על מה הם מדברים כשהם מדברים על הרוקי מורקמי?

מפגש מרתק בן שעה וארבעים על הרוקי מורקמי וספרות יפנית עכשווית.
הנפשות הפועלות: רולנד קלטס, סופר, עורך ומרצה יפני-אמריקני, שהוציא בשנת 2007 את ספר העיון, Japanamerica (על פלישת תרבות הפופ היפנית לארה"ב); מוטויוקי שיבּאטא, מרצה לספרות אמריקנית ולתרגום באונ' טוקיו, ומייסד המגזין הספרותי Monkey Business, המתמקד בתרגום ספרות יפנית עכשווית, לרבות שירה ומנגה; וג'יי רובּין, פרופסור אמריטוס באונ' הרווארד והמתרגם הבולט של מורקמי לאנגלית ("קורות הציפור המכאנית", "אחרי החשכה", שני החלקים הראשונים של 1Q84 ועוד) שאף הוציא ספר עיון על הסופר הפופולארי בשם Haruki Murakami and the Music of Words.
בשיחה ביניהם, שמבוססת בין השאר על הכירות אישית עם מורקמי, עולות כמה נקודות מעניינות. ראשית, שיבּאטא מספר כי כשמורקמי פרסם את ספריו הראשונים בסוף שנות השבעים, שניים מהסופרים האמריקניים החמים בקרב הסטודנטים ביפן היו קורט וונגוט ותרגום יוצא דופן לספר הפולחן של ריצ'רד בראוטיגן, Trout Fishing in America. שיבּאטא סבור כי התרגום ליפנית היה כל-כך מוצלח, עד שייתכן כי הייתה לו השפעה על הכתיבה של מורקמי.
העניין עם בראוטיגן ממש הגניב אותי, שכן לא מזמן התחלתי לקרוא אותו. אני אמנם רק בשלבים המוקדמים, אבל כבר עכשיו ניתן לומר ש"דיג טרוטות באמריקה" הוא מהיצירות המשונות האלה שלא לגמרי ברור לך מה הן, אבל אתה יכול לחוש את הקסם נשפך מתוכן (הוצאה כמו "זיקית" יכולה להיות בית מושלם עבורו).
פרט מעניין נוסף לגבי מורקמי (שדווקא לא מתפתח בשיחה), זו העובדה שלא ניתן להשיג את התרגום של שני ספריו הראשונים בארה"ב (ככותר פיזי). Hear the Wind Sing (משנת 1979) ו-Pinball, 1973 (משנת 1980) – חלק ממה שמכונה Trilogy of the Rat (השלישי הוא "מרדף הכבשה") – התקבלו רע בקרב המבקרים אך התחבבו במיוחד על הקהל הצעיר. שני הספרים הללו תורגמו ע"י אלפרד בירנבאום (שתרגם לא מעט מספריו האחרים), אך מורקמי אסר על הפצתם מחוץ לגבולות יפן.
בהמשך השיחה, מבקש קלטס משיבּאטא להעריך מי מבין הסופרים היפניים העכשוויים צועד בעקבות מורקמי. סופר שניתן "לסמן" אותו. תשובתו לכך היא הידאו פורוקאווה (Hideo Furukawa), שכתיבתו מתאפיינת בין השאר בריאליזם פנטסטי. ?Belka, Why Don't You Bark, הראשון מבין ספריו שתורגם לאנגלית, מגולל את ההיסטוריה הסודית של המלחמה הקרה דרך עיניהם של כלבים. פורוקאווה עצמו אגב, נראה טיפוס מאוד… דרמטי.
המלצה ספרותית נוספת, הפעם מכיוונו של מורקמי עצמו, היא The Nuclear Age מאת טים אובריאן – רומן מ-1985 שנקטל בארה"ב אך שיבּאטא מעיד כי הוא אהוב מאוד על מורקמי. על-פי תקציר העלילה, "העידן האטומי" עוסק בניסיונו המטורף של גבר בשנת 1995, להתמודד עם דילמת הפּצצה הגרעינית (נשמע מוכר, מישהו?). הוא מחליט לחפור בור עצום בחצר ביתו, בו יקבור את כל מחשבותיו על האפוקליפסה, ועל הדרך מערער את יחסיו עם בני משפחתו. נשמע מעניין.
נושאים נוספים שעולים בשיחה הם: הנשים בחייו של מורקמי (שאלה קצת מביכה מאחת הקוראות בקהל), עליונות התרגום של כתבי דוסטוייבסקי על פני הטקסט המקורי, הפרוזה של סמואל בקט ומי באמת מתרגם את הספרים של מורקמי… 
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספרות היא רכילות, ספרות פולחן, ספרים שצריך לתרגם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על על מה הם מדברים כשהם מדברים על הרוקי מורקמי?

  1. סופי. הגיב:

    כמי שעוד לא התנסתה בו, עם איזה מורקמי היית מציע להתחיל?

    • עמית ל. הגיב:

      עדיין לא קראתי את כולם, אבל אני אנסה לעשות קצת סדר ביצירה שלו על קצה המזלג. למורקמי יש:
      3 קבצי סיפורים קצרים: "הפיל הנעלם", "ריקוד האדמה" ו"ערבה עיוורת, עלמה נמה".
      2 ספרי עיון: "אנדרגראונד" (שנכתב בעקבות פיגוע מפורסם וטראומטי שערכו חברי כת דתית ברכבת התחתית בטוקיו ב-1995) ו"על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה" (על אהבתו של מורקמי לריצה ולספרות).
      10 רומנים: "מרדף הכבשה" ו"לרקוד, לרקוד, לרקוד" (שהוא מעין ספר המשך), "ארץ פלאות קשוחה וסוף העולם" (שג'יי רובין מדבר כאן בהערצה על המבנה השלם שלו), "יער נורווגי", "דרומית לגבול, מערבית לשמש", "קורות הציפור המכאנית", "ספוטניק אהובתי", "קפקא על החוף", "אחרי החשיכה" ו"1Q84" (המורכב במקור משלושה חלקים).

      בגדול, לא נראה לי שאפשר ליפול על ספר רע באמת של מורקמי (למעט אולי "אחרי החשכה", שהוא לא ממש רע, אבל הוא גם לא בדיוק משקף את הסגנון המזוהה אתו). את "יער נורווגי" טרם קראתי, אך הוא נחשב לאחד הספרים הכי אהובים שלו ואני מעריך שלא מעט אנשים היו ממליצים עליו כספתח.

      נדמה לי שנקודת הפתיחה שלי הייתה עם "קורות הציפור המכאנית", אחרי שהמון זמן רציתי לקרוא אותו. הוא הצליח ללכוד אותי מהפסקה הראשונה והתגלה כאחת מחוויות הקריאה הכי מרהיבות שחוויתי. ספר מרתק, יצירתי, אפל ורב שכבתי עם איכות מיסטית-חלומית שהיא מסימני ההיכר של מורקמי. מקבצי הסיפורים הקצרים, זכור לי שמאוד אהבתי את "ריקוד האדמה" שסיפוריו מתרחשים על רקע רעידת האדמה שפקדה את העיר קוֹבֶּה ביפן (גם היא ב-1995). גם הוא יכול להוות טעימה מוצלחת בתור התחלה.

  2. קירק הגיב:

    יש לו אחלה ספרים
    קראתי במתח

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s