פסטיבל טורונטו 2014

TokyoF
הרבה זמן עבר מאז עלה הפוסט האחרון, אבל ככה זה כשיש עבודות לכתוב והחיים קורים והאנרגיות דועכות. על אף שחלפו כשבועיים מאז ננעל פסטיבל טורונטו 2014, קשה לי שלא להתייחס לכמה מ-393 הסרטים שהוקרנו במהלכו (143 מתוכם בבכורה עולמית). אז באיחור קל, הרי לכם מבט על 15 סרטים מתוך ההיצע המטורף הזה, שיהפכו את השנה הקולנועית הקרובה להרבה יותר אטרקטיבית.
~
1. Nightcrawler / בימוי: דן גילרוי / ארה"ב
"מקונוהייזם": מונח – שמישהו בטח המציא לפני – המתאר שחקן בעל פוטנציאל, שגילם דמויות שטחיות אך אטרקטיביות בסרטים הוליוודיים בינוניים, אשר המציא את עצמו מחדש בשורה של תפקידים מזהירים בסרטים/פרוייקטים טלוויזיונים איכותיים/עצמאיים/ניסיוניים, שזכו לשבחי הביקורת ואהדת הקהל.
מקור המונח ידוע לכל (אלא אם כן חייתם על מאדים ב-3 השנים האחרונות) וכעת מסתמן כי גם ג'ייק ג'ילנהול עושה מקונוהייזם. ג'ילנהול אמנם אף פעם לא היה הבחור השזוף שמתרוצץ בלי חולצה בקומדיות רומנטיות, אבל אחרי "הנסיך הפרסי", הוא פירסס עצמו לתפקידים בשרניים יותר. לאחרונה ניתן היה לצפות בו בשני סרטיו המוערכים של דניס וילנב (דרמת המתח המשטרתית "אסירים" והעיבוד הניסוני לסאראמאגו, "אויב") ואוטוטו נזכה לראותו ביצירת ביכורים מסקרנת במיוחד בשם "חיית הלילה".
בסרט החדש מגלם ג'ילנהול פרילנסר שמנסה להיכנס לעולם עיתונות הפשע של לוס אנג'לס, במה שנראית כהופעה הכי כריסטיאן ביילית בקריירה שלו (אם לשפוט לפי הטריילר). Nightcrawler אמור לעלות לאקרנים בארץ בסוף אוקטובר הקרוב.
~
2. While We're Young / בימוי: נוח באומבך / ארה"ב
שלא כמו "פרנסס הא" – סרטו הקודם של נוח באומבך, שנחת עלינו בהפתעה לפני כשנתיים – While We're Young, הוא כבר סרט שנמצא על הכוונת מזה זמן מה. למעשה סרטו החדש של באומבך נכתב לפני "פרנסס הא", אבל קולנוע קורה בזמן שמתכננים סרטים אחרים, כפי שאומר המשפט המפורסם. באומבך חוזר הפעם לאחד כוחות עם בן סטילר (בחירה פחות אהובה עלי) ואדם דרייבר (בחירה מאוד אהובה עלי), בסרט העוסק בבעל ואישה בגיל העמידה שחייהם משתנים בעקבות מפגש עם זוג צעיר. עוד משתתפים: נעמי ווטס ואמנדה סייפריד.
WWY
~
3. La Sapienza / בימוי: יוג'ין גרין / צרפת, איטליה
קוונטין טרנטינו נוהג לומר כי "במאים לא נעשים טובים יותר ככל שהם מזדקנים" או ש"בימוי זה משחק של צעירים". אלא שלפעמים מגיעים במאים שמרסקים את ההנחה הזו, בייחוד כשמדובר בבמאים אינטלקטואלים – במאים שמגיעים לקולנוע בגיל מאוחר יחסית, לאחר שנים ארוכות בהן צברו ידע וגיבשו השקפות לגבי העולם.
מיכאל הנקה למשל, כיום בן 72, ביים את סרטו הראשון בגיל 47. דוגמא נוספת ניתן לראות באוטר הצרפתי יוג'ין גרין, כיום בן 67, שביים את סרטו הראשון בגיל 53! גרין, יליד ניו-יורק, הוא ללא ספק אחד הבמאים העכשוויים הכי מרשימים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות.
