פסטיבל הקולנוע בירושלים 2014 – חלק א'

Moe
פסטיבל הקולנוע ירושלים לשנת 2014, יפתח ב-10 ביולי ויפרש על פני עשרה ימים צפופים. לאחר ביקורם של אושיות קולנוע אדירות כמישל גונדרי, קים ג'י-וון ולאוס קראקס במסגרת פסטיבלי הקולנוע האחרונים, ארץ הקודש עתידה להתברך במנה נוספת של מגניבות פילמאית עם הגעתם של פארק צ'אן-ווק וספייק ג'ונז (במידה ואתם אוחזים במארז העבודות המשולש של מישל גונדרי, ספייק ג'ונז וכריס קנינגהאם, משעשע לחשוב שתוך זמן קצר תוכלו להחתים עליו שניים מן היוצרים).
מבחינת הליין-אפ השנתי, מגיעים לפסטיבל ירושלים סרטים שאני מחכה לראות כבר זמן רב (חלק לא מבוטל מהם הוקרן בפסטיבל ונציה וטורונטו 2013). דווקא היבוא מפסטיבל קאן האחרון נראה מאכזב, מה שמותיר לחיפאים לא מעט שלל. יחד עם זאת, החבר'ה בירושלים עשו כאן כמה בחירות מפתיעות. אני לא אשקר, מה שבאמת הייתי רוצה לראות כאן – וזה צעד שהוא לא מאוד רחוק ממה שהליין-אפ הזה מציע – הוא שילוב בין פסטיבל טורונטו לפסטיבל פנטזיה הקנדי: שילוב בין סרטי ארט האוס מדוברים, לסרטי אינדי ברוח צעירה וסרטי פולחן אקסטרימיים ממזרח אסיה. הפסטיבל הולך בכיוון הזה אבל אפשר היה להתפרע יותר, בייחוד אם כבר מביאים לכאן את פארק צ'אן-ווק שבלאו הכי מושך צופים שמחפשים בדיוק את הקולנוע הזה שנעדר מן המסכים בארץ.
הסרט שיפתח השנה את הפסטיבל בבריכת הסולטן הוא "ערבים רוקדים" בבימויו של ערן ריקליס, עפ"י ספר באותו שם של סייד קשוע (בשילוב עם "גוף שני יחיד"). סרט הנעילה יהיה "הרוח העולה" של מאסטר האנימציה היפנית, היאו מיאזקי, שרבות מעבודותיו האחרות יוקרנו אף הן בימי הפסטיבל. את רשימת הסרטים המלאה תוכלו למצוא באתר הרשמי ואם מתחשק לכם לקרוא את הבחירות שלי – להלן פוסט ראשון מתוך שניים.
~
1. מתחת לעור / בימוי: ג'ונתן גלייזר / בריטניה, 2013
בשנת 2000 עלה למדפים ספרו הראשון באורך מלא של הסופר ההולנדי מישל פייבר, "מתחת לעור". באותה שנה יצא לאקרנים סרטו הראשון של במאי הקליפים הבריטי ג'ונתן גלזר, "לצאת נקי". ארבע שנים מאוחר יותר, עלה לאקרנים סרטו השני של גלזר, "לידה" בכיכובה של ניקול קידמן – יצירה אווירתית ומהפנטת שלא זכתה להערכה המגיעה לה בזמן אמת. 10 שנים אחרי והנה אנחנו בהווה עם סרט חדש של גלזר, שלישי במספר, המבוסס על ספרו הראשון של מישל פייבר. בתפקיד הראשי: סקרלט ג'והנסון. העלילה: חייזר בדמות אישה, יוצא לאתר גברים בשולי הדרך. הטריילר: אווירתי ומהפנט.
~
2. טום בחווה / בימוי: קסבייה דולן / קנדה, צרפת, 2013
רגע לפני שקסבייה דולן הקוויבקי חבק השנה את פרס השופטים בפסטיבל קאן, עבור סרטו החמישי "Mommy" (וזכה לסטנדינג אוביישן מרגש), הוא הספיק לביים מותחן פסיכולוגי בשם "טום בחווה", עפ"י מחזה באותו שם מאת מישל מארק בושארד. בדומה לשני סרטיו הראשונים, גם בסרט זה דולן מגלם את התפקיד הראשי (בתלתלים בלונדיניים שמתאימים יפה לנוף), כבחור המתאבל על מות אהובו ויוצא לפגישה טעונה עם משפחתו של המנוח.
~
3. כלבים משוטטים / בימוי: טסאי מינג ליאנג / צרפת, טאיוואן, 2013
"כלבים משוטטים" הוא הנציג השלישי בפוסט מפסטיבל ונציה 2013 – סרטו המצופה של אחד ממלכי קולנוע הארט-האוס של 20 השנים האחרונות, טסאי מינג ליאנג הטאיוואני. לי קאנג-שנג, שחקנו הקבוע של הבמאי מזה 25 שנה, מגלם אב שמנסה לשרוד עם שני ילדיו בטאיפיי העכשווית. זה נראה מהמם ואני מאמין שהגודש הצבעוני והעוצמה של השוטים יראו מהממים עוד יותר על מסך ענק.
