צעירים חסרי מנוח

1. While We're Young: הסרט החדש של נוח באומבך
אומרים שארבעים זה העשרים החדש! בעצם, לא בטוח שאומרים את זה, אבל כך או כך, נוכל לבחון את הסוגיה בסרט החדש שכתב וביים נוח באומבך. While We're Young, שהוקרן השנה בפסטיבל טורונטו, מגיע שנתיים אחרי "פרנסס הא", שהיווה חריגה מסוימת מבחינה סגנונית והפקתית ביחס לסרטיו האחרים של באומבך.
יש להודות אגב, שלדבר על סגנון בסרטים של באומבך, זה עניין בעייתי (ואני מניח שאוכל להיות ממוקד יותר כשאראה את כולם ברצף). הסטייל של סרטו הראשון, "בועטים וצורחים" (1995), שונה מ"חיים בין השורות", שהגיע 10 שנים אחריו; "מרגו בחתונה" (2007), חולק דמיון סגנוני מסוים ל"חיים בין השורות", אך שניהם שונים מ"גרינברג", שיצא 3 שנים לאחר מכן; "פרנסס הא", הוא בכלל בשחור-לבן ומהווה סוג של מחווה לסרטי הגל החדש הצרפתי, אם כי ניתן לזהות בו – כמו גם ב"חיים בין השורות" וב"מרגו בחתונה" – אלמנטים שמאפיינים את הסגנון הוודי אלני מסוף שנות ה-70 ולאורך שנות ה-80.
While We're Young, נראה כמו מזיגה בין "גרינברג" לבין "פרנסס הא". מעבר לכך שהוא מפגיש את בן סטילר עם אדם דרייבר, עושה רושם כי הוא עוסק בשאלות מסוימות שעלו ב"גרינברג", רק בצורה פחות חמוצה, עם חיוניות שניתן היה לחוש ב"פרנסס הא" (בעייתי אמנם להניח זאת רק על סמך הטריילר, אך זהו הרושם שמצטייר לי ממנו נכון לעכשיו). פרט לסטילר ודרייבר – שאני ממש מאושר ששב לעבוד עם באומבך – מופיעים בו גם נעמי ווטס ואמנדה סייפריד.
~
2. Empire: סדרת הטלוויזיה של לי דניאלס (פוקס, 7 בינואר, 2015)
ייתכן שכבר נתקלתם בזה במהלך חצי השנה האחרונה, אך למקרה שפספסתם או שכחתם – בעוד פחות מחודש תעלה ברשת פוקס סדרת הדרמה, Empire, של לי דניאלס (הבמאי שעומד מאחורי "פרשס", "העיתונאי" ו"המשרת"). Empire, תעסוק באב למשפחה אפרו-אמריקנית (טרנס הווארד) אשר בנה אימפריה מוסיקלית (עם המון שופוני ובלינג בלינג, כיאה לעולם ההיפ-הופ), ומגלה כי לא נותר לו עוד זמן רב לחיות. מכאן נשאלת השאלה, מי מבניו ירש את מקומו (והעובדה שאחד מהם גיי, ללא ספק משמחת בפני עצמה, אך גם מסבכת לא מעט את העניינים).
בעיניי יש משהו מצער בכך שהסדרה הזו משודרת ברשת פוקס ולא באחד מערוצי הכבלים שהיו מאפשרים לבמאי כמו לי דניאלס להתפרע ולחגוג באמת. מצד שני, זה עדיין נראה כמו גילטי פלז'ר שיהיה כיף לצרוך.
~
3. קיי-אינדי: A Coward / יון דוק וון (מתוך: Vol.1 Cloudy Way)
סינגל נוסף מתוך אלבום הסולו הראשון של סולן להקת האינדי הקוריאנית, ?Broccoli, you too, יון דוק-וון. האלבום עצמו – Vol.1 Cloudy Way – כולל תשע רצועות, מתאפיין בסאונד אינטימי, אינדי-רוקי נינוח שנוטה לכיוון הבלדות ומרגיש כמו מצע נעים ופרוותי לקול הרך והעדין של יון דוק-וון. מאוד מרגיע וחורפי, ומזכיר לא מעט את הסאונד המקורי של להקת האם המוצלחת. יכול היה להיות מעניין אם יון דוק-וון היה מתנסה קצת יותר ומוסיף עוד כמה דיסטורשנים או עושה משהו מחוץ לאלמנט שלו, אבל בגדול, אני די מרוצה מהאלבום הזה.
~
4. ספרים חדשים: מרישה פסל, רות ל' אוזקי וקיואיצ'י קאטאימה
בתקופה האחרונה יוצא לי לקרוא בעיקר מחזות מודרניים, לעומת סיפורת חדשה, אבל אם להסתכל על המפעל התרגומי של 2014, אני מוכרח להודות שלא הרבה כותרים משכו אותי השנה לחנויות הספרים (להוציא את ספרי "זיקית"). אני תוהה בכלל מה מצב המכירות של ספרים חדשים בחנויות, לאור העובדה שנאסר עליהם להשתתף במבצעים שמקדמות הרשתות, למשך שנתיים. אני מניח שהנתונים עשויים להשפיע על קצב הוצאת הספרים, על בחירת הכותרים בהוצאות ואולי אפילו על השיח שיכול היה להיווצר סביב ספרים מסוימים ("אה, זה לא במבצע? טוב אז אני אקח משהו אחר", הוא משפט שאני ממש לא אתפלא אם נזרק לחלל חנויות הספרים מצד לקוחות). יחד עם זאת, לאחרונה טפטפו לחנויות הספרים כמה תרגומים לספרים שלחלקם ייחלתי לא מעט זמן.