כשצפיתי לראשונה ב"גשר האמנויות" שלו מ-2004, לא ידעתי מאיפה הדבר הזה נחת עלי. הכתיבה, האסתטיקה, צילום הדיאלוגים ובימוי השחקנים, נראו כל-כך חריגים ואפקטיביים על רקע הנוף הקולנועי של ימינו, שלא יכולתי להימנע מלחוש שגיליתי קול גדול, מרגש ויוצא דופן. הסיבה לכך אגב, נובעת מההשפעות הבארוקיות הכבדות שסרטיו ספוגים בהן (גרין הוא גם במאי תיאטרון שנחשב למי שחינך ולימד דור של שחקנים צעירים את טכניקות תאטרון הבארוק שזכה לתחייה מחודשת בצרפת).
סרטו החדש, La Sapienza, עוסק בארכיטקט צעיר שיוצא למסע רוחני ואמנותי באיטליה, בעקבות עבודותיו של ארכיטקט הבארוק בן המאה ה-17, פרנצ'סקו בורומיני. כמה יופי יש בדיאלוג הבא מתוכו! אני מאוהב בפורמליזם הזה.
~
4. Pawn Sacrifice / בימוי: אדווארד זוויק / ארה"ב
בתקופת בית הספר היסודי, היה לי חבר שלימד אותי שחמט. זה מאוד שימח אותי. אפילו שיחקנו יחד כמה משחקים. אלא שמאז אותו מפגש הרה גורל, לא נגעתי בפיון אחד לרפואה וכל הידע המשמח הזה נשכח ממני. כמובן שתמיד אפשר לרענן את הזיכרון ואין כמו סרט חדש עם טובי מגווייר כדי לדרבן אותי לעשות זאת! (זה והרצון שלי לשחק שחמט).
למעט מיני סדרת הטלוויזיה הביזארית, The Spoils of Babylon, מגווייר נעדר השנה מן המסכים, אך לא לעוד הרבה זמן: ב-Pawn Sacrifice הוא מתעל את דמותו של אגדת השחמט האמריקאית, בובי פישר, בדוקו-דרמה על משחק השחמט החשוב בהיסטוריה שנערך מול אלוף העולם הרוסי, בוריס ספסקי, באיסלנד, 1972. צרפו אליו את "שחמט מחשבים" של אנדרו בוז'לסקי מ-2013 והרי לכם מרתון ספורטיבי לאנשים חושבים.
PS
~
5. Tokyo Fiancée / בימוי: סטפן ליברסקי / בלגיה, קנדה, צרפת
החיבה שלי לבחורים אסיאתיים היא לא בדיוק סוד (בייחוד אם קראתם יותר משני פוסטים בבלוג הזה), כך שלא יהיה מוגזם לומר כי הטריילר לסרט הבא נראה כאילו מישהו לקח את הפנטזיות הרומנטיות שלי ותרגם אותן למסך: מעבר לכך שמדובר בעיבוד קולנועי נוסף לספר של אמלי נותומב, מדובר בסיפור על יפנופילית מבלגיה שמגיעה לטוקיו ומתאהבת בפרנקופיל יפני מהמם. כמה נפלא!
זהו העיבוד השלישי לרומן של הסופרת הבלגית המעולה. קדמו לו, העיבוד המוצלח ל"בחיל וברעדה" (2003) ו"תורת ההיגיינה של רוצח" (1999). בניגוד לשני אלו אגב, Tokyo Fiancée לא תורגם לעברית, אך ניתן לאתרו בשפה האנגלית.
~
6. Kabukicho Love Hotel / בימוי: ריואיצ'י הירוקי / יפן
ואם כבר מדברים על יפן, מעניין יהיה לבדוק את הסרט החדש של ריואיצ'י הירוקי, "לאב הוטל קבוקיצ'ו", שהוא עוד אחד מטריליון הסרטים המעניינים ששוטה סומטאני צילם השנה. הסרט מתואר כדרמה ארוטית המתחקה אחר סיפוריהם של קבוצת עובדים ומבקרים במלון האהבה הידוע לשמצה, באזור האורות האדומים של טוקיו. בין סרטיו הקודמים של הבמאי ניתן למצוא את "ויברטור" ו"טוקיו טראש בייבי".
KLH
~
7. The New Girlfriend / בימוי: פרנסואה אוזון / צרפת
