פסטיבל ונציה 2014

Ven2014
תענוג להיות חובב קולנוע בתקופה הנוכחית. בפרק זמן של חודש (27 באוגוסט – 26 בספטמבר) נדחסים להם לפחות ארבעה פסטיבלי קולנוע – ונציה, טלורייד, טורונטו וניו-יורק – שמרכזים בבת אחת כמות מסעירה של סרטים מסקרנים ומצופים במיוחד.
טורונטו הוא אמנם הפסטיבל השמן מכולם שבולע לתוכו רבים מן התכנים של ונציה, אך על אף כל השפע והאיכות יש להודות כי מי שזכה השנה בפגז הקולנועי ששום כיפת ברזל לא תוכל ליירט את הציפיות ממנו, הוא פסטיבל ניו-יורק עם הקרנת הבכורה של "אינהרנט וייס" (או אם תרצו, "החדש של פול תומס אנדרסון"), על-פי ספרו של תומס פינצ'ון. מה שכן, נדמה לי שכל הסרטים שייחלנו לבואם בפסטיבל קאן, יעלו בקרוב בפסטיבלים האמורים וחלקם יצוצו ודאי גם אצלנו בפסטיבל הסרטים הקרוב בחיפה.
התחרות הרשמית
פסטיבל ונציה 2014 יפתח את שעריו ב-27 באוגוסט ויבוא לסיומו ב-6 בספטמבר. בראש חבר השופטים של התחרות הרשמית יעמוד השנה המלחין הצרפתי אלכסנדר דספלט, שאחראי על רשימה ארוכה של פסקולים נפלאים, בהם לרבים מסרטיו של ווס אנדרסון ("ממלכת אור הירח", "מלון גרנד בודפשט") ואחרים. עוד בחבר השופטים ניתן יהיה למצוא את הבמאי הפלסטיני אליה סולימאן ("התערבות אלוהית") ואת הסופרת ג'ומפה להירי ("קרקע לא מוכרת").
את תפקיד נשיאת חבר השופטים במסגרת תחרות האוריזונטי (Horizons), תאייש השנה הבמאית הסינית אן הוי, כשבין השופטים האחרים נוכל לאתר פנים מוכרות – מורן אטיאס – וכן את האבא של "הסופרנוס", המפיק והתסריטאי דייוויד צ'ייס.
Birdman, סרט הפתיחה של אלחנדרו גונסלס איניאריטו, הוא בעיני אחת ההפתעות המסקרנות של השנה. על רקע נוף בגוון אחיד של סרטי גיבורי על הוליוודיים, מגיע יצור מוזר וייחודי שנראה כאילו נחת משום מקום וכבש מיד את הסטאטוס Shut Up and Take My Money.
סרטו של איניאריטו יתמודד על פרס אריה הזהב במסגרת התחרות הרשמית לצד מבחר מתמודדים חזקים. אחרי הסערה וההאשמות בדבר אנטישמיות שעורר "ברוכים הבאים לניו-יורק", מגיע סוף-סוף הפרויקט הסופר-מצופה של אייבל פררה על ימיו האחרונים של הבמאי/סופר/משורר, פייר פאולו פאזוליני. הבחירה בוויליאם דפו לגלם את דמותו של הבמאי האיטלקי המהולל היא לא פחות ממבריקה בעיני. למעשה Pasolini הוא שיתוף הפעולה הרביעי בין דפו לפררה, מה שמעלה את התהייה האם העבודה עם דפו היא שהולידה את הרעיון לכתוב סרט על פאזוליני בכיכובו או שמא ההפך הוא הנכון.
PWD
לאחר שביים שני סרטים בשנת 2013, הבמאי האמריקאי דיוויד גורדון גרין ממשיך לעבוד במרץ ומספק הפעם את Manglehorn, על מנעולן שבור לב (אל פאצ'ינו) שמנסה להתחיל מחדש את חייו בעזרת ידידתו החדשה (הולי האנטר). פאצ'ינו אגב, עומד במרכזו של סרט נוסף אשר יוקרן מחוץ לתחרות – עיבוד של בארי לוינסון לספרו העגמומי (והמומלץ) של פיליפ רות', The Humbling ("מפלה"), על שחקן תיאטרון מזדקן שמגלה כי איבד את יכולתו לשחק ומפתח נטיות אובדניות.
עוד בתחרות הרשמית, במאי הפולחן היפני שיניה טסוקאמוטו – מי שאחראי לאחת מהיצירות הבולטות בז'אנר הסייברפאנק, "טטסואו: איש הברזל" – חוזר לעניינים עם עיבוד מחודש לספרו של שוהיי אוקא, Fires on the Plain ("אש בעמקים"), על חוויותיו של חייל הצבא הקיסרי היפני בפיליפינים, בימיה האחרונים של מלחמת העולם ה-II. עיבוד קודם לספר נעשה ע"י הבמאי היפני קון איצ'יקאווה, בשנת 1959.
