פסטיבל ברלין 2015

Berl2015
פסטיבל ברלין 2015, הגיע בסוף השבוע לסיומו, מאז החל ביום חמישי, ה-5 בפברואר. את תפקיד נשיא חבר השופטים של המהדורה ה-65 של הפסטיבל הברלינאי, אייש הפעם דארן ארונופסקי, כשבין השופטים ניתן היה לאתר את בונג ג'ון-הו, אודרי טוטו ויוצר "מד מן", מתיו ויינר. וים ונדרס, שעשרה מסרטיו הוקרנו במסגרת מחווה ליצירתו, קיבל השנה פרס של כבוד, אגב הקרנת בכורה לסרטו החדש, "הכל יהיה בסדר" – דרמה ב-3D בכיכובם של ג'יימס פרנקו, שרלוט גינסבורג ורייצ'ל מקאדמס.
בתום עשרה ימים של סרטים, ננעל הפסטיבל בטקס חלוקת הפרסים המסורתי. הבמאי האיראני, ג'אפר פאנאחי, זכה בפרס הגדול עבור סרטו Taxi, בו הוא מככב כנהג מונית הנפגש עם דמויות שונות ברחובות טהראן. היות ונאסר על פאנאחי לעשות קולנוע למשך 20 שנה, כל שכן לעזוב את איראן, הסרט נעשה באופן מחתרתי, כשאת הפרס עלתה לקבל אחייניתו.
את הפרס השני בחשיבותו, קטף הבמאי הצ'יליאני פאבלו לארין, על The Club, שעוסק בעברם האפל של קבוצת כמרים מן הכנסייה הקתולית; פרס הבימוי חולק השנה לשני זוכים: לבמאית הפולנית מלגורזטה זומובסקה, על Body, קומדיה שחורה הבוחנת את הקשר שבין גוף ונפש (זומובסקה אגב, זכתה לפני שנתיים בפרס טדי עבור סרטה "בשם…"), ולבמאי הרומני ראדו ג'וד על Aferim, סרט מסע בשחור-לבן המתרחש בולאכיה, 1835; בפרסי המשחק זכו: שרלוט רמפלינג וטום קורטני, עבור הופעתם בסרטו החדש של אנדרו היי ("וויקנד" ומיוצרי הסדרה "לוקינג"), "45 שנים", העוסק בזוג המתעתד לחגוג 45 שנות נישואין עד אשר הודעה פתאומית משבשת את שגרת חייו; פרס התסריט הטוב ביותר הוענק לדוקומנטריסט הצ'יליאני פטריסיו גוזמן, על The Pearl Button, המגולל סיפור רחב יריעה שמתחיל משני כפתורים מסתוריים המתגלים במעמקי האוקיינוס השקט; ופרס עבור תרומה אמנותית יוצאת דופן, חולק גם הוא השנה לשני זוכים: סטורלה ברנדת' גרובלן, על צילום סרט האקשן הגרמני Victoria, בשוט אחד באורך 140 דקות!; וכן לצמד הצלמים ייבגני פריבין וסרגיי מיכלצ'וק על צילום הסרט הרוסי המסקרן, Under Electric Clouds.
מעבר לזוכים המאושרים, פסטיבל ברלין כלל השנה כמה שמות מעוררי ציפייה, שאת חלקם אשתדל לסקור במהלך הפוסט הנוכחי. המועמדים ל"פרס טדי", שמוענק ליצירות להט"ביות, יזכו בהמשך לפוסט נפרד.
~
1. Queen of Earth / בימוי: אלכס רוס פרי / ארה"ב
אלכס רוס פרי הוא אולי עוד לא שם מוכר בכל דירה וסלון, אבל – Mark My Words – מדובר באחת ההבטחות הכי גדולות של הקולנוע האמריקאי העצמאי העכשווי, ואם יש במאי שניתן לצפות שיעבור מאלמוניות יחסית לליגה של הגדולים (מבחינת ההכרה, לא הכשרון) – זה הוא, גם אם ייקח לו עוד זמן לעשות את זה.
בינתיים הוא רושם לזכותו את סרט הביכורים Impolex (2009), בהשראת ספרו המונומנטלי של תומס פינצ'ון, "קשת הכבידה"; את The Color Wheel (2011), דרמת מסע סקרובולית בשחור-לבן, שכתב יחד עם קרלן אלטמן, אשר דחפה אותו לתודעה הסינפילית וחשפה את כשרונו האדיר לכתיבת דיאלוגים מושחזים, קורעים ומביכים, הנמסרים בקצב שלא היה מבייש את קארי גרנט ורוזלינד ראסל; וכן את Listen Up Phillip (2014), על יחסיו של סופר מיזנתרופ עם דמויות שונות בחייו, בו שיתף פעולה לראשונה עם שחקנים מקצועיים/מוכרים, בהם ג'ייסון שוורצמן ואליזבת' מוס.