~
4. אנטומיה של מהדק נייר / בימוי: אקירה איקדה / יפן, 2013
פייר? לא ציפיתי לזה. אולי כי החיבה לסרטים יפנים קטנים ומשונים אף פעם לא נראית לי נחלתם של רבים מדי, כך שהבחירה להקרין את "אנטומיה של מהדק נייר" מזכה את פסטיבל ירושלים בנקודת זכות ענקית מבחינתי. הסרט קטף בשנה שעברה את פרס Dragons & Tigers לקולנוע צעיר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בוַנְקוּבֶר והוקרן בין השאר בפסטיבל בוסאן. זהו עיבוד מודרני לסיפורי עם יפניים, המעמיד במרכזו גבר שעובד במפעל ליצור אטבי נייר בכפר. יום אחד מפציעה בחייו אישה דוברת ג'יבריש, המחליטה להתגורר בביתו. נראה מצחיק, אין אה ג'אפאניז קיינד אוף וואי.
~
5. מיס אלימות / בימוי: אלכסנדרוס אבראנאס / יוון, 2013
כפי שניסיון העבר-הלא-רחוק מלמד, לסרטים יווניים מהשנים האחרונות עדיף להגיע עם כמה שפחות מידע מוקדם. מה שכן, אני תוהה האם מה שהולך עם הקולנוע היווני מקביל למשל למה שקרה עם הקולנוע הקוריאני בעולם. כלומר, האם יכול להיות שכל הבמאים היוונים שפועלים כיום יוצרים סרטים קינקיים-אבסורדיים-מנוכרים עם עלילות מטרידות ואלימות קיצונית (כשבראשם יורגוס לנטימוס והתסריטאי הקבוע שלו, אפטימיוס פיליפו) או שכמו מותחני הנקמה הקוריאניים, זה רק הסרטים שמגיעים אלינו? כך או כך, כל מה שמזוהה אצלי עם "סרט יווני עכשווי" נראה רלוונטי גם לגבי "מיס נקמה", ובמילים אחרות: Count me in.
~
6. מוביוס / בימוי: קים קי-דוק / דרום קוריאה, 2013
אם חשבתם במקרה ש"נימפופמנית" הוא הסרט הכי נועז ופרובוקטיבי שעלה השנה למסכים, זה רק משום שעוד לא ראיתם את "מוביוס", סרטו הלפני אחרון של קים קי-דוק (בימים אלו עולה בקוריאה אחד חדש שלו, בשם "אחד על אחד"). בתוכניית הפסטיבל, הסרט מוגדר כ"קומדיה שחורה" שזו הגדרה די… מעניינת… לאור המאורעות הקיצוניים שפוקדים אותו. "מוביוס" מגולל סיפור התפרקות של תא משפחתי בורגני – אולי המשפחה הכי מופרעת שנתקלתי בה אי פעם בקולנוע – שיוציא את הפרויד שמסתתר בכל אחד מכם החוצה.
זהו סרט נטול דיאלוגים או ווייס-אובר, מצולם ידנית במצלמה דיגיטלית וככל הנראה עם תאורה טבעית. זה מעניק לו תחושה של ריאליזם קיצוני ונטול התייפייפות, שיחד עם ההופעות הפנטסטיות של שלושת השחקנים, מייצר עוצמה מטלטלת. הוא מצטרף לרצף של יצירות אפלות, אלימות וקשות של קים קי-דוק מהשנים האחרונות וזו ללא ספק הולכת להיות חוויה אדירה לראות את הסרט הזה עם קהל (בהנחה שמישהו יישאר באולם עד שיעלו הכתוביות).
~
7. מחול המציאות / בימוי: אלחנדרו חודורובסקי / צרפת, צ'ילה, 2013
בתום היעדרות ממושכת של 13 שנה, הקולנוען הצ'יליאני אלחנדרו חודורובסקי – מי שבשנות השבעים ברא יצירות פסיכדליות וסוריאליסטיות כ"אל טופו" ו"ההר הקדוש" – חוזר לעניינים עם סרט עצמאי שמגולל את סיפור ילדותו בצ'ילה, עם המון קסם ופנטזיה. מעניין יהיה לראות אגב, האם כמו בפסטיבל הקולנוע במונטריאול, גם אנחנו נזכה להקדמה מצולמת מפי חודורובסקי בעירום פרונטלי מלא
~
8. הזיוף / בימוי: יון סנג-הו / דרום קוריאה, 2013
בשבוע שעבר ננעל פסטיבל האנימציה העולמי ה-24 שנערך בעיר זאגרב. הפרס הגדול הוענק השנה לסרט אנימציה קצר מדרום-קוריאה, בשם Love Games, בבימויו של ג'ונג יו-מי. אמנם אין חשש שדרום-קוריאה תערער בקרוב על יפן כמעצמת אנימציה, אך הישג זה מצטרף לניסיונות מוצלחים נוספים שעורכים הקוריאנים בטריטוריה המצוירת בשנים האחרונות.
