אויב: דניס וילנב וג'ייק ג'ילנהול חוזרים עם עיבוד לסאראמאגו

Double
לפני מספר שנים, שניים מחברי הטובים נסעו לטיול משותף בברצלונה. בשובם ארצה ערכנו מפגש. לפחות אני מניח שערכנו אחד כזה, שכן אני לא זוכר ממנו כלום למעט סיפור מאוד מסוים. לטענתם, הם הצטלמו איתי בברצלונה. ליתר דיוק – מאחר ואנחנו לא חיים בסרט של דיויד לינץ' – הם הצטלמו עם מישהו שמאוד דומה לי, בברצלונה. הם ראו אותו, הבחינו בדמיון המפתיע וביקשו ממנו לחבור לצילום משותף בטענה שהוא מאוד דומה לחבר שלהם מהארץ. מיותר לציין שמאוד הסתקרנתי לראות את התמונה. זכור לי שראיתי את התמונה וזכור לי שחשבתי שביני לבין הבחור שבתמונה אין שום דמיון. הדמיון היחיד שקיים כאן, שרוי עמוק בראשם של חבריי.
אין לי מושג מה הייתי עושה לו התברר לי שהוא אכן דומה לי שתי טיפות מים. במחשבה ראשונה, אני נוטה להאמין שזה לא היה מטריד אותי יותר מדי, משום שאני מניח – מה שאולי הוא אבסורד גמור – שלרבים מאתנו יש דופלגנגר. "אמרו לך פעם שאתה נורא דומה ל–", הוא משפט שכבר שמעתי כמה פעמים בחיי (לא תמיד מרצון), כך שהידיעה שקיים מישהו שמסתובב עם הפרצוף שלי בברצלונה לא הייתה גורמת לי למשבר אקזיסטנציאליסטי. אולי. כי ככל שחושבים על זה יותר, דמיון מוחלט בין שני זרים עשוי להיות מאוד מטריד (או כמאמר השיר: "אומרים כי אני, אינני אני, על כן אני נבהל, כי אם אני, אינני אני, אז מי אני בכלל?").
הערעור של תפישת האני והחרדה שמתעוררת בעקבות משבר זהות ואובדן האינדיבידואליות, עולים באופן מבריק בספר הנהדר של ז'וזה סאראמאגו, "האדם המשוכפל", שיצא במקור ב-2001 וראה אור בישראל ארבע שנים מאוחר יותר, בתרגומה המצוין של מרים טבעון. "האדם המשוכפל" היה למעשה הסאראמאגו הראשון שלי. לא ידעתי בדיוק למה לצפות מסאראמאגו. משום מה דמיינתי טקסט כבד וחמור סבר ואולי ההפתעה הכי גדולה שלי הייתה לגלות עד כמה "האדם המשוכפל" הוא ספר מבדר. מאוד מבדר. צחקתי המון, בעיקר מהשצף המילולי הרפלקסיבי ואינספור האבחנות המשעשעות לגבי דברים. דרושה יכולת הסתגלות מסוימת לאופן שסאראמאגו כותב – בלי חלוקה לפסקאות, פרקים ארוכים, ירידה לפרטי פרטים ועלילה שמתקדמת לאט יחסית. אבל ברגע שנוצר קליק עם הסגנון שלו, קשה שלא להתמלא הערצה כלפיו.
הספר עוסק במורה להיסטוריה בתיכון, בשם טֶרטוּלְיאנוּ מָאסימוּ אָפוֹנסוּ, שנשמע לעצת קולגה ושוכר סרט וידיאו עלילתי. להפתעתו, הוא מגלה כי אחד משחקני המשנה המופיעים בסרט, דומה לו באופן יוצא דופן. הגילוי האגבי הזה מחולל שינוי תהומי בחייו של טֶרטוּלְיאנוּ מָאסימוּ אָפוֹנסוּ, ומוביל אותו לחקירה שיטתית (ומצחיקה למדי) בניסיון למצוא מיהו אותו שחקן שאת פניו הוא פוגש מדי יום מול המראה.
ככל שהספר מתקדם, הוא הופך מסיפור בלשי למותחן קומי אפל מורט עצבים. בגדול, יש שמגדירים את "האדם המשוכפל" כריאליזם מאגי – כזה שמערב אלמנטים אל-הגיוניים או אל-טבעיים במציאות הריאליסטית – שזו הגדרה קולעת למה שסאראמאגו עושה: יצירת תחושה חמקמקה של מוזרות בעולם שלכאורה זהה לשלנו, על גבול המדע הבדיוני. כעת מגיע עיבוד קולנועי לספר בבימויו של דניס וילנב, שנראה כמו סוג הסרטים שהייתם מצפים מג'ייק ג'ילנהול להופיע בהם אחרי "דוני דארקו" ובמקרה הוא אכן מופיע בו. פעמיים.
לפני שוילנב חבר לג'ילנהול ליצירת המותחן "אסירים", השניים כבר צילמו יחד את "אויב" (שם אנמי משמיעה ראשונה מול כותרת מסקרנת כמו "האדם המשוכפל", אך בדיעבד נראה הולם למדי) – פרויקט קולנועי בעל גישה ניסיונית יותר, המבוסס כאמור על ספרו של סאראמאגו שהוקרן בשנה שעברה בפסטיבל טורונטו וזכה לכמה פוסטרים מגניבים במיוחד.
זו משימה לא פשוטה להעביר את "האדם המשוכפל" לקולנוע. ההצלחה שלו בעיני, נובעת בין השאר מהאופן בו הוא כתוב, לרבות גודש המחשבות, ההתחבטויות, הניתוחים וההתפלפלויות, שהן מן הסתם חלק מיתרונותיו של המדיום הספרותי. המעבר של סיפור מן הסוג הזה לקולנוע, יוכל להצליח במידה וילכוד את הטון הנכון. בהסתמך על הטריילר, נראה שוילנב בהחלט עשה זאת. יחד עם זאת, מעניין לשם לב לכמה אלמנטים בולטים ששונים במובהק מהסיפור המקורי:
ראשית, שמו של גיבור הסרט הוא אדם בל, בעוד בספרו של סאראמאגו (שנכתב במקור בפורטוגזית) זהו טֶרטוּלְיאנוּ מָאסימוּ אָפוֹנסוּ – ותאמינו לי, אחרי כמות הפעמים שהשם הזה מופיע בספר, הוא לא ייצא לכם מהראש הרבה זמן. לשם יוצא דופן כמו טֶרטוּלְיאנוּ מָאסימוּ אָפוֹנסוּ יש חשיבות מסוימת ברומן וקצת מבאס לגלות שטֶרטוּלְיאנוּ מָאסימוּ אָפוֹנסוּ לא יהיה טֶרטוּלְיאנוּ מָאסימוּ אָפוֹנסוּ בסרט אלא אדם בל (אבל אני מניח שלא יהיה הגיוני לקרוא לג'ייק ג'ילנהול טֶרטוּלְיאנוּ מָאסימוּ אָפוֹנסוּ, אפילו שהוא עם זקן).
שנית, בעולם של "האדם המשוכפל" אין DVD אלא קלטות וידיאו, אין אי-מיילים אלא מכתבים וכיו"ב. אבל האלמנט המשמעותי ביותר בתקופה בה הסיפור מתרחש הוא העובדה שאי אפשר פשוט להיכנס לגוגל ולפתור את כל התעלומה בכמה הקלקות. טֶרטוּלְיאנוּ מָאסימוּ אָפוֹנסוּ מפתח שיטת חקירה יצירתית המבוססת על עולם נטול ימד"ב, שלוקחת פחות או יותר מחצית מהספר. יש גם משהו בעולם "המיושן" הזה שתורם לאפיל הביזארי שיש בכל הסיטואציה. וילנב יכול היה לעשות זאת כ"סרט תקופתי", אך יתכן שרצה דווקא להתמודד עם המציאות הנוכחית ולעדכן את הסיפור כך שירגיש רלוונטי לתקופתנו (חוץ מזה, מי יודע היום מה זה לעזאזל קלטות וידיאו?).
אגב, מצחיק לשם לב שסרט העוסק בכפילים הוא תולדה של שיתוף פעולה שני בין שחקן לבמאי, כשבמקביל אליו עתיד לצאת סרט נוסף העוסק בכפילים – "The Double" עם ג'סי אייזנברג – שגם הוא מבוסס על מקור ספרותי באותו שם, הפעם מאת דוסטויבסקי. באנגלית, "האדם המשוכפל" נקרא אף הוא The Double, כך שהבחירה בשם "Enemy” הצליחה להם מהבחינה הזאת (אם כי יכול היה להיות משעשע לו היו יוצאים במקביל שני סרטים על כפילים שנקראים The Double). בכל אופן, שניהם נראים מסקרנים ומבטיחים כאחד.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, ספרות היא רכילות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על אויב: דניס וילנב וג'ייק ג'ילנהול חוזרים עם עיבוד לסאראמאגו

