פסטיבל קאן 2014 – חלק ג'

Cannes-2014
סקירה שלישית ואחרונה של 30 סרטים מתוך פסטיבל קאן 2014 (ולמי שפספס: להלן חלק א' וחלק ב'). הערב נדע מ הם הזוכים הגדולים בקטגוריות השונות, כשההזדמנות הקרובה לראות חלק מן הסרטים הללו תהיה קרוב לוודאי בפסטיבל הקולנוע בירושלים, שיערך בין ה-10 ל-20 ביולי.
עדכון: הטקס, לרבות השטיח האדום, ניתנים לצפייה בלייב סטרים (שימו לב שניתן להעביר את הווידיאו לדיבוב אנגלי).
~
21. Whiplash / בימוי: דמיאן שאזל / ארה"ב 
מסגרת: שבועיים של הבמאים
בשביל התגובות החמות להן זכה לאחרונה הסרט ביכורים של דמיאן שאזל, לא היה צריך לחכות עד פסטיבל קאן שכן כבר בפסטיבל סנדאנס האחרון נראה היה כי מדובר בהצלחה, כאשר זכה בפרס חביב הקהל ובפרס חבר השופטים לסרט דרמה אמריקאי. יצירה קולנועית שמבקיעה בשתי החזיתות זה לא עניין של מה בכך, תוסיפו לזה את העובדה שאחד משני התפקידים המרכזיים מגולם ע"י ג'יי קיי סימונס הנפלא ורתמתם אותי לכיסא.
במרכז Whiplash ניצב מוזיקאי צעיר בעל פוטנציאל, הנאבק להצליח כמתופף בלהקת ג'אז. הנה קטע מאוד אינטנסיבי מתוכו שבהחלט משאיר טעם לעוד. נראה אם מישהו יעז לזרוק כאן לֶבֶּן.
~
22. It Follows / בימוי: דייויד רוברט מיטצ'ל / ארה"ב
מסגרת: שבוע המבקרים
כמה נקודות מעניינות לגבי It Follows: זהו הסרט האמריקאי היחידי במסגרת שבוע המבקרים; זהו בין סרטי האימה הבודדים שמוקרנים השנה בפסטיבל (אימה-נעורים ליתר דיוק); סרטו הקודם של דייויד רוברט מיטצ'ל – דרמת התבגרות עדינה בשם The Myth of the American Sleepover – הוקרן אף הוא באותה מסגרת, בשנת 2010; אחד התפקידים הראשיים בו מאויש ע"י קיר גילכריסט החמוד (שגילם את דמותו של מרשל בסדרה "טרה", ואת הדמות הראשית בדרמה הקומית "It's Kind of a Funny Story"); עפ"י הביקורות, הוא נחשב לאחת הפנינים החבויות בפסטיבל.
עלילת הסרט מתחקה אחר תיכוניסטית שמוצאת עצמה נרדפת ע"י חזיונות משונים בעקבות מפגש מיני תמים לכאורה, וכן חשה כי מישהו, או משהו, עוקב אחריה. בינתיים לא עלו טיזרים או קטעים מתוכו אבל אני בהחלט, הממ, אעקוב אחריו.
ItF
~
23. Wild Tales / בימוי: סבסטיאן סזפירון / ארגנטינה, ספרד
מסגרת: התחרות הרשמית
כשאוטרים גדולים פורשים את חסותם על במאי מתחיל, מעניין לראות במה דברים אמורים. סקורסזה עשה זאת לאחרונה כששימש מנטור ומפיק סרטה של הבמאית הארגנטינאית סלינה מורגה, The Third Side of the River, וכעת עושה זאת פדרו אלמודובר אשר יחד עם אחיו הצעיר אגוסטין, הפיקו את הקומדיה הספרדית של סבסטיאן סזפירון, Wild Tales.
אמנם סזפירון הוא ממש לא במאי מתחיל, שכן באמתחתו כמה פיצ'רים וסדרות טלוויזיה, ובכל זאת מעניין יהיה לראות מה הצית את התלהבותו של אלמודובר (וכן לא מעט מבקרים). הקונספט מורכב משישה סיפורים נפרדים המתאגדים סביב תמה של נקמה. הכוכב הארגנטינאי ריקרדו דארין, בין המשתתפים.
~
24. בורג / בימוי: שירה גפן / ישראל
מסגרת: שבוע המבקרים
לא מעט דווח בשבוע האחרון על ההצלחה שנוחלים רבים מן הסרטים הישראלים שמוקרנים השנה בריביירה, לרבות סרטה החדש של שירה גפן (גם אם הביקורות הישראליות פחות עפו עליו). 7 שנים חלפו מאז זכתה יחד עם אתגר קרת בפרס מצלמת הזהב עבור סרטם המשותף "מדוזות", וכעת היא עושה זאת סוליקו עם "בורג" – סרט העוסק בחילופי זהויות בין אמנית ישראלית לפועלת פלסטינית. הטריילר נראה מסוגנן באופן יוצא דופן ביחס לקולנוע הישראלי (No offence), ומאחר וסביר להניח שכבר ראיתם אותו, הנה קטע קצר פלוס הופעת אורח (?) של סופר ישראלי מוכר…
~
25. A Girl At My Door / בימוי: ג'ולי ג'ונג / דרום-קוריאה
מסגרת: מבט מסוים
