הצליל המתוק של סוף העולם (Sekai No Owari)

EOTW
בקצב המסחרר שמוסיקה חדשה נפלטת לאוויר העולם, האוזניים ומסנני הקליטה עובדים שעות נוספות. לעיתים, בין שרשרת של אלבומים, קליפים וסינגלים שנשמעים ונראים טוב, מגיע פתאום הדבר האחד הזה, גילוי, שגורם לך להרגיש מאושר. כאילו, גם אם עבר עליך יום די ממוצע, הגילוי הזה הופך אותו למספק יותר מכל יום ממוצע אחר.
הפעם אני מדבר על היום בו נחשפתי ללהקת הרוק היפנית "סוף העולם" (הידועה בשם Sekai No Owari). כמעריץ נלהב של ארקייד פייר, אתם עשויים להסיק, ובצדק, שאת הרוק/פופ האלטרנטיבי שלי אני מעדיף כמה שיותר גרנדיוזי, עשיר וצבעוני. אצל הלהקה הקנדית הוא משוח באפלוליות ולהט דתי, אך לשם ההשוואה, על הרביעייה היפנית הייתי ממליץ למי שהמוזיקה הבריטית השמחה של Fanfarlo ופטריק וולף למשל, צוהלת באוזניותיו.
"סוף העולם", נוסדה בשנת 2007 ומורכבת מארבעה חברים: הסולן והגיטריסט, סאטושי פוקאסֵה; סאורי פוג'יסאקי, שאמונה על הקלידים; הגיטריסט והקול-המלווה, שיניצ'י "נקאג'ין" נקאג'ימה ודי.ג'יי לאב, שלא נפרד ממסכת הליצן הקריפית שלו (איך אפשר להיות עם הדבר הזה על הראש במשך הופעה שלמה, בלי להפוך אותו לספוג מיוזע?). פוקאסֵה, סיפר בראיון כי הלהקה נטולת בסיסט ומתופף כיוון שהיה חשוב לו להופיע עם החברים הללו, ולאחר שהתברר כי איש מהם אינו כשיר לתפעל אני שני הכלים, הם החליטו להסתדר בלי (סביר שהליצן מחפה על העניין).
את הופעותיה הראשונות ערכה הלהקה ב"Club Earth", מועדון בטוקיו אותו הקים פוקאסֵה עצמו יחד עם חברים במשך כארבע שנים. חברי "סוף העולם" שיווקו באופן עצמאי תקליט דמו הנושא את שמם, בתפוצה מוגבלת. בשנת 2010 כבר זכו לפופולאריות בסצנת האינדי ביפן, לאחר צאת סינגל הבכורה, Maboroshi no Inochi, ואלבומם הראשון, Earth. סינגל נוסף שיצא להם באותה שנה, Fantasy, הפך לשיר הנושא בסדרת דרמה גדולה בכבלים.
בשנת 2011 הוחתמה הלהקה בחברת התקליטים היפנית הגדולה, Toy's Factory, ושחררה את Inori, שנחשב לסינגל המשמעותי הראשון שלהם. זמן קצר לאחר הבכורה הגדולה של "סוף העולם", כרטיסים להופעת הסולו שלהם היו בחזקת סולד אאוט – הצלחה שהתפשטה במהרה גם לפסטיבלי המוסיקה באסיה. לקראת סוף השנה שחררה הלהקה את הסינגל הקסום, Starlight Parade, שהפך לשיר הקמפיין של תחנת רדיו מטעם תאגיד השידור של יפן. מבחינתי, כשלהקה מפעילה את בלוטות הדמע שלך – ביחוד כשאין לך מושג על מה היא שרה – אתה יודע שעלית על משהו.
[מילים]
בשנת 2012 הוציאה "סוף העולם" את האלבום Entertainment, שמתאפיין בין השאר בצליל אפי ואנרגטי עם גווני פופ. הוא זכה בתואר האלבום הטוב ביותר במסגרת Japan Record Awards, לאחריו יצאה הלהקה לסבב הופעות שכרטיסיו נמכרו כמו פיתות אחרי יום כיפור. השנה יצא להם סינגל נפלא בשם, RPG, שכבש אותי עם התיפוף הראשון. לפוקאסֵה יש מן איכות פיטר פנית כזאת שקשה להישאר אדיש אליה (בא לי בעיקר לרוץ אליו ולחבק אותו), שלא לדבר על הקליפ המתוק כפחזנית.
[מילים]
בתגובה לשאלה כיצד נולד שם הלהקה, התוודה סאטושי פוקאסֵה באותו ראיון כי בגיל 19 שהה בביה"ח פסיכיאטרי וחווה כישלון גדול אך כשהחליט לאתחל מחדש את חייו, הבין שמוסיקה היא הדבר שתמיד רצה לעשות. "ברגע שהגעת לתחתית", הוא אומר, "אתה מוכרח למצוא דרך לעלות למעלה". "סוף העולם" הוא שם אשר נועד להפיק את הכוחות להם הזדקק דרך המוסיקה. מזלנו שהוא אכן מצא אותם.
[Romanization, מתוך Entertainment]
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג'יי-פופ, ג'יי-רוק, מוסיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הצליל המתוק של סוף העולם (Sekai No Owari)

  1. פינגבאק: ממשיך לנסוע | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s