פרידה

את הבשורה על המוות של פיליפ סימור הופמן, קיבלתי בטלפון. חברה טובה טלפנה ושאלה אותי האם שמעתי מה קרה לפיליפ סימור הופמן. "לא", אמרתי. אבל היא לא הייתה צריכה להמשיך. אני יושב וחושב מה עלי לכתוב עכשיו. אני חושב האם מה שאכתוב עכשיו יוכל בכלל להסביר את מה שאני מרגיש. פיליפ סימור הופמן לא היה בן משפחה שלי. הוא לא היה חבר שלי. מעולם לא נפגשנו פנים אל פנים. אבל הוא היה השחקן הכי אהוב עלי בעולם. ועכשיו הוא מת. ויחד אתו גם הקולנוע קצת מת. עבורי. זו תחושה מתסכלת. כמו מוזיקופיל שפתאום נעשה חירש באוזן אחת. משהו כבר לא יהיה אותו דבר. הלך לאיבוד. הלך לאיבוד ולא יימצא לעולם. אני כל-כך כל-כך עצוב.
פוסט זה פורסם בקטגוריה WHERE IS MY MIND. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על פרידה

  1. שלום הגיב:

    תודה לך על המילים האלה. הן ניסחו בכאב את התחושות שלי. תודה.

  2. אטלס הגיב:

    אובדן גדול.
    הנה מה שכתבתי בזמנו (מזמן מזמן) על סינקדוכה ניו-יורק.
    http://a-2da-z.blogspot.co.il/2009/05/blog-post_15.html
    אטלס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s