בבקשה תאהבו אותי

Please Like Me, הדרמדי שמבוססת על אירועים מחייו של הקומיקאי האוסטרלי הצעיר ג'וש תומאס, היא אחת ההפתעות הטלוויזיוניות המלבבות שאתם לא רואים. אבל אף פעם לא מאוחר לתקן זאת, כמובן
Like
נפתח בפיסת היסטוריה: 36 שנים לאחר שידור הטלוויזיה הראשון בעולם, הפציעה לראשונה על המסך האמריקני דמות גאה (ומוחצנת במיוחד) מחוץ לארון. זה קרה בסיטקום 'הבר הפינתי' בשנת 1972. כיום, 42 שנים אחרי – עם לגליזציה של נישואים חד-מיניים במדינות מסוימות בארה"ב ובאירופה – הציפייה לנוכחות להט"בית מוגברת על המסך כבר איננה חלום באספמיה.
לראייה, בחודש שעבר נפל דבר בערוץ דיסני: לראשונה בתולדותיו, זוג אימהות לסביות הופיעו בסיטקום לילדים 'גוד לאק צ'ארלי'. חדשות נוספות מתחום הייצוג הלהט"בי מגיעות מכיוון העונה החמישית של 'יומני הערפד', שעתידה לכלול לראשונה דמות של סטודנט הומו. יחד עם זאת, ראוי לציין כי קומדיות שהעמידו במרכזן דמות גאה – כמו 'שון מציל את העולם', על אב הומו חד-הורי לילדה מתבגרת או 'הנורמלי החדש', על זוג גברים שמנסים להביא ילד בעזרת אם פונדקאית – ועלו אשתקד בערוץ NBC, בוטלו במהלך עונתן הראשונה.
יתכן כי הקהל האמריקני של ערוצי הברודקאסט עדיין לא בשל לסדרות בהן להט"בים אינם מאיישים תפקידי משנה. לחילופין, יתכן גם כי שתי הסדרות היו פשוט מחורבנות (ולאחר צפייה בפרקים הראשונים של 'הנורמלי החדש', האופציה השנייה בהחלט מתקבלת על הדעת). כך או כך, למרות שנראה כי הומואים ולסביות מפלסים בהדרגה יותר ויותר מקום על המסך, עוד לא באמת הגענו לשלב שמדובר בעניין טריוויאלי.
~
סדרות המציבות במרכזן דמויות שאינן הטרוסקסואליות הן עדיין מצרך נדיר, אך למרות הכל עושה רושם כי בתקופה האחרונה ניתן לאתר כמה כאלה שלגמרי שוות את ההשקעה. לנו יש כמובן את 'אמא ואבאז' של אבנר ברנהיימר; בארה"ב משודרת בימים אלו 'לוקינג', שתבוא לסיומה בשבוע הבא; הבריטים התבדרו אשתקד עם 'Heading Out' ו'מרושעות' בכיכובו של סר איאן מק'קלן ואילו האוסטרלים עשו זאת עם 'קבלו אותי' של ג'וש תומאס.
להערכתי, 'לוקינג' היא סדרת הגייז האמריקאית הבולטת ביותר מאז נטשה 'הכי גאים שיש' את המרקע לפני כתשע שנים. מה לא אמרו עליה? שהיא משעממת, לבנה מדי, סטריאוטיפית וגזענית. אבל העניין הוא שייצוג גייז על המסך יכול להיות עניין טריקי (מעבר לכך שהמונח "ייצוג" כשלעצמו הוא בעייתי). כיוון שמדובר בסן פרנסיסקו, הדמויות לא מתחבטות בסוגיות של יציאה מהארון, קבלה חברתית, ביריונות או עימותים עם גורמים עוינים. הן פשוט חיות את חייהן ומתמודדות עם לא מעט נושאים שבשגרה. תמיד הצחיק אותי לקרוא תגובות של אנשים שאין להם שום דבר נגד הומואים אבל "לא מקבלים את הלייף סטייל" שלהם. כאילו, מה זה לעזאזל ה"לייף סטייל" הזה? מסיבות, סמים וזיונים בגן העצמאות? וואלה, לא ממש.
כמו סטרייטים נורמטיביים, גם הומואים הולכים לעבודה, לומדים, מנהלים מערכות יחסים, יוצאים לבתי קפה, פוקדים ארוחות משפחתיות ותוהים האם עשו את הבחירות הנכונות. נכון שלא כל הסוגיות, הדינמיקות והבעיות שהומואים מתמודדים איתן זהות לאלו של הסטרייטים אך שלא כמו 'הכי גאים שיש', 'לוקינג' מתרחקת מחיי הלילה הזוהרים ומתקרבת יותר לריאליזם של חיי היומיום. היא מתמקדת ברגעים קטנים של חברות וזוגיות ממקום אינטימי יותר, בניגוד אולי לספקטקלים של מסיבות, חשפנים ומציצות לאור ניאון. למרבה האירוניה, אם יש משהו שקצת חסר בסדרה הזו, זה סקס (הלו? אנחנו ב-HBO). אבל לפחות לא חסר בה הומור.