כמו שעון שוויצרי עמיד במים, פרנסואה אוזון מתקתק סרט בשנה, והפעם אנחנו מדברים על "החברה החדשה". במרכז העלילה ניצבת בחורה צעירה החושפת גילוי מפתיע לגבי בעלה של חברתה הטובה ביותר, לאחר שזו הלכה לעולמה. הטריילר מעוצב כדרמת מתח (שגם חושף במידה מסוימת את הגילוי, אז ראו הוזהרתם).
~
8. Over Your Dead Body / בימוי: טקאשי מייקה / יפן
עוד במאי פרודוקטיבי בצורה בלתי נתפשת הוא טקאשי מייקה, ולמרות שבפסטיבל נערכה הקרנה של "על גופתך המתה", ברשת מסתובב כבר טריילר לסרט שלישי שלו השנה. גאד דאם! מתי הבנאדם הזה ישן? בכל אופן, "Over Your Dead Body", מבוסס על מחזה קבוקי משנת 1825, ועוסק בחברי קבוצת תיאטרון שמבצעים חזרות למחזה קלאסי על רצח, בגידה ונקמה, אשר נמהל בהדרגה בחייהם האמיתיים. יש פה כמה אימז'ים חזקים, אווירה אפלה ועלילה מושכת. אני שוכנעתי.
~
9. Corbo / בימוי: מתיו דניס / קנדה
במאי מעניין נוסף – אם כי פחות מוכר – שנכח השנה בטורונטו הוא מתיו דניס הקוויבקי. בשנת 2011 הוא ביים וכתב יחד עם סימון לבואה את Laurentie – דרמה עגמומית במיוחד שעוקבת אחר אפיזודות בחייו של צעיר בודד ומתוסכל. כל סצנה מצולמת בשוט אחד ארוך ואיטי, כשבין לבין משולבים קטעי שירה מתוך אנתולוגיה של שירה קוויבקית. הטון שלו מזכיר קצת קולנוע רומני (קורנליו פורומבויו עולה לראש) עם מיניות ישירה, מחוספסת ולא מתנצלת והומור שנובע ממצבים חברתיים מביכים.
Corbo, הוא הפיצ'ר הראשון שמתיו דניס כותב ומביים לבדו, וגם כאן נראה שהוא מתמקד בדמות גברית צעירה ומורכבת. הפעם מדובר בנער קוויבקי בשנות ה-60, שהופך מאקטיביסט שדוגל בעצמאות לטרוריסט רדיקלי. הסרט מתאר את היווסדות "החזית לשחרור קוויבק" (פלג מיליטנטי קיצוני שדרש להתנתק מקנדה ולהקים מדינה עצמאית) בתקופה שקדמה למשבר אוקטובר 1970. הקליפ ששוחרר מתוכו נראה איטי וקודר, ויהיה בהחלט מעניין לראות את היצירה השלמה.
~
10. The Connection / בימוי: סדריק חימנז / צרפת, בלגיה
האם גם אתם מוצאים את עצמכם לפעמים מגלגלים על הלשון את השם ז'אן דוז'רדן, בלי קשר לכלום? ז'אן דוז'רדן, ז'אן דוז'רדן… טוב, לפחות עכשיו תהיה סיבה הגיונית להגיד ז'אן דוז'רדן כי ז'אן דוז'רדן מככב ברימייק צרפתי לקלאסיקת האקשן, "הקשר הצרפתי", משנות ה-70. בדרך כלל אני לא משתגע על הרעיון של רימייקים לסרטים שהיו מוצלחים במקור, אבל הטריילר האנרגטי והמצוין הזה קנה אותי, לרבות העובדה שהוא צולם ב-35 מ"מ! "הקשר", הוא סרטו השני של סדריק חימנז (קדם לו "Paris Under Watch" מלפני שנתיים) ומתאר את מלחמתו הארוכה של שוטר (ז'אן דוז'רדן) בטבעת מבריחי סמים.
~
11. Confession / בימוי: לי דו-יון / דרום-קוריאה
מדי שנה עורך פסטיבל טורונטו היכרות לקהל שוחרי הקולנוע עם עיר בינלאומית לוהטת, והשנה זכתה בכבוד עיר הבירה של דרום-קוריאה, סיאול. במסגרת City To City הוקרנו שמונה סרטים קוריאנים, בהם סרט האקשן "יום מפרך" ו"יופיה של קיונגג'ו" הרומנטי (שיעלו בקרוב בפסטיבל חיפה); Cart, העוסק במאבקן של נשים קוריאניות במעסיקיהן הנצלניים (בהשתתפות די.או מלהקת הבנים הסופר-פופולארית, EXO) ו-Confession, שנראה כמו דרמת-מתח קוריאנית מהוקצעת, כמו שרק הקוריאנים יודעים לעשות, המעמידה במבחן את יחסיהם של שלושה חברים לאחר שאירוע שוד מזויף מסתיים באורח טראגי.
