רק על עצמי לספר ידעתי?

May
~
I Believe That Over 1 Million People Hate Maythawee / בימוי: נאוואפול תָמְרונגְרַטַנָריט / תאילנד, 2011
רשתות חברתיות – פייסבוק, טוויטר וכיו"ב – הפכו בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מהמציאות היומיומית של אינספור בני אדם ברחבי העולם. ועדיין, נראה כי מעטים הם הסרטים שנותנים ביטוי לנוכחות המתעצמת של הניו מדיה בחיינו. ייתכן כי הסיבה לכך היא שרשתות חברתיות הן בבסיסן מדיום מילולי, בעוד שקולנוע הוא בבסיסו מדיום ויזואלי.
מי שבכל זאת בחר להרים את הכפפה, הוא הבמאי התאילנדי נאוואפול תָמְרונגְרַטַנָריט ("36"). למעשה, נאוואפול הוא הבמאי הבולט ביותר בקולנוע העכשווי הבינלאומי שיצירותיו מקיימות זיקה עמוקה לתקשורת הדיגיטלית. סרטו הארוך השני למשל, Mary is Happy, Mary Is Happy (2013) שוזר במהלכו למעלה מ-400 ציוצי טוויטר, פרי מקלדתה של הגיבורה הראשית.
אך עוד לפני הפיצ'רים, נאוואפול ביים שורה ארוכה של סרטים קצרים (עוד מ-2004), לרבות זה שלפנינו, "אני מאמין שיותר ממיליון איש שונאים את מאיתאווי" (2011). הסרט בן מחצית השעה, מגולל קמפיין בחירות של נערה לראשות מועצת התלמידים, תוך ניסיון לשרטט את דמותה באמצעות התרשמויותיהם של תלמידי בית הספר. האלמנט המעניין בסרט הוא שילוב של האירועים עם תגובות מהרשתות החברתיות.
בעידן בו לכל אדם יש דעה על כל אדם אחר (אפילו אם לא פגש בו מעולם), האם יש בכלל ערך לאמת והאם יש לנו את היכולת לשלוט בה? מה היחס בין המציאות הממשית לווירטואלית? מי מעצבת את מי? מי חשובה יותר? האם הרשת נותנת מקום לקשת רחבה של זהויות או שאולי היא מפרקת ומרכיבה אותן בלי סוף עד ליצירת סימולקרה שכל קשר בינה לבין המקור מקרי בהחלט? השאלות הללו הן רק קצה הקרחון לאור ההשפעה הרחבה של הטכנולוגיה על חיי היומיום, ומזל שיש לפחות יוצר מוכשר אחד שנוהג לעסוק בהן בעקביות.
[לצפייה ביוטיוב]
~
בהקשר לכך, שווה לציין כי במהלך חודש ספטמבר, יערוך סינמטק ת"א שבוע קולנוע תאילנדי, במסגרתו יוקרנו 6 סרטים תוצרת תאילנד. האמת היא שזה משהו שממש קיוויתי שיקרה בארץ כבר כמה שנים, אך קצת חבל שבחירת הסרטים כה מצומצמת וגם לא כזו מלהיבה בחלקה.
למעט הקרנת הסרט החדש של אפיצ'טפונג ויראסתקול, "בית קברות מהודר" (שהוקרן בפסטיבל ירושלים), יכול היה להיות משמח לראות גם את הסרט התיעודי של נאוואפול, "המאסטר" – על המלך האגדי של ספריות הווידיאו הפיראטיות בבנגקוק – ועוד להיטים מסחריים מהשנים האחרונות כמו "סאקסיד", "הביליונר", "Seven Something" או "בנים מסוכנים" (מעין גרסה תאילנדית לסדרת סרטי Crows היפנית, שאמנם לא שברה קופות אבל נראית די מגניב). נו טוף.
בין הסרטים הנוספים שבכל זאת תוכלו למצוא בפסטיבל, יש את הדרמה הרומנטית "יומנה של המורה", שנשלחה לייצג את תאילנד באוסקר 2015; את סרט האימה המצליח, "השחיינים", ואת זוכה דקל הזהב של ויראסתקול, "גלגוליו של הדוד בונמי" (שמאוד מומלץ לראות על מסך גדול). כמו כן, בפסטיבל יתארח הבמאי טום וואלר, שינהל שיחה בתום הקרנת סרטו, "המוציא להורג האחרון".
~
ואם כבר בנאוואפול עסקינן, בחודש הבא עתיד לצאת בתאילנד סרטו העלילתי החדש, "התקף לב". שלא כמו "36" ו"מרי שמחה, מרי שמחה", שנחשבו לניסיוניים, פסטיבליים וקטנים יחסית, הסרט החדש כבר ניחן באופי מסחרי יותר. במובן מסוים, כשמגיע הכסף הגדול וההשתכשכות במיינסטרים, במאי ייטה לקחת פחות סיכונים – מה שיכהה את האדג' שגרם לצופים להתאהב בו מלכתחילה. מצד שני, לא חסרים במאי אינדי שהמשיכו לביים סרטי מיינסטרים מוצלחים. בקיצור, נקווה לטוב.
~
Selfish / ביצוע: Yellow Fang / מתוך: The Greatest
כשהוא לא מצלם סרטים קצרים, פיצ'רים עלילתיים, סרטים דוקומנטריים או סתם מתחזק עמודי פייסבוק וטמבלר תוססים, נאוואפול תמרונגרטנריט מביים וידיאו קליפים. בשנה שעברה הוא ביים קליפ צבעוני במיוחד ללהקת הדרים-פופ-שוגייז הנשית, "ילו פאנג". השיר עצמו, Selfish, לקוח מתוך ה-LP הראשון של הלהקה, The Greatest, שמכיל את מיטב הרצועות שהופיעו בסינגלים וב-EP's ששחררו. בא לי לעשות יומולדת בחדר הזה.
~
Nak Leng Keyboard (Keyboard Hustler) / ביצוע: Stamp Apiwat / מתוך: Sci-fi
קליפ נוסף בבימויו, Keyboard Hustler, שייך לאמן האינדי-פופ התאילנדי, סטאמפּ. לפני כשלוש שנים כיכב כמאמן בגרסה התאילנדית של "דה ווייס", מה שתרם לעליית הפופולאריות שלו בקרב הקהל הרחב (ראיון שנערך אתו תוכלו לקרוא כאן). כמו בלא מעט מעבודותיו, גם הפעם נאוואפול משלב אלמנט טקסטואלי שמאפיין את התקשורת היומיומית העכשווית – שכן ידוע כי מה שאמוטיקון אחד יכול לומר, גם אלף מילים לא יספיקו. אל תשכחו להפעיל כתוביות.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, מוסיקה, סרטים קצרים, קולנוע תאילנדי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על רק על עצמי לספר ידעתי?

  1. היי עמית, תהיתי האם צפית ביצירת המופת 'נורטה – סוף ההסטוריה' של הפיליפיני לב דיאז, 4 שעות מרתקות! יהיה נהדר לקרוא פוסט שלך על הסרט.

    • עמית ל. הגיב:

      האמת שזה סרט שאני רוצה לראות כבר הרבה זמן. יחד עם זאת – ותקן אותי אם אני טועה – חשבתי שלפני הצפייה בדבר המפוצץ הזה, מוטב שאחקור יותר על המצב בפיליפינים, מבחינה היסטורית, פוליטית וחברתית כדי לקבל קונטקסט שיעזור לי למקם ולהבין לעומק את מה שקורה בו. מקווה להגיע לזה בקרוב 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s