פסטיבל פנטזיה 2014

Fan2014
ובכן רבותיי, עונת הפסטיבלים בפתח, אך רגע לפני שמטר כבד של סרטים יציף את ונציה (27 באוגוסט), טלורייד (29 באוגוסט), טורונטו (4 בספטמבר) וניו-יורק (26 בספטמבר), שווה להתעכב על אחד האירועים הקולנועיים היותר מדליקים של השנה: פסטיבל פנטזיה 2014, שנערך בימים אלו במונטריאול במהדורתו ה-18. מדובר בחגיגה גדולה לחובבי סרטי ז'אנר (בדגש על מד"ב, פנטזיה, אקשן ואימה), קולנוע פופולארי ופולחני ממזרח אסיה (בדגש על יפן וקוריאה) ויצירות עצמאיות קטנות.
אחרי שבשנה שעברה גססתי על הליין-אפ, אני מוכרח להודות שהשנה אני הרבה פחות נלהב. יחד עם זאת, עדיין לא קשה למצוא מבחר נאה של סרטים לנקב עליהם כרטיס (או לסמן ביומנים לצפייה עתידית, במקרה שלנו). כהרגלי בקודש, להלן 10 כאלה.
~
1. The One I Love / בימוי: צ'ארלי מקדואל, ארה"ב, 2014
אם יש משהו מבאס בבחירת המועמדים לפרס האמי השנה, זו העובדה שאליזבת' מוס אינה כלולה בהם. מבחינתי אליזבת' מוס צריכה להיות מועמדת כל שנה, אפילו אם היא לא משחקת בכלום. אני עד כדי כך מבסוט ממנה. אני חושב שהעניין באליזבת' מוס נובע מהסתירות שהיא מכילה – יש כאלה שמוצאים אותה מכוערת, יש כאלה שמוצאים אותה מהממת, היא אנושית ומרגשת, קרירה ומרוחקת עם איכות מיוחדת, מוזרה, שקשה להגדיר עד הסוף.
לשמחתי הרבה, בקרוב נוכל למצוא אותה בשני סרטים מסקרנים במיוחד: !Listen Up Philip של במאי האינדי העולה, אלכס רוס פרי, בו היא מופיעה לצד ג'ייסון שוורצמן (שילוב מהחלומות) ו-The One I Love, סרט הביכורים הקאמרי של צ'ארלי מקדואל, בו היא חולקת זמן מסך עם מארק דופלקס (אושיית אינדי נוספת, שהיה לחלק מגל במאי ושחקני הממבלקור). עלילת הסרט מתמקדת בזוג אוהבים שמנסה לשקם את יחסיו בדירה מסתורית. הטריילר רומז על טוויסט מטאפיזי נוסח צ'ארלי קאופמן וספייק ג'ונז, כך שעדיף לא לדעת מעבר לכך. תוסיפו לחבילה גם את טד דנסון ובכלל תפסתם אותי בשרוול.
~
2. The Infinite Man / בימוי: יו סאליבן, אוסטרליה, 2014 
אם יש קונספט שאני חולה עליו בקולנוע ובטלוויזיה, זה ללא ספק מסעות בזמן. השנה ניתן לאתר בפסטיבל כמה וכמה סרטים שעושים בו שימוש, בהם The Infinite Man של הבמאי האוסטרלי, יו סאליבן. הסרט הוקרן גם בפסטיבל SXSW, ואם יש משהו שמבליט אותו מהשאר עבורי זו אותה איכות משעשעת של Quirkiness, שמזכירה קצת את העבודות הסוריאליסטיות של קוונטין דופייה (צמיג, Wrong).