~
12. Eden / בימוי: מיה הנסן-לאב / צרפת
בגיל 33 ועם 4 פיצ'רים מאחוריה, מיה הנסן-לאב נחשבת לאחד הקולות הבולטים בקולנוע הצרפתי העכשווי. היא החלה את דרכה בעולם הקולנוע בגיל 18, כשחקנית בכמה מסרטיו של אוליבייה אסיאס (שיתוף פעולה שהתפתח לזוגיות ונישואין); בהמשך החלה ללמוד בקונסרבטוריון הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה שבפריז, ממנו פרשה כעבור שנתיים לטובת כתיבה במגזין הקולנוע הוותיק, "מחברות הקולנוע"; בשנת 2004 שחררה סרט קצר בבימויה, ובהמשך ביימה שלושה סרטים שזכו להצלחה ביקורתית: "הכל נסלח" (2007), "אבי ילדיי" (2009) ו"אהבת נעורים" (2011).
לפסטיבל טורונטו, מיה הנסן-לאב הגיעה עם סרט חדש – לראשונה בשפה האנגלית – בשם "עדן". הסרט מתאר את פריחתו של סגנון ההאוס הצרפתי בשנות התשעים, באמצעות סיפורו של די.ג'יי צעיר. את התסריט כתבה מיה יחד עם אחיה הגדול, סבן, שהיה די.ג'יי מצליח בשנות ה-90 והיווה את ההשראה לפרוייקט. בין המשתתפים: גרטה גרוויג ובראדי קורבט.
~
13. Big Game / בימוי: ג'למארי הלנדר / פינלנד, בריטניה, גרמניה
שימו לב לזה: סמואל אל ג'קסון הוא נשיא ארצות הברית שבעקבות מתקפת טרוריסטים על מטוסו נאלץ לנוס על חייו ביערות פינלנד, תוך שהוא מסתמך על כישורי ההישרדות של נער פיני המצויד בחץ וקשת. חה! הקליפ הבא מתוכו עושה רושם שמדובר בסרט הרפתקאות קאמפי די מדליק, מהבמאי הפיני של Rare Exports: A Christmas Tale, ג'למארי הלנדר.
~
14. One Thousand and One Grams / בימוי: בנט האמר / נורבגיה, גרמניה, צרפת
הנציג של נורבגיה לאוסקר 2015. מדובר בקומדיה רומנטית קצת משונה, העוסקת בטכנאית מעבדה וורקוהולית – שהיא גם גרושה טרייה – הנחשפת לעולם חדש של חוויות בהגיעה לכנס מדעי חשוב בפריז. את הסרט ביים בנט האמר, שאחראי בין השאר לעיבוד הרומן של צ'ארלס בוקובסקי, "פקטוטום" (2005). לא חושב שנתקלתי עד היום בסרטים של האמר אבל הטריילר והתמונות ששוחררו מתוך "1001 גרם", עשו את שלהם מבחינתי.
~
15. Ned Rifle / בימוי: האל הארטלי / ארה"ב
ונסיים עם סרטו האחרון של הבמאי העצמאי המוערך, האל הארטלי, במה שנחשב לחלק האחרון בטרילוגיה שהחלה עם "הנרי פול" (1997) והמשיכה עם "פיי גרים" (2006). הטרילוגיה מהווה סאגה משפחתית כשכל אחד מחלקיה מתמקד בדמות אחרת ("נד רייפל", עוסק בבנם של הנרי ופיי). בדומה ל"Meanwhile" מ-2011, גם את סרטו הנוכחי מימן הארטלי בעזרתם של גולשי קיקסטארטר.
~
את התכנייה המלאה של פסטיבל טורונטו 2014, תוכלו למצוא באתר הרשמי.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, פסטיבלי קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על פסטיבל טורונטו 2014

