וייפורווייב / Vaporwave: מה מסתתר מאחורי פוסט-מוזיקת-מעליות?

Vawa
גדלתי בשנות ה-90. כשגדלתי בשנות ה-90, לא חשבתי שזה עשור מזהיר במיוחד. אפילו שמחתי להיפטר ממנו. אבל אולי ככה זה. תמיד אומרים שכדי להעריך את ההיסטוריה, יש צורך בפרספקטיבה ולמרות שחבר שלי טוען שהוא אהב את הניינטיז בזמן אמת, עבורי נדרשו עשור וחצי לפחות כדי להביט לאחור מבעד לדוק של נוסטלגיה. שנות ה-90 זכורות לי כעשור שנמלא בשעות של שוטטות בקניונים, ציפייה שאימא שלי תצא כבר מאיזו חנות, משחקי וידיאו בארקדיה, האזנה לקלטות של הספייס גירלז והבקסטריט בויז (כולל חיקויים להליכה הקורעת של ניק קארטר), יציאה לסרטי נעורים, מנויים לענק הוידיאו, המעגל של דן שילון, הקומדי סטור, סטיב ארקל, רצח רבין, סגה-מגה-דרייב, שכחו אותי בבית, גולשים בזמן, סיינפלד, דיסקטים ותקליטונים, ולמרבה הפלא – פודקסטינג. שני עשורים לפני שהמונח הזה נכנס בכלל לשימוש, חבר שלי ואני היינו מקליטים בנפרד "תוכניות רדיו" ומחליפים בינינו את הקלטות (די מוזר כשחושבים על זה היום, אבל גם די מגניב).
לכל עשור יש אסתטיקה משלו, יצירות תרבותיות שמגדירות אותו, טכנולוגיה שמשפיעה עליו, חברות ומותגים בולטים, מילים וביטויים רווחים, אירועים פוליטיים משמעותיים ושלל מרכיבים נוספים – מקומיים וגלובליים – שמשפיעים על האופן בו אנו חווים את החיים. בעידן הנוכחי, קשה להעביר לדור המילניום את החוויה היומיומית בעולם משולל אייפון ואינטרנט. אומנם מחשבים ומשחקי וידיאו היו גם בניינטיז ובאייטיז (זוכרים את "אטארי"?), אבל לא הייתה זמינות בלתי פוסקת לעולמות תוכן אינסופיים ולרשתות חברתיות, ויכולת למצוא את עצמך אשכרה משתעמם. והשעמום הזה זימן עבורך חוויות מסוימות. יכולת להפיג אותו (או לחוות אותו) בבית של חבר, לצאת לשיטוטים נטולי מטרה במרכזי קניות או סתם לשבת באיזו פיצרייה. גם את זה עושים היום מן הסתם, אבל זו חוויה מסוג שונה משום שאנשים כבר לא נמצאים אף פעם רק במקום אחד – תשומת הלב תמיד מאיימת להתחלק בין הממשי לוירטואלי ואינה מושקעת עד הסוף באף אחד מהם. וסביר להניח שגם הזיכרון של אותן חוויות ישתמר אחרת. האם בעוד עשור או שניים, בני הנוער הנוכחיים יזכרו בתקופה בה הם יצאו עם חברים לאכול משולש פיצה או יזכרו בצילום אינסטגרם של משולש פיצה? האם הם יזכרו במציאות האותנטית או במסך שתיווך אותה? הרי רוב הצופים שהולכים כיום להופעות חיות, אינם צופים בכלל בהופעה. הם צופים במסך הקטן והמבלני של האייפון שלהם מתעד את ההופעה.
כל זה מוביל אותי אל ה"וייפורווייב" (Vaporwave). ז'אנר מוסיקלי שצמח מאסתטיקה טמבלרית שעושה שימוש בדימויים חזותיים מן התרבות של שנות ה-80 וה-90. על פניו, וייפורווייב נתפש כבדיחה, הדבר הכי היפסטרי בעולם. ואכן, זה משהו שקשה להתייחס אליו בלי לצחוק, בייחוד אם זאת הפעם הראשונה שאתם נתקלים בו. אבל מומלץ להעניק לו מחשבה נוספת. הז'אנר נולד בסביבות 2010, הספיק למות ולקום לתחייה, חווה התפתחות לתתי-קטגוריות, יצר מבחר עצום של חומרים חינמיים וגיבש קהילה שרק הולכת ומתרחבת. זה קטע משעשע כשלעצמו משום שמדובר בז'אנר אזוטרי שמתקיים בשוליים, מחוץ לעין העצלה של המיינסטרים והעולם המסחרי. זה קורה בין השאר משום שה-וייפורווייב עושה שימוש באינספור ציטוטים מתוך תרבות הפופ והחוויה הצרכנית – מוזיקת מעליות, מוזיקת סופרמרקטים וקניונים, ג'ז אייטיזי דביק ועוד – ויוצר באמצעותם אסתטיקה של שעמום וחוסר תכלית. אותו שעמום שחשתי לעיתים כמתבגר אובד במציאות של שנות ה-90. זו לא בבואה שהמיינסטרים יעוט לחבק. אבל ה-וייפורווייב לא מסתפק בכך.
מתיו לופוביץ', יוטיובר ויוצר בז'אנר, הפיק אשתקד סרטון מרתק שממפה באופן מסודר את המקורות, ההתפתחויות, השחקנים המרכזיים והמשמעויות השונות שניתן לייחס ל-וייפורווייב. הוא מתאר בין השאר כיצד ה-וייפורווייב ניזון בשלביו המוקדמים מדימויים כמו מותגים ופרסומות על מנת לנסח באמצעותם את החוויות הריקות והשטוחות של חיים בעולם קפיטליסטי. עולם שבאותה תקופה נמצא על סף תמורות טכנולוגיות משמעותיות, שבאו לידי ביטוי בעיסוק אובססיבי במציאות מדומה וברובוטיקה.