  1. nimsss הגיב:

    קראתי לפני כמה שנים את ״האדם המשוכפל״, אגב, העטיפה בגירסה העברית מדהימה, ספר מצויין (כמו כל או לפחות רוב הספרים של סאראמגו), היה בו משהו מיוחד, שחור ואפל, מצחיק לפרקים.. נהניתי ממנו מאוד.
    כעבור מספר שנים התחלתי לקרוא גם את ״הכפיל״ של דוסטויבסקי, שלא סיימתי בסופו של דבר, אך הוא נראה מאוד מעניין. להפתעתי, שני הספרים הצליחו להעביר רעיון דומה בצורה שונה לחלוטין.
    לפי הטריילר של ״אויב״, הוא נראה לי כמו גירסה מודרנית, קצת רחוקה מהספר, ואפלה יותר.. מקווה שלא אתאכזב.
    מצפה בקוצר רוח!
    ד״א, הפוסטרים משגעים! בייחוד באווירה ה״רטרו״ שלהם, אך פחות אהבתי את הפוסטר הראשון.

    • עמית ל. הגיב:

      הכריכה של "האדם המשוכפל" במהדורה העברית, באמת נהדרת!
      אני מסכים איתך גם לגבי הטריילר. לקול של המספר יש חלק מהותי בהומור של הספר ואני מניח שלדניס וילנב לא הייתה ברירה אלא ללכוד את הפן האפל יותר של הסיפור (אלא אם כן הוא ישתמש בווייס אובר, אבל יש לי תחושה שהוא לא יעשה זאת).
      בפוסטר הראשון אגב, וגם בטריילר, מופיע עכביש, מה שלא זכור לי שהופיע בספר. שמתי לב פתאום גם שהטריילר מלא בכפילויות: שתי דלתות, שני עמודי טלפון, שני ארונות מטבח ובכלל, כל מני שכפולים ומשחקים של צורות גיאומטריות. אסתטיקה מגניבה.

  2. נ הגיב:

    סרט גרוע.
    עשית לי אבל חשק לקרוא את הספר, תודה [:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s