בצעד מפתיע, אלכס רוס פרי הספיק לכתוב ולביים סרט נוסף, מותחן פסיכולוגי בהפקתו של אושיית האינדי, ג'ו סוונברג. פרי חבר פעם נוספת לאליזבת' מוס הפנטסטית והעמיד מולה את קתרין ווטרסון הבריטית, בסרט על "שתי נשים אומללות היוצאות יחד לחופשה בבית אגם", כך על-פי הגדרתו. בדומה לסרטיו הקודמים, גם "מלכת כדור הארץ", צולם בפילם על-ידי צלמו הקבוע, שון פרייס וויליאמס. אל תתנו לו לחמוק לכם מהרדאר.
QOE
~
2. Knight of Cups / בימוי: טרנס מאליק / ארה"ב
פאולו סורנטינו פוגש את סופיה קופולה? טרנס מאליק עושה ברט איסטון אליס? יש המון קומבינציות לתאר את הסרט החדש של הבמאי-פילוסוף האמריקאי, שעוקב אחר תסריטאי החי בלוס אנג'לס שמנסה לשוות היגיון לאירועים המוזרים שמתרגשים עליו. כמו כל סרט של במאי עם חתימה סגנונית מובהקת, תמיד מעניין לראות כיצד שחקנים מוכרים עוברים "מאליקיזציה", בייחוד כשמדובר בחיות מסך כמו כריסטיאן בייל (שאמנם כבר עבד עם מאליק ב"העולם החדש"), קייט בלאנשט ונטלי פורטמן. בהתבסס על הסגנון המוכר של מאליק, ההנחה היא שמי שאהב אותו עד עכשיו, ירוץ לראות את הסרט החדש ואילו לגבי השאר, כמו שאומרים, Haters Gonna Hate.
~
3. Life / בימוי: אנטון קורביין / קנדה, גרמניה, אוסטרליה
פעם בכמה זמן, נוצרים זיווגים ליהוקיים שאינך יכול אלא לרצות לראות אותם מתפוצצים לנגד עיניך. לפעמים זה קורה על במות התאטרון – כמו הזיווג החלומי של קייט בלאנשט עם איזבל הופר במחזה "המשרתות", עפ"י ז'אן ז'נה – אך לאחרונה זה קרה גם על המסך הגדול. מעניין למשל יהיה לראות את הדינמיקה בין עזרא מילר לטיי שרידן, שהילכו לא מכבר על השטיח האדום בפסטיבל סאנדנס עם "ניסוי הכלא של סטנפורד"; ומעניין גם יהיה לראות כיצד יתנהל דיין דיהן, בתפקיד ג'יימס דין, מול רוברט פטינסון, בתפקיד דניס סטוק שנשכר לצלמו עבור מגזין "לייף". כל זה קורה בסרט חדש של אנטון קורביין ("קונטרול", "איש מבוקש מאוד"), אדם שמבין דבר או שניים בצילומים איקוניים. להלן טעימה קטנה מתוכו.
~
4. Queen of the Desert / בימוי: ורנר הרצוג / ארה"ב
אפשר רק לדמיין איך היה נראה סרט של ורנר הרצוג עם קלאוס קינסקי וניקול קידמן בתפקידים הראשיים – חלום שלעולם לא יתממש הודות לעובדה שלו קינסקי היה בכלל בין החיים, הוא היה כיום בן 89. אבל הרצוג, השבח לאל, עדיין בסביבה וניקול קידמן עדיין בסביבה, ואת שיתוף הפעולה בין הבמאי הגרמני לכוכבת האוסטרלית נוכל כולנו לראות כשיעלה לאקרנים "מלכת המדבר" – סרט המתחקה אחר מאורעות בחייה של ההרפתקנית, הסופרת, הארכיאולוגית, החוקרת, הגיאוגרפית והדיפלומטית הבריטית, גרטרוד בל (1926 – 1868).
למעט הפנים המוכרות של קידמן, החדש של הרצוג כולל גם את רוברט פטינסון ואת איש הרנסאנס, ג'יימס פרנקו (שלפי כמות הסרטים בהשתתפותו, ראוי היה שפסטיבל ברלין יקרא על שמו).