אחרי שורה של סרטי מדע בדיוני כמו "עולם הזמן" ו"המארח", הבמאי והתסריטאי הניו-זילנדי אנדרו ניקול פנה לביים את דרמת המתח Good Kill, שנשמעת כמו חומר בעירה רלוונטי לשיח הנוכחי בארץ, עם סיפור על איש משפחה (אית'ן הוק) שנקלע לספקות מוסריים באשר לתפקידו הצבאי כמטיס כט"במים המפציצים מטרות טרוריסטיות בעת מלחמה.
כמו כן, לא ניתן לדבר על התחרות הרשמית מבלי לציין את הסרט שיש הממתינים לו מזה 7 שנים: A Pigeon Sat on a Branch Reflecting on Existence, של הבמאי השוודי הייחודי, רוי אנדרסון ("שירים מהקומה השנייה"). עושה רושם שגם סרטו החדש יתאפיין בסימני ההיכר שלו – רצף של סצנות קומיות/סוריאליסטיות/אבסורדיות המעוצבות בשוט סטאטי מוקפד להפליא. אין עדיין טריילר, אך אנדרסון שיחרר עד כה כמה וכמה סרטונים שמספקים הצצה מעניינת לתהליך היצירה שלו. להלן אחד מהם.
~
מחוץ לתחרות
בשנים האחרונות, פיטר בוגדנוביץ' העסיק את עצמו בבימוי סרטים דוקומנטריים וסרטי טלוויזיה. הקומדיה החדשה בבימויו מסמנת את חזרתו לעשיית קולנוע עלילתי אחרי היעדרות של למעלה מעשור. She's Funny That Way, בכיכובם של ג'ניפר אניסטון, אוון וילסון וסיביל שפרד, עוסק בבמאי תאטרון נשוי שמתאהב בזונה-שהפכה-לשחקנית, ומסייע לה להתניע את הקריירה.
ליסה צ'ולודנקו תציג את המיני-סדרה, "אוליב קיטרידג'", עפ"י ספרה של אליזבת' סטראוט. הסדרה מיועדת לשידור ב-HBO, ומתהדרת בקאסט שווה שכולל את פרנסס מקדורמנד וביל מארי.
הבמאי הקוריאני הוותיק, אים קוון-טייק, יציג את סרטו ה-102 במספר (!), Revivre, על גבר בגיל העמידה שנקרע בין אשתו החולה לבין פילגשו הצעירה.
ג'יימס פרנקו (לא באמת העלתם בדעתכם פוסט על פסטיבל כלשהו בלי ג'יימס פרנקו) יציג את העיבוד הספרותי התורן שלו, הפעם ל-The Sound and the Fury ("הקול והזעם") של ויליאם פוקנר (בארה"ב מוקרן בימים אלו העיבוד שביים לספרו של קורמק מקארתי, Child of God). לצורך המשימה גייס פרנקו לפנים המצלמה את ג'ון האם, סת' רוגן ואת עצמו.
אחרי "טרילוגיית גן-עדן" השערורייתית, הבמאי האוסטרי אולריך זיידל לוקח הפסקה מהקולנוע העלילתי עם In the Basement, סרט תיעודי שמתאר את יחסיהם של תושבים אוסטריים עם המרתפים שלהם.
הבמאית הסינית אן הוי, שנוכחת כאמור גם על תקן נשיאת חבר השופטים בתחרות האוריזונטי, תציג מחוץ לתחרות את סרטה החדש והארוך (178 דק'), The Golden Era, על חייה של הסופרת הסינית הגדולה שיאו הונג (Xiao Hong), שחיה בין השנים 1942-1911.
אגב, אם אתם רוצים המלצה לסרט של אן הוי, כדאי לנסות את The Way We Are, מ-2008. זה מסוג הסרטים שעל פניו לא קורה בהם הרבה מלבד חיים יומיומיים של אנשים רגילים – במקרה הזה, אם אלמנה ובנה המתבגר שמתגוררים בטין שוי וואי שבהונג-קונג – אבל יש בו משהו כובש, גם אם הוא נמתח קצת יתר על המידה.
~
תחרות אוריזונטי
הבמאי והמוסיקאי הצרפתי האקסצנטרי, קוונטין דופייה ("צמיג", Wrong), יציג בתחרות האוריזונטי את הקומדיה החדשה שלו, Reality, בכיכובו של ג'ון הדר המתוק ("נפוליאון דיינמייט"). הסרט מתואר כ"בחינה של שלוש דרגות מציאות" והאמת היא שאם יש קומדיה אחת מהפסטיבל הזה שאני מחכה לה השנה, זו ללא ספק האחת.
ורוניקה פרנץ, התסריטאית האוסטרית שכתבה עם אולריך זיידל את מרבית סרטיו העלילתיים ("ימי שרב", "יבוא/ייצוא" ו"טרילוגיית גן-עדן"), מגיעה לפסטיבל עם סרט עלילתי ראשון בשם Goodnight Mommy, אותו כתבה וביימה יחד עם סברין פיאלה. הסרט עוסק בזוג תאומים צעירים שגרים עם אמם בבית מבודד. לאחר שזו שבה הביתה כשפניה מכוסים תחבושות בעקבות ניתוח קוסמטי, התאומים מתחילים לחשוב שאולי האישה הזו איננה אמם. הסרט מוגדר כאטמוספרי ומצמרר ומפרנץ לא הייתי מצפה לפחות מזה.