כמובן שאם כל הניתוחים והביקורת על החברה הצרכנית נשמעים לכם כמו פאקינג בולשיט, וייפורווייב היא גם מוסיקה ממש טובה – אם לצטט חברה טובה שלי – "לעשן איתה משהו" (אם כי אולי לא עם אלבום כמו Computer Decay).
במידה ועפתם על וייפורווייב, אתם עשויים ודאי לתהות, כיצד יוצרים וייפורווייב? האמת היא שדווקא בהקשרים ישראליים, כמעט מתבקש למצוא עטיפות אלבומים עם הפרצוף של יוסי סידי או של עידית לינוביץ' או של בייגה שוחט עם התרבוש והשליש. האייטיז והניינטיז סיפקו לנו כמות בלתי נדלית של דימויים אייקוניים להתגלח עליהם. הסימפולים המוסיקליים יכולים לבוא ממעברונים של ערוץ 2 בתחילת דרכו, פתיחים של תוכניות טוק-שואו, שלא לדבר על עפרה וירדנה (שכל אחת מהן ראויה לטרילוגיה משלה), שירים ישנים של אדם, תכניות לילדים מהחינוכית ועוד ועוד. Make It Happen!
אם אתם לא בטוחים כיצד לגשת למלאכה מבחינה טכנית, הוידיאו המשעשע הבא יסייע לכם בסוגיה.
היות ומדובר אפוא בז'אנר שצמח מקרקע אסתטית, מומלץ לערוך הכירות קרובה עם גליץ' ארט – תיעוד או יצירה מכוונת של שיבושים, הפרעות ותקלות אנלוגיות או דיגיטליות ויזואליות. זו אמנות שקיבלה מן הסתם דחיפה משמעותית בעשור וחצי האחרון, בשל העובדה הפשוטה שהאפים שלנו תחובים יותר זמן במסכים מאשר מול בני אנוש. עם זאת, על-פי המניפסט ללימודי גליץ' שניסחה התאורטיקנית והאמנית ההולנדית רוזה מנקמאן (ואל תחמיצו את האתר הפסיכי שלה), ביטויים מוקדמים למה שמוכר כיום כגליץ' ארט, ניתן היה למצוא כבר באמנות החזותית לפני עשרות שנים, עם עבודות שתיארו הפרעות מגנטיות בהתקן תצוגה, כדוגמת MagnetTV (1965) של נאם ג'ון פייק או עם ניסויים בצבע על צלולואיד, כמו A Colour Box (1935) של לן לאי [לסקירה רחבה יותר של הנושא, מומלץ לקרוא את המאמר של מיילס קלי].
השימוש של וייפורווייב באסתטיקת גילץ' ארט, עשוי לשקף את הקשר או את הטיפול המלאכותי שעורכת הטכנולוגיה העכשווית בעידן האנלוגי, שהתאפיין בין היתר בשימוש בקלטות VHS ובקלטות טייפ (ולא מפתיע אם כך שרילסים מסוימים של וייפורווייב גם יוצאים בפורמט זה). וישנו גם הרעיון של הפניית הזרקור אל השיבוש. ההפרעה. ה-וייפורווייב, שמסמפל את אותם "רגעים מתים" מהמציאות היומיומית של שנות ה-80 וה-90, מציאות שהטביעה אותנו בתרבות שטוחה וצבעונית של דימויים ופרסומות, מדגיש במקביל את ה"רגעים הקורסים" שבממד החזותי שנועד להקרין לנו באין מפריע את אותם דימויים פופים ועליזים של חברה צרכנית שמחה ומאושרת. החיבור בין ה-וייפורווייב לגליץ' ארט מעורר תחושה כי לרגע אחד, פני השטח נסדקים וחושפים את העיוות המטריד שמאחורי הפסאדה.
~*~      ~*~      ~*~      ~*~      ~*~      ~*~      ~*~      ~*~      ~*~      ~*~     ~*~     ~*~     ~*~     ~*~
10 אלבומי וייפורווייב (מתוך "Vaporwave: A Brief History")
1. 新しい日の誕生 (Birth of a New Day) / הפקה: 2814 / שנה: 2015
~
2. A Million Miles Away / הפקה: マクロスMACROSS 82-99 / שנה: 2014
~
3. 浪漫的夢想 (Romantic Dreamer) / הפקה: Hong Kong Express / שנה: 2014
~
4. Floral Shoppe / הפקה: Macintosh Plus / שנה: 2011
~
5. Palm Mall / הפקה: 猫 シ Corp. / שנה: 2014
~
6. Hologram Plaza / הפקה: Disconscious / שנה: 2013
~
7. Bae / הפקה: YUNG BAE / שנה: 2014
~
8. ATMOSPHERES 第1 / הפקה: ECO VIRTUAL / שנה: 2013
~
9. B L U E / הפקה: F. B. I. ││ W A R N I N G / שנה: 2015
~
10. Euphoria / הפקה: Infinity Frequencies / שנה: 2012
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות, יפן, מוסיקה, סרטים קצרים, קולנוע תיעודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על וייפורווייב / Vaporwave: מה מסתתר מאחורי פוסט-מוזיקת-מעליות?

  1. פינגבאק: בנואה ז'קו מעבד למסך את "אמנית הגוף" של דון דלילו ~ לסלק רוחות רעות עם לואי ויטון ~ מדוע ברים לקהילה הלסבית נסגרים באמריקה? ~ הונג קונג א

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s