~
3. The Snow White Murder Case / בימוי: יושיהירו נאקאמורה, יפן, 2014
בחודשים האחרונים נתקלתי בסרט הזה ברשימות כאלה ואחרות שסימנו אותו כאחד הסרטים היפנים ששווה לחכות להם השנה. The Snow White Murder Case, מבוסס על רומן מאת קאנאה מינאטו (Kanae Minato) שראה אור לפני כשנתיים. במרכז העלילה, תעלומת הירצחה של צעירה העובדת בחברת קוסמטיקה. את הסרט ביים יושיהירו נאקאמורה (שבין עבודותיו המוכרות יותר ניתן לציין את Fish Story).
ראוי להזכיר כי אין זו הפעם הראשונה שהספרות האפלה של מינאטו מעובדת למסך: Shokuzai, עובד למיני סדרת טלוויזיה ב-2012 (שהוקרנה בארץ כסרט בן שני חלקים בשם "מסוגפות"), בבימויו של קיושי קורוסאווה ו-Confessions בוים לקולנוע ע"י טטסויה נאקאשימה ונבחר לסרט הטוב ביותר לשנת 2010 מטעם האקדמיה היפנית. לא הגיע הזמן לתרגם לנו אותה לעברית? (בייחוד אם כבר מתרגמים כאן את נאטסואו קירינו למשל).
~
4. Seventh Code / בימוי: קיושי קורוסאווה, יפן, 2014
ואם כבר הזכרתי את קיושי קורוסאווה – שזכה בארץ לרטרוספקטיבה מבורכת בתחילת השנה – פסטיבל פנטזיה מקרין הפעם שניים מבין שלושת הסרטים שביים בשנת 2013: סרט המד"ב האינספשני, Real (שאני מקווה לעסוק בו בהרחבה בעתיד הקרוב), ו-Seventh Code, סרט באורך 60 דקות שמתרחש ברוסיה ונחשב לסרט הראשון בקריירה של קורוסאווה שמצולם מחוץ ליפן. במרכזו, בחורה יפנית נוסעת לולדיווסטוק במטרה לפגוש בחור שהכירה פעם בטוקיו ולא יצא לה מהראש.
~
5. Predestination / בימוי: פיטר ומייקל ספיריג, אוסטרליה, 2014
עוד סרט מסע בזמן שמגיע מאוסטרליה, הפעם תחת ידיהם של האחים פיטר ומייקל ספיריג, שהביאו לעולם את סרט הערפדים Daybreakers, לפני כחמש שנים. העובדה שאית'ן הוק מגלם בו את התפקיד הראשי תבטיח לו ודאי חשיפה גדולה וגם האפיל הלופּרי ודאי לא יזיק. הסרט מבוסס על סיפור קצר מאת רוברט א. היינליין, בשם All You Zombies, שלפי השמועות מכיל טוויסט רציני (כך שאם טרם קראתם את הסיפור ואתם חמים על הסרט, מומלץ להמתין אתו).
~
6. Open Windows / בימוי: נאצ'ו ויגאלונדו, ספרד, 2014
מעניין לעניין באותו עניין: לו היה עלי לדרג את 10 סרטי המסע בזמן הטובים בכל הזמנים, רוב הסיכויים שהייתם מוצאים בו את Timecrimes – מד"ב-אימה ספרדי מ-2007, סרט קטן, חכם ואפקטיבי שכתב וביים נאצ'ו ויגאלונדו (ציינתי גם שהוא גילם את אחת הדמויות?).
ויגאלונדו ביים פרויקטים נוספים מאז 2007, וכעת יש לו פיצ'ר חדש בשם "חלונות פתוחים". בתפקידים הראשיים ניתן למצוא את אלייז'ה ווד (שבתקופה האחרונה מפגין חיבה יתרה לכל מיני מותחנים איזוטרים-ארטיסטיים-משונים) וסשה גריי, שממשיכה את המעבר שלה מסרטי מבוגרים (ביטוי יפה לפורנו), לסרטים עלילתיים, בדומה אגב לג'יימס דין.