לפני שנתיים תפסתי בפסטיבל הקולנוע בחיפה את "מלך החזירים" – סרט האנימציה הארוך הקודם של יון סנג-הו, שעסק בבריונות בבית-ספר קוריאני ובמעמדות השונים שנוצרים בו והופכים את התלמידים לשולטים ונשלטים. זה היה סרט אכזרי, פסימי ואלים שהציג תמונה עגומה וטראומטית של חוויות התבגרות קשות.
השנה יוקרן בפסטיבל ירושלים סרטו החדש של יון סנג-הו, וגם הוא לא נראה כמו טיול נעים בלונה-פארק. "הזיוף" מתרחש בסביבה כפרית בה ראש כנסייה מניפולטיבי זומם לתחמן את עדת מאמיניו ומתואר כביקורת זועפת על הדת המאורגנת. הבחירה לביים סרט עם עלילה שכזו באנימציה נשמעת מעניינת ומבחינה סגנונית נראה כי הוא שומר על הקו של סרטו הקודם – דמויות רבועות עם פרצוף זועף, על רקע סביבה ריאליסטית קודרת אך גם מאוד צבעונית.
~
9. המטונפים / בימוי: מאט ג'ונסון / קנדה, 2013
אפרופו "מלך החזירים", במהלך שני העשורים האחרונים נוצרו בעולם לא מעט סרטים שניסו לשרטט את הצד האפל של חצר בית-הספר. ניתן להבחין בגישות שונות בבואם של קולנוענים לטפל בתופעת הבולינג אנד שוטינג: גישת המצלמה הלא מתערבת של גאס ואן סנט ב"אלפנט", שעוקבת אחרי עורפם של תלמידים – בין אם רוצחים ובין אם קורבנותיהם – במסדרונות ארוכים ובלתי נגמרים, ומתארת כיצד יום רגיל נגמר בקטסטרופה; ומנגד יש למשל את סרטו עוכר השלווה של אילמר ראג האסטוני, Klass, שמתאר מקרוב את מסכת ההתעללות הקשה והבלתי נגמרת שחווה תלמיד מסכן בבית הספר, עד לפיצוץ הבלתי נמנע.
אלא שאם רבים מן הסרטים שנעשו עד כה על הנושא מתאפיינים במבע רציני וחמור סבר, "המטונפים" – סרט הביכורים של מאט ג'ונסון (שמגלם גם את אחד משני התפקידים הראשיים) – הוא בלנדינג מטא-קולנועי מרענן בין מוקומנטרי, דרמה וקומדיה שמצטבר לתוצאה אפקטיבית. הסרט זכה בפרס הגדול של פסטיבל סלמדאנס לשנת 2013 ונרכש להפצה ע"י החברה של קווין סמית' שכינה אותו "הסרט הכי חשוב שתראו השנה". גם אם ההצהרה נשמעת לכם בומבסטית, מדובר בהחלט בסרט שראוי לעיניים שלכם.
~
10. צבא הישע / בימוי: עבדאללה טאיה / צרפת, שוויצריה, מרוקו, 2013
לצערי, הפעם לא יצא לי לסקר את הסרטים שהוקרנו בפסטיבל הקולנוע הגאה שנערך לא מכבר בסינמטק ת"א, אם כי יש לציין שמדובר היה בליין-אפ אטרקטיבי במיוחד שכלל לא מעט להיטים מהתוצרת הלהט"בית של השנה האחרונה. Having said that, הופתעתי שלא למצוא בו את "טום בחווה" של דולן ו"צבא הישע" של הבמאי והסופר המרוקאי עבדאללה טאיה, אך מסתבר כי שני הסרטים הללו שובצו להקרנה בפסטיבל ירושלים.
"צבא הישע" הוא סרטו הראשון של טאיה, ומגולל את סיפורו הסמי-אוטוביוגרפי כמתבגר הומוסקסואל במרוקו, בהתבסס על ספרו משנת 2006 (שתורגם לאנגלית, אגב). אין לי מושג כמה סרטים עלילתיים נעשו עד היום על הומואים במרוקו, אם בכלל, אבל אם זה כבר קורה, אני לא רואה סיבה להחמיץ את זה.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פסטיבלי קולנוע, קולנוע בריטי, קולנוע טייוואני, קולנוע יווני, קולנוע יפני, קולנוע צ'יליאני, קולנוע צרפתי, קולנוע קוריאני, קולנוע קנדי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על פסטיבל הקולנוע בירושלים 2014 – חלק א'

  1. מיכאל גינזבורג הגיב:

    כחובב מושבע של סרטי פאונד פוטג', לא התחברתי במיוחד לסרט 'המטונפים'. במקומו, ממליץ לראות את זה
    http://www.imdb.com/title/tt0365960/
    (אם ראית כבר, אשמח לשמוע מה חשבת!)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s