~
5. Chasuke’s Journey / בימוי: סאבו / יפן, צרפת
חובבי קולנוע יפני יכלו השנה להרוות את צימאונם עם סרט חדש של הבמאי-תסריטאי-שחקן הפולחני, סאבו (או בשמו המלא: הירויוקי טנקה). סאבו, שסרטו החדש השתתף במסגרת התחרות הרשמית, אינו שם זר לפסטיבל – בשנת 2000 קטף בו שני פרסים עבור Monday, ושלוש שנים לאחר מכן חבק פרס נוסף עבור Blessing Bell. בסרטו הנוכחי, סאבו חובר מחדש למאמי הלאומי – שלי בכל אופן – קניצ'י מטסויאמה ("יער נורווגי"), 4 שנים לאחר שעבדו יחד על Bunny Drop.
ב"מסעו של צ'אסוקה", מגלם מטסויאמה את האחראי על הגשת התה בגן-עדן, שמתאהב בבת אנוש לאחר שראה את חייה נכתבים במגילה (כן, מה ששמעתם). הקטעים הספורים ששוחררו מהקומדיה הזו, נראים קסומים עם אסתטיקה ייחודית, שובת עין. איזה כיף!
~
6. Prince / בימוי: סם דה ג'ונג / הולנד
פסטיבל ברלין כלל השנה כמות לא מבוטלת של סרטי התבגרות שרבים מהם עושים רושם מבטיח למדי, בין אם מדובר בדרמה השוויצרית Chrieg – שקטפה את הפרס ע"ש מקס אופולס – על נער פרובלמטי שנשלח לשלושה חודשי עבודה בחווה מבודדת, ובין אם מדובר בקומדיה האיטלקית Short Skin, על נער שסובל מבעיה שלא מאפשרת לו ללכת עד הסוף עם בנות. ובכל זאת, מבין כולם בולטת הקומדיה ההולנדית המסוגננת, האנרגטית והמדליקה, Prince, של סם דה ג'ונג, על 3 נערים מהפרברים שחולמים על אופנועים, מותגים ובנות. זאת כמובן, אם להסתמך על הטיזר השווה הבא.
~
7. .H / בימוי: רניה אטייה ודניאל גרסיה / ארה"ב, ארגנטינה
יש משהו נורא אניגמטי ביצירות המכריזות על עצמן בכותרת של אות אחת. בספרות יש לנו למשל את V של תומס פינצ'ון, או את C של תום מקארת'י, ובקולנוע יש לנו כעת את H. בהתאמה מלאה, גם הטריילר של .H נראה אניגמטי. ויווני. למרות שהוא לא יווני בכלל, אלא אמריקאי (וארגנטינאי). הסרט הוקרן לאחרונה בפסטיבל סאנדנס וזיכה את שני יוצריו במועמדות לאינדיפנדנט ספיריט אוורד 2015, בקטגוריית Someone to Watch. מאחר וחבל לנפץ את מעטה המסתורין סביב .H, מומלץ להסתפק בטריילר ולקוות שנמצא אותו במהלך השנה באחד הפסטיבלים הגדולים בארץ.
~
8. The Beat Beneath My Feet / בימוי: ג'ון וויליאמס / בריטניה
מספיק לרפרף קלות על האודישנים הנצפים ביותר של "אקס פקטור" כדי להגיע למסקנה שהעולם פשוט לא מסוגל לרוות מאאוטסיידרים, שמנים, נזירות וילדים מופנמים שמתגלים כפרפורמרים שומטי לסת ומלחלחי עין. ייתכן שזו הסיבה שהסרט החדש של הבמאי הבריטי ג'ון וויליאמס נראה כל-כך אפילינג. כולנו אוהבים מנצחים כנגד כל הסיכויים, בייחוד כשהם גיקים ממושקפים שאוחזים בגיטרה ומתכוונים להמם את העולם (והליידיז) בכישרונם החבוי.
~
9. The Second Mother / בימוי: אנה מוילארט / ברזיל
דרמה ברזילאית משפחתית של הבמאית-תסריטאית אנה מוילארט (שהייתה שותפה לכתיבת התסריט, "כשהורי נסעו לחופשה"). "האם השנייה", שהוקרן גם הוא בפסטיבל סאנדנס האחרון, הוא עוד אחד מאותם סרטים שבוחנים סוגיות מעמדיות-חברתיות דרך סיפורה של משרתת או עוזרת ותיקה, בבית מידות בורגני. ומאחר ואני נוטה לחבב סרטים מן הסוג הזה, חבל יהיה להתעלם ממנו.
~
10. The Bunker / בימוי: ניקיאס צ'רייסוס / גרמניה
מעבר לשמות המוכרים, פסטיבלי קולנוע הם הזדמנות מעולה לנבור בערמה של סרטים עלומים למדי במטרה לאתר איזו יצירה מוזרה, אזוטרית, ייחודית או סתם שונה, שקשה היה לעלות עליה בנסיבות אחרות. בינתיים עושה רושם שפיצ'ר הביכורים של הבמאי-תסריטאי הגרמני, ניקיאס צ'רייסוס, הוא מעין חייה שכזו. The Bunker, מתמקד בסטודנט שנקלע למשפחה מוזרה בה זוג הורים מתעללים בבנם, קלאוס, ומחנכים אותו בשיטות… לא קונבנציונאליות. קומדיה שחורה או דרמה מטרידה? כך או כך, הטון הווירדי שלה נראה מושך.
