותר שקראתי בתיכון וקיללתי אותו לכל אורך הדרך כי חשבתי… טוב הוא לא באמת סופר כל-כך טוב. כלומר, הוא סופר מעולה במובנים מסוימים אבל מעמוד לעמוד הוא סופר נוראי שלא ידע להשתמש בשפה האנגלית".
דברים אלו ואחרים, הוא השמיע בראיון ארוך וגלוי לב שהעניק לאחרונה למארק-כריסטוף ווגנר, בחצר ביתו שבסנטה קרוז, קליפורניה. הוא מדבר בין השאר על שנות התבגרותו, על תפקיד המשפחה בספריו, על טכנולוגיה, על קריאה ועל כתיבה. מאחר ומדובר במראיין גרמני, בשלב מסוים פרנזן מעלה אבחנה מעניינת לגבי הערכיות השונה שגרמנים מייחסים למילה Unterhaltung ("בידור"), מה שמשקף את הבדלי התפישות בין גרמניה לאמריקה ביחס לממד הבידורי בספרות.
על כתיבת רומן הוא אומר: "אתה צריך בעיה ואתה צריך טון. ואם אתה שומע את זה – אם המשפטים קופצים בטון ספציפי – ודאגת לארגן בעיה מהעמוד הראשון, הנה, אתה בפנים. אני גורם לזה להישמע פשוט אבל אתה יכול להעביר ארבע, חמש שנים בחיפושים במדבר אחרי הטון והבעיה כי זה חייב להיות הטון הנכון וזו חייבת להיות הבעיה הנכונה". אחלה ראיון.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, מוסיקה, ספרות היא רכילות, סרטים קצרים, קולנוע בריטי, קולנוע צרפתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s