  1. אלעד הגיב:

    תודה על הסקירה.

    מהמקבץ הקוריאני דווקא [SANDA [ALIVE גורם לי יותר לכשכש בציפיה. לא יכולתי להביא את עצמי לצפות בסרטו הראשון של פארק ג'ונג בום [הטריילר והתקציר עשו לי כואב, בעיקר הסוף שהוריד לי את החשק] אבל הסרט החדש עושה רושם של קודר ואפלולי ממש כמו שאני אוהב. יש משהו בתסריטים שלו שמאוד מזכירים את Sang-ho Yeon שבוחר גם הוא לרקוח תקדיחים אפלים עם מסרים חברתיים בכלל לא נסתרים וכל זה במעטפת של סרטי אנימציה [אגב האחרון כבר עובד במרץ על הפרוייקט הבא שנקרא אפלולי וקודר יותר אפילו מקודמיו].

    לכל המעוניינים לקרוא על הסרט של פארק ג'ונג בום [הביקורות מעולות עד כה] :

    http://www.hollywoodreporter.com/review/alive-san-da-locarno-review-725498

    מעניין לשמוע את דעתך על הקאדר החיפאי. אני די מאוכזב מהמבחר האסייתי. אבל כמובן שיש פה ושם אבני חן אחרות, סקנדינביות בעיקר.

    • עמית ל. הגיב:

      מסכים איתך לגבי הקודם של פארק ג'ונג-בום. גם לי הטריילר נראה בזמנו מאוד אכזרי ומדכא כך שלא בער לי לראות אותו. הפרויקט החדש של יון סאנג-הו נשמע מעולה, כולל השוט המגניב שפורסם מתוכו.

      אין לי מושג מה נסגר עם פסטיבל חיפה והקולנוע האסייתי. ההיצע השנה דליל אפילו יותר משנה שעברה (וזה כשעוד לוקחים בחשבון שחלק מהסרטים היפנים אשתקד היו בכלל עותקים משופצים של אוזו). כנראה שמישהו שם לא הכי משתגע על קולנוע אסיאתי.

      איפה למשל The World of Kanako של טטסויה נאקאשימה? Tokyo Tribe של שיון סונו? או Forma של איומי סאקאמוטו? איפה Sea Fog – המועמד של דרום-קוריאה לאוסקר 2015? Han Gong-ju המדובר של לי סו-ג'ין, שזכה לשבחים מפי מרטין סקורסזה? One on One של קים קי-דוק? Hill Of Freedom של הונג סאנג-סו? או אפילו קומדיה שהייתה להיט השנה בקוריאה, כמו Miss Granny? למה אין שום סרט סיני או הונג-קונגי? מה עם The Midnight After של פרוט צ'אן? או Blind Massage של לו יה?

      אני גם לא מבין למה לטרוח להביא סרטים שתוך זמן קצר יעלו להקרנות סדירות בקולנוע. "קורו", שהוקרן בשנה שעברה בחיפה, הוא דוגמא טובה דווקא לסרט שלא הייתה שום אפשרות אחרת לראות אותו, אלא בפסטיבל (אין אותו אפילו באוזן). זה נכון לגבי לא מעט סרטים אסיאתיים שמוקרנים בפסטיבלים בעולם ולא תמיד יוצאים ב-DVD מתורגם לאנגלית.

      מה שכן, אני אשתדל להעלות בקרוב פוסט שמרכז את הסרטים שבכל זאת מעניינים אותי בפסטיבל חיפה. על לא מעט מהסרטים כתבתי עד כה בפוסטים על סנדאנס, קאן וונציה. מה שטרם כתבתי עליו אבל נראה מעניין הוא: הסרט היווני "בבית" (חבל שלא הביאו גם את "קסניה". נדמה לי שאין כמעט קולנוע קווירי השנה בחיפה); "אויב הכיתה", שהיה הנציג הסלובני לאוסקר 2014; "עיוורת" הנורבגי, שעלילתית פחות מעניין אותי אבל בוים ע"י התסריטאי שכתב את כל הסרטים של יואכים טרייר, כך ששווה לתת לו צ'אנס; "אשתו של השוטר" – תלוי במצב הרוח; והסרט התיעודי על אלטמן.