~
11. K / בימוי: אמיר אפ ריצ'רד ודרהד ארדניבולאג / סין, בריטניה
עוד יציאה משונה שמתהדרת בכותרת בעלת אות אחת (K) היא – חכו שתשמעו את זה – עיבוד סיני-בריטי דובר מונגולית ל"הטירה" של פרנץ קפקא! במקרה שלהלן, K הוא טיפוס שמגיע לכפר מוזר במונגוליה הבדיונית ומנסה להיאבק כנגד ההיררכיות הסתומות ששולטות בו. נראה מדליק לגמרי (כולל הקליפים השונים מתוך הסרט, שניתן למצוא בערוץ של אמיר אפ ריצ'רד).
~
12. Portrait of the Artist / בימוי: אנטואן בארו / צרפת
הבמאי הצרפתי, אנטואן בארו (שסרטו הקצר, Son of a Gun, הוקרן בעבר בפסטיבל קולנוע דרום), הגיע לברלין עם "דיוקן האמן" שמציע מסגרת עלילתית מעניינת, במרכזה ניצב במאי מפורסם המחפש אחר ציור שייצג מוטיב אמנותי של מפלצתיות, עבור סרטו הבא. אלא שבמהלך החיפושים, טרנספורמציות מוזרות מתחילות להתחולל גם בחייו שלו…
~
13. Like a Cast Shadow / בימוי: מיכאל קרומנאצ'ר / גרמניה
סרט נוסף שלא הייתי מהסס לבדוק מתוך ההיצע הרחב של קולנוע גרמני בפסטיבל ברלין, הוא Like a Cast Shadow, סרטו הארוך השני של הבמאי-תסריטאי-מפיק, מיכאל קרומנאצ'ר. אשת משפחה מתחילה לאבד את זה, אחרי שהיא חוזה באישה בת גילה שולחת יד בנפשה, במהלך חופשה משפחתית באיטליה. נראה מרשים מבחינה אסתטית – בייחוד השימוש בצבע – וטעון אווירתית.
~
14. Lose My Self / בימוי: יאן שומבורג / גרמניה
במובן מסוים, האדם אינו אלא סך כל זיכרונותיו. אך מה קורה כאשר כל הזיכרונות נמחקים? מה קורה לזהות שלנו? והאם זו קללה או ברכה? 4 שנים אחרי Above Us Only Sky, הבמאי-תסריטאי הגרמני יאן שומבורג, חוזר עם סרט חדש על אישה שאיבדה את כל זיכרונותיה וכעת עליה להחליט האם לנסות ולהיות האדם שהייתה או שמא לאפשר לעצמה להיות אדם אחר.
~
15. The Forbidden Room / בימוי: גאי מאדין ואוון ג'ונסון / קנדה
גם אחרי כמעט 30 שנים של יצירה קולנועית, מעיין ההשראה של האוטר הקנדי היצירתי, גאי מאדין, ממשיך לבעבע בשצף. מזה זמן שהוא עובד על פרויקט מסתורי בשם Seances, שעתיד לצאת ככל הנראה בשנה הקרובה, כשלפסטיבל ברלין הגיע עם יצירה אפית ייחודית שביים יחד עם אוון ג'ונסון. "החדר האסור", שהוקרן גם בפסטיבל סאנדנס, הוא שיחזור פיקטיבי של קטעים אבודים מסרטים אילמים, ערוכים לכדי מארג עלילתי תמנוני בטכניקות ויזואליות מפתיעות. מאדין שחרר צרור של טיזרים מהפנטים ומגרים, שניתנים לצפייה בערוץ שלו ב-Vimeo ולגמרי עושים חשק לצלול לתוך 130 הדקות של הדבר האמיתי.
~
*את התכנייה המלאה של פסטיבל ברלין 2015, תוכלו למצוא באתר הרשמי.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, פסטיבלי קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על פסטיבל ברלין 2015

  1. דרול הגיב:

    משובח כרגיל.
    הרבה מאוד בשורות טובות , מעניין מאוד יהיה לראות את הסרט המונולוג ואני מקווה שאביר הגביעים מוצלח יותר מהקדימון שלו.

    אולי שווה לבדוק אם סטטיסטיקת ההתאבדויות השתנתה בעקבות מתקפת וים ואנדרס

  2. תודה לך, לקחתי לא מעט המלצות!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s