פסטיבל לוקרנו 2015

RNWT01
למקרה שאתם קופצים לשוויץ בימים הקרובים – מחר יפתח פסטיבל לוקרנו 2015 במהדורתו ה-68, שיתפרס על פני שבוע וחצי (עד ה-15 באוגוסט). עד היום מעולם לא סקרתי את פסטיבל לוקרנו באופן ספציפי. לא משום שלא היו בו סרטים טובים, אלא משום שונציה וטורונטו נראו לי לרוב אטרקטיביים יותר כך שהעדפתי להתמקד בהם.
אבל לא השנה. לוקרנו הצליחו להפגיז הפעם עם רשימת סרטים מסקרנת שלא ניתן להתעלם ממנה. במובן מסוים, הליין אפ הנוכחי של לוקרנו מלהיב אותי יותר מזה הוונציאני (למרות שגם שם יש דברים מאוד מעניינים). אם לפרוט את ההצהרה לדוגמאות – קבלו 10 סרטים שיעלו בימים הקרובים בפסטיבל השוויצרי.
~
1. Right Now, Wrong Then / בימוי: הונג סאנג-סו / דרום-קוריאה
טוב, זו לא חוכמה. כל פסטיבל שיהיה בו סרט חדש של הונג סאנג-סו יזכה בלבי ללא תחרות. זו לא שנה מסעירה במיוחד עבור הקולנוע הדרום-קוריאני, אך תמיד אפשר לסמוך על הונג סאנג-סו שיספק סרט אחד או שניים בשנה, שיזריקו לחובבי הארט האוס הקוריאני מנה הגונה של התרגשות. האוטר הנהדר חוזר ללוקרנו שנתיים לאחר שקטף שם את פרס הבמאי הטוב ביותר עבור "סוני שלנו". בשנים האחרונות, הסרטים של הונג מדלגים בין פסטיבלים שונים – בשנה שעברה היה זה פסטיבל ונציה שהקרין בבכורה את סרטו האחרון, Hill of Freedom, בן 67 הדקות, במסגרת תחרות אוריזונטי.
השנה, סרטו החדש (והבלתי מתרגם בעליל), Right Now, Wrong Then, יתמודד בתחרות הרשמית של פסטיבל לוקרנו, ולמרבה השמחה אורכו לא ירד מ-121 דקות. איזה אושר! אם ראיתם כמה סרטים מהפילמוגרפיה העמוסה של הונג סאנג-סו, אתם יודעים פחות או יותר למה לצפות: דמויות מהמיליֶיה האינטלקטואלי/אקדמי/קולנועי, פגישות מקריות, יחסים מביכים בין גברים לנשים וסצנות שכרות משעשעות עם סוג'ו הנשפך כמים. הונג הוא במאי של וריאציות, אך לא רק בסרטים עצמם. זה ניכר גם בפוסטרים וכעת אפילו בטיזרים. לראיה: הטיזר החמוד והמשונה של סרטו החדש, הוא מעין וריאציה על טיזר לסרטו הנפלא, The Day He Arrives.
~
2. Chevalier / בימוי: אתינה רייצ'ל טסאנגארי / יוון
עוד שיחוק של פסטיבל לוקרנו – הפיצ'ר החדש והסופר-מצופה של הבמאית, המפיקה והשחקנית היווניה, אתינה רייצ'ל טסאנגארי. הסרט הזה נמצא על הרדאר כבר לפחות שנתיים, אם אני זוכר נכון. טסאנגארי נחשבת לחלק מאותו גל של קולנוענים יוונים שכיכבו בפסטיבלי קולנוע בשנים האחרונות עם דרמות אבסורד חתומות, קינקיות ומקוריות ואף הפיקה כמה מסרטיו של יורגוס לנטימוס, שיצא גם הוא עם סרט חדש השנה, "הלובסטר" (שהוקרן בקאן ובירושלים).
Chevalier מגיע כחמש שנים לאחר הפיצ'ר השני שלה, "אטנברג", ושלוש שנים אחרי הקצר האמנותי, "הכמוסה". הוא נכתב על-ידי התסריטאי הקבוע של לנטימוס, אפטימיס פיליפו (עמו שתפה פעולה בכתיבת הסרט L), מה שאומר כי מומלץ להגיע אליו בלי לדעת כלום שכן הקונספטים של פיליפו תמיד מוזרים ומפתיעים והגילוי שלהם במהלך הצפייה הוא חלק ממה שגורם לסרטים להיות אפקטיביים כל כך.