      • אלעד הגיב:

        han gong ju נקרא פנטסטי ממש. זה יחד עם עוד ערימה של סרטים שלא הובאו לארץ ואין להשיגם, כולל הנחשול הנוכחי מפסטיבל בוסאן ממחיש לי את הצורך בעידוד האוזן להביא עוד סרטים קוריאניים חדשים כדי לעדכן את הספרייה, נראה לי שממש יעזור לשלוח להם אי מייל ולבקש. מהבן אדם הנחמד אחראי שם הבנתי ש – the attorney המעוטר ורווי הביקורות הטובות עם סונג קאנג הו כבר בדרך.

        לפני שנתיים הבנתי שאנשים נטשו באמצע ב"רחמים", נראה לי שכבר one on one ובמוביוס היו נשארים רק קומץ משוגעים לדבר והמקרין. אין מה לעשות ורוב צרכני סרטי הפטיבלים בארץ באים מז'אנר אנושי מסוים ולא בטוח שהם בנויים לעכל את החדשים של קים קי דוק בשלב זה.

        סיפור קצר על יון סאנג הו. היה פסטיבל אנימציה לא לפני זמן רב. בא הראש מכון אנימציה הקוריאני, בחור חייכן וחביב עד מאוד, להראות לצופים סרטי אנימציה חייכנים, חלקם מודרניים יותר וחלקם מסורתיים. שאלתי אותו על יון סאנג הו, כדי לנסות ללמוד ממנו עוד על היוצר ולברר אם הוא מייצג קבוצה של יוצרים בקוריאה. התגובה שלו הייתה משעשעת. למשמע שמו ,המבט שלו התקדר והתערפל והחיוך נעלם. הוא התחיל למלמל באנגלית שיון סאנג הו is very speical very speical הבנתי שכנראה המסרים העגמומיים והאפלים של הבמאי הם ממש לא כוס התה שלו. אבל מה שהגניב אותי שהוא המשיך ואמר שזה לא הפריע לו לממן את הסרט החדש שלו בסכום שקרוב למיליון דולר [אם הבנתי אותו נכון]. חשבתי שאולי זה מה שהופך את תעשית הסרטים הדרום קוריאנית, מבחינתי למעניינת והמובילה בעולם. אני כל הזמן בהלם מהמורכבות והנועזות הרעיונית של התסריטים שמקבלים מימון, חלקם אצל במאים שאלה הסרטים הראשונים שלהם. בצינורות המימון יושבים כנראה אנשים עם ראש פתוח שלא חוששים להעניק גיבוי לאמנים צעירים שעושים דברים שכל כך מנוגדים לטעם הפרטי שלהם.

        • עמית ל. הגיב:

          האמת, מעניין לדעת איך אנשים הגיבו ל"מוביוס". בעיני הוא היה עוצמתי כמו אגרוף ללסת.

          ברוח הבמאים הפרובוקטיביים העצמאיים של דרום-קוריאה, יש גם את החדש של לי סאנג-וו, I Am Trash, אחד הסרטים הכי מדוברים מפסטיבל Fantastic Fest שהסתיים לאחרונה (ולא פחות אגב, דובר על השיחה שהבמאי ניהל אחרי ההקרנה, בה הוא חשף פרטים די מטורפים על מה שעשה מאחורי הקלעים). השמות של הסרטים שלו בכלל הורסים אותי: "אימא היא זונה", "אבא הוא כלב"… במאי שאין לו אלוהים.

          מעניין הסיפור על יון סאנג-הו. הנכונות להשקיע ביוצרים שמאתגרים את המיינסטרים עם רעיונות לא קונבנציונליים, היא אכן הדרך הנכונה להצעיד את הקולנוע קדימה.

      • אלעד הגיב:

        טוב, חזרתי כדי להעיר שממש כדאי לראות את "עיוורת". אחד התסריטים המהודקים והחכמים והביצוע מושלם ממש. לדעתי הסרט הראשון של ווגט אפילו עולה על אלה שהוא היה שותף לכתיבתם – הסרטים של טרייר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s