בן וג'ושוע ספדי, צמד האחים שביים את סרט האינדי Go Get Some Rosemary מ-2009, יציגו בתחרות את סרטם החדש, Heaven Knows What – עירוב של חומרים עלילתיים ודוקומנטריים המתחקים אחר צעיר מכור להרואין שמוצא אהבה ברחובות ניו-יורק. הבונוס: קיילב לנדרי ג'ונס (שמאז "אנטי-ויראלי" אני מחכה להופעה מחשמלת נוספת שלו).
וכמובן, הסרט הקוריאני החדש של הונג סאנג-סו הנפלא, Hill Of Freedom, עם ריו קאסה שמגלם בחור יפני המגיע לקוריאה בחיפוש אחר אהובתו משכבר הימים. חבל שזה רק 66 דקות.
~
ימי ונציה
לארי קלארק, הבמאי הפרובוקטיבי שלא מזדקן לעולם, ממשיך לעסוק בנושא הקבוע שלו – חייהם הפרועים וההרסניים של מתבגרים מהמעמד הנמוך-בינוני – אלא שהפעם הוא עושה זאת בצרפת. בדומה ל-Wassup Rockers משנת 2005, גם סרטו החדש, The Smell of Us, מתמקד בעולמם של סקייטרים, אך בניגוד אליו, הפעם מלאכת התסריט הופקדה בידיו של בחור צעיר שחבר לסקייטרים אמיתיים וכתב מתוך התבוננות בהם. בכך The Smell of Us נשמע קרוב יותר ברוחו ל"קידס" שנכתב בזמנו על-ידי הרמוני קורין הצעיר. הדמויות בסרט החדש מגולמות על-ידי בני נוער צרפתים שאינם שחקנים, והתהליך הארוך שעברו במהלך ההפקה מתועד בסרטו של תומס קימרלין, A summer with the French kids of Larry Clark. הסרט מתורגם לאנגלית וניתן לצפייה חוקית וחינמית באתר ARTE Creative.
אחרי "רחמים" ו"מוביוס", האוטר הקוריאני קים קי-דוק ממשיך את רצף סרטיו האלימים ועוכרי השלווה עם One on One, שעוקב אחר 7 חברים בארגון טרור הדולקים אחר 7 חשודים ברצח של תיכוניסטית. לא לבעלי לב חלוש.
מצרפת ניתן למצוא את Return To Ithaca, העוסק בחמישה חברים וותיקים שמהרהרים על חייהם, מהבמאי של "בין הקירות", לורן קנטה; וכן את סרטו של כריסטוף הונורה, Metamorphoses. סרטו החדש של הונורה (Ma Mere), מבוסס בחופשיות על פואמה נרטיבית מאת המשורר הרומאי אובידיוס, שכוללת מעשיות מיתיות על אלים, קסמים ומפלצות.
וגם מירנדה ג'ולי תפקוד השנה את הפסטיבל, כשבאמתחתה סרט קצר בשם Somebody בו מציגה הבמאית, הסופרת והאמנית המדליקה, מערכת חדשה ורדיקלית לשליחת מסרים.
~
נציגות ישראלית
הנציגות הישראלית בפסטיבל הוונציאני כוללת השנה את טל גרניט ושרון מימון עם הקומדיה השחורה "מיתה טובה" (שאני בהחלט רוצה לראות), שתוקרן במסגרת ימי ונציה; עמוס גיתאי עם "צילי" – עיבוד לנובלה מאת אהרן אפלפלד (מתוך ספרו "הכותונת והפסים") – שיוקרן מחוץ לתחרות; וכן סוהא עראף שעוררה שערורייה מקומית לאחר שהחליטה לרשום את סרטה, "וילה תומא" כיצירה פלסטינית. הסרט יוקרן במסגרת שבוע המבקרים ובהמשך ינדוד לפסטיבל טורונטו.
עוד על פסטיבל ונציה 2014 והסרטים המוקרנים בו, ניתן לקרוא באתר הרשמי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה פסטיבלי קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על פסטיבל ונציה 2014

  1. koko הגיב:

    תודה. מחכה בקוצר רוח לחדש של אנדרסון

  2. פינגבאק: אוכל, שתיה, גבר, אישה | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

  3. פינגבאק: פסטיבל ונציה 2014: ריחות, מרתפים ולבבות רעבים | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s