הראשון שבהם הוא "סרט לילי", של מחברת "פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות", מרישה פסל. הספר עב הכרס הזה, עוסק בעיתונאי שחוקר את מותה המסתורי של בת לבמאי סרטי אימה פולחניים, אשר לא נראה בציבור מאז 1977. הוא כולל שורה של אלמנטים גראפיים, שמעבר לפונקציה העלילתית שלהם, מעשירים את העולם הבדיוני שרקחה פסל ומוסיפים לו ממד אפל ומשחקי. בארץ לא יוצאים הרבה ספרים שעושים את זה – "כריש זיכרון" ו"אנשי הנייר" הן שתי דוגמאות שקופצות לי לראש כרגע – ואני מניח שזה כרוך בין השאר בסיבות כלכליות (לראיה, הספר עולה 89 שקלים, בניגוד לכותרים חדשים אחרים, שנמכרים במחירים נמוכים יותר מאז כונן חוק הספרים).
ספר חדש נוסף הוא "סיפור זמני" (במקור: A Tale for the Time Being), של הסופרת היפנית-אמריקאית, רות ל' אוזקי. את ספרה הראשון של אוזקי, "שנת הבשרים שלי", קראתי לפני שנים אך זכור לי שאהבתי אותו (מן הסתם בשל העיסוק ביפן) וגם החדש שלה מסקרן אותי במיוחד (מן הסתם בשל העיסוק ביפן). כך על-פי הכריכה האחורית:
"באי שלֵו, אולי שלו מדי, גרה רות עם פסטו החתול ועם אוליבר שלה, גנן־אמן ופעיל סביבה. בוקר אחד היא מטיילת על אחד החופים ומוצאת שקית ובה תיק אדום של "הלו קיטי". התיק מכיל את יומנה של נאו, נערה יפנית־אמריקאית, שעון עתיק ושני צרורות מכתבים, האחד יפני והאחר צרפתי. היומן מרתק את רות, יפנית־אמריקאית גם היא. נאו בת ה־16 כמו פונה אליה מעבר למילים ולזמן, וקושרת אותה אליה ואל יפן, מולדתה השנייה. אבל אין זו רק יפן של ימינו, עם המאנגה והאופנה הפרועה, הצונאמי ופוקושימה, אלא גם יפן של נזירי הזן, של מלחמת העולם השנייה ושל "חיילי השמים", טייסי הקמיקזה".
כך נשמעות הפסקאות הראשונות שפותחות את הספר בשפת המקור:
ספר נוסף ששמחתי לגלות על מדף החדשים הוא "השנה של סאקו", מהסופר היפני שכתב את "אהבה זועקת בלב העולם", קיואיצ'י קאטאימה, עד שפתחתי אותו וגיליתי שהוא תורגם מספרדית (!). למה, בשם אלוהים, לתרגם ספר יפני מספרדית ולא נאמר מ… המממ… יפנית??! זה קרה לי לא מזמן גם עם "הנאהבים הצעירים", של יסונארי קאואבאטה, שגיליתי כי תורגם ב-1972 מגרמנית (לפחות הוא עלה לי רק 5 שקלים).
~
5. טום ווייטס חוגג יומולדת 65!
מזל טוב! טום ווייטס, חגג בתחילת השבוע מומולדת 65! מה שאומר שאפשר להוציא את הבורבון, לעשן את החדר בסיגריות מחניקות, להדליק איזו נורה אדומה ולשמוע בפול ווליום את Big Time! לחילופין, אפשר לצפות בקליפ החגיגי הבא, שהוא כולו מלאכת מחשבת של עריכה שמוכיחה מעל כל ספק סביר את מה שחשדנו בו כבר מזמן – טום ווייטס, הוא עוגיפלצת.
נ.ב כשטיילתי בברלין לפני מספר שנים, קדחת הטום ווייטס שלי הייתה בשיאה ואני זוכר איך התרוצצתי בכל מיני חנויות דיסקים ו-DVD, בחיפוש אחר הופעות ואלבומים שלו שלא הצלחתי לאתר בארץ. בכיכר קו'דאם מצאתי חנות דיסקים מעולה שהחזיקה כל מיני בוטלגים של הופעות חיות ודיסקים נדירים שלו (היה שם אחד בו הוא מבצע שירים עפ"י בוקובסקי, למשל). כפי שניתן לראות בתמונה, הצלחתי לאתר שני DVD של הופעות מהתקופה המוקדמת של ווייטס ובוטלג כפול של הופעה נהדרת בברלין משנת 2004 (הדיסק האדום בתמונה, שעלה לא מעט למיטב זכרוני). אין לי מושג אם החנות הזאת עדיין קיימת, אבל אם אתם מחובבי ווייטס ואתם קופצים לברלין, שווה לבדוק ולפשפש שם בין המדפים.
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, טלוויזיה, יפן, מוסיקה, ספרות היא רכילות, קולנוע אמריקאי, קיי-אינדי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על צעירים חסרי מנוח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s