שיכורים על הדשא

1. עונה שנייה ל"קמים לתחייה" (סתיו, 2015)
למקרה שהחמצתם בטעות את Les Revenants, סדרת הטלוויזיה הצרפתית של פבריס גובּר – אל תבזבזו דקה נוספת ופנקו את חייכם בשמונת הפרקים המצמיתים של עונתה הראשונה.
הסדרה עלתה אצלנו בשנה שעברה, תחת השם "קמים לתחייה" (בצרפת היא עלתה בפאקינג נובמבר 2012!) ובשנה הקרובה עתידה לגרור, לצערי, עיבוד אמריקאי של A&E (ושימו לב שאתם לא מתבלבלים עם Resurrection, הדרעק הסכריני של ABC, שמבוסס על ספר של ג'ייסון מוט, שלכאורה נטול קשר ישיר לסדרה הצרפתית). כדי לעשות סדר בדברים, Les Revenants מבוססת על סרט צרפתי באותו שם, משנת 2004, המתרחש בעיירה אשר מתיה חוזרים לפקוד אותה. אלא שהם לא חוזרים כמו זומבים מעופשים עם ריר מהפה והברות שמסתכמות ב"ארררר". למעשה, הם נראים די רגילים.
אחד האלמנטים הבולטים בסדרה הוא הטון הקודר והאווירה האפלה שאופפת אותה. במובן הזה, יש בה משהו מאוד קולנועי ומרשים. המפגש עם המתים שחוזרים לתחייה, לא מסתכם במסיבת שכונה עם תה ועוגת הבית, אלא טעון במתחים, חיכוכים, אימה וחוסר נחת. לא רק המתים מתעוררים מרבצם אלא – כפי שחברתי הטובה לילך הדגישה באוזני – גם לא מעט סודות. היא מתנהלת באיטיות, באופן שמגביר את האופי המטריד של ההתרחשויות ונמנעת מלמעוד בשלוליות קיטש בסיוע פסקול דרמטי-חורפי של להקת הפוסט-רוק הסקוטית, מוגוואי. מסתבר אגב, שהבשורה הצרפתית לא פסחה אפילו על הקינג של ספרות האימה הפופולארית:

למרבה השמחה, מסתבר שהסיוטים של סטיבן קינג עומדים לחזור, שכן בימים האחרונים עלה סוף סוף טיזר קצרצר (אשכרה, אל תעפעפו יותר מדי שלא תחמיצו) לעונה השנייה, שתעלה בצרפת במהלך סתיו 2015. אחרי חודשים ארוכים ועמומים בדבר גורלה של Les Revenants, טוב לדעת שהיא עדיין בחיים.
~
2. שבוע קולנוע יפני בסינמטק תל-אביב
ב-3 בפברואר יחל בסינמטק ת"א, שבוע קולנוע יפני. מצד אחד, זו בהחלט בשורה משמחת עבור חובבי קולנוע אסיאתי בכלל וקולנוע יפני בפרט. מצד שני, אלא אם כן אני מחמיץ משהו, בחירת הבמאים והסרטים שיוקרנו עד ה-12 בפברואר, נראית די רנדומאלית. מה בתפריט? שני סרטים של טקאשי מיאיקה (קווי ליי, 1999; שנגרי-לה, 2002), שני סרטים של שינג'י אאויאמה (חיי פרא, 1997; חופשה עצובה, 2007) ושני סרטים של ג'ונג'י סאקאמוטו (נוקאאוט, 1989; טקן – אגרוף הברזל, 1990).
אף כי מדובר בשלושה במאים פעילים בסצנה הקולנועית של יפן (מיאיקה הספיק לביים שלושה סרטים ב-2014; אאויאמה – שמוכר לקהל בעיקר בזכות Eureka – ביים ב-2013 את סרט ההתבגרות Backwater, בעוד סאקאמוטו ביים באותה שנה את The Human Trust), האירוע לא יכלול שום יצירה עכשווית אלא יצירות מאזורים מוקדמים יותר בפילמוגרפיה שלהם (למעט "חופשה עצובה", של אאויאמה). ייתכן שזה למעשה הקו המנחה של השבוע הזה, ובהתחשב בכך שבלאו הכי כמעט ולא מגיע לכאן קולנוע יפני חדש – שזה עוול בפני עצמו – גם חשיפה לסרטים מוקדמים ופחות זמינים של שלושת הבמאים הללו, עשויה להיות מעניינת בפני עצמה.
ואם כבר בקולנוע יפני עסקינן, להלן A Man – סרט קצר, עדין ויפה שביים טומוייצ'ירו סטסודה. הבמאי המדובר זכה במקום הראשון במסגרת Young Director Award, בפסטיבל קאן 2014, בקטגוריית Short Film Asia Pacific. את רשימת הזוכים בשאר הקטגוריות, לרבות קישורים לכל הסרטים, תוכלו למצוא באתר YDA.
~
3. Get Your Burdens Lifted / ג'סי וודס, 2013
לטס פייס איט, אחרי שלוש עונות של Girls, ההתלהבות לבהות מחדש בהאנה וחברותיה היא לא מה שהייתה פעם. וכשלוקחים בחשבון שהדמויות היחידות בסדרה שאני באמת אוהב לצפות במעלליהן הן האנה ואדם (ואלייז'ה, כשהוא צץ), קשה להבין למה אני בעצם עוקב אחרי הסדרה הזו באדיקות שכזו.
אבל אז צפיתי בפרק הראשון של העונה הרביעית. ואז צפיתי בפרק השני של העונה הרביעית. ומה אתם יודעים? דנהאם חזרה לרכב על הסוס ונכון לעכשיו, נראה שהיא דוהרת בכיוון הנכון. הסדרה החזירה לעצמה קלילות מסוימת ומנת הומור שהייתה חסרה לה. שני הפרקים הראשונים היו מהנים ומשעשעים, אדם דרייבר נראה שווה מתמיד, עלילות האנה בסדנת הכתיבה באַיוֹוָה ידברו לכל סטודנט שנאלץ להציג יצירה כלשהי בפני כיתה סטודנטיאלית ואפילו מארני הצליחה להצחיק אותי.
וכמובן, אם יש משהו שאי אפשר לקחת מ"בנות" זה את הבחירות המוסיקליות המוצלחות ברובן. לטעמי הרצועה הבולטת עד כה הייתה זו שנעלה את הפרק השני, כשהאנה מתהלכת שיכורה על הדשא בזריחה. הרצועה המדוברת היא Gold In The Air ומקורה באלבום הלואו-פיי-פולק המקסים של ג'סי וודס – סינגר-סונגרייטר מאוסטין – שיצא ב-2013. תנו לו בהאזנה.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה טלוויזיה, יפן, מוסיקה, סרטים קצרים, קולנוע יפני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על שיכורים על הדשא

  1. אלעד הגיב:

    זה ככה ברובם המוחלט של הפסטיבלים בסינמטק. יכולת ההתמקדות שלהם מפוהקת ועבשה. הרצאה ? קו מנחה ומאגד בבחירת הסרטים ? סרט חדש ? נאדה. אבל מה אפשר לצפות ממקום שמסמם את לקוחותיו עם 1047 הקרנות חודשיות של "לוויה בצהריים" ?

  2. פינגבאק: רגע לפני שעוזבים את צרפת | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s