איך אומרים זומבים בהולנדית?

1. Boy Meets Girl: סדרה קומית חדשה ב-BBC2
במבט לאחור, ייתכן מאוד ששנת 2015 תיזכר כשנה הראשונה והמשמעותית ביותר עד כה בכל הנוגע לייצוג הקהילה הטרנסג'נדרית במדיה. ניתן להתחיל למנות למשל את העניין הציבורי הרחב שעורר סיפורה של קייטלין ג'נר (שהפכה באחרונה לאייקון אופנה לוהט וזכתה לסדרה משל עצמה); את דמותה של נעמי מארקס, בסדרת המד"ב המעולה של נטפליקס, "סנס8", המגולמת בידי השחקנית ג'יימי קלייטון (שהיא טרנסית גם במציאות ונכתבה על-ידי לאנה וואשובסקי); את "מנדרינות", הסרט העצמאי המדובר של שון בייקר (שיוקרן בפסטיבל חיפה) אשר צולם כולו במכשירי אייפון ומתאר את מסען המשוגע של שתי חברות טרנסיות בחיפוש אחר בן זוגה הבוגדני של אחת מהן עם שחרורה מהכלא; את "שלושה דורות" (שיוקרן במועדון החודשי של פסטיבל הקולנוע הגאה בסינמטק תל אביב) עם סוזן סרנדון, נעמי ווטס ואל פנינג, המגלמת סטודנטית צעירה שרוצה לעבור ניתוח לשינוי מין; את "הנערה הדנית", של טום הופר, שיש החוזים כי יזכה את אדי רדמיין באוסקר שני ברציפות על גילום דמותה של אחת הטרנסיות המוכרות הראשונות, לילי אלבה; ולאלה מצטרפת גם המיני-סדרה הבריטית, Boy Meets Girl, שמשודרת בימים אלו ב-BBC2.
מדובר בקומדיה רומנטית מקסימה (אפילו מקסימה מדי, למען האמת), על בחור בשם ליאו, שגר עם אחיו הצעיר והשטותניק תחת קורת הגג של אמו השתלטנית ואביו החביב והממושמע. זמן קצר לאחר שפוטר מעבודתו, הוא פוגש באישה מבוגרת ממנו והכימיה המוצלחת ביניהם מובילה לארוחת ערב. במהלך הארוחה הרומנטית, האישה מחליטה לספר לו כי עברה ניתוח לשינוי מין. ולא, אין דרמה גדולה, אין לעזוב את ארוחת הערב בכעס ואז להרהר בכך ולהיפגש מחדש. ליאו לגמרי בסדר עם זה. זו גישה מרעננת לראות על המסך, והעובדה שמדובר בטרנסית מבוגרת יחסית, מוסיפה לה ממד נוסף.
Boy Meets Girl, היא מיני-סדרה חביבה עם לב טוב ודמויות סימפטיות. האח הדביל של ליאו וההורים של שני בני הזוג, מספקים תרומה נאה לאפקט הקומי, וגם אם היא נראית קצת טו-גוד-טו-בי-טרו, מהנה להעביר איתה חצי שעה מול המסך.
~
2. שני קטעים מתוך קובץ הסיפורים הקצרים החדש של ג'סי אייזנברג, Bream Gives Me Hiccups
בימים אלו יוצא לחנויות בארה"ב, Bream Gives Me Hiccups, קובץ סיפורים ראשון לג'סי אייזנברג המוכשר. הספר מכיל מבחר סיפורים קומיים קצרים שפורסמו בחלקם במקסוויניז ובניו-יורקר, כשהכותרת מתייחסת לסדרת טורים פיקטיביים שנכתבו מנקודת מבטו של מבקר מסעדות בן 9 (אשר יעובדו על-ידי אייזנברג עצמו לסדרה שתעלה באמזון). זהו כאמור ספר הפרוזה הראשון של אייזנברג, שמגיע לאחר מספר מחזות שפרסם והעלה בשנים האחרונות. שתי דגימות מתוך הספר, תוכלו לשמוע כאן:
~
3. סרט הולנדי קצר (I): מארק ג'ייקובס / בימוי: סם דה יונג, 2014
עם יד על הלב, מתי בפעם האחרונה יצא לכם לראות קולנוע הולנדי? במידה ואתם לא קוראים את הבלוג הזה מאמסטרדם, ייתכן מאוד שהיה זה בפסטיבל הקולנוע האחרון בירושלים, עם "נסיך" – הפיצ'ר הראשון של הבמאי סם דה יונג, שהספיק לביים שורה של קליפים, פרסומות, סרטים דוקומנטריים ודרמות, עוד בטרם סיים את לימודיו באקדמיה ההולנדית לקולנוע ב-2012 עם סרט הגמר "מגנזיום". סרטיו עוסקים בעיקר בסיפורי התבגרות ונראה שהחל מ"מארק ג'ייקובס" – הסרט הקצר שביים אשתקד והיה מועמד לדוב הזהב הברלינאי – הוא התביית על הסגנון הייחודי שלו. יש לו שפה קולנועית מגניבה, צעירה וצבעונית, עם אלמנט דד-פן קומי שאינו נטול רגישות. הנה לכם "מארק ג'ייקובס".