CART
~
3. Cosmos / בימוי: אנדז'יי זולאבסקי / צרפת, פורטוגל
מעולם לא ראיתי סרטים של הבמאי הפולני אנדז'יי זולאבסקי, אבל אחרי הקטעים הקצרים ששוחררו מתוך הסרט החדש שלו – והמקבץ המצמרר והבלתי יאמן של קטעים מ-10 סרטיו הקודמים – אני לגמרי בעניין. "קוסמוס", שיוקרן במסגרת התחרות הרשמית, הוא עיבוד לרומן האחרון שכתב הסופר הפולני המוערך ויטולד גומברוביץ' (שראה אור בעברית בהוצאת גוונים, 2009). כך מתוארת העלילה בגב הספר: "סטודנט שוכר חדר באכסניה כפרית. את זמנו הוא מעביר במעקב אחר חיי שכניו. כמה התרחשויות מוזרות מעוררות בו עניין אובססיבי: אנקור שהתגלה תלוי בגינה, חץ מסתורי שצויר בחדרו, ועוד. הסיפור מתפתח לרומן בלשי, עם אלמנטים פארודיים ואבסורדיים". ככה זה נראה על המסך.
~
4. תיקון / בימוי: אבישי סיון / ישראל
הנציג הישראלי בתחרות הרשמית של פסטיבל לוקרנו. "תיקון", הסרט הארוך השלישי של אבישי סיון, זכה לאחרונה בפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים, וכן קטף את פרסי הצילום (שי גולדמן, שצילם עבורו גם את "המשוטט"), התסריט (אבישי סיון) והשחקן הטוב ביותר (ח׳ליפה נאטור), פלוס ציון לשבח מטעם פורום מבקרי הקולנוע. הסרט מגולל את סיפורו של אברך צעיר שמאבד את הכרתו בעקבות תאונה ביתית. בעוד הפרמדיקים נכשלים במלאכתם, אביו מצליח להחזירו לחיים. אך האירוע הזה מחולל משהו בתוכו. לצד "היורד למעלה" של אלעד קידן, "תיקון" הוא הסרט הישראלי שאני הכי רוצה לראות השנה.
~
5. Schneider Vs. Bax / בימוי: אלכס ואן ורמרדם / הולנד, בלגיה
אלכס ואן ורמרדם, הבמאי-שחקן-תסריטאי ההולנדי שהביא לנו לפני שנתיים את להיט הפסטיבלים "בורגמן", מגיע ללוקרנו עם סרט חדש, מותחן קומי בשם "שניידר נגד באקס". העלילה עוסקת במתנקש שנשכר לחסל סופר. אך מה שנדמה תחילה כמשימה קלילה למדי, מתחוור כעסק לא פשוט בכלל.
~
6. Entertainment / בימוי: ריק אלברסון / ארה"ב
אחד הסרטים הבולטים שיצאו השנה מפסטיבל סאנדנס. זהו הפיצ'ר הרביעי של הבמאי-תסריטאי ריק אלברסון, שמגיע שנתיים אחרי הדרמה "הקומדיה". במרכז סרטו החדש, ניצב קומיקאי מזדקן ומרושש (גרג טורקינגטון), שיוצא לפגוש את בתו המרוחקת ולהחיות את הקריירה הדועכת שלו עם הופעות במדבר מוהאבי. בין המשתתפים ניתן לאתר את: טים היידקר ואריק וורהיים ("טים ואריק"), ג'ון סי ריילי, מייקל סרה וטיי שרידן (שלאחרונה נמצא בכל מקום – "מקומות אפלים", "ניסוי הכלא של סטנפורד", "אקס-מן", "מדריך הצופים לאפוקליפסת הזומבים" ואחרים – אם כי לא תשמעו אותי מתלונן על זה). הטון מזכיר את העליבות והאקסצנטריות של האמריקנה המוצגת בסרטיהם של הרמוני קורין וטוד סולנדז, עם הומור אוף-ביט וצילום מסוגנן. שווה.
~
7. Happy Hour / בימוי: ריוסוקה המאגוצ'י / יפן