'לוקינג' עוסקת כל כולה בחייהן של דמויות הומוסקסואליות בסן פרנסיסקו, אך גם אם סיטואציות רבות בה חוצות העדפות מיניות, אני מרשה לעצמי להמר שהקהל שצופה בסדרה מורכב ברובו מנשים צעירות והומואים. כמו ספרות להט"בית, גם יצירות קולנועיות וטלוויזיוניות המונעות על ידי דמויות מן הקהילה, עשויות להיתקל באותה חומת הגנה סטרייטית, אבל אם יש סדרה גאה שיכולה להפיל אותה בחינניות זו ללא ספק הדרמדי האוסטרלית המלבבת 'קבלו אותי'.
~
ג'וש תומאס, קומיקאי אוסטרלי פופולארי בן 27, כתב סדרה המבוססת על אירועים אמיתיים מחייו. למעשה, תומאס לא רק כתב את 'קבלו אותי' אלא אף מככב בה בתפקיד הראשי בגרסה מסוימת של עצמו, בדומה לסדרות כמו 'תרגיע' ו'הטיול'.
הסדרה נפתחת כאשר בת זוגו של ג'וש נפרדת ממנו בטענה שהוא, ובכן, הומו. לג'וש יש חבר סטרייט בשם תום (תומאס וורד), השרוי במערכת יחסים שהוא לא מצליח לחתוך. אל הקלחת הגברית מצטרף ג'פרי (ווייד בריגס), הומו יפה תואר עם לב זהב ואופי קצת משונה, שמתאהב בג'וש עד מעל האוזניים. בתחילת הפרק, ג'וש מובהל על ידי אביו לבית החולים בעקבות ניסיון התאבדות כושל של אמו הגרושה, מה שמאלץ אותו בהמשך להתגורר בביתה.
העונה הראשונה כוללת ששה פרקים, כחצי שעה כל אחד, שחולפים ביעף. מרבית הדמויות של 'קבלו אותי' הן סופר-חמודות ומתאפיינות במן נאיביות מצחיקה ומידה מסוימת של ילדותיות. תומאס עצמו מתאפיין בכנות אכזרית, נטולת טאקט ופילטרים, אבל מבעד לכסות הוורבלית הבלתי מרוסנת, ההדחקות והאטימות, שוכן לו לב טוב.
הזהות המינית של ג'וש תומאס היא מן הסתם מרכיב חיוני בסדרה, אך במקרה של 'קבלו אותי' היא רק חלק מתוך מכלול רחב יותר של יחסים משפחתיים וזוגיים מסוגים שונים: בין הורים לילדים, בין הורים גרושים ובין זוגות הטרוסקסואליים. הכתיבה של תומאס נהדרת, בייחוד בכל הנוגע לאופן בו היא מעצבת את דמויותיהן המבוגרות של אמו ודודתו.
'קבלו אותי' מהדהדת קלות את הקומדיה הבריטית 'אנשים יפים', שאף היא מבוססת על זיכרונותיו של בחור הומו ועוסקת ביחסיו עם בני משפחתו. בשני המקרים, הדמויות הראשיות לא ממש מדברות על הזהות המינית שלהן – אם כי חיבתן המופגנת לריקודים ואפייה לא בדיוק מעמעמת אותה – אך משפחותיהן האוהדות אינן מביעות דבר זולת אהבה.
בצפייה מרוכזת, נדמה כי הנרטיב השבלולי משחק במשך שלוש שעות עם אותם קווי עלילה מצומצמים, אבל השהייה במחיצת הדמויות, הטון האנושי של הסדרה וחוש ההומור המיוחד שלה מצליחים לנפק חוויית צפייה מהנה במיוחד. יש להניח כי עשרת הפרקים הבאים של עונתה השנייה, שמצטלמת בימים אלו, יובילו למחוזות נוספים. 'קבלו אותי' שודרה באוסטרליה בערוץ ABC2, בדיוק לפני שנה, ולאחר הפציעה בארה"ב כחלק מלוח השידורים של ערוץ Pivot הטרי. אם טרם נפלתם בקסמה, תנו לעצמכם הזדמנות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת טלוויזיה, גאווה ודעה - קולנוע קווירי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על בבקשה תאהבו אותי

  1. יערה הגיב:

    עוד סדרה, נתקלתי בה לא מזמן:
    http://www.haaretz.co.il/gallery/television/tv-watch/.premium-1.2163719

    ראיתי את שני הפרקים הראשונים בVOD, משעשע למדי. כמו שכתוב גם בכתבה- הסגנון משונה מאוד. לוקח קצת זמן לעכל את אוירת אופרת הסבון, אבל שווה.

  2. Barak Ben Yossef הגיב:

    אני התאכזבתי מהסוף של Looking, נראה לי שהיא קצת הלכה לאיבוד וניסתה לסגור קצוות ממש מהר. אני לא יודע אם אני אראה את העונה השניה, אבל בגדול אני בעדה.

    לגבי Please Like Me – זה היה אחד הדברים הכי טובים שראיתי השנה.

  3. פינגבאק: הסדרה הכי כיפית בטלוויזיה חוזרת לעונה שלישית | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

להגיב על יערה לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s