"חלונות פתוחים" נראה די טראשי האמת, ומסתמן כחוליה נוספת בשרשרת סרטי האימה מז'אנר ה"אימאל'ה אינטרנט!", אם כי הפעם זו הרגל המבטיחה של ויגאלונדו על דוושת הפחד.
~
7. Live / בימוי: נובורו איגוצ'י, יפן, 2014
אם קולנוע יפני נתפש בעיני צופים מסוימים כקולנוע משוגע, קאמפי ומוזר לחלוטין, זה מן הסתם בגלל במאים כמו נובורו איגוצ'י. לראיה, במאי הקאלט היפני הזה חתום על יצירות קולנועיות כמו: "סושי מת" – קומדיית אימה על חתיכות סושי רצחניות ו"תחת זומבי: בית-שימוש של מתים", על זומבים מכוסים בקקי שבאים לתקוף נערות שעושות קמפינג ביער.
הפסטיבל מקרין השנה שניים מסרטיו האחרונים: Nuigulumar Z, על גוטיק לוליטה שביכולתה להתמזג עם הדובי הורוד שלה ולהפוך ללוחמת נינג'ה מעופפת (???) ו-Live, על בחור שיוצא להשתתף במרוץ טלוויזיוני מסתורי במטרה להציל את אימו החטופה. מישהו צריך להרים מרתון של המאסטר הזה.
~
8. Closer to God / בימוי: בילי סנסה, ארה"ב, 2014
ניתן היה להניח שאחרי שתי עונות שלמות של Orphan Black, כל עניין השיבוטים והחיבוטים ייצא מהאף, ואולי הוא באמת יצא לכם מהאף, מי יודע, אבל אני מוצא את עצמי בכל זאת נמשך לסרט הזה, Closer to God, בעיקר בשל הטון והאווירה שלו. או אם כבר מדברים – מי קבע שטריילר צריך לספק עלילה?
~
9. The Satellite Girl and Milk Cow / בימוי: צ'אנג היונג-יון, דרום-קוריאה, 2013
למעט סרט האנימציה הביזארי הזה, עושה רושם שבגזרה הקוריאנית אין משהו יוצא דופן. כלומר, יש המון מותחני אקשן שנראים כמו בידור מהנה, וסרטים תקופתיים עם מלכים ואינטריגות, אבל לא משהו שמתבלט במיוחד, למעט חשודים מידיים כמו "הוואי" ו"הזיוף".
The Satellite Girl and Milk Cow, הוא סרט האנימציה הארוך הראשון של הבמאי הקוריאני צ'אנג היונג-יון. יש בו ילד שהופך לפרה, ילדה שיכולה לעוף, נייר טואלט מדבר ודברים נוספים שנהגו, אני מניח, תחת השפעה כבדה של סוג'ו.
~
10. Fuku-Chan of Fuku-Fuku Flats / בימוי: יוסוקה פוג'יטה, יפן, 2013
האמת שהתלבטתי קלות האם לכתוב על הסרט עם הבונים שהופכים לזומבים או על הסרט עם השוטר שהופך לאיש זאב המודע לעצמו, אבל לבסוף החלטתי לאזכר את הדרמדי היפנית הקטנה הזו. Fuku-Chan of Fuku-Fuku Flats, מתחקה אחר שגרת יומו של גבר (המגולם על-ידי הקומיקאית מיוקי אושימה) שמכלה את זמנו בין עבודתו כצבע דירות לבין בילוי עם חבריו המשונים. נקווה שתהיה הזדמנות לראות את זה מתישהו.
~
סרטים נוספים, לרבות טריילרים ותקצירים, תוכלו למצוא באתר הרשמי של פסטיבל פנטזיה 2014.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מדע-בדיוני ופנטזיה, פסטיבלי קולנוע, קולנוע אוסטרלי, קולנוע אינדי, קולנוע אמריקאי, קולנוע יפני, קולנוע ספרדי, קולנוע קוריאני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s