[לצפייה ב-Youtube]
~
4. סרט הולנדי קצר (II): ערב בנים / בימוי: בארדו אלנס, איוון לופז נואוונס, 2014
ואם כבר בקולנוע הולנדי עסקינן, כבר כמה שנים שאני מת לראות את קומדיית המד"ב "חיי על כוכב הלכת בּי", שיצרו בארדו אלנס ואיוון לופז נואוונס. אני ממש מקווה שזה יקרה מתישהו, אבל בינתיים נחמד למצוא את סרט הזומבים הקצר, Guys Night, שהשניים האלה ביימו בשנה שעברה. יש להם סגנון פופי-הומוריסטי-צבעוני, גיקי ומוקצן קלות, ברוח שלא תתקשו לאתר בפסטיבלי מד"ב ופנטזיה.
בארדו אלנס, בעל החזות העגלגלה שגם מככב בסרט, הוא כוכב יוטיוב הולנדי ובעל תוכנית בערוץ "ורוניקה", בעוד איוון לופז נואוונס הוא במאי יליד ספרד, שסיים את לימודיו בבית הספר לקולנוע בהולנד ב-2007, וביים עד כה מבחר סרטים, סדרות ופרסומות. "ערב בנים", נוצר מתוך שיתוף פעולה של יוצרי הסרט עם קהילת הגולשים (כפי שאפשר לשמוע בפתיחה). המעורבות הזו היא דוגמא נוספת להשפעה של העולם הדיגיטלי על הקולנוע, ומהווה נקודה למחשבה בפני עצמה.
[לצפייה ב-Vimeo]
~
5. דפי חוזרת עם שני שירים חדשים (מתוך הפסקול של "אגדה")
כתבתי זאת בעבר וזה עדיין נכון: בין איימי וויינהאוס, דאפי ואדל, ליבי תמיד היה נתון לדאפי. אומנם קשה היה שלא להתאהב בקול המעושן ובביצועים הממגנטים של וויינהאוס (אדל אף פעם לא עשתה לי את זה), אבל הקול המיוחד, המוזר והעצמתי של דאפי – בעיקר בשרים המעולים מתוך "רוקפרי" – גרם לי להפוך את Mercy, לצלצול ההשכמה שלי בפלאפון (מה שדי גרם לי לשנוא אותו לאיזו תקופה, כך שאולי זה לא היה רעיון כל כך טוב) והעובדה שהיא מתהדרת בלוק מהמם, בהחלט לא מזיקה.
אחרי שדאפי שחררה את שיר הג'יימס בונד המושלם, Rain on Your Parade, שמעולם לא הופיע בסרט ג'יימס בונד, היא הולידה את אלבומה השני, Endlessly, שלא עמד ברף הציפיות שיצר אלבומה הקודם, ואז די נעלמה מהרדאר. כעת, אחרי חמש שנות שתיקה מבאסות, דאפי סוף סוף חוזרת עם מוזיקה חדשה – סינגל בן 2 רצועות שוות שלקוחות מתוך סרט הגנגסטרים הבריטי עם טום הארדי (בתפקיד כפול), "אגדה". בסרט, שמוקרן בימים אלו בפסטיבל טורונטו, מגלמת דאפי תפקיד קטן בו היא מזמרת את שירי הפסקול.
Whole Lot of Love האפּ-ביטי, נשמע כמו קלאסיק דאפי, ו-Dear Heart (הקצר מדי) מזכיר לנו עד כמה יפהפה נשמע הקול הסדוק שלה בבלדות. כעת נותר רק להתפלל שלא נאלץ לחכות 5 שנים נוספות למוסיקה חדשה מהנסיכה הוולשית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה טלוויזיה, טלוויזיה בריטית, מוסיקה, סיפורים קצרים, סרטים קצרים, קולנוע הולנדי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s