קצת מוזר מה שהלך השנה עם הקולנוע הקוריאני בפסטיבל קאן. אם התרגלנו לנוכחותם של אוטרים ותיקים כמו קים קי-דוק והונג סאנג-סו (שהציג בפסטיבל 7 מסרטיו עד היום), השנה קיבלנו שני מותחני אקשן: The Target של יון הונג-סונג – עיבוד קוריאני למותחן הצרפתי Point Blank מ-2010, של פרד קאוואייה – אשר הוקרן מחוץ לתחרות, ו-A Hard Day של קים סונג-הון, שהוקרן במסגרת השבועיים של הבמאים. קצת מצחיק שאת התפקיד הראשי בו מגלם לי סון-קיון – אחד השחקנים הקבועים של הונג סאנג-סו, שלא פספס את חוויית קאן שלו אחרי הכל.
נוסף להם, ניתן למצוא את סרטה הראשון של הבמאית ג'ולי ג'ונג, A Girl At My Door, במסגרת היוקרתית של מבט מסוים. מדובר בדרמה אפלה המתארת קשר שנרקם בין נערה מסתורית לשוטרת מתחילה שהועברה אל הכפר.
~
26. Love at First Fight / בימוי: תומא קלייה / צרפת
מסגרת: שבועיים של הבמאים
סרט הביכורים של הבמאי הצרפתי תומא קלייה, הוא קומדיה רומנטית שעושה רושם כיפי למדי ומתוארת כסיפור אהבה או סיפור הישרדות, או שניהם יחד. את התפקיד הראשי מגלמת השחקנית הצעירה אדל הנל, שלגמרי יודעת מה היא עושה: בשנת 2011, שלושה סרטים בהשתתפותה הגיעו לפסטיבל קאן, וכן סרט נוסף בשנה שלאחר מכן. נייס אינדיד.
~
27. Pride / בימוי: מת'יו וורצ'וס / בריטניה
מסגרת: שבועיים של הבמאים
15 שנים עברו מאז ביים מת'יו וורצ'וס את Simpatico עם ג'ף ברידג'ס ושרון סטון, כשבדרך עשה בעיקר תיאטרון ואף זכה בפרס הטוני עבור בימוי המחזה של יסמינה רזה, "אלוהי הקטל". לפסטיבל הוא מגיע עם סרט חדש שמבוסס על מאורעות אמיתיים במסגרתם קבוצות של הומואים ולסביות חברו יחד על מנת לסייע למשפחות שהושפעו כלכלית משביתת הכורים בבריטניה של אמצע שנות השמונים. משום מה לקח לי זמן לשכנע את עצמי שמי שרוקד בקטע הבא הוא לא ואל קילמר.
~
28. The Blue Room / בימוי: מתיה אמלריק / צרפת
מסגרת: מבט מסוים
כשמתיה אמלריק לא מתפקד על תקן אחד הכוכבים הזורחים של הקולנוע הצרפתי, הוא מביים. למעשה "החדר הכחול" הוא הסרט השני בבימויו שמוקרן בפסטיבל קאן (קדם לו On Tour מ-2010, עליו זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר). זוהי דרמת מתח המבוססת על נובלה באותו שם מאת ז'ורז' סימנון (שראתה אור בעברית לפני 3 שנים), בה אמלריק מגלם איש עסקים המואשם בפשע שאינו נהיר בתחילה. בתפריט: סקס, מסתורין, נשיכות וצרפתית. ומה לקינוח?
~
29. Winter Sleep / בימוי: נורי בילגה צ'יילן / טורקיה, גרמניה, צרפת
מסגרת: התחרות הרשמית
אני מוכרח להודות שהסרט החדש של נורי בילגה צ'יילן עושה רושם הרבה פחות מעניין מקודמיו, ועדיין, אנחנו מדברים כאן על נורי בילגה צ'יילן ומתוך 196 הדקות של "שנת חורף" קשה להאמין שלא יהיה ממה להתפעל. במרכז הסרט ניצב שחקן לשעבר המנהל מלון קטן במרכז אנטוליה, יחד עם אשתו הצעירה – עמה הוא שרוי ביחסים סוערים – ואחותו, אשר חוותה לא מכבר תהליך גירושין. היות ורובנו נתקלנו כבר בסרט מלון או שניים בחיינו, אנחנו יודעים מה קורה בהם כשמגיע החורף…
~
30. Two Days, One Night / בימוי: האחים דארדן / בלגיה, איטליה, צרפת
מסגרת: התחרות הרשמית
האחים דארדן בסרט נוסף של האחים דארדן. "יומיים ולילה", דרמה ריאליסטית חברתית – שתגיע אלינו בעוד שבוע יחד עם הדארדנים עצמם, לרגל הפסטיבל הבינלאומי ה-16 לסרטי סטודנטים בסינמטק ת"א – עוקבת אחר פועלת שיוצאת לשכנע את חבריה לעבודה להקריב את הבונוסים הכספיים שלהם על מנת למנוע את פיטוריה. מריון קוטיאר בתפקיד הראשי (אה-לה פיונה גלאגר).
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גאווה ודעה - קולנוע קווירי, פסטיבלי קולנוע, קולנוע אינדי, קולנוע אמריקאי, קולנוע ארגנטינאי, קולנוע בריטי, קולנוע טורקי, קולנוע ישראלי, קולנוע צרפתי, קולנוע קוריאני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על פסטיבל קאן 2014 – חלק ג'

  1. עמית איצקר הגיב:

    סקירה מעניינת. תיקון: Whiplash הוא לא סרט הביכורים של דמיאן שאזל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s