לא פחות מ-317 דקות אורך סרטו העלילתי החדש של הבמאי היפני ריוסוקה המאגוצ'י, מה שהופך אותו לסרט הארוך ביותר בפסטיבל השנה. המאגוצ'י, שביים בין השאר את Touching the Skin of Eeriness (שאני מת לראות כבר מלא זמן), מתמקד בסרטו החדש בארבע חברות בשנות השלושים לחייהן. כולן נשואות, למעט אחת שהתגרשה. אף כי חשבו שהן יכולות לספר זו לזו הכל, לאחר שאחת מהן נעלמת בעקבות ניסיון גירושין כושל, שלושת הנשים האחרות מחליטות לבחון לעומק את חייהן. רק חסר לו שלא יעבור את מבחן בקדל.
~
8. Oyster Factory (דוקומנטרי) / בימוי: סודה קאזוהירו / יפן, ארה"ב
סרט יפני נוסף ששווה לאזכר, שייך לדוקומנטריסט סודה קאזוהירו. הבמאי היפני, שהחל להתגורר בניו-יורק בתחילת שנות התשעים, הספיק עד היום לכתוב ספרים ולביים שורה של סרטים עלילתיים ודוקומנטריים. בין יצירותיו האחרונות ניתן למנות את Campaign (2007), שמתחקה אחר מסע בחירות של מועמד נטול ניסיון או כריזמה, שהונחת עליו להתמודד לתפקיד פוליטי בגיבוי ראש ממשלת יפן ומפלגתו הדמוקרטית; ו-Mental (2008), סרט דוקומנטרי שבוחן את עולמם של מטופלים ורופאים במרפאה לבריאות הנפש ביפן. סרטו החדש של קאזוהירו, מתמקד במפעל אויסטרים בעיירה יפנית הסובלת משיעור אוכלוסין נמוך. על מנת לעמוד בקצב העבודה, מחליטים המנהלים להעסיק לראשונה שני עובדים זרים מסין. האמת, נראה מרתק.
~
9. No Home Movie (דוקומנטרי) / בימוי: שנטל אקרמן / בלגיה, צרפת
כן, שנטל אקרמן, הבמאית הבלגית המוערכת, עדיין בעניינים. מי שעומדת מאחורי יצירות איקוניות כמו "ז'אן דילמן" וסוללה של סרטים דוקומנטריים כמו "חדשות מהבית" ו"מן המזרח", ממשיכה להרחיב את הפילמוגרפיה שלה והפעם עם הסרט התיעודי "לא סרט ביתי". הסרט, שמוקרן בפסטיבל במסגרת התחרות הרשמית, מתמקד באמה של שנטל אקרמן, שנמלטה לבלגיה מפולין בשנת 1938 ונהגה להסתגר בדירתה בבריסל.
~
10. Bombay Velvet / בימוי: אנוראג קאשיאפ / הודו
לסיום, אם אתם בעניין של אקסס הודי, כדאי לבדוק את "בומבאי ולווט". אנוראג קאשיאפ, שאחראי בין השאר על אפוס הפשע בן חמש השעות, "כנופיות וואסייפור", מגיש הפעם סיפור המתרחש בשנות השישים, במרכזו בחור שניחן בתאווה לחיים הטובים על רקע סביבה של מטרופולין מתפתחת, מועדוני ג'אז, קרבות ופיצוצים. מעניין מה סקורסזה היה חושב על זה.
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה יפן, פסטיבלי קולנוע, קולנוע אמריקאי, קולנוע בלגי, קולנוע הודי, קולנוע הולנדי, קולנוע יווני, קולנוע יפני, קולנוע ישראלי, קולנוע פולני, קולנוע קוריאני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על פסטיבל לוקרנו 2015

  1. רונה הגיב:

    נראה באמת מרשים יותר מונציה. או לפחות איך שאתה מציג את זה. אני מהמהרת על היווניה ההיפסטרית מקום 1. אחריה הפולני הצעקן. ואז בניחומים אוטר יוסליאני הגרוזיני שמזכיר לי משום מה במאי צרפתי ענק – ברטראן בלייה. ואולי פרסון קטנטן לנציג הישראלי הדוס? יש עוד הימורים?

  2. מיכאל גינזבורג הגיב:

    תודה רבה על כל ההמלצות!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s